קטגוריות
פיתוח ואדריכלות

עמודי שילוט ותמרור מבטון: יסוד, עיגון ושיקולי מיקום

עמוד שילוט או תמרור נראה כמו פריט פשוט, אבל הוא מחזיק שלט שנושא עומס רוח, עומד בצד דרך או מדרכה שבה עוברים הולכי רגל ורכב, ונדרש להישאר אנכי ויציב לאורך שנים. מה שקובע אם הוא יעמוד בזה הוא לא העמוד עצמו אלא היסוד שמתחתיו, אופן העיגון והמיקום שנבחר לו. המאמר הזה מיועד למתכנני פיתוח, לקבלני תשתית ופיתוח, למנהלי פרויקטים ולאנשי רשות מקומית שצריכים להגדיר יסוד לעמוד שילוט, לתאם את מיקומו ולהזמין אותו נכון. הוא עוסק בשלושה דברים: מה כולל היסוד ואיך בוחרים בין יסוד טרומי ליצוק, איך מעגנים את העמוד, ואילו שיקולי מיקום ונגישות צריך לסגור מול הרשות לפני הביצוע.

מהו יסוד לעמוד שילוט ותמרור

יסוד לעמוד שילוט הוא גוש בטון הטמון בקרקע, שאליו מחובר העמוד באמצעות ברגי יסוד, שרוול או מעגן. תפקידו להעביר לקרקע את המשקל העצמי של העמוד והשלט ואת מומנט ההפיכה שנוצר מעומס רוח על שטח השלט, ולמנוע התהפכות, שקיעה או סיבוב. יסוד שנבחר נכון מתחשב בגובה העמוד, בשטח השלט, בסוג הקרקע ובמיקום ביחס לדרך ולהולכי הרגל.

בניגוד לעמוד תאורה, שבו העומס העיקרי הוא המשקל והגובה, בעמוד שילוט הגורם המכריע הוא לרוב שטח השלט: שלט הכוונה רחב על עמוד נמוך יחסית יכול לייצר מומנט גדול יותר משלט תמרור קטן על עמוד גבוה. לכן הגדרת היסוד מתחילה תמיד מהשלט, לא מהעמוד.

יסוד טרומי או יסוד יצוק באתר: מה מתאים לעמודי שילוט

יסוד טרומי הוא גוש בטון שיוצר במפעל עם שרוול או ברגי יסוד מובנים, מובל לאתר ומונח בבור מוכן. יסוד יצוק באתר נוצר בבור עצמו, עם תבנית, זיון ותבנית ברגים. לעמודי שילוט ותמרור, במיוחד כשמדובר בסדרה של עמודים לאורך רחוב או בפרויקט פיתוח, יסוד טרומי חוסך זמן באתר ומייצר אחידות בין העמודים. יסוד יצוק מתאים כשהקרקע, הגישה או הגיאומטריה חריגים.

שיקול יסוד טרומי יסוד יצוק באתר
זמן ביצוע באתר הנחה בבור מוכן ומילוי חוזר, ללא זמן התקשות באתר תבנית, זיון, יציקה והמתנה להתקשות לפני עיגון העמוד
אחידות מידות ומיקום ברגים קבועים לכל הסדרה תלוי בדיוק הביצוע בכל נקודה
גישה לאתר נדרשת גישה למשאית ולציוד הרמה נדרשת גישה למערבל או להובלת בטון
גמישות במידות לפי המידות שהוגדרו מראש; שינוי מחייב תיאום עם המפעל ניתן להתאים בשטח
מתאים ל סדרות עמודים, מדרכות ורחובות, לוחות זמנים קצרים נקודות בודדות, קרקע או גיאומטריה חריגות

העיקרון דומה לזה של יסודות בטון טרומיים לעמודי תאורה, והחלוקה בין טרומי ליצוק נסגרת בפועל מול מתכנן הפיתוח והקונסטרוקטור לפי גובה העמוד, שטח השלט וסוג הקרקע. את זמינות היסודות במידות שהפרויקט דורש יש לבדוק מול בר-אל 27.

מה כולל פרט היסוד לעמוד שילוט

פרט יסוד תקין מגדיר את כל מה שהקבלן והיצרן צריכים כדי שהעמוד יתאים ליסוד ולא ההפך. הרכיבים המקובלים:

  • מידות היסוד ועומק הטמנה: נקבעים על ידי המתכנן לפי מומנט ההפיכה וסוג הקרקע. אין להעתיק מידות מפרויקט אחר בלי בדיקה.
  • אופן העיגון: ברגי יסוד עם פלטה בתחתית העמוד, שרוול שלתוכו העמוד מוכנס ומקובע, או מעגן כימי בבטון קיים. כל שיטה מחייבת התאמה בין תבנית הברגים או קוטר השרוול לבין העמוד שיסופק.
  • שרוול לכבל: רלוונטי רק לשלט מואר או לתמרור עם תאורה או חיישן. אם יש, הוא נקבע מראש ביסוד ומתואם מול קבלן החשמל.
  • מפלס עליון של היסוד: ביחס למפלס הריצוף או האספלט הסופי, לא ביחס לקרקע הזמנית. טעות במפלס היא הסיבה השכיחה לפלטה בולטת או לעמוד שקוע.
  • כיוון הברגים: תבנית ברגים מלבנית מכתיבה את כיוון השלט. יש לסמן בתוכנית את הכיוון ביחס לכיוון הנסיעה.

כשמדובר בעמוד תמרור קטן על מדרכה, לעיתים משתמשים בגוש בטון קטן דמוי קוביית בטון לעמוד חשמל עם שרוול מרכזי. גם כאן ההתאמה בפועל נעשית לפי התוכניות והנחיות המתכנן.

עומס רוח: למה הוא הגורם המכריע

עומס רוח פועל על שטח השלט ויוצר כוח אופקי בגובה מרכז השלט. הכוח הזה, כפול הגובה מעל היסוד, הוא מומנט ההפיכה שהיסוד צריך להתנגד לו באמצעות משקלו ובאמצעות התנגדות הקרקע סביבו. ככל שהשלט גדול וגבוה יותר, וככל שהאתר חשוף יותר לרוח, היסוד נדרש להיות כבד או עמוק יותר.

הנתונים לחישוב, ובהם מהירות הרוח התכנונית לאזור, מקדמי החשיפה וגובה השלט, נקבעים לפי התקנים הישראליים הרלוונטיים לעומסי רוח ולתכנון בטון. ניתן לעיין בפרטי התקנים באתר מכון התקנים הישראלי. החישוב עצמו הוא תפקיד הקונסטרוקטור או מתכנן הפיתוח, לא של היצרן או של הקבלן, ואין להסתמך על מידות יסוד "מקובלות" בלי חישוב.

שיקולי מיקום: מרחק מקצה המדרכה, נגישות ושדה ראייה

מיקום עמוד שילוט נקבע בהתנגשות בין שלוש דרישות: השלט צריך להיראות ממרחק על ידי הנהג, העמוד לא יכול להפריע להולכי רגל ולנגישות, והוא לא יכול לעמוד במקום שבו רכב סוטה מהנתיב יפגע בו. הפשרה בין השלוש נסגרת בתוכנית התנועה והפיתוח, ומאושרת על ידי הרשות המקומית ובמקרים מסוימים על ידי משרד התחבורה, לפי ההנחיות המפורסמות באתר gov.il.

מרחק מקצה המדרכה ורוחב מעבר חופשי

העמוד ממוקם כך שנשמר רוחב מעבר חופשי להולכי רגל, לכיסא גלגלים ולעגלה, ובמרחק מקצה אבן השפה שמונע פגיעה ממראות רכבים ומדלתות. במדרכה צרה, ההעדפה המקובלת היא לרכז עמודים בפס אחד לצד אבן השפה או לצד גדר המגרש, ולא באמצע המדרכה. פרטי הנגישות במרחב הציבורי מוגדרים בתקנות הנגישות ובהנחיות הרשות, ולכן מומלץ לבדוק את הרוחב הנדרש בכל פרויקט מול היועץ לנגישות.

שדה ראייה ומרחק זיהוי

תמרור שמוסתר על ידי עץ, עמוד תאורה או שלט אחר אינו ממלא את תפקידו. מיקום העמוד נבדק גם ביחס לצמחייה עתידית, ולא רק למצב הקיים ביום הביצוע. בצמתים נבדק גם שהעמוד עצמו לא חוסם שדה ראייה של נהג היוצא מרחוב צדדי.

מיקום ביחס לתשתיות תת קרקעיות

לפני חפירת בור היסוד, יש לוודא מול תוכניות התשתיות שאין מתחת לנקודה צנרת מים, ביוב, חשמל או תקשורת. שלט שמתוכנן בדיוק מעל תא בקרה או מעל מעבר כבלים יזוז בשטח, ואם הזזה כזו אינה מתואמת מראש, היא פוגעת גם בתכנון הנגישות וגם בשדה הראייה.

תהליך העבודה בפרויקט: מי מגדיר מה

  1. תוכנית תנועה ושילוט: יועץ התנועה או מתכנן הפיתוח מגדיר את סוג השלט, גודלו ומיקומו העקרוני, בתיאום עם הרשות.
  2. פרט יסוד: הקונסטרוקטור או מתכנן הפיתוח מגדיר את מידות היסוד, עומק ההטמנה ושיטת העיגון לפי עומס הרוח וסוג הקרקע.
  3. תיאום מול ספק העמודים: תבנית הברגים או קוטר השרוול נסגרים מול יצרן העמודים לפני הזמנת היסודות. זהו הצומת שבו מתרחשות רוב אי ההתאמות.
  4. הזמנת היסודות: מועברים ליצרן היסוד המידות, כמות היחידות, סוג העיגון, השרוולים ולוח האספקה. יש לבדוק מול בר-אל 27 את זמינות היסודות במפרט הנדרש.
  5. ביצוע באתר: סימון נקודות, חפירה, מצע מהודק, הנחת היסוד או יציקה, בדיקת מפלס וכיוון, מילוי חוזר והידוק. העמוד מורכב רק אחרי שהיסוד מקובע ושהמפלס נבדק.
  6. מסירה לרשות: תיעוד מיקום סופי של כל עמוד ביחס לתוכנית המאושרת.

טעויות שכדאי למנוע

  • יסוד שהוזמן לפני שנסגר העמוד: תבנית ברגים שלא תואמת את הפלטה של העמוד מגלה את עצמה ביום ההרכבה.
  • מפלס עליון לא נכון: יסוד שנקבע לפי מפלס הקרקע הזמני ולא לפי הריצוף הסופי מסתיים בפלטה בולטת שהיא מכשול להולכי רגל, או ביסוד קבור שמסתיר את הברגים.
  • העתקת מידות יסוד משלט אחר: שלט גדול יותר או אתר חשוף יותר לרוח מחייבים חישוב מחדש.
  • עמוד באמצע המדרכה: פוגע ברוחב המעבר החופשי ולעיתים מוזז לאחר מכן על חשבון הקבלן.
  • שכחת השרוול לכבל: בשלט מואר, פתיחת שרוול ביסוד לאחר שהתקשה היא עבודה יקרה ומזיקה ליסוד.
  • מילוי חוזר לא מהודק: יסוד טרומי שלא הודקו סביבו החומר יכול לנטות עם הזמן, גם אם הוא עצמו תקין.

בר-אל 27 ויסודות לעמודים

בר-אל 27 מייצרת מוצרי בטון טרומי לתשתיות ולפיתוח, ובהם יסודות בטון לעמודי תאורה וקוביות בטון לעמודי חשמל, שמופיעים בין האלמנטים הטרומיים של המפעל. יסודות לעמודי שילוט ותמרור פועלים על אותו עיקרון, ולכן פרויקט הכולל סדרת עמודים יכול להעביר את פרט היסוד, תבנית הברגים והכמויות לצורך בחינת התאמה. יש לבדוק מול בר-אל 27 את זמינות היסודות במידות ובסוג העיגון שהפרויקט דורש.

שאלות נפוצות

האם אפשר להשתמש ביסוד של עמוד תאורה לעמוד שילוט?

לא באופן אוטומטי. יסוד לעמוד תאורה מתוכנן לגובה ולמשקל של עמוד התאורה, בעוד שבעמוד שילוט העומס העיקרי הוא מומנט הרוח על שטח השלט. אם המתכנן בודק שהיסוד הקיים מספיק למומנט הנדרש ושתבנית הברגים מתאימה, אפשר להשתמש בו. בלי בדיקה כזו, ההנחה שהיסוד "מספיק" עלולה להתברר כטעות באירוע רוח חזק.

מה ההבדל בין עיגון בברגי יסוד לעיגון בשרוול?

בברגי יסוד, העמוד מסתיים בפלטה שמתברגת לברגים הבולטים מהיסוד, ואפשר לפלס אותו באמצעות אומים. בשרוול, העמוד מוכנס לתוך פתח ביסוד ומקובע בדייס או בטריז. ברגים מאפשרים פירוק והחלפה נוחים ומתאימים לעמודים גדולים; שרוול מתאים לעמודי תמרור קטנים ומשאיר פחות חלקים בולטים במפלס המדרכה. הבחירה נעשית לפי סוג העמוד ופרט המתכנן.

מי מאשר את מיקום עמודי השילוט?

מיקום תמרורים ושילוט הכוונה נקבע בתוכנית תנועה ומאושר על ידי רשות התמרור המקומית, ובדרכים בין עירוניות על ידי הגורם המוסמך במשרד התחבורה. שילוט מסחרי או שילוט מידע ברשות המקומית כפוף לחוק העזר העירוני. בכל מקרה, ביצוע היסוד לפני קבלת אישור המיקום הוא סיכון: הזזה לאחר מכן מחייבת יסוד חדש.

כמה עמוק צריך להיות היסוד?

אין מספר אחד. עומק ההטמנה ומידות היסוד נקבעים בחישוב לפי שטח השלט, גובהו, מהירות הרוח התכנונית באזור וסוג הקרקע. קרקע חרסיתית או מילוי לא מהודק מחייבים יסוד גדול יותר מקרקע סלעית. את הנתון יש לקבל מהקונסטרוקטור או ממתכנן הפיתוח, ולא מטבלה כללית.

מה צריך להעביר ליצרן היסודות?

פרט היסוד עם מידות ועומק, סוג העיגון (תבנית ברגים עם מידותיה או קוטר שרוול), שרוולים לכבלים אם נדרשים, כמות היחידות, מועדי אספקה מבוקשים ותנאי הגישה לאתר לפריקה. ככל שהפרט סגור ומאושר לפני ההזמנה, כך קטן הסיכוי לשינויים בייצור. את זמינות המפרט המבוקש יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27.

מה עושים כשהמדרכה צרה מדי לעמוד?

הפתרונות המקובלים הם הצמדת העמוד לגדר או לקיר המגרש, תלייה של השלט על עמוד תאורה קיים בתיאום עם בעל העמוד, או העברת השלט לצד השני של הרחוב. כל אחד מהפתרונות מחייב אישור מחדש של תוכנית השילוט, ולכן עדיף לזהות מדרכות צרות בשלב התכנון ולא ביום הביצוע.

מתכננים פרויקט פיתוח או תשתית שבו נדרשים יסודות בטון לעמודי שילוט, תמרור או תאורה? ניתן להעביר לבר-אל 27 את פרט היסוד, המידות, סוג העיגון והכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
פיתוח ואדריכלות

אריחי בטון גדולים לריצוף חוץ: עובי, תשתית והנחה

אריחי בטון גדולים לריצוף חוץ הם לוחות ריצוף בפורמט שחורג מהאריח הסטנדרטי שמונח ביד, ומיועדים לרחבות, לכיכרות, לטיילות, לחצרות מבני ציבור ולשטחי מסחר שבהם רוצים משטח שקט עם מעט מישקים. הפורמט הגדול משנה את כל שרשרת העבודה: התשתית והמצע צריכים לשאת לוח קשיח שלא מתפשר על אי-שוויון בקרקע, ההנחה נעשית בהרמה מכנית ולא ביד, המישקים מתוכננים ולא "יוצאים", והשיפועים לניקוז נקבעים בתשתית כי הלוח לא מתעקל. המאמר מיועד לאדריכלי נוף, למתכנני פיתוח, לקבלני ריצוף ולמנהלי פרויקטים שמתלבטים אם פורמט גדול מתאים לפרויקט, ומה נדרש כדי שהוא יחזיק. זה לא מאמר על מחירים, ואת המידות, העוביים והגמרים הזמינים יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27.

מהם אריחי בטון גדולים ומתי הם מתאימים

אריח בטון גדול הוא לוח ריצוף מבטון טרומי, לרוב מלבני או ריבועי, שהצלע שלו ארוכה משמעותית מזו של אריח רגיל והמשקל שלו מחייב הנחה בעזרת ציוד. ההבדל מריצוף באריחים קטנים או באבן משתלבת אינו רק ויזואלי: לוח גדול מתנהג כפלטה קשיחה שנשענת על המצע בכל שטחה, ולכן הוא רגיש לחללים מתחתיו ולהפרשי גובה, בעוד אבנים קטנות מפצות על אי-שוויון בעזרת ריבוי מישקים.

פורמט גדול מתאים במקומות שבהם השטח הרציף הוא חלק מהעיצוב: כיכרות עירוניות, רחבות כניסה למבני ציבור ומשרדים, טיילות, חצרות פנימיות, גגות מרוצפים ושטחי מסחר. הוא מתאים פחות במקומות עם הרבה חיתוכים סביב עמודים, מכסים ותאים, במקומות שנדרשת בהם פתיחה תכופה של הריצוף לתשתיות, ובשטחים עם עומסי רכב כבד קבועים, שם אבנים קטנות בפורמט עבה מחזיקות טוב יותר. מידע על החלופות נמצא במאמר על אבני ריצוף מבטון.

עובי ועומס: מה קובע את עובי הלוח

עובי אריח בטון גדול נקבע לפי שני גורמים: העומס הצפוי על המשטח וגודל הלוח. ככל שהלוח גדול יותר, המרחק בין נקודות התמיכה גדל והלוח נדרש לעמוד בכפיפה, ולכן עובי שמספיק לאריח קטן לא בהכרח מספיק ללוח גדול באותו עומס. סיווג העומסים המקובל בתכנון ריצוף מבחין בין הולכי רגל בלבד, רכב קל מזדמן (רכבי שירות, ניקיון, חירום) ורכב כבד או תנועה קבועה.

לכל סיווג נדרשים עובי לוח, סוג מצע ותשתית שונים. ריצוף בפורמט גדול לרחבה של הולכי רגל שנפתחת מדי פעם למשאית אספקה הוא המקרה הבעייתי ביותר: המתכנן מניח הולכי רגל, והמפעיל מכניס רכב. את סיווג העומס יש לקבוע בשלב התכנון, ולציין אותו לספק וליועץ הקרקע, ולא להשאיר להנחה. ערכי העובי, חוזק הבטון ודרישות הבדיקה של אריחי ריצוף מבטון מוגדרים בתקינה הישראלית, שאפשר לעיין בה באתר מכון התקנים הישראלי, ואת ההתאמה בפרויקט קובע המהנדס.

תשתית ומצע: הבסיס שקובע אם הלוח יישבר

רוב הכשלים באריחי בטון גדולים אינם באריח אלא מתחתיו. לוח קשיח שנשען על שלוש פינות במקום ארבע נשבר בעומס הראשון. לכן הסדר המקובל של השכבות בריצוף חוץ בפורמט גדול הוא:

  1. קרקע מהודקת: הידוק מבוקר לפי הנחיות יועץ הקרקע, עם סילוק חומר אורגני וחומר רך.
  2. שכבת מצע גרנולרי: שכבות מהודקות של אגרגט מדורג, בעובי שנקבע לפי סיווג העומס וסוג הקרקע. בכיכרות ובמקומות עם רכב נהוג להוסיף שכבה קשיחה (בטון או אגרגט מיוצב) מתחת לשכבת ההנחה.
  3. שכבת הנחה: חול, גרוסת דקה או טיט, בעובי אחיד ומיושר בקפידה. בפורמט גדול השכבה הזו חייבת להיות דקה יחסית ואחידה, כי אי אפשר "לדפוק" לוח גדול כדי ליישר אותו כמו אריח קטן.
  4. הלוחות: מונחים בהרמה מכנית על השכבה המיושרת, עם מרווח מישק מתוכנן.

יש שיטות הנחה חלופיות, למשל על תומכות מתכווננות (בגגות ובמרפסות) או בהדבקה על משטח בטון קיים. לכל שיטה יש דרישות משלה לניקוז ולתנועה תרמית, והבחירה נעשית לפי המיקום והפרט האדריכלי. עקרונות דומים חלים גם על מדרכות בטון טרומי ועל לוחות ריצוף בינוניים.

הנחה בהרמה מכנית: איך זה עובד באתר

לוח בטון גדול לא מונח ביד. ההנחה נעשית בעזרת מנוף קטן, מיני-מחפרון או מכשיר ואקום ייעודי שמרים את הלוח מהמשטח ומניח אותו במקומו. ההשלכות על תכנון הביצוע:

  • גישה לאתר: נדרש מקום פריקה למשטחים ומסלול תנועה לציוד ההרמה לאורך שטח הריצוף, בלי לדרוך על לוחות שכבר הונחו לפני שנסגרו.
  • סדר הנחה: מתחילים מנקודת ייחוס קבועה (קיר, קו אבן שפה, ציר כיכר) ומתקדמים בכיוון שמאפשר לציוד לסגת בלי לעלות על העבודה.
  • קצב: הנחה מכנית איטית לכל לוח אבל מכסה שטח גדול לכל פעולה. לוח הזמנים נבנה לפי מספר לוחות ליום, ולא לפי מטר רבוע.
  • שבר בהובלה ובהנחה: לוחות גדולים רגישים לפינות. נהוג לתאם עם הספק אריזה על משטחים, מרווח בין לוחות ואחוז פחת.
  • חיתוכים: כל חיתוך של לוח גדול באתר הוא עבודה עם דיסק גדול או מסור שולחן. עדיף לתכנן את פריסת הלוחות כך שהחיתוכים יהיו בשוליים ולא באמצע השטח.

שיטת ההרמה, נקודות האחיזה והמשקל של כל דגם הם נתונים שמגיעים מהיצרן, ויש לאמת אותם מול בר-אל 27 לפני תכנון הציוד באתר.

מישקים: רוחב, מילוי ותפקיד

המישק באריחי בטון גדולים הוא לא רק פער אסתטי. הוא מאפשר תנועה תרמית של הלוחות, מונע מגע בטון-בבטון שמוביל לשבירת פינות, ומשמש לניקוז מים אל שכבת ההנחה. רוחב המישק נקבע בתכנון: מישק צר מאוד נותן מראה מונוליטי אבל דורש דיוק ייצור והנחה גבוה ומגביר את הסיכון לשבר בקצוות. מישק רחב יותר סלחני יותר ומאפשר מילוי יציב. סוג המילוי, חול, מילוי פולימרי או טיט, נבחר לפי סוג שכבת ההנחה, סוג הגמר ורמת התחזוקה הצפויה.

בפריסת המישקים חשוב לתאם את קווי הלוחות עם אלמנטים קבועים בשטח: מכסי תאים, קולטנים, עמודי תאורה, אדניות וספסלים. פריסה שמתחילה מהאלמנטים הקבועים חוסכת חיתוכים משוננים סביבם. מומלץ להכין תוכנית פריסה (layout) לפני ההזמנה, כי היא גם קובעת את כמות הלוחות בכל מידה.

שיפועים לניקוז: מתכננים בתשתית, לא בלוח

לוח בטון גדול אינו מתעקל ולא "לוקח" שיפוע מקומי. השיפוע לניקוז חייב להיבנות בשכבת המצע ובשכבת ההנחה, והלוחות עוקבים אחריו. המשמעות בכיכרות ורחבות גדולות היא תכנון של מישורים משופעים שנפגשים בקווי שבירה, ובהם ממוקמים תעלות ניקוז או קולטנים. נקודות שכדאי לבדוק בתוכנית:

  • לאן זורמים המים מכל מישור, ואיפה הם נאספים.
  • שהמפגש בין מישורים לא נופל באמצע לוח, אלא בקו מישק או בקו תעלה.
  • שמפלס פני הריצוף מתאים לגובה מכסי התאים ולפאת התעלה, כדי שלא ייווצרו מדרגות קטנות.
  • ששיפוע הרוחב לא מוביל מים אל חזית מבנה או אל כניסה.

מידע על פתרונות איסוף המים שמשתלבים בריצוף נמצא בעמוד תעלות ניקוז מבטון. תיאום בין מתכנן הפיתוח ליועץ הניקוז בשלב הפריסה מונע את רוב הבעיות של שלוליות על משטחים גדולים.

התנגדות להחלקה וגמר פני השטח

משטח בטון גדול ורציף, במיוחד בגמר חלק, עלול להיות חלק ברטוב. ריצוף במרחב ציבורי נדרש לעמוד בדרישות התנגדות להחלקה, ובמקומות מסוימים גם בדרישות נגישות של ניגודיות וסימון. הגמרים המקובלים באריחי בטון לחוץ, כמו פני שטח שטופים (אגרגט חשוף), מוברשים, מסותתים או מלוטשים עדין, נותנים רמות אחיזה שונות. ככל שהגמר חלק יותר, ההתנגדות להחלקה נמוכה יותר, ולכן במדרונות, ליד ברזיות ובכניסות למבנים בוחרים גמר מחוספס יותר גם על חשבון מראה. את הדרישה המחייבת לפרויקט ציבורי יש לבדוק בתקינה ובתקנות הנגישות, ואת נתוני הגמר הספציפי מול היצרן. גמרים של בטון אדריכלי לריצוף מתוארים במאמר על ריצוף בטון אדריכלי.

טעויות שכדאי למנוע בריצוף בפורמט גדול

  • שכבת הנחה עבה מדי: מתיישבת לא אחיד תחת הלוח ויוצרת נדנוד ושבר.
  • סיווג עומס לא נכון: רחבת הולכי רגל שנפתחת למשאיות, בלי שהתשתית תוכננה לכך.
  • מישק אפס: לוחות שנוגעים זה בזה שוברים פינות בקיץ הראשון.
  • שיפוע "בלוח": ניסיון ליצור שיפוע על ידי הטיית לוחות בודדים במקום בתשתית.
  • פריסה בלי תוכנית: חיתוכים משוננים סביב מכסים ועמודים, וכמות לוחות שגויה בהזמנה.
  • דריכת ציוד על לוחות פתוחים: לפני מילוי המישקים והידוק, הלוח לא מקובע ועלול להישבר.

איך לבחור אריחי בטון גדולים לפרויקט

סדר ההחלטות המומלץ: קודם סיווג העומס, אחר כך שיטת ההנחה (על מצע, על תומכות, בהדבקה), ורק אז מידה, עובי וגמר. מידת הלוח נבחרת לפי המודול האדריכלי ולפי מה שציוד ההרמה באתר יכול להניח בבטחה. הגמר נבחר לפי דרישות ההחלקה והמראה. בשלב ההזמנה מעבירים לספק תוכנית פריסה, כמויות לכל מידה, פרט המצע וסיווג העומס, ומבקשים את נתוני המשקל ושיטת ההרמה של הדגם. את כלל היצע הריצוף של המפעל אפשר לראות בעמוד אריחי ריצוף ואבנים משתלבות.

בר-אל 27 וריצוף בפורמט גדול

בר-אל 27 תעשיות מייצרת מוצרי בטון טרומי ומוצרי ריצוף ופיתוח, ובהם אריחי ריצוף, אבנים משתלבות ומוצרי פיתוח סביבתי. את זמינות הלוחות בפורמט גדול, המידות, העוביים, הגמרים, המשקלים ושיטת ההרמה יש לבדוק מול המפעל לפי תוכנית הפיתוח, סיווג העומס ופרט המצע של הפרויקט.

שאלות נפוצות

ממה תלוי עובי אריח בטון גדול?

מסיווג העומס (הולכי רגל, רכב קל, רכב כבד), מגודל הלוח ומשיטת ההנחה. לוח גדול על מצע חול צריך להיות עבה יותר מאותו לוח בהדבקה על משטח בטון, כי במצע הוא נדרש לעמוד בכפיפה בין נקודות תמיכה. את הערכים לפרויקט קובע המהנדס לפי התקינה ונתוני היצרן, ולא לפי כלל אצבע.

האם אפשר להניח אריחי בטון גדולים על חול רגיל?

אפשר להניח על שכבת הנחה של חול או גרוסת דקה, אבל בתנאי שמתחתיה יש שכבת מצע מהודקת ומיושרת, ושהשכבה עצמה דקה ואחידה. לוח גדול על שכבת חול עבה או לא מהודקת מתיישב לא אחיד ונשבר. בכיכרות ובמקומות עם רכב נהוג לחזק את המצע בשכבה קשיחה מתחת לשכבת ההנחה.

איזה ציוד נדרש להנחת לוחות ריצוף גדולים?

לרוב מנוף קטן או מיני-מחפרון עם מתקן הרמה בוואקום או במלחציים ייעודיים ללוחות. הציוד צריך גישה למשטחי הלוחות ולשטח הריצוף, ומסלול נסיגה שלא דורך על לוחות שטרם קובעו. סוג המתקן תלוי במשקל הלוח ובגמר פני השטח (ואקום לא תמיד אוחז בגמר מחוספס), ולכן מתאמים אותו עם היצרן.

מה עושים סביב מכסי תאים וקולטנים בריצוף בפורמט גדול?

מתכננים את פריסת הלוחות מהאלמנטים הקבועים החוצה, כך שמכסים יפלו על קווי מישק או במרכז לוח שנחתך בצורה מסודרת. במקרים רבים עדיף להקיף מכסה במסגרת של אריחים קטנים או אבן שפה נמוכה, במקום לחתוך לוח גדול לצורה משוננת. מפלס המכסה חייב להתאים לפני הריצוף הסופי.

איך מונעים החלקה על משטח בטון גדול ברטוב?

בוחרים גמר פני שטח עם חספוס מספיק, למשל אגרגט חשוף או גמר מוברש, ונמנעים מגמר מלוטש חלק בשטחים חיצוניים עם שיפוע או ליד מקורות מים. בפרויקטים ציבוריים יש דרישות התנגדות להחלקה ונגישות, ויש לאמת שהגמר שנבחר עומד בהן לפי נתוני היצרן והתקינה.

מה ההבדל בין אריחי בטון גדולים לגרנוליט או לבטון יצוק במקום?

לוח טרומי מיוצר במפעל בתנאים מבוקרים, מגיע עם גמר אחיד וניתן לפירוק והחלפה נקודתית. בטון יצוק במקום (כולל גרנוליט יצוק) הוא משטח רציף בלי מישקים, שדורש מישקי התפשטות חתוכים ותיקון קשה יותר. הבחירה תלויה בצורך בפתיחה עתידית של הריצוף, במראה המבוקש ובתנאי הביצוע באתר.

מתכננים כיכר, רחבה או טיילת בריצוף בטון בפורמט גדול? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכנית פריסה, פרט מצע, סיווג עומס וכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר, דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
פיתוח ואדריכלות

אבני שפה לכבישים ואיי תנועה: סוגים לפי מיקום ותפקיד

אבני שפה לכבישים ולאיי תנועה אינן מוצר אחד אלא משפחה של אלמנטים מבטון טרומי, שכל אחד מהם מיועד למיקום אחר בחתך הרחוב ולתפקיד אחר: תיחום המדרכה, הגנה על אי תנועה, הכוונת מי נגר, תיחום גינון או סימון חניה. אבן שפה לאי תנועה, למשל, נדרשת לעמוד בפגיעות גלגלים ולהיות גלויה לנהג, בעוד אבן שפה לגינון צריכה בעיקר להחזיק את המצע ולהיראות טוב. הבחירה נקבעת לפי שלושה שיקולים: העומס שהאבן תספוג, איך היא משתלבת בהכוונת הניקוז ומה תרומתה לבטיחות. המאמר מציג מפה של סוגי אבני השפה לפי מיקום ותפקיד, ומיועד למהנדסי כבישים, קבלני פיתוח, אדריכלי נוף ומנהלי פרויקטים שצריכים להחליט איזו אבן הולכת לאן, ואיך לתאם את הבחירה עם פרטי הניקוז.

מה תפקידה של אבן שפה בחתך הרחוב

אבן שפה היא אלמנט בטון קווי שמונח בגבול שבין שני משטחים במפלסים שונים או בשימושים שונים. בכביש היא עושה ארבעה דברים בו זמנית: מגדירה לנהג את גבול הנתיב, מגינה על המדרכה או האי מפני עליית רכב, מחזיקה את שולי מבנה הכביש והריצוף מהתפרקות לצדדים, ומכוונת את מי הגשמים לאורך הכביש אל הקולטנים. כל סוג אבן שפה מדגיש חלק אחר מהתפקידים האלה, ולכן אין אבן אחת שמתאימה לכל מקום בפרויקט. הסבר רחב על משפחת המוצרים נמצא במאמר על אבני שפה מבטון.

סוגי אבני שפה לפי מיקום ותפקיד

אבן שפה למדרכה (אבן שפה רגילה)

האבן הנפוצה ביותר בפרויקטי כבישים. היא מונחת בגבול שבין הכביש למדרכה, יוצרת מדרגה שמסמנת את גבול הנתיב ומכוונת את הנגר לאורך הכביש. הפאה הפונה לכביש היא הצד ה"עובד": היא סופגת פגיעות גלגלים בחניה, נחשפת למי מלח וללכלוך, ונמדדת בגובה שלה מעל האספלט הסופי. בקטעים ארוכים היא מיוצרת באורכים סטנדרטיים ובאבני קשת לפניות.

אבן שפה לאי תנועה

אי תנועה הוא המקום שבו אבן השפה נפגעת הכי הרבה: רכבים חותכים פניות, אוטובוסים ומשאיות דורכים על הקצה, ובלילה האי צריך להיות גלוי. לכן אבן שפה לאי תנועה נבחרת לפי שני קריטריונים: עמידות בפגיעה ונראות. בקצות האי, במקומות שבהם רכב ארוך צפוי לדרוך, משתמשים לעיתים באבן משופעת מסיבית שמיועדת לדריכה מבוקרת במקום לחסימה. בגוף האי משתמשים באבן גבוהה ובולטת יותר, ולפעמים בגוון בהיר או עם פסי ניגודיות כדי לשפר את הנראות. ההחלטה איפה מותר לרכב לדרוך ואיפה לא היא של יועץ התנועה, והאבן צריכה לתמוך בהחלטה הזו.

אבן שפה מונמכת

אבן שנועדה לבטל את המדרגה בקטע מוגדר: מעברי חצייה, כניסות לחניות ולמגרשים, קצות איי תנועה שהולכי רגל חוצים דרכם. היא מונחת בין אבני מעבר שמשנות את הגובה בהדרגה. הפרט המלא, כולל רצף הגובה, ריצוף האזהרה והניקוז בנקודת ההנמכה, מפורט במאמר על אבן שפה נגישה.

אבן שפה לגינון ולתיחום

אבן נמוכה ודקה יותר, שתפקידה להפריד בין משטח מרוצף לבין ערוגה, דשא או מצע חצץ, ולמנוע זליגה של אדמה ומצעים אל הריצוף. היא לא מיועדת לדריכת רכב ולא נדרשת לספוג פגיעות, ולכן ההדגשה בה היא על מראה, על התאמה לריצוף ועל פרט חיבור נקי אל שולי הערוגה. בתוך שטחים ציבוריים היא משתלבת עם ערוגות שתילה ואלמנטי גינון אחרים.

אבן שפה לחניה ואבן בלימה

במגרשי חניה אבן השפה מסמנת את קצה תא החניה ומגינה על הגינון או על המדרכה שמאחוריו. במקומות שבהם רוצים לעצור את הרכב לפני קצה התא, ולא רק לתחום אותו, משתמשים באבן בלימה: אלמנט נפרד שמונח על משטח החניה ועוצר את הגלגל. השילוב בין השתיים מונע נזק לאבן השפה ולרכב, ומפורט במאמר על אבן בלימה לחניה מבטון.

אבן תעלה (אבן שפה עם תעלת ניקוז)

אבן שפה שבה משולב ערוץ ניקוז לאורך הפאה התחתונה, כך שהמים זורמים בתעלה ולא על פני האספלט. משתמשים בה בכבישים ובחניונים עם שיפוע אורך קטן, במקומות שבהם קשה להוביל את המים לקולטנים בשיפוע האספלט בלבד, ובקטעים שבהם רוצים להרחיק את המים מהמדרכה. אבן תעלה דורשת תיאום מדויק של מפלסים לאורך הקטע, אחרת נוצרים בה מקטעים עומדים. במאמר על תעלות ניקוז לכבישים מוסבר מתי עדיף לעבור מאבן תעלה לתעלת ניקוז מלאה.

אבני הפרדה לשבילי אופניים ונתיבי תחבורה ציבורית

אלמנטים נמוכים שמפרידים בין נתיב לנתיב באותו מפלס או במפלס דומה, בלי ליצור מדרגה מלאה. הם מסמנים לנהג את גבול הנתיב ומרתיעים מחדירה, אבל לא אמורים לפגוע ברוכב אופניים שסוטה מעט. מידע נוסף במאמר על אבן הפרדה לשביל אופניים.

מפת בחירה: איזו אבן לאיזה מיקום

מיקום בפרויקט סוג אבן מקובל מה קובע את הבחירה
גבול כביש-מדרכה אבן שפה רגילה גובה חשוף, הכוונת נגר, פגיעות חניה
גוף אי תנועה אבן שפה גבוהה, לעיתים עם ניגודיות נראות בלילה, עמידות בפגיעה
קצה אי תנועה, כיכר אבן משופעת לדריכה סיבוב רכב ארוך, החלטת יועץ תנועה
מעבר חצייה, כניסת רכב אבן מונמכת עם אבני מעבר נגישות, רצף גובה, ניקוז בנקודה
ערוגה, דשא, מצע אבן גינון מראה, החזקת מצע, אין עומס רכב
תא חניה אבן שפה + אבן בלימה עצירת גלגל לפני קצה התא
כביש בשיפוע קטן, חניון אבן תעלה הובלת מים לאורך הקו אל הקולטן
שביל אופניים, נת"צ אבן הפרדה נמוכה הרתעה בלי סכנה לרוכב

הטבלה מתארת נוהג מקובל בענף ולא מפרט מחייב. בכל פרויקט הבחירה נעשית לפי תוכנית הפיתוח, יועץ התנועה והמהנדס, ואת זמינות הדגמים והמידות יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27.

מה קובע את הבחירה: עומס, ניקוז ובטיחות

עומס ופגיעות

לא כל אבן שפה נדרכת. אבן במדרכה של רחוב מגורים סופגת פגיעות חניה מדי פעם; אבן באי תנועה בצומת עמוס נדרכת יום יום על ידי משאיות. ההבדל משפיע על סוג האבן, על עובי התושבת ועל גב הבטון שמאחוריה. כשמתכננים, מציינים לספק ולקבלן איפה צפויה דריכה קבועה, ובמקומות אלה דואגים לתושבת רציפה ולגב בטון מלא. שבירת אבני שפה בפינות ובקצוות היא לרוב תוצאה של תושבת חסרה ולא של האבן עצמה, כפי שמוסבר במאמר על מניעת שבירת אבני שפה.

הכוונת ניקוז

קו אבן השפה הוא הערוץ הראשון של מערכת הניקוז בכביש. המים זורמים לאורכו, בשיפוע האורך של הכביש, עד לקולטן. לכן בחירת האבן חייבת להתאים לפרטי הניקוז: איפה נמצאים הקולטנים, מה שיפוע האורך, ואיפה מתוכננות הנמכות שעלולות לשחרר את המים אל המדרכה. בקטעים שטוחים בוחרים אבן תעלה או מוסיפים קולטנים; ליד הנמכות מקפידים על קולטן במעלה הזרימה. עמוד הקולטנים מציג את פתרונות הקליטה שמשתלבים עם קו אבני השפה.

בטיחות ונראות

אבן שפה גבוהה מדי במקום שבו רכב צריך לדרוך גורמת נזק לרכב ולאבן; אבן נמוכה מדי בגוף אי תנועה מאפשרת חיתוך של האי. גם הנראות היא שיקול: באיי תנועה, בכיכרות ובכניסות לחניונים תת קרקעיים בוחרים גוונים או סימון שיבלטו בלילה ובגשם. במעברי חצייה הבטיחות היא של הולך הרגל, ושם הקריטריון הוא רצף גובה ונגישות.

תיאום אבני שפה עם פרטי הניקוז והפיתוח

הטעות הנפוצה בתכנון היא לבחור את אבני השפה מתוך קטלוג הפיתוח ואת הניקוז מתוך תוכנית התשתיות, בלי לחבר ביניהם. סדר עבודה שמונע את זה:

  1. מסמנים על תוכנית אחת את קו אבני השפה, את הקולטנים, את שיפועי האורך ואת כל ההנמכות.
  2. בודקים שכל קטע בין שתי הנמכות מתנקז לקולטן שנמצא לפני ההנמכה בכיוון הזרימה.
  3. מסמנים איפה נדרשת אבן תעלה במקום אבן רגילה, ואיפה נדרשות אבני קשת.
  4. סופרים כמויות לפי סוג: רגילה, קשת, מעבר, מונמכת, גינון, תעלה, בלימה. אבני המעבר והקשת הן הפריטים שנשכחים בדרך כלל.
  5. מתאמים מול הקבלן את סדר הביצוע: תושבת, אבנים, גב בטון, אספלט, ריצוף.

כשמעבירים את התוכנית לספק, כדאי לצרף גם את פרטי הניקוז, כדי שהמידות והגבהים של האבנים יתאימו לפרטי הקולטנים והמכסים. תכנון משולב של תיחום, מדרגות ואבני שפה מפורט במאמר על אבני שפה, תיחום ומדרגות.

טעויות שכדאי למנוע

  • אבן גינון במקום שבו רכב דורך: נשברת בחודשים הראשונים.
  • אבן שפה גבוהה בקצה אי תנועה בכיכר: משאיות עולות עליה בכל סיבוב.
  • הנמכה בלי קולטן במעלה: שלולית קבועה במעבר החצייה.
  • אבני קשת שנשכחו בהזמנה: הקבלן חותך אבנים ישרות והקשת יוצאת מזוותת.
  • אבן תעלה בלי מפלסים מדויקים: מקטעים שבהם המים עומדים.
  • שילוב אבנים מספקים שונים באותו קו: הבדלי חתך וגוון גלויים.

בר-אל 27 ואבני שפה לכבישים

בר-אל 27 תעשיות מייצרת מוצרי בטון טרומי לפיתוח ולתשתיות, ובהם אבני שפה מבטון ומוצרי פיתוח סביבתי. את הדגמים הזמינים לכל אחד מהסוגים שתוארו כאן, המידות, אבני הקשת והמעבר והגמרים יש לבדוק מול המפעל לפי תוכנית הפיתוח ורשימת הכמויות של הפרויקט.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין אבן שפה לאי תנועה לאבן שפה רגילה?

שתיהן אבני שפה מבטון, אבל האבן לאי תנועה נבחרת לפי עמידות בפגיעה ונראות, כי האי חשוף לחיתוך פניות ולדריכת רכב כבד משני הצדדים. לעיתים היא גבוהה יותר, עם גוון בהיר או סימון ניגודי, ובקצות האי מוחלפת באבן משופעת שמיועדת לדריכה. אבן המדרכה הרגילה מתמקדת בהכוונת ניקוז ובתיחום, ופגיעות בה הן בעיקר מחניה.

מתי משתמשים באבן תעלה ומתי בתעלת ניקוז?

אבן תעלה מתאימה כשצריך להוביל כמות מים מתונה לאורך קו אבן השפה בשיפוע קטן, עד לקולטן. כשכמות המים גדולה, כשאין שיפוע אורך מספיק או כשצריך לקלוט מים לרוחב הכביש (למשל בכניסה לחניון תת קרקעי), עוברים לתעלת ניקוז מלאה עם רשת. ההחלטה נעשית לפי חישוב הנגר של יועץ הניקוז.

איך סופרים כמויות של אבני שפה בתוכנית?

מודדים את אורך הקו לכל סוג בנפרד, ומוסיפים פריטים מיוחדים: אבני קשת לכל פנייה (לפי רדיוס), שתי אבני מעבר לכל הנמכה, ואבני פינה במפגשים. נהוג להוסיף אחוז פחת לשבר בהובלה ובביצוע, בשיעור שנקבע עם הקבלן. הזמנה שמבוססת על אורך כולל בלבד מסתיימת בחיתוכים באתר ובעיכוב.

האם אפשר להשתמש באבן שפה רגילה בגינון?

אפשר, אבל לרוב זה מיותר: אבן גינון קטנה יותר, זולה יותר להובלה ולהנחה ונראית טוב יותר בשולי ערוגה. אבן רגילה נבחרת בגינון רק כשיש חשש לדריכת רכב, למשל בשולי חניון או לאורך דרך שירות, או כשרוצים קו אחיד עם אבני השפה של הכביש הסמוך.

מה גובה אבן השפה מעל הכביש?

הגובה החשוף נמדד מפני האספלט הסופי ולא מפני התשתית, והוא נקבע בתוכנית לפי סוג הרחוב, דרישות הנגישות והתקינה. ערכים מקובלים מופיעים בהנחיות התכנון של הרשויות ובתקנים הישראליים, ואפשר לעיין בהם באתר מכון התקנים ובאתרי הרשויות ב-gov.il. את הערך בפרויקט ספציפי יש לאמת מול המתכנן.

איך משפרים נראות של אי תנועה בלילה?

שילוב של אבן שפה בגוון בהיר או עם פס ניגודי, סימון צבע, מחזירי אור על האבן ותאורה מתאימה. הבחירה בין הפתרונות נעשית עם יועץ התנועה, ותלויה במהירות התנועה ובגיאומטריה של הצומת. אבן בהירה לבדה אינה תחליף לתמרור ולתאורה, אבל היא משפרת את קריאות הקו בגשם.

מתכננים כביש, כיכר, חניון או שטח פיתוח שבו נדרשים סוגים שונים של אבני שפה? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, פרטי ניקוז, מידות וכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר, דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
פיתוח ואדריכלות

אבן שפה מונמכת: היכן היא נדרשת, איך היא נראית ופרט ההתקנה

אבן שפה מונמכת היא אבן שפה מבטון שגובהה מעל פני הכביש קטן משמעותית מגובה אבן שפה רגילה, כך שנוצר מעבר רך בין המדרכה לכביש. היא נדרשת בכל מקום שבו רכב או הולך רגל צריכים לחצות את קו אבן השפה: מעברי חצייה, כניסות לחניות ולמגרשים, איי תנועה ורמפות נגישות. ההבדל מאבן השפה הרגילה הוא לא רק בגובה אלא בפרט הביצוע: רצף מפלסים מדויק, חיבור לאבני מעבר בשני הצדדים, שילוב עם ריצוף אזהרה והקפדה על ניקוז שלא נעצר בנקודת ההנמכה. המאמר מיועד לקבלני פיתוח, מהנדסי כבישים, אדריכלי נוף ומפקחים שצריכים לתכנן ולבצע את הפרט נכון, ולא רק לבחור את האבן. עמוד אבן שפה נגישה באתר עוסק בהיבט הנגישות הרחב; כאן המיקוד הוא בפרט ההתקנה ובטעויות שחוזרות באתר.

מהי אבן שפה מונמכת ובמה היא שונה מאבן שפה רגילה

אבן שפה רגילה יוצרת מדרגה ברורה בין המדרכה לכביש. המדרגה הזו היא הפרדה בטיחותית: היא מסמנת לנהג את גבול הנתיב, מונעת עלייה מקרית של רכב על המדרכה ומכוונת את מי הנגר לאורך הכביש אל הקולטנים. אבן שפה מונמכת מוותרת בכוונה על רוב המדרגה הזו בקטע מוגדר, כדי לאפשר חצייה נוחה, ומחזירה את ההפרדה בשני קצות הקטע באמצעות אבני מעבר.

ההבדל המעשי בין השתיים נמצא בשלושה מקומות: בגובה החשוף מעל האספלט, בצורת הפאה העליונה (באבן המונמכת היא לרוב משופעת או מעוגלת כדי לא ליצור שפה חדה) ובאופן שבו הן מתחברות זו לזו. אבן מונמכת שמונחת ליד אבן רגילה בלי אבן מעבר יוצרת קפיצה בגובה שמסוכנת להולכי רגל ופוגעת במראה הקו.

יש להבחין גם בין "מונמכת" ל"שקועה": אבן מונמכת עדיין בולטת מעט מעל פני הכביש ושומרת על הכוונת ניקוז מינימלית, בעוד שבמעברי חצייה ובכניסות לנכים מקובל לרדת עד כמעט מפלס הכביש. הערך המדויק של הגובה החשוף נקבע לפי דרישות הנגישות, התקן הרלוונטי ותוכנית הפיתוח, ואת המידות יש לאמת מול המתכנן ומול הצוות הטכני של בר-אל 27.

איפה נדרשת אבן שפה מונמכת

מעברי חצייה ורמפות נגישות

זה השימוש המוכר ביותר. ההנמכה מאפשרת לכיסא גלגלים, לעגלת ילדים ולאנשים עם מוגבלות בהליכה לרדת מהמדרכה לכביש בלי מדרגה. במקומות אלה ההנמכה משולבת עם רמפה במדרכה עצמה ועם ריצוף אזהרה מישושי, ודרישות הנגישות במרחב הציבורי מוסדרות בחקיקה ובתקינה ישראלית. את הדרישות המחייבות יש לבדוק במקור, באתר gov.il ובאתר מכון התקנים הישראלי, ולא להסתמך על נוהג מאתר לאתר.

כניסות לחניות, למגרשים ולשטחי שירות

כל מקום שבו רכב חוצה את המדרכה כדי להיכנס לחניה פרטית, לחניון, למגרש תפעולי או לתחנת דלק צריך אבן שפה מונמכת ברוחב הכניסה. כאן השיקול הוא כפול: נוחות לרכב (בלי חבטה בתחתית) ושמירה על רציפות המדרכה להולכי הרגל שעוברים לאורכה. פרט טוב משאיר את המדרכה ברמה אחידה ככל האפשר ומוריד רק את קו אבן השפה, במקום להפוך את כל המדרכה לרמפה.

איי תנועה וכיכרות

באיי תנועה משתמשים באבן מונמכת בשני מצבים: בקצה האי, במקום שבו הולכי רגל חוצים דרכו כתחנת ביניים, ובכיכרות שבהן רכב ארוך צריך לעלות בעדינות על שולי האי כדי להשלים סיבוב. במקרה השני מדובר בפרט שונה, לרוב אבן משופעת מסיבית שמיועדת לדריכה של גלגל, ויש לתאם אותו עם יועץ התנועה.

שבילי אופניים ומעברי תפעול

נקודות שבהן שביל אופניים חוצה מדרכה או יורד לכביש, וגם מעברים לרכבי תחזוקה בגנים ציבוריים, נדרשים להנמכה. במקרים אלה חשוב שהאבן לא תיצור שפה שתופסת גלגל דק.

איך נראה פרט ההתקנה של אבן שפה מונמכת

פרט התקנה מקובל של אבן שפה מונמכת כולל את המרכיבים הבאים, וסדר העבודה נקבע לפי התוכנית ופיקוח המהנדס:

  1. סימון וקביעת מפלסים: מודדים את מפלס פני הכביש הסופי (לא פני התשתית), את מפלס המדרכה ואת נקודות ההתחלה והסיום של ההנמכה. טעות בשלב הזה מתגלה רק אחרי האספלט.
  2. תשתית: תעלה מהודקת ותושבת בטון רזה בעובי אחיד לאורך כל הקטע. באבן המונמכת התושבת חשובה במיוחד כי האבן נמוכה, חשופה לגלגלים ומחזיקה פחות מסה מעל הקרקע.
  3. אבני מעבר: בשני הקצוות מניחים אבן מעבר שהגובה שלה משתנה לאורכה, מהגובה הרגיל לגובה המונמך. אלה חלקים ייעודיים ולא "חיתוך" של אבן רגילה באתר.
  4. קו ההנמכה: האבנים המונמכות מונחות עם פאה עליונה רציפה, בלי קפיצות בין אבן לאבן. גב בטון (משענת) נוצק מאחורי האבן לפני מילוי המדרכה.
  5. חיבור לריצוף ולאספלט: ריצוף המדרכה נסגר אל גב האבן, והאספלט מגיע עד פני האבן בצד הכביש. במעברי חצייה משלבים ריצוף אזהרה בשטח המדרכה סמוך להנמכה.

סדר הפעולות בין הצבת אבני השפה, סלילת האספלט וריצוף המדרכה נקבע בלוח הזמנים של הפרויקט. ברוב הפרויקטים אבני השפה מוצבות לפני שכבת האספלט הסופית, ולכן מפלס ההנמכה חייב להתייחס למפלס הסופי ולא למפלס שקיים בשטח ביום ההנחה.

רצף גובה: הפרט שקובע אם ההנמכה מצליחה

הכשל השכיח ביותר בהנמכות הוא היעדר רצף גובה. הולך רגל בכיסא גלגלים נתקל בשפה של סנטימטרים בודדים בתחתית ההנמכה, או במדרגה בין המדרכה לאבן, וההנמכה מאבדת את מטרתה. שלושה מפלסים צריכים להיפגש: פני האספלט, פאת האבן המונמכת ופני ריצוף המדרכה. כל אחד מהם מבוצע על ידי גורם אחר בזמן אחר, ולכן התיאום ביניהם הוא באחריות מנהל העבודה והמפקח.

כללי עבודה שעוזרים לשמור על רצף:

  • מסמנים על התוכנית ובשטח את מפלס פני האבן בנקודות ההתחלה, האמצע והסיום של ההנמכה.
  • משתמשים באבני מעבר ייעודיות ולא במעבר חד.
  • מקפידים שהריצוף בגב האבן לא יגבה ממנה. ריצוף גבוה מהאבן יוצר "שפה הפוכה" שמסוכנת בירידה.
  • בודקים את הפרט אחרי סלילת האספלט, לא רק אחרי הצבת האבנים.

שילוב עם אבן אזהרה וריצוף מישושי

במעברי חצייה ובתחנות תחבורה ציבורית ההנמכה משולבת עם ריצוף אזהרה: אריחים בעלי בליטות או פסים שמורגשים בכף הרגל ובמקל הליכה ומסמנים לאנשים עם לקות ראייה שהם מתקרבים לקצה המדרכה. ריצוף האזהרה מונח בשטח המדרכה, סמוך לאבן המונמכת, ולא על האבן עצמה. הצבע והניגודיות שלו לעומת הריצוף הסובב הם חלק מהדרישה, ולא רק צורת הבליטות.

הדרישות המדויקות למיקום, לרוחב ולסוג ריצוף האזהרה מוגדרות בתקינה ובתקנות הנגישות, ויש לאמת אותן מול יועץ הנגישות של הפרויקט. באתר קיים גם מידע על פסי נגישות במדרגות, שמבוססים על אותו עיקרון של סימון מישושי וניגודיות.

ניקוז בנקודת ההנמכה

אבן שפה רגילה מכוונת את מי הנגר לאורך הכביש. כשמורידים אותה, המים יכולים לעלות על המדרכה בדיוק בנקודה שבה הולכי הרגל עוברים, ובחורף זו שלולית קבועה בתחתית הרמפה. לכן תכנון ההנמכה צריך להתחשב במיקום הקולטנים: קולטן שנמצא במעלה ההנמכה תופס את המים לפני שהם מגיעים אליה, וקולטן שנמצא באמצע ההנמכה הוא בדרך כלל טעות. שיפוע האורך של הכביש והשיפוע הרוחבי של המדרכה צריכים להוביל את המים הרחק מנקודת החצייה. תיאום הפרט מול פרטי הניקוז מפורט במאמר על אבני שפה מבטון והתפקיד שלהן בשטח.

טעויות ביצוע שכדאי למנוע

  • חיתוך אבן רגילה במקום אבן מעבר: מייצר קצה חד, לא אחיד, ולעיתים שבר בפינה בתוך זמן קצר.
  • הנמכה קצרה מדי: רוחב ההנמכה חייב להתאים לרוחב מעבר החצייה או פתח הכניסה, לא לרוחב שנוח לביצוע.
  • מפלס לפי אספלט קיים: כשמניחים לפני שכבת האספלט הסופית ולא מתחשבים בעובי שלה, ההנמכה נעלמת או מתהפכת.
  • ללא גב בטון: האבן המונמכת נדרכת על ידי רכב יותר מאבן רגילה, ובלי משענת היא זזה.
  • ריצוף אזהרה על האבן: האריחים המישושיים שייכים למדרכה, לא לפאת האבן.
  • שכחת הצד השני: מעבר חצייה שהונמך רק בצד אחד של הכביש אינו נגיש.

איך לבחור אבן שפה מונמכת לפרויקט

הבחירה מתחילה מהתפקיד: מעבר חצייה נגיש, כניסת רכב, אי תנועה או שביל אופניים. לכל תפקיד נדרשים גובה חשוף אחר, צורת פאה אחרת ולעיתים סוג בטון אחר, בהתאם לעומסי הדריכה הצפויים. השלב הבא הוא התאמה לקו אבני השפה הקיים: אבן המעבר צריכה להתאים בחתך שלה גם לאבן הרגילה וגם לאבן המונמכת, אחרת נוצר פער גלוי.

שיקולים נוספים לרכש ולביצוע:

  • כמות אבני המעבר: שתיים לכל קטע הנמכה, וכדאי לספור את הקטעים בתוכנית ולא להעריך.
  • גמר וצבע: במעברי חצייה נדרשת לעיתים ניגודיות בין האבן לריצוף ולאספלט.
  • לוח זמנים: אבני מעבר הן פריט שכדאי להזמין יחד עם אבני השפה הרגילות, כדי שלא יעכבו את סלילת האספלט.
  • גישה לאתר: אבני שפה מסופקות על משטחים ונדרש מקום פריקה ליד קו העבודה.

בר-אל 27 ואבני שפה מונמכות

בר-אל 27 תעשיות מייצרת מוצרי בטון טרומי לפיתוח ולתשתיות, ובהם אבני שפה מבטון וסדרת מוצרי פיתוח סביבתי. את זמינות הדגמים המונמכים, אבני המעבר המתאימות, המידות והגמרים יש לבדוק מול המפעל לפי תוכנית הפיתוח. כשיש פרט ספציפי בתוכנית, נכון להעביר אותו יחד עם רשימת הכמויות, כדי שההתאמה תיעשה לפי הפרויקט ולא לפי הנחה כללית.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין אבן שפה מונמכת לאבן שפה נגישה?

בפועל מדובר במשפחה אחת של מוצרים. "אבן שפה נגישה" מדגישה את הייעוד: מעבר שמתאים לכיסאות גלגלים ולאנשים עם מוגבלות בהליכה, לפי דרישות הנגישות. "אבן שפה מונמכת" מתארת את הצורה ומשמשת גם לכניסות רכב ולאיי תנועה, שם אין בהכרח דרישת נגישות. הפרט ההנדסי דומה, אבל הגובה החשוף וריצוף האזהרה נקבעים לפי השימוש.

האם אפשר להנמיך אבן שפה קיימת באתר?

לא מומלץ. חיתוך או סיתות של אבן קיימת פוגע בשכבת הפנים, יוצר קצוות לא אחידים ומחליש את האבן. הפתרון המקובל הוא פירוק הקטע והנחה מחדש של אבנים מונמכות ואבני מעבר ייעודיות על תושבת חדשה. זה נראה יותר עבודה, אבל התוצאה מחזיקה ואינה יוצרת מפגע.

איזה רוחב הנמכה נדרש במעבר חצייה?

רוחב ההנמכה צריך להתאים לרוחב מעבר החצייה המסומן ולדרישות הנגישות, ולא להיות צר ממנו. הערך המדויק נקבע בתוכנית לפי התקנות והתקינה, ויש לאמת אותו מול יועץ הנגישות. בשטח כדאי לוודא שההנמכה משני צידי הכביש נמצאת באותו קו, אחרת החוצה נאלץ לסטות מהמעבר.

מה עושים כשהמים נאספים בתחתית ההנמכה?

זו בעיה של שיפועים ומיקום קולטנים, לא של האבן. יש לבדוק אם שיפוע האורך של הכביש מוביל את המים אל ההנמכה במקום ממנה, ואם יש קולטן במעלה הזרימה. לעיתים הפתרון הוא הוספת קולטן לפני ההנמכה או תיקון השיפוע הרוחבי של המדרכה. באתר קיים מידע נוסף על קולטני ניקוז מבטון.

האם רכב כבד יכול לעלות על אבן שפה מונמכת?

אבן מונמכת בכניסת רכב מיועדת לדריכה, אבל כושר הנשיאה תלוי בסוג האבן, בתושבת ובגב הבטון. כניסה למגרש תפעולי עם משאיות דורשת פרט מחוזק שונה מכניסה לחניה פרטית. יש לציין למתכנן ולספק את סוג הרכב הצפוי, ולאמת את ההתאמה מול המהנדס ומול הצוות הטכני של בר-אל 27.

מתי מתקינים את אבני השפה המונמכות ביחס לאספלט?

לרוב מציבים את אבני השפה, כולל המונמכות, על התושבת לפני שכבת האספלט הסופית, ומודדים את גובהן לפי מפלס פני הכביש המתוכנן. הריצוף במדרכה נעשה אחרי שהאבנים וגב הבטון התייצבו. סדר העבודה המדויק נקבע בלוח הזמנים של הקבלן ובתיאום עם המפקח.

מתכננים פרויקט פיתוח או כביש שבו נדרשות אבני שפה מונמכות ואבני מעבר? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, פרטים, מידות וכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר, דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
פיתוח ואדריכלות

עמודוני בטון (בולארדים): מניעת כניסת רכב למרחב הולכי הרגל

עמודוני בטון (בולארדים) הם עמודים נמוכים וכבדים שמוצבים בשורה כדי למנוע כניסת רכב לשטח שמיועד להולכי רגל, בלי לחסום את המעבר לאנשים, לעגלות ולכיסאות גלגלים. הם משמשים בכניסות למדרחובים, בכיכרות, בחזיתות מבני ציבור, בטיילות, בשולי מדרכות רחבות ובכניסות לחניונים ולשטחי שירות. השאלה של המתכנן היא לא רק "איזה עמודון" אלא איך מסדרים את השורה: מה המרווח בין העמודונים כדי שרכב לא יעבור אך כיסא גלגלים יעבור, האם צריך עמודון קבוע או נשלף, איך מעגנים, ומתי עדיף לשלב מחסום ניו ג'רזי או כיפת מחסום במקום עמודונים. המאמר מסביר את העקרונות האלה לאדריכלי נוף, מהנדסי ערים, מנהלי פרויקטים של פיתוח ומנהלי ביטחון של מוסדות. יש לבדוק מול בר-אל 27 את זמינות המוצר והדגמים.

מהו עמודון בטון ומה תפקידו

עמודון בטון הוא אלמנט בטון טרומי אנכי, בגובה שנמצא בדרך כלל בין הברך למותן של אדם, שמוצב בקרקע או על משטח ומשמש למניעה פיזית של מעבר רכב. עמודונים מוצבים בשורה במרווח קבוע, כך שרכב אינו יכול לעבור ביניהם אך הולכי רגל, עגלות ילדים, אופניים וכיסאות גלגלים עוברים בחופשיות. התפקיד הראשי הוא הפרדה בין תנועת רכב לתנועת הולכי רגל; תפקידים משניים הם הכוונת תנועה, מניעת חניה על מדרכות ותיחום חזותי של מרחבים.

עמודון בטון נבדל מעמודון מתכת בשלושה דברים: משקל עצמי גבוה שמפחית את התלות בעיגון, עמידות בקורוזיה ובוונדליזם, ואפשרות לגמר אדריכלי (חלק, גרנוליט, גוון) שמשתלב עם שאר ריהוט הרחוב. עמודון מתכת דק יותר, ולכן מתאים למקומות עם מגבלת רוחב, אך פגיע יותר לעיקום.

איפה משתמשים בעמודוני בטון

  • כניסות למדרחובים וכיכרות: מניעת כניסת רכב לשטח הולכי רגל, לעיתים עם עמודון נשלף אחד למעבר רכבי חירום ואספקה.
  • חזיתות מבני ציבור, בתי ספר ומוסדות: הפרדה בין הכניסה לבין כביש או חניה, וריחוק רכב מהכניסה.
  • שולי מדרכות רחבות: מניעת עלייה של רכבים על המדרכה וחניה על שטח הולכי רגל.
  • טיילות ופארקים: תיחום מסלולי הליכה ורכיבה מול דרכי שירות.
  • חניונים ואזורי שירות: הגנה על עמודים, גדרות, ארונות תשתית ועמדות טעינה מפגיעת רכב.
  • תחנות תחבורה ציבורית: הפרדה בין רציף ההמתנה לנתיב הרכב.

עמודון קבוע או נשלף: מתי כל אחד

עמודון קבוע מוצב ואינו זז, ומתאים לרוב השורה. עמודון נשלף או מתקפל מאפשר פתיחת מעבר לרכב מורשה (חירום, אספקה, פינוי אשפה, אירועים) ונסגר אחריו. ברוב הפרויקטים משלבים: שורה של עמודונים קבועים עם נקודת מעבר אחת שבה עמודון נשלף או שער. עמודון נשלף הוא בדרך כלל מתכתי, ולכן שילוב מקובל הוא עמודוני בטון קבועים לאורך השורה ועמודון מתכת נשלף בנקודת המעבר.

שיקולים לבחירת נקודת המעבר: מי מחזיק במפתח או בשלט, כמה פעמים ביום פותחים, מה רוחב הרכב הגדול ביותר שצריך לעבור, והאם נדרש מעבר מהיר לרכבי חירום. פרטי הנשלף והתפעול שלו נקבעים עם הרשות ועם יועץ התנועה.

מרווחים בין עמודונים: הולכי רגל ונגישות

המרווח בין עמודונים הוא הפרט התכנוני החשוב ביותר בשורה. הוא צריך להיות קטן מספיק כדי שרכב פרטי לא יעבור, וגדול מספיק כדי שכיסא גלגלים, עגלת תאומים, קלנועית ואופניים יעברו בנוחות. הכלל המעשי הוא לתכנן את המרווח לפי רוחב המעבר החופשי הנדרש להולכי רגל בהתאם לדרישות הנגישות, ולוודא שהמרווח הזה עדיין קטן מרוחב רכב פרטי. הערכים המחייבים נקבעים בתקנות הנגישות ובהנחיות יועץ הנגישות של הפרויקט, ואפשר להיעזר באתר gov.il ובאתר מכון התקנים הישראלי.

שיקולים נוספים לתכנון השורה:

  • ניגודיות חזותית: עמודון צריך להיות בולט לעומת הריצוף כדי שאנשים עם ראייה מוגבלת לא ייתקלו בו. גוון מנוגד, פס ניגודי או גובה מספק עוזרים.
  • גובה: עמודון נמוך מדי אינו נראה מרכב ואינו נראה להולך רגל שמסתכל קדימה. גובה מקובל הוא לפחות עד גובה הברך, ולעיתים עד המותן.
  • קו רציף: השורה צריכה להיות רציפה בלי פערים שרכב יכול לנצל, כולל בקצוות שבהם היא נפגשת בגדר, בעמוד או באדנית.
  • מסלול הליכה נגיש: העמודונים לא צריכים לחסום את מסלול ההליכה הנגיש הרציף, אלא לעמוד לצידו.
  • שדה ראייה: ליד מעברי חצייה ויציאות מחניון, עמודונים גבוהים או צפופים עלולים להסתיר הולכי רגל מנהגים. יש לתאם עם יועץ התנועה.

עיגון והתקנה: מה קובע את ההתנגדות לרכב

עמודון בטון עומד מול רכב באמצעות שילוב של משקל עצמי ועיגון. עמודון שרק מונח על הריצוף מונע חניה ומעבר רכב איטי, אך רכב שמתנגש בו במהירות יזיז אותו. עמודון שמעוגן ליסוד בטון או שחלקו התחתון טמון בקרקע מתנגד הרבה יותר. הבחירה בין הצבה חופשית לעיגון תלויה במטרה: מניעת חניה ומעבר יומיומי, או חסימה מפני רכב שמנסה לעבור בכוח.

שלבי ההתקנה המקובלים בפרויקט:

  1. סימון קו העמודונים והמרווחים על פי תוכנית הפיתוח, ואישור יועץ הנגישות ויועץ התנועה.
  2. בדיקת תשתיות תת קרקעיות בקו העמודונים (חשמל, מים, תקשורת) לפני חפירה או קידוח.
  3. הכנת יסודות או משטח לפי סוג העיגון, וביצוע ניקוז סביבם.
  4. הובלה ופריקה: עמודוני בטון כבדים ונדרש ציוד הרמה או מלגזה וגישה לרכב הובלה.
  5. הצבה, פילוס ועיגון, ואז השלמת הריצוף סביב הבסיס.

המשקל, סוג העיגון ואופן ההנפה של דגם ספציפי, וכן ההתאמה לתשתית הקיימת, נקבעים לפי תוכניות, הקונסטרוקטור ודרישות הפרויקט, ויש לאמת אותם מול הצוות הטכני של בר-אל 27.

עמודונים, ניו ג'רזי או כיפת מחסום: מה מתאים לאיזה מצב

שלושה מוצרי בטון משמשים למניעת מעבר רכב, וכל אחד עונה על צורך אחר:

מוצר מה הוא עושה מעבר הולכי רגל מתאים ל
עמודוני בטון שורה של עמודים במרווח שרכב לא עובר בו חופשי בין העמודונים כניסות למדרחוב, כיכרות, חזיתות מבנים, שולי מדרכה
מחסום ניו ג'רזי קיר רציף שמפריד נתיבים ומכוון תנועה חסום, נדרש מעבר מיוחד כבישים, אתרי עבודה, הפרדה בין נתיבים, חסימות זמניות
כיפת מחסום מבטון אלמנט נמוך ומעוגל שמונע מעבר רכב ומתאים למרחב פתוח חופשי, אך פחות נוח לנגישות חניונים, שטחים פתוחים, כניסות לשטחי שירות

ההבדל העיקרי: עמודונים נועדו למקום שבו הולכי רגל צריכים לעבור בחופשיות בכל נקודה, ניו ג'רזי למקום שבו רוצים הפרדה רציפה, וכיפות למרחב פתוח שבו העיצוב פחות קריטי. במקרים רבים משלבים: ניו ג'רזי לאורך כביש, ועמודונים במעבר להולכי רגל. עוד על שני המוצרים האחרים בעמודים מחסומי ניו ג'רזי מבטון וכיפות מחסום מבטון. למקומות שבהם נדרשת עצירה של רכב בכוח, ראו גם מחסומי בלימה לרכב.

שילוב עמודונים עם ריהוט רחוב ואדניות

בפרויקטים של פיתוח עירוני, עמודונים הם חלק מסדרה: אדניות בטון, ספסלים ואשפתונים באותו גמר יוצרים קו רציף שמונע מעבר רכב בלי שהמרחב ייראה כמו מחסום. אדנית כבדה יכולה למלא את תפקיד העמודון בקטע מסוים, ועמודונים ממלאים את הפערים שבהם נדרש מעבר הולכי רגל. התכנון הזה מתאים במיוחד לכיכרות ולחזיתות מסחריות, שבהן המראה חשוב לא פחות מהתפקוד. משפחת מוצרי הפיתוח מוצגת בעמוד פיתוח סביבתי.

טעויות שכדאי למנוע

  • מרווח שנקבע לפי מראה: או שרכב קטן עובר, או שכיסא גלגלים לא עובר.
  • שורה עם פער בקצה, ליד עמוד או גדר, שרכב מנצל.
  • עמודון בגוון זהה לריצוף, בלי ניגודיות, שמהווה מכשול לאנשים עם ראייה מוגבלת.
  • הצבה חופשית במקום שבו נדרשת חסימה מפני רכב שמנסה לעבור בכוח.
  • קידוח יסודות בלי בדיקת תשתיות תת קרקעיות.
  • אי תכנון נקודת מעבר לרכבי חירום ואספקה, שמובילה לפירוק עמודון בהמשך.
  • עמודונים צפופים ליד מעבר חצייה, שמסתירים הולכי רגל מנהגים.

בר-אל 27 ועמודוני בטון

בר-אל 27 מייצרת מוצרי בטון טרומי לפיתוח סביבתי ולהכוונת תנועה, ובהם מחסומי ניו ג'רזי, כיפות מחסום, אדניות וריהוט רחוב. עמודוני בטון אינם מופיעים כעמוד מוצר נפרד באתר, ולכן יש לבדוק מול בר-אל 27 את זמינות המוצר, הדגמים, הגמרים ואפשרות הייצור לפי תוכנית. התאמת הפתרון, ובכלל זה בחירה בין עמודונים, כיפות, ניו ג'רזי ואדניות, נעשית לפי תוכניות הפיתוח, יועץ התנועה, יועץ הנגישות והקונסטרוקטור. מידות, משקלים ואופן העיגון יש לאמת מול הצוות הטכני.

שאלות נפוצות

מה המרווח הנכון בין עמודונים?

המרווח צריך להיות רחב מספיק למעבר נוח של כיסא גלגלים, עגלה וקלנועית, וצר מספיק כדי שרכב פרטי לא יעבור. הערך המחייב נקבע לפי דרישות הנגישות ולפי יועץ הנגישות ויועץ התנועה של הפרויקט, ולא לפי כלל אצבע כללי. חשוב לוודא שהמרווח נשמר גם בקצוות השורה.

האם עמודון בטון עוצר רכב שמתנגש בו?

תלוי בעיגון ובמטרה. עמודון שמונח חופשי מונע חניה ומעבר איטי אך לא עצירה של רכב במהירות. עמודון מעוגן ליסוד מתנגד הרבה יותר. למקומות שבהם נדרשת עצירה של רכב בכוח יש מוצרים ייעודיים, כמו מחסומי בלימה, והתכנון נעשה עם יועץ ביטחון וקונסטרוקטור. עמודוני בטון רגילים נועדו בעיקר להפרדה ולמניעת כניסה שגרתית.

עמודון בטון או עמודון מתכת: מה עדיף?

עמודון בטון כבד, עמיד בקורוזיה ובוונדליזם, ומשתלב עם ריהוט רחוב מבטון. עמודון מתכת דק יותר, קל להתקנה, ומתאים לנקודת מעבר נשלפת. שילוב מקובל: בטון קבוע לאורך השורה ומתכת נשלף בנקודת המעבר. במקומות עם מגבלת רוחב מדרכה, מתכת דק עשוי להתאים יותר.

איך משלבים מעבר לרכבי חירום בשורת עמודונים?

מתכננים נקודת מעבר ברוחב רכב חירום, ובה מציבים עמודון נשלף, מתקפל או שער במקום עמודון קבוע. יש להגדיר מי מחזיק במפתח או בשלט, ולתאם את המיקום עם שירותי החירום והרשות. שאר השורה נשארת קבועה.

האם צריך היתר להצבת עמודונים ברחוב?

הצבת עמודונים בשטח ציבורי היא שינוי בהסדרי התנועה ובמרחב הציבורי, ולכן היא נעשית באישור הרשות המקומית ובתיאום עם יועץ התנועה ויועץ הנגישות. בשטח פרטי (חצר מוסד, חניון) האישור נדרש לפי דרישות הבעלים והתוכניות. יש לברר את הדרישות מול הרשות הרלוונטית לפני ההזמנה.

מה צריך להכין באתר לפני ההתקנה?

סימון קו העמודונים והמרווחים, בדיקת תשתיות תת קרקעיות בקו, הכנת יסודות או משטח לפי סוג העיגון, וגישה לרכב הובלה ולציוד הרמה. אם הריצוף כבר בוצע, יש לתכנן את פתיחתו והשלמתו סביב הבסיסים. פרטי ההכנה יתואמו עם הקבלן ועם הצוות הטכני של בר-אל 27.

מתכננים כיכר, מדרחוב, חזית מבנה או חניון שבהם נדרשים עמודוני בטון או מחסומים למניעת כניסת רכב? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, מידות וכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
פיתוח ואדריכלות

אשפתונים מבטון לרשויות: נפח, ריקון, עמידות בוונדליזם ומיקום

אשפתונים מבטון הם פחי אשפה ציבוריים שגופם נוצק מבטון טרומי, ובתוכם מיכל פנימי נשלף ממתכת או מפלסטיק. הם נועדו למקומות שבהם פח פלסטיק או פח מתכת רגיל אינו מחזיק מעמד: רחובות ראשיים, גינות ציבוריות, טיילות, תחנות, חניונים ומוסדות. השאלה שמעסיקה את מחלקות התברואה, הגנים והרכש ברשויות היא לא רק "איך האשפתון נראה" אלא איך הוא מתפקד בשגרת התפעול: מה הנפח, כמה פעמים ביום מרוקנים אותו, האם המיכל הפנימי נוח לשליפה, איך הוא עומד בשריפה ובוונדליזם, ואיפה ואיך מציבים אותו. המאמר עובר על השיקולים התפעוליים האלה לפי הסדר שבו הם עולים בפרויקט, ומיועד לאנשי תפעול, מתכנני פיתוח ואדריכלי נוף.

מהו אשפתון מבטון ולמה רשויות בוחרות בו

אשפתון מבטון הוא מארז חיצוני מבטון אדריכלי, לרוב עם ציפוי או גמר חשוף, שבתוכו יושב מיכל פנימי נשלף לאיסוף האשפה. משקלו העצמי הגבוה מונע הזזה, הפיכה וגניבה, ואופי החומר מקנה עמידות בשריפות קטנות, במכות ובתנאי מזג אוויר לאורך שנים. הבטון מאפשר גם התאמה למראה הרחוב: גמר חלק, גרנוליט, בטון דמוי עץ או גוון מותאם לסדרת הריהוט העירוני.

רשויות בוחרות באשפתון מבטון כשעלות ההחלפה החוזרת של פחים קלים גבוהה מהמחיר הראשוני של פח כבד, וכשהמיקום חשוף לוונדליזם. במקומות עם תפעול קל ותחלופה נמוכה, פח מתכת פשוט עשוי להספיק. סקירה כללית של הסוגים מופיעה בעמוד אשפתונים מבטון.

נפח ומחזור ריקון: השיקול הראשון

הנפח של האשפתון ומחזור הריקון הם שני צדדים של אותה החלטה. אשפתון גדול מדי במקום שקט מרוקנים לעיתים רחוקות, האשפה נשארת בו ימים ומושכת ריח וחרקים. אשפתון קטן מדי במקום עמוס עולה על גדותיו בין סבבי הריקון, והאשפה מצטברת סביבו. הנפח צריך להיגזר מכמות האשפה היומית הצפויה במקום ומתדירות הריקון שמחלקת התברואה מסוגלת לספק בפועל.

כללי אצבע לתכנון:

  • ציר מסחרי, כניסה למבנה ציבור, תחנת אוטובוס עמוסה: מחזור ריקון יומי, ולעיתים יותר. נפח בינוני-גדול, ומרווחים קטנים בין אשפתונים.
  • גינה שכונתית, טיילת: ריקון יומי או כל יומיים. נפח בינוני, אשפתון בכל כניסה ובכל אזור ישיבה.
  • מקום מרוחק, חניון, פארק גדול: ריקון פעם בכמה ימים. נפח גדול, ופתח שמגביל הכנסת שקיות אשפה ביתיות.

הנפחים המדויקים של הדגמים הזמינים יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27, ולהתאים אותם לגודל שקית האשפה הסטנדרטית שבשימוש הרשות כדי שהמיכל הפנימי יתאים לשקיות הקיימות.

המיכל הפנימי: מה שקובע את זמן הריקון

המיכל הפנימי הוא החלק שעובד הניקיון פוגש כמה פעמים ביום, ולכן הוא קובע את מהירות הריקון ואת שביעות הרצון של מחלקת התברואה. הנקודות שכדאי לבדוק:

  • שליפה: מלמעלה (הסרת מכסה) או מהצד (דלת). שליפה מלמעלה פשוטה ומכנית, שליפה צדדית נוחה יותר לעובד כשהאשפתון גבוה.
  • ידיות: ידיות שמאפשרות הרמה ביד אחת ושפיכה נוחה לרכב הפינוי.
  • חומר המיכל: פח מגולוון עמיד בשריפה, פלסטיק קל יותר אך פגיע באש. ניקוז בתחתית מונע הצטברות נוזלים.
  • החלפה: מיכל שנפגע צריך להיות ניתן להחלפה בלי להחליף את גוף הבטון. כדאי לוודא שהמיכל סטנדרטי ושאפשר להזמין חלקי חילוף.
  • נעילה: מכסה או דלת עם נעילה מונעים הוצאת המיכל על ידי עוברי אורח, אך מאריכים את זמן הריקון. יש לאזן לפי המיקום.

פתחים, מכסה ובטיחות אש

צורת הפתח משפיעה על שלושה דברים: מה נכנס לפח, האם גשם נכנס אליו, ומה קורה כשמישהו זורק לתוכו בדל סיגריה. פתח צדדי מוגן בגג או במכסה מונע מילוי במי גשם ומקשה על הכנסת שקיות אשפה גדולות מהבית, בעיה נפוצה באשפתונים ציבוריים. פתח עליון פתוח נוח לזריקה אך חשוף לגשם ולציפורים.

מבחינת בטיחות אש, גוף הבטון עצמו אינו בעיר, ומיכל פנימי ממתכת מגביל שריפה של תכולת הפח. מכסה שסוגר את הפתח ברובו מפחית את אספקת החמצן לשריפה. במקומות עם עישון (כניסות למבנים, תחנות) כדאי לשקול מאפרה נפרדת או חלק מאפרה משולב, כדי שבדלים לא יגיעו לתוך האשפה. דרישות בטיחות אש מחייבות במקום ספציפי נקבעות לפי הנחיות הרשות ויועץ הבטיחות של הפרויקט.

עמידות בוונדליזם וניקוי

אשפתון ציבורי סופג בעיטות, גרפיטי, מדבקות, ניסיונות הפיכה ולעיתים הצתה. גוף בטון עומד ברוב הפגיעות האלה ללא נזק מבני. הנקודות הפגיעות הן המכסה, הדלת והצירים, ולכן כדאי לבחור דגם שבו חלקי המתכת פשוטים, חזקים וניתנים להחלפה בנפרד.

לניקוי גרפיטי, ציפוי אנטי גרפיטי על משטחי הבטון מאפשר הסרה בשטיפה במקום בהשחזה או בצביעה מחדש, ואפשר לדרוש אותו במפרט. גמר חלק קל יותר לניקוי מגמר מחוספס, אך גמר גרנוליט מסתיר לכלוך ושריטות. הבחירה תלויה במיקום: ברחוב מסחרי עם ניקוי תכוף עדיף גמר חלק, בפארק עדיף גמר שמסתיר בלאי.

מיקום ועיגון: איפה מציבים אשפתון

מיקום נכון של אשפתונים משפיע על הניקיון יותר מנפחם. כללים מקובלים:

  • בכניסות וביציאות של גינות, מבני ציבור ותחנות, ולא באמצע השטח.
  • ליד כל אזור ישיבה, במרחק שמאפשר זריקה בלי לקום, אך לא צמוד לספסל בגלל ריח.
  • לאורך צירי הליכה במרווחים קבועים, כך שהאשפתון הבא תמיד נראה מהקודם.
  • במקום שרכב הפינוי או עגלת הניקיון מגיעים אליו בקלות. אשפתון שקשה להגיע אליו לא מרוקן בזמן.
  • לא בתוך נתיב הליכה נגיש ולא בצמוד למעבר חצייה, כדי לא לחסום ראות.

מבחינת עיגון, משקלו של אשפתון בטון מונע הזזה ברוב המקרים, ולעיתים מציבים אותו על המשטח ללא עיגון. עיגון לתשתית נדרש במדרון, במקומות שבהם יש חשש להפיכה מכוונת, או כשהמפרט דורש קביעות מלאה. יש לוודא שהמשטח מתחת מוכן, ישר ומנוקז, ושיש גישה לציוד הרמה ביום ההתקנה. משקל הדגם ואופן ההנפה יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27.

אשפתון, פח אשפה מבטון ומסתור אשפה: מה ההבדל

שלושה מוצרים שמתבלבלים ביניהם ומשרתים צרכים שונים:

מוצר למה משמש נפח מיקום טיפוסי
אשפתון מבטון אשפה של עוברי אורח, מיכל פנימי קטן קטן-בינוני רחוב, גינה, תחנה
פח אשפה מבטון אדריכלי אותו שימוש, דגש על גמר ועיצוב מותאם לסדרה קטן-בינוני כיכרות, מרכזים מסחריים, מוסדות
מסתור אשפה מבטון הסתרה של פחי מחזור ועגלות אשפה גדולות גדול, מכיל מכולות חצרות בניינים, אזורי פינוי

פחים בגמר אדריכלי מוצגים בעמוד פחי אשפה מבטון אדריכלי, ומסתורים לעגלות אשפה ומחזור בעמוד מסתורי אשפה מבטון. אם הצורך הוא הסתרת פחי מחזור ולא פח לעוברי אורח, המוצר הנכון הוא מסתור ולא אשפתון.

איך לכתוב את סעיף האשפתונים במפרט

סעיף אשפתונים במכרז או בכתב כמויות צריך להיות ניתן לבדיקה בשלב הקבלה. הפריטים המקובלים:

  1. חומר הגוף (בטון טרומי) וגמר (חלק, גרנוליט, גוון).
  2. נפח המיכל הפנימי וחומרו, ואופן השליפה.
  3. סוג הפתח והמכסה, כולל הגנה מגשם.
  4. ציפוי אנטי גרפיטי, אם נדרש.
  5. אופן העיגון או הצבה חופשית, והכנת התשתית הנדרשת.
  6. אריזה, הובלה, פריקה והתקנה, ומי אחראי לכל שלב.
  7. חלקי חילוף: מיכלים פנימיים ומכסים להזמנה עתידית.
  8. דוגמה לאישור לפני ייצור סדרתי.

סדרה אחידה של אשפתונים, ספסלים ואדניות מאותו יצרן מקלה על השלמות עתידיות ועל אחזקה, ולכן כדאי לרכוש את האשפתונים כחלק מסדרת ריהוט רחוב מבטון ולא כפריט בודד.

טעויות שכדאי למנוע

  • בחירת נפח לפי המראה ולא לפי מחזור הריקון בפועל.
  • מיכל פנימי שלא מתאים לשקיות הסטנדרטיות של הרשות.
  • פתח עליון פתוח במקום גשום, בלי מכסה.
  • הצבה במקום שרכב הפינוי לא מגיע אליו.
  • הזמנה ללא חלקי חילוף: מיכל שנשרף מוציא את האשפתון כולו משימוש.
  • אשפתונים מדגמים שונים באותו רחוב, שמקשים על אחזקה והשלמות.

בר-אל 27 ואשפתונים מבטון

בר-אל 27 מייצרת אשפתונים ופחי אשפה מבטון טרומי כחלק מסדרת מוצרי הפיתוח הסביבתי, לצד ספסלים, אדניות ומסתורי אשפה, כך שאפשר להרכיב סדרה אחידה לרחוב או לגינה. התאמת הדגם, הגמר, המיכל הפנימי ואופן ההצבה נעשית לפי תוכניות הפיתוח ודרישות מחלקת התפעול. נפחים, משקלים, זמני אספקה ואופציות כמו ציפוי אנטי גרפיטי או שילוב מאפרה יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27. משפחת המוצרים מוצגת בעמוד פיתוח סביבתי.

שאלות נפוצות

כמה אשפתונים צריך בגינה ציבורית?

אין מספר קבוע, אלא כלל מיקום: אשפתון בכל כניסה ויציאה, אשפתון ליד כל ריכוז ספסלים או אזור משחקים, ואשפתון לאורך שבילים במרווח שבו האשפתון הבא נראה מהקודם. בגינה שכונתית קטנה מדובר בדרך כלל במספר אשפתונים בודד.הכמות הסופית נקבעת לפי תוכנית הפיתוח ולפי יכולת הריקון של מחלקת התברואה.

מה עדיף, אשפתון בטון או אשפתון מתכת?

אשפתון מתכת קל יותר, זול יותר להובלה וקל להזזה, אך פגיע להפיכה, לגניבה ולעיקום. אשפתון בטון כבד, יציב, עמיד בוונדליזם ובשריפה, ומתאים לסדרת ריהוט מבטון. במקומות עם וונדליזם או תחלופה גבוהה של פחים קלים, הבטון משתלם לאורך זמן. במקומות שקטים עם תפעול פשוט, מתכת עשויה להספיק.

איך מרוקנים אשפתון מבטון?

שולפים את המיכל הפנימי, דרך המכסה העליון או דרך דלת צדדית לפי הדגם, מחליפים או שופכים את השקית, ומחזירים את המיכל. גוף הבטון לא זז. לכן חשוב שהמיכל יהיה קל, עם ידיות, ושהשקיות בשימוש הרשות יתאימו לו. זמן הריקון תלוי בעיקר בנוחות השליפה ולא בגוף הבטון.

האם אשפתון מבטון עמיד באש?

גוף הבטון אינו בעיר ואינו נפגע משריפה קטנה של תכולת הפח. מה שנשרף הוא התכולה והמיכל הפנימי, ולכן מיכל ממתכת ומכסה שמצמצם את הפתח מפחיתים את הנזק. במקומות עם עישון כדאי לשלב מאפרה. דרישות בטיחות אש ספציפיות נקבעות לפי הנחיות הרשות ויועץ הבטיחות.

האם צריך לעגן אשפתון מבטון?

ברוב המקרים המשקל העצמי מספיק והאשפתון מוצב על משטח מוכן ללא עיגון. עיגון נדרש במדרון, במקומות עם חשש להפיכה מכוונת, או כשהמפרט דורש זאת. אופן העיגון וההנפה של הדגם הספציפי יש לאמת מול היצרן ולתאם עם הקבלן.

איך מונעים שאנשים יזרקו אשפה ביתית לאשפתון ציבורי?

פתח קטן יחסית, שמתאים לאשפה של עובר אורח אך לא לשקית אשפה ביתית, הוא הפתרון המקובל. מכסה או גג מעל הפתח מקשים עוד יותר. הצבת מסתור אשפה עם עגלות פינוי ליד בנייני מגורים מפחיתה את הצורך של דיירים להשתמש באשפתון הרחוב.

מתכננים רחוב, גינה או מתחם ציבורי שבו נדרשים אשפתונים מבטון? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, מידות וכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
פיתוח ואדריכלות

ספסל בטון ועץ למרחב הציבורי: עמידות, תחזוקה ואיך בוחרים

ספסל בטון ועץ הוא הפתרון הנפוץ ביותר במרחב הציבורי כשנדרשת ישיבה נוחה יחד עם עמידות לאורך שנים: גוף בטון טרומי שמעגן את הספסל ומחזיק במשקלו, ומשטח ישיבה מעץ או מחומר דמוי עץ שמרכך את המגע. השאלה שמעסיקה אדריכלי נוף, מחלקות גנים ואנשי רכש ברשויות היא לא "בטון או עץ" אלא מה מבין שלוש החלופות מתאים למיקום: ספסל בטון מלא, ספסל בטון בשילוב עץ אמיתי, או ספסל בטון דמוי עץ. ההבדלים ביניהם הם בחום המגע בקיץ, בעומס התחזוקה, בעמידות בוונדליזם ובאופן העיגון. המאמר מסביר את שלושת הסוגים, משווה ביניהם לפי הפרמטרים שמשפיעים בפועל על עלות מחזור החיים, ומציע כללי בחירה לפי סוג המקום.

מהו ספסל בטון בשילוב עץ

ספסל בטון בשילוב עץ הוא ספסל שבו רגלי הספסל או גוף הספסל עשויים בטון טרומי, ומשטח הישיבה והמשענת (אם קיימת) עשויים קורות עץ המחוברות לבטון באמצעות ברגים או עוגנים שמוטמעים ביציקה. הבטון נותן את המשקל, היציבות והעמידות בתנאי חוץ, והעץ נותן משטח ישיבה שאינו מתחמם ואינו מתקרר כמו בטון חשוף. זהו המבנה המקובל ברוב הספסלים בגנים ציבוריים, בטיילות ובחצרות מוסדות.

לצד הספסל המשולב קיימות שתי חלופות: ספסל בטון מלא, שבו כל הספסל נוצק מבטון אדריכלי ללא חלקי עץ, וספסל בטון דמוי עץ, שבו גם משטח הישיבה נוצק מבטון אך עם טקסטורה וגוון המחקים קורות עץ. סקירה של המשפחה הזו מופיעה בעמוד ריהוט רחוב מבטון דמוי עץ.

שלוש החלופות: מה ההבדל בפועל

ספסל בטון מלא

ספסל שכולו בטון הוא הפתרון העמיד ביותר: אין חלקים שנרקבים, מתפרקים או נגנבים, והתחזוקה מסתכמת בניקוי ולעיתים בחידוש ציפוי הגנה. החיסרון המרכזי הוא חום המגע: משטח בטון חשוף שעומד בשמש ישראלית מתחמם מאוד בשעות הצהריים, ובחורף הוא קר. לכן ספסל בטון מלא מתאים למקומות מוצלים, לאזורי המתנה קצרים, לתיחום ולישיבה מזדמנת, פחות למקומות שבהם אנשים יושבים זמן ממושך בשמש. עוד על הסוג הזה בעמוד ספסלי בטון אדריכלי.

ספסל בטון בשילוב עץ אמיתי

השילוב נותן את הנוחות הטובה ביותר: העץ נעים למגע בכל עונה ומשווה לספסל מראה חם. המחיר הוא תחזוקה. עץ בחוץ נחשף לשמש, לגשם וללחות, והוא מתייבש, מתבקע, מאפיר ונרקב אם אינו מטופל. הקורות דורשות חידוש ציפוי (שמן או לכה) במחזוריות שתלויה בסוג העץ ובחשיפה, וקורה שנשברה או נגנבה צריכה החלפה. סוג העץ (עץ קשה, עץ מטופל בלחץ, או חומר מרוכב) קובע את מחזור התחזוקה, ויש לסכם אותו מול הספק לפי דרישות הפרויקט.

ספסל בטון דמוי עץ

ספסל בטון דמוי עץ מנסה לתת את המראה של עץ עם התחזוקה של בטון. משטח הישיבה נוצק בתבנית עם טקסטורת עץ ונצבע או נגמר בגוון עץ. אין קורות שנרקבות ואין ברגים שמתפרקים, וזה יתרון ברור במקומות עם וונדליזם או תחזוקה מועטה. יש לזכור שמדובר עדיין בבטון: חום המגע דומה לספסל בטון מלא, אם כי גוון בהיר וצל מקטינים את הבעיה. איכות החיקוי משתנה מאוד בין יצרנים, ולכן כדאי לראות דוגמה פיזית לפני הזמנה סדרתית.

טבלת השוואה בין סוגי הספסלים

פרמטר בטון מלא בטון + עץ אמיתי בטון דמוי עץ
חום מגע בקיץ גבוה, תלוי בגוון ובצל נמוך גבוה, דומה לבטון מלא
תחזוקה שוטפת ניקוי בלבד חידוש ציפוי, החלפת קורות ניקוי בלבד
עמידות בוונדליזם גבוהה בינונית, העץ פגיע גבוהה
נוחות ישיבה ממושכת נמוכה יחסית גבוהה בינונית
מראה נקי, אדריכלי חם, טבעי תלוי באיכות התבנית והצבע
עיגון משקל עצמי או עיגון משקל עצמי או עיגון משקל עצמי או עיגון

הטבלה מציגה מגמות כלליות. ערכים בפועל, כמו משקל הספסל, סוג העץ או אופן העיגון, יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27 לפי הדגם שנבחר.

חום מגע: למה זה השיקול הראשון בישראל

בישראל חום המגע הוא בדרך כלל השיקול שמכריע בין ספסל בטון מלא לספסל עם עץ. בטון סופג חום ומשחרר אותו לאט, ולכן משטח בטון כהה בשמש ישירה יכול להיות לא נעים לישיבה בשעות הצהריים בקיץ, ולהישאר חם גם בערב. עץ מוליך חום פחות, ולכן משטח עץ מרגיש נוח גם כשהוא עומד בשמש.

המשמעות התכנונית: אם הספסל מיועד לישיבה ממושכת (גינה שכונתית, אזור המתנה ליד מבנה ציבור, טיילת) ואין הצללה, עדיף משטח ישיבה מעץ או מחומר מרוכב. אם הספסל עומד בצל עצים או פרגולה, או שהוא משמש לישיבה קצרה, בטון מלא או דמוי עץ הם פתרון סביר. גוון בהיר של הבטון מפחית את החימום לעומת גוון כהה.

תחזוקת עץ במרחב הציבורי: מה זה אומר בפועל

ספסל בטון ועץ מחייב תוכנית תחזוקה, גם אם היא פשוטה. הפריטים המקובלים בה:

  • חידוש ציפוי: שמן או לכה ייעודיים לעץ חוץ, במחזוריות שתלויה בסוג העץ ובחשיפה לשמש. עץ שלא מטופל מאפיר ומתבקע.
  • בדיקת ברגים ועוגנים: קורות עץ מתכווצות ומתרחבות עם הלחות, והחיבור לבטון עלול להתרופף. בדיקה תקופתית מונעת קורה רופפת.
  • החלפת קורה: קורה שנשברה, נשרפה או נגנבה צריכה החלפה. כדאי לבחור דגם שבו הקורות סטנדרטיות וניתנות להחלפה בנפרד, ולהחזיק מלאי קטן.
  • ניקוי: גרפיטי על עץ קשה להסרה יותר מאשר על בטון עם ציפוי אנטי גרפיטי.

לרשות שיש לה מחלקת אחזקה פעילה, התחזוקה הזו סבירה. למקום מרוחק, לחניון או לאזור תעשייה בלי אחזקה שוטפת, עדיף לוותר על העץ.

וונדליזם: איזה ספסל שורד

ספסל ציבורי נחשף לשריפה, לשבירה, לגרפיטי ולניסיונות גניבה. גוף הבטון עומד בכל אלה כמעט ללא נזק. החוליה החלשה בספסל משולב היא העץ: קורה שנשרפת, שנחתכת או שמפורקת. ספסל בטון מלא או דמוי עץ אינו מציע מטרה כזו, ולכן במקומות עם היסטוריה של וונדליזם, בתחנות, בחניונים ובאזורים ללא פיקוח, הוא בדרך כלל הבחירה הנכונה. ציפוי אנטי גרפיטי על הבטון מקל על ניקוי, ואפשר לדרוש אותו במפרט.

בספסל משולב אפשר לצמצם את הסיכון: ברגים נסתרים או בעלי ראש ייעודי, קורות עבות, וחיבור שאינו נגיש מלמטה. הפרטים האלה נקבעים בדגם ובמפרט, ויש לבדוק אותם מול היצרן.

עיגון ספסל בטון: משקל עצמי או עיגון לתשתית

יתרון מרכזי של ספסל בטון הוא שמשקלו העצמי מונע הזזה וגניבה, ולעיתים אין צורך בעיגון כלל. עם זאת, בפרויקטים רבים נדרש עיגון: במדרון, במקום שבו יש חשש להפיכה, במשטחים ציבוריים שבהם נדרשת קביעות מלאה, או כשהמפרט דורש זאת. העיגון נעשה בדרך כלל באמצעות ברגי עיגון למשטח בטון או אבנים משתלבות עם יסוד, או באמצעות בסיס טמון.

בשלב התכנון יש לוודא כמה דברים: שהתשתית מתחת לספסל מוכנה לפני ההגעה (משטח ישר, מהודק, עם ניקוז), שיש גישה לרכב הובלה ולמנוף או למלגזה, ושמיקום הספסל תואם את תוכניות הפיתוח ואת דרישות הנגישות. אופן ההנפה וההתקנה של הדגם הספציפי יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27.

נגישות ומיקום במרחב הציבורי

ספסל במרחב ציבורי צריך לענות על דרישות הנגישות של המקום: גובה ישיבה נוח, משענת יד לתמיכה בקימה במקומות שבהם הקהל מבוגר, ומרווח פנוי לצד הספסל לכיסא גלגלים. הדרישות המחייבות נקבעות בתקנות ובתקנים הישראליים ובהנחיות יועץ הנגישות של הפרויקט, ואפשר להיעזר באתר gov.il ובאתר מכון התקנים הישראלי. גם השיקולים של מיקום ומרווחים בין ספסלים במסלולי הליכה מפורטים בעמוד ספסלים ציבוריים: עיצוב ונוחות.

איך לבחור: כללי אצבע לפי סוג המקום

  • גינה שכונתית, טיילת, חצר בית ספר או מבנה ציבור עם אחזקה: ספסל בטון בשילוב עץ. הנוחות מצדיקה את התחזוקה.
  • שטח מוצל עם ישיבה ממושכת: בטון מלא או דמוי עץ אפשריים, כי בעיית החום קטנה.
  • חניון, תחנה, אזור תעשייה, מקום מרוחק ללא אחזקה: בטון מלא או דמוי עץ. תחזוקת עץ לא תתבצע בפועל.
  • מקום עם וונדליזם: בטון מלא, עם ציפוי אנטי גרפיטי.
  • מקום שבו המראה החם חשוב אבל אין אחזקה: בטון דמוי עץ, בתנאי שאיכות התבנית נבדקה בדוגמה.

מדריך נוסף לבחירה בגינה פרטית ובחצר מופיע בעמוד מדריך לבחירת ספסל מבטון לגינה.

טעויות שכדאי למנוע

  • בחירת עץ לפי מראה בלבד בלי לתקצב תחזוקה. אחרי שנתיים הספסל נראה מוזנח יותר מספסל בטון פשוט.
  • הצבת ספסל בטון מלא בגוון כהה בשמש מלאה, במקום שנועד לישיבה ממושכת.
  • הזמנת ספסל דמוי עץ בלי לראות דוגמה. איכות החיקוי משתנה מאוד.
  • אי הכנת תשתית לפני ההגעה: ספסל בטון כבד שמונח על משטח לא מהודק שוקע ומתעקם.
  • התעלמות מדרישות נגישות, שמובילות לפירוק והתקנה מחדש.
  • סדרה לא אחידה: ספסלים מדגמים שונים באותו רחוב מקשים על השלמות ועל אחזקה.

בר-אל 27 וספסלי בטון

בר-אל 27 מייצרת ספסלי בטון וריהוט רחוב מבטון טרומי כחלק ממוצרי הפיתוח הסביבתי שלה, כולל ספסלי בטון אדריכלי וריהוט רחוב מבטון דמוי עץ. התאמת הדגם, גמר הבטון, שילוב העץ, אופן העיגון וכמויות הפרויקט נעשית לפי תוכניות הפיתוח, דרישות האדריכל ויועץ הנגישות. מידות, משקלים, סוגי עץ וזמני אספקה של דגם ספציפי יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27. סקירת מוצרי הפיתוח מופיעה בעמוד פיתוח סביבתי.

שאלות נפוצות

ספסל בטון ועץ או ספסל בטון מלא: מה עדיף לגינה ציבורית?

לגינה ציבורית שבה יושבים זמן ממושך ויש לרשות מחלקת אחזקה, ספסל בטון בשילוב עץ עדיף בגלל נוחות הישיבה בכל עונה. אם הגינה מוצלת היטב, או שאין אחזקה שוטפת, או שיש היסטוריה של וונדליזם, ספסל בטון מלא או דמוי עץ יתפקד טוב יותר לאורך זמן, גם אם הוא פחות נוח בשמש.

כמה זמן מחזיק העץ בספסל חוץ?

אורך חיי העץ תלוי בסוג העץ, בחשיפה לשמש ולגשם ובתחזוקה. עץ קשה או עץ מטופל שמקבל חידוש ציפוי בקביעות יכול לשרת שנים רבות; עץ לא מטופל מאפיר ומתבקע תוך זמן קצר יחסית. חומרים מרוכבים דמויי עץ מפחיתים את התחזוקה. סוג העץ ומחזור התחזוקה המומלץ יש לסכם מול הספק לפי הדגם.

האם ספסל בטון דמוי עץ מתחמם כמו בטון רגיל?

כן, ברמה העקרונית מדובר באותו חומר, ולכן חום המגע דומה לספסל בטון מלא. גוון בהיר מפחית את החימום, והצללה פותרת את הבעיה ברוב המקרים. היתרון של דמוי עץ הוא במראה ובהיעדר תחזוקת עץ, לא בטמפרטורת הישיבה.

האם צריך לעגן ספסל בטון לקרקע?

לא תמיד. משקלו העצמי של ספסל בטון מונע הזזה וגניבה ברוב המקרים. עיגון נדרש במדרון, במקומות שבהם יש חשש להפיכה, כשהמפרט דורש קביעות מלאה, או לפי הנחיית הקונסטרוקטור. אופן העיגון וההנפה של דגם מסוים יש לאמת מול היצרן.

איך מגינים על ספסל בטון מגרפיטי?

ציפוי אנטי גרפיטי על משטחי הבטון מאפשר להסיר צבע בניקוי פשוט במקום בהשחזה או בצביעה מחדש. כדאי לדרוש את הציפוי במפרט כשהספסל מיועד למקום עם היסטוריה של גרפיטי. על עץ הבעיה קשה יותר, ולכן במקומות כאלה עדיף להימנע ממשטח עץ.

מה צריך להכין באתר לפני הגעת הספסלים?

משטח מוכן, ישר ומהודק במיקום המדויק לפי תוכנית הפיתוח, ניקוז שמונע היקוות מים סביב הספסל, גישה לרכב הובלה ולציוד הרמה, וסימון של מיקום כל ספסל. אם נדרש עיגון, יש לוודא שהתשתית מאפשרת אותו. פרטי הכנת השטח וההתקנה יתואמו עם הקבלן ועם הצוות הטכני של בר-אל 27.

מתכננים גינה, טיילת או חצר ציבורית שבה נדרשים ספסלי בטון או ספסלים בשילוב עץ? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, מידות וכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
פיתוח ואדריכלות

ריהוט רחוב מבטון לרשות מקומית: איך כותבים מפרט למכרז

מפרט לריהוט רחוב מבטון במכרז של רשות מקומית הוא המסמך שקובע מה הרשות תקבל בפועל: לא רק ספסל ואשפתון, אלא חומר, גמר, עיגון, נגישות, עמידות בוונדליזם, אחריות, אספקה והתקנה. מפרט שכתוב היטב מאפשר להשוות הצעות על בסיס שווה, מונע החלפת מוצר באיכות נמוכה בשלב הביצוע, ומקל על אחזקה במשך שנים. מפרט חלש מוביל לזכייה של ההצעה הזולה עם המוצר שהכי פחות מתאים. המאמר מיועד למהנדסי ערים, מחלקות גנים ונוף, אנשי רכש ומכרזים, מנהלי פרויקטים של פיתוח ואדריכלי נוף שכותבים כתבי כמויות ומפרטים טכניים, ומציג את סעיפי המפרט לפי סדר, דוגמאות לפריטים נפוצים, ואת השיקולים שמאחורי בחירת סדרה אחידה.

מה כולל מפרט לריהוט רחוב מבטון

מפרט טכני לריהוט רחוב מבטון מגדיר לכל פריט את החומר וגמר הבטון, המידות והמשקל המשוער, אופן העיגון לתשתית, דרישות נגישות, עמידות בוונדליזם ובתנאי חוץ, אריזה והובלה, התקנה, תקופת אחריות ותנאי תחזוקה. בנוסף הוא מגדיר את הכמויות, לוח האספקה, את הדרישה לדוגמה לאישור לפני ייצור סדרתי, ואת המסמכים שהספק נדרש להגיש. המפרט משמש גם את המפקח בשלב הקבלה, ולכן כל סעיף בו צריך להיות ניתן לבדיקה.

ההבדל בין מפרט לרשות למפרט לפרויקט פרטי הוא בעיקר בהיקף ובאחידות: הרשות רוכשת סדרה שתשרת רחובות רבים לאורך שנים, ולכן היא צריכה שהפריטים יתאימו זה לזה, שיהיה אפשר להזמין השלמות, ושהאחזקה תהיה פשוטה. חלק מהפריטים המקובלים מוצגים בעמוד מוצרי פיתוח סביבתי מבטון.

סעיפי המפרט לפי סדר

1. חומר ותהליך ייצור

סעיף החומר מגדיר שהפריטים מיוצרים מבטון מזוין או בטון אדריכלי ביציקה בתבניות במפעל, ולא באתר. כדאי לדרוש הצהרת יצרן על סוג הבטון, סוג הזיון (פלדה או סיבים, לפי המוצר) והתאמה לתנאי חוץ. קיימים תקנים ישראליים לבטון ולמוצרי בטון, ואפשר להפנות אליהם דרך מכון התקנים הישראלי בלי לצטט ערכים שאינם מאומתים. אם דורשים חוזק, סוג צמנט או תוספים ספציפיים, את הערכים צריך לקבוע יועץ או קונסטרוקטור, לא לחזור על מספר ממפרט אחר.

2. גמר, גוון וטקסטורה

גמר הבטון קובע את המראה ואת קלות הניקוי. סוגי גמר מקובלים: בטון חשוף חלק מתבנית, גרנוליט (חשיפת אגרגט), מוברש, מלוטש, וכן גוון בהיר או צבוע בפיגמנט במסת הבטון. במפרט מגדירים את הגמר לכל פריט, את הגוון בהשוואה לדוגמה מאושרת, ואם נדרש ציפוי אנטי גרפיטי. חשוב לדרוש דוגמת גמר לאישור לפני ייצור סדרתי, כי צבע וטקסטורה של בטון משתנים בין מפעלים ובין יציקות.

3. מידות, משקל וסבילות

לכל פריט מצוינות מידות חוץ, גובה מושב או גובה עבודה, ומשקל משוער לצורך תכנון ההנפה וההתקנה. מקובל להגדיר סבילות למידות ולגוון. משקלים ומידות של פריטים ספציפיים יש לקבל מהיצרן ולא להעריך, כי הם משפיעים על ציוד ההרמה ועל התשתית.

4. עיגון לתשתית

ריהוט בטון נשען על משקלו העצמי, אבל ברשות ציבורית לרוב דורשים גם עיגון: כנגד גניבה, הזזה, התהפכות ופגיעת רכב. במפרט מגדירים אם הפריט חופשי, מעוגן בברגים לריצוף או ליסוד בטון, או מוטמן חלקית. מפרטים את סוג העוגן, את התשתית הנדרשת מתחת לפריט (מצע מהודק, משטח בטון, ריצוף) ומי מבצע את היסוד. פרט העיגון צריך להיות מתואם עם קבלן הפיתוח ועם פרט הריצוף, כדי שהפריט לא ישקע או יתנדנד.

5. נגישות

המרחב הציבורי בישראל כפוף לחקיקת הנגישות ולתקנות שמפורסמות באתרי הממשלה. במפרט ריהוט רחוב זה מתבטא בגובה מושב וגב וידיות בספסלים, בגובה ברז ובמרחב גישה לברזייה, בגובה פתח האשפתון, בהשארת מקום לכיסא גלגלים ליד ספסל, ובניגודיות צבע בין הפריט לריצוף. את הדרישות המדויקות קובע יועץ הנגישות של הרשות, והמפרט מפנה אליו. פירוט על פתרון מקובל אחד מופיע בעמוד ברזיות נגישות מבטון.

6. עמידות בוונדליזם ובתנאי חוץ

בטון עצמו עמיד, אבל הפריט נכשל בנקודות החיבור: מיכל פנימי של אשפתון, ברז, לוחות עץ על ספסל, ברגי עיגון. במפרט דורשים חלקי מתכת מגולוונים או נירוסטה, ברגים חסיני חבלה, פינות מעוגלות שאינן נשברות בפגיעה, ומיכל פנימי שניתן להוציא ולהחליף. באזורים חופיים דורשים עמידות בסביבה מלוחה. כדאי לדרוש ציפוי דוחה גרפיטי במקומות שבהם זו בעיה ידועה.

7. אספקה, הובלה והתקנה

מגדירים מי מוביל, מי מניף ומי מתקין: הספק, קבלן הפיתוח או הרשות. אם הספק מתקין, המפרט קובע את סדר העבודה מול הקבלן, את הכנת התשתית שנדרשת מהרשות לפני ההגעה, ואת הגישה לרכב ולמנוף בכל נקודת התקנה. לוח האספקה נקבע לפי שלבי הפרויקט ולא בבת אחת, כדי לא לאחסן פריטים כבדים באתר. זמני אספקה יש לקבל מהיצרן בשלב המכרז.

8. אחריות, תחזוקה וחלפים

מגדירים תקופת אחריות על הבטון ועל חלקי המתכת בנפרד, הוראות תחזוקה בכתב, וזמינות של חלקי חילוף (מיכלים פנימיים, ברזים, לוחות עץ) לתקופה מוגדרת. סעיף זה חוסך לרשות רכישה של פריט שלם כשרק חלק אחד נפגע.

9. דוגמה לאישור, מסמכים וקבלה

דורשים שרטוט מוצר, דוגמת גמר ואישור מהנדס למוצרים שנושאים עומס או שמשמשים כמחסום. בשלב הקבלה המפקח בודק מידות, גמר, שלמות, עיגון והתאמה לדוגמה המאושרת. כל אלה צריכים להיות כתובים במפרט כדי שיהיה בסיס לפסילה.

למה לדרוש סדרה אחידה

סדרה אחידה היא קבוצת פריטים, ספסל, אשפתון, אדנית, ברזייה, עמודון, שמעוצבים באותה שפה: אותו גמר, אותו גוון, אותם רדיוסים ואותם חלקי מתכת. היתרונות לרשות:

  • השלמות: אפשר להוסיף פריטים ברחוב חדש והם יתאימו לקיימים.
  • תחזוקה: מלאי חלפים אחד לכל העיר.
  • מכרז מסגרת: הזמנות חוזרות לפי מחירון שנקבע פעם אחת.
  • זהות עירונית: המרחב הציבורי נראה מתוכנן ולא מאולתר.

החיסרון הוא תלות בספק אחד, ולכן במכרז מסגרת כדאי להגדיר את הסדרה לפי מאפיינים (גמר, גוון, מידות, פרטי חיבור) ולא לפי שם דגם, כך שספק אחר יוכל להתאים אם יידרש. סקירה על שילוב ריהוט מבטון במרחב העירוני מופיעה במאמר ריהוט רחוב מבטון למרחב הציבורי.

דוגמאות לפריטים ולסעיפים הייחודיים להם

פריט סעיפים ייחודיים במפרט נקודת כשל נפוצה
ספסל גובה מושב וגב, עם או בלי ידיות, לוחות עץ או בטון מלא, מקום לכיסא גלגלים לצד הספסל לוחות עץ שמתרופפים או נרקבים, ברגים חשופים
אשפתון נפח, מיכל פנימי נשלף, פתח מוגן מגשם, מכסה או פתח לכיבוי אש (לפי דרישות הרשות), גובה פתח נגיש מיכל שלא נשלף, פתח שמתמלא במים
אדנית נפח מצע, ניקוז תחתי, משקל מלאה, אפשרות השקיה ללא ניקוז, נסדקת מלחץ שורשים ומים
ברזייה גובה נגיש, חיבור מים וניקוז, ברז חסין חבלה, משטח מונע החלקה סביב ברז שנשבר, שלולית קבועה סביב הבסיס
עמודון / מחסום גובה, מרווח בין עמודונים למעבר הולכי רגל וכיסאות גלגלים, עיגון כנגד רכב, סימון ניגודי מרווח שחוסם נגישות, עיגון לא מספק

עמודי מוצר לחלק מהפריטים: פחי אשפה מבטון אדריכלי, אדניות בטון טרומיות, ספסלים ציבוריים. זמינות של עמודונים ופריטים אחרים שאינם מופיעים בעמודי המוצר יש לבדוק מול בר-אל 27.

טעויות נפוצות במפרטי ריהוט רחוב

  • העתקת מפרט מפרויקט אחר עם ערכי חוזק, מידות ותקנים שאיש לא בדק. אם לא יודעים מאיפה מספר הגיע, מוחקים אותו או מאמתים מול יועץ.
  • מפרט לפי שם דגם בלבד בלי מאפיינים, מה שמונע השוואה ומכניס את הרשות לתלות.
  • שכחת התשתית: לא כתוב מי מכין את היסוד או המשטח, והפריט מגיע לאתר שלא מוכן לו.
  • ללא סעיף חלפים: אשפתון שלם מוחלף בגלל מיכל פנימי שנעלם.
  • נגישות כסעיף כללי בלי הפניה ליועץ נגישות ובלי ערכים לפריט ספציפי.
  • לוח אספקה אחד לכל הכמות במקום אספקה לפי שלבים.
  • ללא דוגמה לאישור, ואז מתווכחים על גוון אחרי שהכל יוצק.

תהליך העבודה מול היצרן בשלב המכרז ואחריו

  1. לפני פרסום: קבלת מידע טכני מיצרנים (מידות, משקלים, גמרים זמינים, פרטי עיגון) כדי שהמפרט יהיה בר ביצוע.
  2. במכרז: הספק מגיש שרטוטים, דוגמאות גמר, הצהרות חומר ואישורים נדרשים.
  3. אחרי הזכייה: אישור דוגמה פיזית, תיאום פרטי עיגון עם קבלן הפיתוח, קביעת לוח אספקה לפי שלבים.
  4. ייצור: בקרת איכות במפעל, ולעיתים ביקור של המפקח.
  5. אספקה והתקנה: בדיקת גישה, הנפה, עיגון, קבלה מול המפרט.
  6. אחרי המסירה: הוראות תחזוקה, מלאי חלפים, אחריות.

בר-אל 27 וריהוט רחוב מבטון לרשויות

בר-אל 27 מייצרת מוצרי פיתוח סביבתי מבטון, ובהם ספסלים, אשפתונים, אדניות וברזיות, כפי שמוצג בעמודי המוצר באתר. בשלב כתיבת המפרט ניתן לפנות לקבלת נתונים טכניים לפריטים: מידות, משקלים, גמרים וגוונים זמינים, פרטי עיגון ודרישות תשתית, כדי שהמפרט יתבסס על מוצר שאפשר לייצר. בשלב הביצוע מועברות תוכניות הפיתוח, הכמויות ולוח השלבים לצורך תיאום האספקה. מפרטים, חוזקים, זמני אספקה ותנאי אחריות יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27, וההתאמה הסופית נעשית לפי תוכניות הפיתוח, יועץ הנגישות ודרישות הרשות.

שאלות נפוצות

איך כותבים מפרט שמאפשר תחרות ולא נועל על ספק אחד?

מגדירים את הפריט לפי מאפיינים מדידים: סוג בטון וגמר, טווח מידות, גובה מושב, סוג עיגון, חומר חלקי המתכת, דרישות נגישות ואחריות, במקום לפי שם דגם של יצרן. מוסיפים "או שווה ערך" עם קריטריונים ברורים לבדיקת שוויון הערך, ודורשים דוגמה לאישור. כך כל יצרן שעומד במאפיינים יכול להציע, והרשות שומרת על שליטה באיכות.

האם צריך אישור מהנדס לריהוט רחוב מבטון?

לספסל, אשפתון או אדנית רגילים לרוב לא נדרש חישוב סטטי, אך כן נדרשת הצהרת יצרן על החומר והייצור. פריטים שנושאים עומס, שמשמשים כמחסום לרכב, או שמותקנים על גשר, קיר תמך או מבנה, דורשים אישור קונסטרוקטור לפריט ולעיגון. ההחלטה נעשית על ידי מהנדס הרשות לפי הייעוד והמיקום, ולא לפי החומר.

מה ההבדל בין בטון אדריכלי לבטון רגיל בריהוט רחוב?

בטון אדריכלי הוא בטון שמתוכנן למראה: תערובת עם אגרגטים וצמנט נבחרים, פיגמנט, תבניות איכותיות וגמר מבוקר, שמאפשרים גוון וטקסטורה אחידים. בטון רגיל מתוכנן לחוזק בלבד והמראה שלו משני. בריהוט רחוב שנראה מקרוב ומשמש את הציבור לרוב דורשים בטון אדריכלי, ובמפרט מציינים את הגמר והגוון עם דוגמה לאישור.

איך מגדירים במפרט את הנגישות של ספסל?

מפנים לתקנות הנגישות העדכניות וליועץ הנגישות של הרשות, ובנוסף מציינים במפרט את הנתונים שהיועץ קבע: גובה מושב, קיום גב וידיות לפחות בחלק מהספסלים, שטח פנוי לכיסא גלגלים לצד הספסל, וניגודיות בין הספסל לריצוף. גם המיקום חשוב: ספסל נגיש צריך להיות על מסלול נגיש, לא בגומה או מאחורי מדרגה.

מה חשוב במפרט של אשפתון ציבורי?

שלושה דברים: מיכל פנימי שניתן לשלוף בקלות ולהחליף, פתח שמונע כניסת גשם ומאפשר השלכה נוחה בגובה נגיש, ועמידות בוונדליזם ובאש. יש לשקול מכסה או פתח מוגן לפי נוהלי הרשות. בנוסף מגדירים את הנפח לפי מחזור הריקון המתוכנן, ואת העיגון כדי שהאשפתון לא יוזז או יופל.

איך מתמודדים עם גרפיטי על ריהוט בטון?

שתי דרכים משלימות: גמר שקל לנקות (חלק או מלוטש, לא מחוספס), וציפוי דוחה גרפיטי שמאפשר הסרה בשטיפה. במפרט מציינים את דרישת הציפוי, את סוגו (קבוע או מתחדש) ואת הוראות הניקוי המתאימות לו. גמר גרנוליט מחוספס מקשה על הסרה, ולכן באזורים בעייתיים עדיף גמר חלק. במקביל, מיקום מואר ונראה לעין מפחית ונדליזם.

מי אחראי על היסוד או המשטח שמתחת לפריט?

זה צריך להיות כתוב במפרט ובחוזה, כי זו נקודת המחלוקת השכיחה ביותר. לרוב קבלן הפיתוח מכין את התשתית לפי פרט שהיצרן מספק, והיצרן או המתקין מבצע את ההצבה והעיגון. אם התשתית לא מוכנה ביום האספקה, נוצרים עיכובים ועלויות. תיאום מוקדם של הפרט בין היצרן, המתכנן וקבלן הפיתוח מונע את זה.

מכינים מכרז או כתב כמויות לריהוט רחוב מבטון? ניתן להעביר לבר-אל 27 את רשימת הפריטים, הכמויות ותוכניות הפיתוח לצורך קבלת נתונים טכניים למפרט, בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר.

קטגוריות
מיגון

מיגונית טרומית, ממ"ד בנוי ומיגונית פלדה: השוואה

מיגונית טרומית, ממ"ד בנוי ומיגונית פלדה הם שלושה מסלולים שונים להשגת מרחב מוגן, ולכל אחד מהם מתאים מצב אחר. ממ"ד בנוי הוא חדר מוגן שיוצקים כחלק מהמבנה, ולכן הוא הפתרון הטבעי בבנייה חדשה או בתוספת בנייה. מיגונית טרומית היא יחידת בטון מזוין שמיוצרת במפעל, מובלת ומונפת למקומה ביום אחד, ולכן מתאימה למבנה קיים, לחצר, לשטח ציבורי ולאתר עבודה. מיגונית פלדה היא יחידה מתכתית קלה יותר, שהיתרון שלה הוא בניידות ובמשקל, ומגבלותיה בעמידות לאורך זמן ובתחושת השהייה. ההשוואה הבאה מיועדת למי שצריך להחליט: בעלי בתים, יזמים, מנהלי מפעלים, רשויות ומתכננים. היא מתמקדת בזמן, בהיתרים, בניידות, בעלות יחסית ובהתאמה למצב הקיים, ולא בנתוני הגנה, שאותם קובעות ההנחיות המחייבות.

מה כל אחד מהפתרונות

ממ"ד בנוי

ממ"ד (מרחב מוגן דירתי) הוא חדר שנבנה כחלק בלתי נפרד מהמבנה, בקירות בטון מזוין עבים, עם דלת הדף וחלון הדף. הוא מתוכנן על ידי מהנדס הבניין, יוצק יחד עם השלד ומאושר במסגרת היתר הבנייה של המבנה כולו. הדרישות לתכנונו מפורסמות על ידי פיקוד העורף ומחייבות בבנייה חדשה.

מיגונית טרומית

מיגונית טרומית היא מרחב מוגן שיוצק במפעל כיחידה שלמה או כאלמנטים שמורכבים בשטח, מבטון מזוין, עם דלת הדף ופתחי אוורור. היא מגיעה מוכנה, מונפת במנוף ומוצבת על משטח מוכן. היתרון המרכזי: אין עבודות בנייה רטובות באתר, ואפשר להציב אותה ליד מבנה קיים שאין בו מרחב מוגן. פירוט על המוצר עצמו מופיע בעמוד מיגונית בטון.

מיגונית פלדה

מיגונית פלדה היא יחידה שנבנית מלוחות פלדה עבים על שלד מתכת, ולעיתים בשילוב חומרים נוספים. משקלה נמוך ממיגונית בטון בגודל דומה, ולכן ההובלה וההצבה פשוטות יותר. לעומת זאת היא רגישה לקורוזיה ודורשת טיפול בצבע ובאיטום לאורך השנים, ומתחממת מהר בשמש. יש לבדוק מול בר-אל 27 את זמינות המוצר, שכן העמודים באתר עוסקים במוצרי בטון.

טבלת השוואה

קריטריון ממ"ד בנוי מיגונית טרומית (בטון) מיגונית פלדה
מתי מתאים בנייה חדשה, תוספת בנייה, שיפוץ מקיף מבנה קיים, חצר, שטח ציבורי, מפעל, אתר עבודה צורך זמני או נייד, מקום עם מגבלת משקל או גישה
זמן עד למרחב מוגן פעיל ארוך: תלוי בהיתר ובבניית השלד קצר: ייצור במפעל, הצבה ביום אחד. יש לאמת מול היצרן קצר: הצבה מהירה
היתר חלק מהיתר הבנייה של המבנה תלוי במיקום, בגודל ובשימוש. יש לברר מול הרשות תלוי במיקום ובשימוש. יש לברר מול הרשות
עבודות באתר יציקה, זיון, טפסנות, גמר הכנת משטח, הנפה, פילוס, חיבור חשמל הכנת משטח, הנפה או גרירה, חיבור חשמל
ניידות אין ניתנת להנפה מחדש בכפוף לגישת מנוף גבוהה
עמידות לאורך זמן כמו המבנה עצמו בטון: תחזוקה מועטה פלדה: צבע, איטום, בדיקת קורוזיה
נוחות שהייה חדר פנימי בבית, ממוזג לרוב מסה תרמית של בטון, אוורור לפי ההנחיות מתחממת מהר, דורשת בידוד
שימוש יומיומי חדר שינה, משרד, מחסן מחסן גינה, חדר עבודה, בכפוף לשמירת הפינוי מוגבל בגלל חום ורעש
עלות יחסית חלק מתקציב הבנייה בינונית, כולל הובלה ומנוף משתנה לפי עובי הפלדה והגמר

הטבלה מציגה שיקולים כלליים בלבד. רמת ההגנה של כל פתרון נקבעת לפי הדרישות המחייבות של פיקוד העורף, ולא לפי סוג החומר, ויש לוודא שהיחידה הספציפית עומדת בהן.

זמן אספקה: מה באמת קובע את לוח הזמנים

הפער בזמן בין הפתרונות נובע פחות מהייצור ויותר מהתהליך הסובב אותו. ממ"ד בנוי כפוף להיתר בנייה מלא, לתכנון קונסטרוקטיבי, ליציקה ולאשפרה, ולכן הוא נמדד בחודשים, ולעיתים שנה ויותר כשמדובר בתוספת למבנה קיים. מיגונית טרומית מיוצרת במפעל במקביל להכנת השטח ולבירור ההיתר, וההצבה עצמה נעשית ביום אחד. זמן הייצור והאספקה של דגם ספציפי משתנה לפי עומס המפעל והמלאי, ויש לאמת אותו מול הצוות הטכני של בר-אל 27 בעת ההזמנה.

שני דברים שכדאי להתחיל בהם מוקדם בכל מסלול: בירור ההיתר מול הרשות המקומית, ובדיקת גישת מנוף ומשאית לנקודת ההצבה. שניהם עלולים לעכב יותר מהייצור עצמו.

היתרים: מה שונה בין המסלולים

ממ"ד בנוי הוא חלק מהיתר הבנייה של המבנה ונבדק במסגרתו. מיגונית טרומית או מיגונית פלדה הן תוספת למגרש, והשאלה אם נדרש היתר, איזה סוג של הליך ומה נדרש להגיש תלויה במיקום, בגודל היחידה, בשימוש ובתקנות התכנון והבנייה שמתעדכנות מעת לעת. המידע הרשמי מפורסם באתרי הממשלה, ובפועל הבירור נעשה מול מחלקת ההנדסה של הרשות המקומית, לעיתים באמצעות אדריכל או יועץ מיגון.

הכלל המעשי: לא להזמין לפני שיודעים איזה הליך נדרש. גם כשההליך פשוט, הרשות עשויה לדרוש תוכנית מיקום, פרט יסוד או אישור מהנדס. ייצור במפעל מאפשר לעבוד במקביל, אבל ההצבה עצמה צריכה להתבצע אחרי שהמעמד התכנוני ברור.

ניידות: מתי היא שיקול מכריע

ניידות היא ההבדל החד ביותר בין ממ"ד בנוי לשתי המיגוניות. ממ"ד נשאר במקומו לתמיד. מיגונית טרומית מיועדת להנפה, ולכן אפשר להעביר אותה למיקום אחר במגרש, לאתר אחר או למכור אותה, בכפוף לגישת מנוף ולאישור המיקום החדש. מיגונית פלדה קלה יותר וניידותה גבוהה עוד יותר, ולעיתים ניתנת להעברה בציוד קל.

ניידות חשובה במיוחד ב:

  • אתרי בנייה ותשתית: המיגונית זזה עם התקדמות השלבים ויוצאת בסיום.
  • שכירות: מי שגר בבית שכור ורוצה מרחב מוגן שילך איתו.
  • שטחים שמשתנים: מפעל שמתרחב, אירועים, מתקנים זמניים.
  • אי ודאות תכנונית: כשעדיין לא ברור אם תהיה בנייה חדשה בעתיד.

מי שבונה בית חדש ואין לו צורך בניידות יבחר כמעט תמיד בממ"ד בנוי, כי הוא חלק מהתכנון, מהתקציב ומההיתר ממילא.

התאמה לבית קיים מול בנייה חדשה

בנייה חדשה

בבנייה חדשה הדרישה למרחב מוגן היא חלק מההיתר, והממ"ד מתוכנן מלכתחילה כחדר בבית. השאלה של מיגונית טרומית עולה בבנייה חדשה בעיקר במבני משק, מפעלים, מבנים ציבוריים ואתרים שבהם רוצים מרחב מוגן חיצוני נפרד, או כתוספת למבנה שהממ"ד שלו רחוק מחלק מהשוהים.

בית קיים ללא מרחב מוגן

כאן ההשוואה האמיתית. תוספת ממ"ד למבנה קיים דורשת חיבור לשלד, יסודות חדשים, פתיחת קיר, ולעיתים חיזוק המבנה. זה פרויקט בנייה לכל דבר, עם היתר, מהנדס וקבלן. מיגונית טרומית בחצר עוקפת את רוב זה: היא עומדת בפני עצמה על משטח מוכן, לא נוגעת בשלד הקיים, ומתאימה גם למקומות שבהם תוספת בנייה אינה אפשרית מבחינה תכנונית. הפשרה היא המרחק: כדי להגיע אליה יוצאים מהבית, ולכן חשוב שהמיקום יהיה קרוב ככל האפשר לדלת ובמסלול פנוי. השוואה מפורטת יותר בין בנייה במקום להצבה טרומית מופיעה במאמר על מיגונית בבנייה מקומית.

מבנה קיים עם מרחב מוגן חלקי

במפעלים ובמוסדות רבים יש מקלט או ממ"ד בחלק אחד של המתחם, אבל לא בטווח הגעה של כל העובדים. במקרה כזה מיגונית טרומית משלימה את הכיסוי בלי לגעת במבנה, ואפשר להוסיף יחידות בהדרגה.

עלות יחסית: על מה משלמים בכל מסלול

בלי לנקוב במספרים, מבנה העלות שונה בכל פתרון. בממ"ד בנוי משלמים על תכנון, היתר, יציקה, גמר ואת התוספת לשטח המבנה, ולרוב זה נבלע בתקציב הבנייה. במיגונית טרומית משלמים על היחידה, על ההובלה, על המנוף ועל הכנת המשטח והחשמל, וכל אחד מהרכיבים תלוי במרחק, בגישה ובדגם. במיגונית פלדה המחיר תלוי בעובי הפלדה, בגמר ובבידוד, ויש להוסיף את עלות התחזוקה לאורך השנים.

לצורך השוואה הוגנת כדאי לחשב עלות כוללת לאורך זמן: רכישה, הצבה, היתר, תחזוקה, ובמיגוניות גם ערך מכירה חוזרת. מפרטים ומחירים לדגמי בטון יש לקבל מהצוות של בר-אל 27 על בסיס המיקום והדרישות בפועל.

איך בוחרים: סדר שאלות

  1. יש בנייה חדשה או תוספת בנייה מתוכננת? אם כן, ממ"ד בנוי הוא ברירת המחדל.
  2. המבנה קיים ואין בו מרחב מוגן, או שהקיים רחוק מדי? מיגונית טרומית בחצר או בשטח.
  3. הצורך זמני או נייד, ויש מגבלת משקל או גישה? לשקול מיגונית פלדה, עם עין על תחזוקה ונוחות.
  4. מי ישתמש ובאיזה מרחק? קובע גודל, מיקום ומספר יחידות.
  5. מה דורשת הרשות? לברר לפני ההזמנה.
  6. יש גישה למנוף? אם לא, גם מיגונית טרומית עשויה לדרוש פתרון הנפה מיוחד או אלמנטים מורכבים.

בר-אל 27 ומיגוניות טרומיות

בר-אל 27 מייצרת מוצרי מיגון מבטון טרומי ואלמנטי מיגון לפרויקטים. בפנייה שמטרתה להשוות בין מסלולים, המידע שעוזר הוא: האם המבנה קיים או בתכנון, מספר המשתמשים, מיקום מוצע ומרחקו מהמבנה, נתוני גישה למשאית ולמנוף, והאם כבר נעשה בירור מול הרשות. על בסיס זה ניתן לבחון אם מיגונית טרומית מתאימה, באיזה גודל ובאיזה מיקום. שאלות על רמת ההגנה מפורטות במאמר האם מיגונית בטוחה. מידות, משקלים, זמני אספקה ותהליך ההתקנה יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27, וההתאמה הסופית נעשית לפי דרישות פיקוד העורף, הרשות המקומית והיועצים.

שאלות נפוצות

האם מיגונית טרומית נחשבת מרחב מוגן לכל דבר?

מיגונית טרומית שמיוצרת ומוצבת לפי הדרישות המחייבות של פיקוד העורף היא מרחב מוגן, אבל המעמד תלוי בעמידה בדרישות ולא בשם המוצר. חשוב לוודא שהדגם הספציפי מיוצר לפי ההנחיות העדכניות, שההצבה נעשתה כנדרש, ושהמיקום אושר. בהקשר של דרישות היתר בנייה, רשויות עשויות להתייחס למיגונית חיצונית באופן שונה מממ"ד בנוי, ואת זה מבררים מול הרשות.

אפשר להוסיף ממ"ד לבית קיים במקום מיגונית?

אפשר, וזה נעשה בפרויקטים רבים, אבל מדובר בתוספת בנייה: היתר, מהנדס, יסודות, חיבור לשלד וגמר. זה מתאים כשמתכננים ממילא שיפוץ או הרחבה, וכשיש מקום ותנאים תכנוניים. כשהמטרה היא מרחב מוגן זמין בזמן קצר, או כשתוספת בנייה אינה אפשרית, מיגונית טרומית בחצר היא לרוב הדרך הישירה יותר.

מה עדיף לבית שכור?

לשוכר אין אפשרות לבנות ממ"ד, ולכן הבחירה היא בין מיגונית טרומית למיגונית פלדה. השיקול המרכזי הוא הניידות: שתיהן ניתנות להעברה, אך מיגונית בטון דורשת מנוף בכל העברה. אם צפויים מעברי דירה תכופים או שאין גישת מנוף, מיגונית פלדה קלה יותר. אם מדובר בשהייה ארוכה, בטון מספק תחזוקה מועטה ונוחות שהייה טובה יותר. בכל מקרה נדרש אישור בעל הנכס ובירור מול הרשות.

מיגונית פלדה או בטון: מה ההבדל בתחזוקה?

בטון מזוין הוא חומר שמתוחזק מעט: ניקוי, בדיקת דלת ואוורור, ובדיקה תקופתית של סדקים או פגיעות. פלדה דורשת טיפול מונע נגד קורוזיה, בעיקר באזורים לחים או קרובים לים: צבע, איטום, בדיקת ריתוכים ואטמים. גם הבידוד התרמי במיגונית פלדה דורש תשומת לב כדי שאפשר יהיה לשהות בה בקיץ. לאורך שנים ההבדל הזה מצטבר.

כמה זמן לוקח להציב מיגונית טרומית?

ההצבה עצמה, מהגעת המשאית ועד שהיחידה מפולסת על המשטח, נמדדת בשעות. מה שקובע את לוח הזמנים הכולל הוא הכנת המשטח, בירור ההיתר, זמינות המנוף וזמן הייצור או המלאי במפעל. זמנים מדויקים לדגם ולמיקום ספציפיים יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27 בעת ההזמנה.

אפשר לחבר מיגונית טרומית לבית?

מיגונית טרומית מתוכננת כיחידה עצמאית, ולרוב מוצבת בסמוך לבית ולא כחלק ממנו. חיבור פיזי למבנה, כמו מעבר מקורה או פתיחת דלת מהבית ישירות לתוכה, הוא שינוי תכנוני שדורש בדיקה מול מהנדס, יועץ מיגון והרשות, ועשוי להשפיע על מעמד ההיתר. הפתרון הנפוץ הוא הצבה קרוב לדלת יציאה קיימת, במסלול קצר ופנוי.

מה קורה למיגונית כשמוכרים את הבית?

ממ"ד בנוי נמכר עם הבית ומעלה את ערכו. מיגונית טרומית אפשר להשאיר במקום כחלק מהנכס, או להניף ולקחת למיקום הבא, בכפוף לגישת מנוף ולאישור המיקום החדש. יש לזה ערך במיוחד למי שמתכנן לעבור, ולכן כדאי לסכם את זה מראש בעסקת המכירה.

מתלבטים בין ממ"ד בנוי למיגונית טרומית, או משלימים מרחב מוגן למבנה קיים? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכנית או תצלום של המגרש, מספר המשתמשים ונתוני הגישה לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר.

קטגוריות
מיגון

מיגונית לשטח ציבורי, מוסד או עסק: מה שונה מהצבה בחצר פרטית

מיגונית לשטח ציבורי, למוסד או לעסק היא מרחב מוגן טרומי שמוצב כדי לתת מענה למי שנמצא מחוץ למבנה מוגן בזמן אזעקה: תלמידים בחצר בית ספר, עובדים ברצפת ייצור, פועלים באתר עבודה, נהגים בתחנת דלק, מבקרים בפארק. ההבדל מהצבה בחצר פרטית אינו במוצר עצמו אלא בכל מה שסביבו: הקיבולת נקבעת לפי מספר אנשים ולא לפי משפחה, המיקום נקבע לפי זמן הריצה מכל נקודה בשטח, נדרשת נגישות לאנשים עם מוגבלות, שילוט, תאורה, גורם אחראי לתחזוקה, ולרוב גם תיאום מול הרשות המקומית או בעלי השטח. המאמר מיועד למנהלי ביטחון ובטיחות, מנהלי מפעלים ואתרים, מהנדסי רשויות, מנהלי מוסדות חינוך ואנשי רכש, ומפרט מה משתנה בכל אחד מהשלבים: תכנון, תיאום, הצבה ותפעול שוטף.

מה ההבדל בין מיגונית לשטח ציבורי למיגונית לחצר פרטית

ההבדל העיקרי הוא בהגדרת המשתמש. בחצר פרטית המשתמשים ידועים, מספרם קבוע, כולם מכירים את המקום ומגיעים אליו באותו מסלול. בשטח ציבורי, במוסד או בעסק, המשתמשים מתחלפים: עובדי משמרת, תלמידים בהפסקה, לקוחות, קבלני משנה, מבקרים. חלקם לא יודעים היכן המיגונית נמצאת, חלקם לא יכולים לרוץ, וחלקם מגיעים בקבוצה גדולה בבת אחת.

מכאן נגזרים ארבעה הבדלים מעשיים:

  • קיבולת: נקבעת לפי מספר האנשים שצפויים להיות בשטח בשעת השיא, לא לפי מספר קבוע של דיירים.
  • מיקום: נקבע לפי מרחק ריצה מכל נקודת שהייה בשטח, ולעיתים נדרשות כמה מיגוניות במקום אחת גדולה.
  • נגישות ושילוט: חובה לחשוב על מי שלא מכיר את המקום ועל מי שנע בכיסא גלגלים.
  • אחריות: יש גורם מוגדר שאחראי שהמיגונית פתוחה, נקייה, מוארת וזמינה בכל שעה.

הדרישות המחייבות למרחבים מוגנים ולהתגוננות אזרחית מפורסמות על ידי פיקוד העורף ובאתרי הממשלה, ומשתנות לפי סוג המבנה, אזור הארץ וייעוד השטח. המאמר מציג את השיקולים, ואת הדרישות עצמן יש לאמת מול ההנחיות העדכניות ומול יועץ המיגון של הפרויקט.

למי זה רלוונטי: סוגי שטחים וסוגי משתמשים

הצורך במיגונית בשטח פתוח עולה בכל מקום שבו אנשים שוהים דרך קבע במרחק שאינו מאפשר להגיע למרחב מוגן בנוי בזמן ההתרעה. הרשימה הבאה אינה ממצה, אבל היא מכסה את רוב הפניות:

  • רשויות מקומיות: גני שעשועים, פארקים, מגרשי ספורט, תחנות אוטובוס מרכזיות, שווקים, חופים ומרכזי מסחר פתוחים.
  • מוסדות חינוך: חצרות בתי ספר וגני ילדים, מגרשי ספורט של בתי ספר, קמפוסים.
  • מפעלים ומרכזים לוגיסטיים: רצפות ייצור, מגרשי אחסון פתוחים, אזורי פריקה וטעינה, חניוני עובדים.
  • אתרי בנייה ותשתית: אתרים שבהם הפועלים נמצאים בשטח פתוח לאורך כל היום, ללא מבנה מוגן בסביבה.
  • עסקים ושירותים: תחנות דלק, משתלות, מסעדות עם חצר, מוסכים, חוות סולאריות, מתקני מים וחשמל.
  • חקלאות: מבני משק, אזורי מיון ואריזה, חממות.

בכל אחד מהמקרים השאלה הראשונה זהה: כמה אנשים נמצאים בשטח בשעת השיא, והיכן בדיוק הם נמצאים כשנשמעת אזעקה.

איך קובעים קיבולת ומספר מיגוניות

הקיבולת נקבעת לפי מספר האנשים שצריכים להיכנס, לא לפי גודל השטח. הנוהג המקובל בתכנון הוא לספור את שעת השיא: הפסקה גדולה בבית ספר, החלפת משמרת במפעל, שבת בפארק, יום אספקה במרכז לוגיסטי. למספר הזה מוסיפים מרווח לאורחים, לקבלני משנה ולמבקרים. שטח מינימלי לאדם, מספר פתחים ודרישות אוורור נקבעים בהנחיות המחייבות, ואין להסתמך על הערכה כללית.

כשמספר האנשים גדול, לרוב עדיף לפזר כמה מיגוניות קטנות יותר בשטח מאשר להציב אחת גדולה. הסיבה היא זמן הריצה: מיגונית אחת במרכז המפעל לא עוזרת למי שנמצא בקצה מגרש האחסון. פיזור נכון מקצר את המרחק מכל נקודה, מפחית עומס בפתח בזמן הכניסה ומאפשר להוסיף יחידות בהדרגה כשהשטח מתרחב.

מה סופרים בפועל

  1. מספר האנשים בשעת השיא בכל אזור שהייה בנפרד (חצר, אולם, מגרש, מחסן).
  2. אנשים שאינם קבועים: מבקרים, ספקים, קבלנים, הורים באיסוף.
  3. אנשים עם מוגבלות ניידות שצריכים גישה ללא מדרגות ומקום לכיסא גלגלים.
  4. אזורים שבהם אין מבנה מוגן בטווח סביר, לעומת אזורים שכבר מכוסים.

מיקום המיגונית: זמן ריצה, גישה ונראות

מיקום נכון של מיגונית בשטח ציבורי נקבע לפי זמן ההגעה אליה מכל נקודת שהייה, לא לפי נוחות ההצבה. זמן ההתרעה משתנה בין אזורי הארץ ומפורסם על ידי פיקוד העורף, ולפיו נגזר המרחק המרבי שאדם יכול לעבור ברגל, בריצה סבירה, כולל אנשים מבוגרים וילדים. ממרחק זה קובעים כמה יחידות נדרשות והיכן.

מעבר לזמן הריצה, יש לבדוק:

  • מסלול פנוי: ללא גדרות, מדרגות, שערים נעולים או שטח חנייה שיכול להיחסם.
  • נראות: המיגונית צריכה להיראות ממרחק, גם למי שלא מכיר את השטח. הצבה מאחורי מבנה או צמחייה פוגעת בזה.
  • גישה לרכב חירום: אמבולנס צריך להגיע לקרבת המיגונית.
  • מרחק ממפגעים: מיכלי דלק וגז, חומרים דליקים, קווי חשמל עיליים, עצים גדולים.
  • תשתיות תת קרקעיות: אין להציב מעל צנרת מים, ביוב, חשמל או תקשורת שדורשת גישה לתחזוקה.
  • גישת מנוף והובלה: המשאית והמנוף צריכים להגיע לנקודת ההצבה ביום ההתקנה, גם בשטח פעיל.

במקום עבודה שבו הצוות מתחלף, נוהל החירום צריך להגדיר לכל עמדה את המיגונית הקרובה אליה, ולא להשאיר את הבחירה לרגע האזעקה.

נגישות, שילוט ותאורה

במיגונית בחצר פרטית המשפחה יודעת היכן היא ואיך נכנסים. בשטח ציבורי צריך להניח שאיש לא יודע. שלושה מרכיבים סוגרים את הפער:

נגישות

מרחב מוגן שמשרת את הציבור צריך לאפשר כניסה למי שנע בכיסא גלגלים או בהליכון: מפלס כניסה ללא מדרגה או עם רמפה בשיפוע מתאים, רוחב פתח מספיק, סף נמוך, ומקום פנוי בפנים לסיבוב. דרישות הנגישות למבנים ולשטחים ציבוריים בישראל מעוגנות בחקיקה ובתקנות שמפורסמות באתרי הממשלה, והתאמת המיגונית אליהן נעשית בתיאום עם יועץ נגישות של הפרויקט. יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27 אילו פתרונות פתח ומפלס זמינים.

שילוט

שילוט הכוונה מכל אזור שהייה אל המיגונית, שילוט זיהוי על היחידה עצמה, וסימון של קיבולת ושל הגורם האחראי. בשטחים שבהם יש מבקרים שאינם דוברי עברית כדאי לשלב סמלים ושפות נוספות.

תאורה

המיגונית צריכה להיות מוארת מבחוץ, כדי שיראו אותה בלילה, ומבפנים, כדי שאפשר יהיה לשהות בה. חיבור החשמל, תאורת חירום עם גיבוי ואוורור נקבעים בתכנון ומחייבים תיאום מול חשמלאי הפרויקט.

תיאום מול הרשות המקומית ובעלי השטח

הצבת מיגונית בשטח ציבורי כמעט תמיד מערבת יותר מגורם אחד. ברשות מקומית זה הנדסה, ביטחון, גינון ולעיתים תנועה. במוסד חינוכי זה הרשות, משרד החינוך והנהלת המוסד. במפעל זה הבעלים, מנהל הבטיחות, ולעיתים המועצה האזורית או מנהלת אזור התעשייה. באתר עבודה זה הקבלן הראשי, מנהל העבודה ויועץ הבטיחות.

סדר עבודה מקובל:

  1. הגדרת הצורך: כמה אנשים, היכן, ומה כבר קיים בשטח.
  2. בדיקת דרישות: ההנחיות המחייבות לסוג השטח, כולל שאלת ההיתר. חובת היתר משתנה לפי סוג המבנה, השטח והשימוש, ויש לברר אותה מול הרשות ומול יועץ המיגון לפני ההזמנה.
  3. תוכנית מיקום: סימון היחידות על תוכנית השטח, כולל מסלולי הגעה ותשתיות.
  4. אישורים: הגשה לגורמים הרלוונטיים לפי דרישות הרשות.
  5. הכנת השטח: משטח ישר ויציב, גישה למנוף, נקודת חשמל.
  6. הצבה ומסירה: הנפה, פילוס, חיבור חשמל, בדיקת דלתות ואוורור, מסירה לגורם האחראי.

מידע כללי על הצבה עצמאית ועל האחריות שנלווית לה מופיע במאמר על הצבת מיגוניות באופן עצמאי. בשטח ציבורי כדאי להימנע מקיצורי דרך בשלב האישורים, כי המיגונית תשרת ציבור שלא בחר בה, והאחריות המשפטית מוטלת על בעלי השטח.

אחריות תחזוקה ותפעול שוטף

מיגונית בחצר פרטית מתוחזקת על ידי מי שגר לידה. בשטח ציבורי, בלי גורם אחראי מוגדר, היא הופכת תוך חודשים למחסן, לנקודת גרפיטי או למקום נעול שאיש לא מוצא את המפתח שלו. לכן חלק מהתכנון הוא הגדרת בעלים תפעולי: מי מחזיק במפתח אם יש נעילה, מי בודק שהדלת נפתחת, מי מנקה, מי מחליף נורה, ומי מדווח על נזק.

רשימת בדיקה תקופתית מקובלת:

  • הדלת נפתחת ונסגרת בקלות ואינה נעולה בשעות שבהן יש אנשים בשטח.
  • הפנים פנוי מציוד, פסולת ואחסון.
  • תאורה פנימית וחיצונית תקינה, כולל גיבוי חירום.
  • אוורור פנוי, אין חסימה של פתחים.
  • השילוט קריא ולא הוסר.
  • אין סדקים, שברים או פגיעה בבטון בעקבות רכב או ונדליזם.
  • הגישה למיגונית לא נחסמה על ידי חנייה, ציוד או צמחייה שגדלה.

במפעלים ובמוסדות כדאי לשלב את הבדיקה בסבב הבטיחות החודשי ולתרגל כניסה למיגונית עם כל הצוות, כפי שמתרגלים פינוי בשריפה.

בר-אל 27 ומיגוניות לשטחים ציבוריים ועסקיים

בר-אל 27 מייצרת מוצרי מיגון מבטון טרומי, כולל אלמנטי מיגון לפרויקטים. בפנייה לגבי שטח ציבורי, מוסד או עסק, המידע שמקצר את התהליך הוא: תוכנית השטח או תצלום אוויר עם סימון אזורי השהייה, מספר האנשים בשעת השיא, דרישות נגישות, נתוני גישה למנוף ולמשאית, והאם קיימת כבר תוכנית מיגון של יועץ. על בסיס הנתונים האלה ניתן לבחון את מספר היחידות, הגודל והמיקום, ולקבל הצעת מחיר. שאלות על רמת ההגנה של מיגונית טרומית ועל מה היא נותנת ומה לא מפורטות במאמר האם מיגונית בטוחה. מפרטים, מידות, משקלים ותהליכי התקנה יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27, וההתאמה בפועל נעשית לפי דרישות פיקוד העורף, הרשות המקומית ויועצי הפרויקט.

שאלות נפוצות

האם מפעל או עסק חייב להציב מיגונית בשטח הפתוח שלו?

החובה תלויה בסוג המבנה, במספר העובדים, באזור הארץ ובקיומו של מרחב מוגן בנוי בטווח ההגעה. אין תשובה אחידה לכל העסקים. הדרך הנכונה היא לבדוק את ההנחיות המחייבות של פיקוד העורף לסוג העסק, להתייעץ עם יועץ מיגון או בטיחות, ולברר מול הרשות המקומית אם נדרש היתר. גם כשאין חובה פורמלית, מעסיק רבים בוחרים להציב מיגונית כחלק מאחריותם לבטיחות העובדים.

כמה מיגוניות צריך בחצר בית ספר?

המספר נגזר ממספר התלמידים והצוות שנמצאים בחצר בהפסקה הגדולה, מהשטח המינימלי לאדם לפי ההנחיות, ומזמן ההגעה מכל פינה בחצר. לרוב התשובה היא כמה יחידות מפוזרות ולא אחת גדולה, בעיקר כשהחצר גדולה או מחולקת למגרשים. חשוב גם לספור את מי שכבר מכוסה על ידי ממ"דים או מקלט בתוך המבנה, ולהתמקד באזורים שרחוקים מהם.

מה ההבדל בין מיגונית באתר בנייה למיגונית קבועה בשטח ציבורי?

באתר בנייה המיגונית זמנית: היא נכנסת עם תחילת העבודות, יכולה לזוז עם התקדמות השלבים, ויוצאת בסיום. לכן חשובה בה במיוחד האפשרות להעברה בהנפה ומיקום שלא יפריע לעבודות. בשטח ציבורי המיגונית קבועה, ולכן מקבלים משקל גדול יותר הגמר, הנגישות, השילוט, החיבור לחשמל וההשתלבות בסביבה. בשני המקרים דרישות ההגנה עצמן נקבעות לפי אותן הנחיות.

איך מוודאים שהמיגונית לא תהיה נעולה כשצריך אותה?

זו הבעיה התפעולית הנפוצה ביותר בשטחים ציבוריים. הפתרונות המקובלים: הימנעות מנעילה בכלל בשעות הפעילות, נעילה רק בשעות שאין אנשים בשטח עם נוהל פתיחה ברור, או מנגנון שמאפשר פתיחה מבפנים ומבחוץ ללא מפתח. בכל מקרה יש להגדיר גורם אחראי, לרשום את הנוהל ולבדוק אותו בסבב הבטיחות. פתרונות הנעילה הזמינים יש לאמת מול בר-אל 27.

האם מיגונית בשטח ציבורי חייבת להיות נגישה לכיסא גלגלים?

שטחים ומבנים שמשרתים את הציבור כפופים לחקיקת הנגישות בישראל, והמיגונית היא חלק מהשטח הזה. ההתאמה הנדרשת נקבעת בתיאום עם יועץ נגישות של הפרויקט ולפי התקנות העדכניות. ברמה המעשית מדובר בכניסה ללא מדרגה או עם רמפה, רוחב פתח מתאים ומקום פנוי בפנים. במפעל שבו כל העובדים ידועים הדרישה עשויה להיות שונה, אבל גם שם כדאי לתכנן לפחות יחידה אחת נגישה.

מי אחראי על המיגונית אחרי ההצבה?

בעלי השטח או מי שמפעיל אותו: הרשות המקומית בשטח ציבורי, הנהלת המוסד בבית ספר, הבעלים או מנהל הבטיחות במפעל, הקבלן הראשי באתר בנייה. היצרן אחראי למוצר לפי תנאי האחריות שסוכמו, ולא לתפעול השוטף. לכן כדאי שכבר בשלב ההזמנה יוגדר בכתב מי מקבל את המפתחות, מי מבצע את הבדיקה התקופתית ולמי מדווחים על נזק.

אפשר להזיז מיגונית אחרי שהוצבה?

מיגונית טרומית מיועדת להנפה, ולכן העברה אפשרית עקרונית, בכפוף לגישת מנוף, לניתוק תשתיות ולאישור מחדש של המיקום החדש. זה יתרון בולט באתרי עבודה ובשטחים שמשתנים. יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27 את תנאי ההנפה של הדגם הספציפי, ולתאם מראש עם קבלן המנוף.

מתכננים הצבת מיגוניות בשטח ציבורי, במוסד או בעסק? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכנית שטח, מספר האנשים, דרישות הנגישות ונתוני הגישה לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר.

רוצה לקבל הצעת מחיר?

בוא לקבל ליווי אישי ומקצועי לאורך כל הדרך משלב התכנון ועד לביצוע בשטח, השאיר פרטים ונשמח לעמוד לשירותך