קטגוריות
פיתוח ואדריכלות

עמודוני בטון (בולארדים): מניעת כניסת רכב למרחב הולכי הרגל

עמודוני בטון (בולארדים) הם עמודים נמוכים וכבדים שמוצבים בשורה כדי למנוע כניסת רכב לשטח שמיועד להולכי רגל, בלי לחסום את המעבר לאנשים, לעגלות ולכיסאות גלגלים. הם משמשים בכניסות למדרחובים, בכיכרות, בחזיתות מבני ציבור, בטיילות, בשולי מדרכות רחבות ובכניסות לחניונים ולשטחי שירות. השאלה של המתכנן היא לא רק "איזה עמודון" אלא איך מסדרים את השורה: מה המרווח בין העמודונים כדי שרכב לא יעבור אך כיסא גלגלים יעבור, האם צריך עמודון קבוע או נשלף, איך מעגנים, ומתי עדיף לשלב מחסום ניו ג'רזי או כיפת מחסום במקום עמודונים. המאמר מסביר את העקרונות האלה לאדריכלי נוף, מהנדסי ערים, מנהלי פרויקטים של פיתוח ומנהלי ביטחון של מוסדות. יש לבדוק מול בר-אל 27 את זמינות המוצר והדגמים.

מהו עמודון בטון ומה תפקידו

עמודון בטון הוא אלמנט בטון טרומי אנכי, בגובה שנמצא בדרך כלל בין הברך למותן של אדם, שמוצב בקרקע או על משטח ומשמש למניעה פיזית של מעבר רכב. עמודונים מוצבים בשורה במרווח קבוע, כך שרכב אינו יכול לעבור ביניהם אך הולכי רגל, עגלות ילדים, אופניים וכיסאות גלגלים עוברים בחופשיות. התפקיד הראשי הוא הפרדה בין תנועת רכב לתנועת הולכי רגל; תפקידים משניים הם הכוונת תנועה, מניעת חניה על מדרכות ותיחום חזותי של מרחבים.

עמודון בטון נבדל מעמודון מתכת בשלושה דברים: משקל עצמי גבוה שמפחית את התלות בעיגון, עמידות בקורוזיה ובוונדליזם, ואפשרות לגמר אדריכלי (חלק, גרנוליט, גוון) שמשתלב עם שאר ריהוט הרחוב. עמודון מתכת דק יותר, ולכן מתאים למקומות עם מגבלת רוחב, אך פגיע יותר לעיקום.

איפה משתמשים בעמודוני בטון

  • כניסות למדרחובים וכיכרות: מניעת כניסת רכב לשטח הולכי רגל, לעיתים עם עמודון נשלף אחד למעבר רכבי חירום ואספקה.
  • חזיתות מבני ציבור, בתי ספר ומוסדות: הפרדה בין הכניסה לבין כביש או חניה, וריחוק רכב מהכניסה.
  • שולי מדרכות רחבות: מניעת עלייה של רכבים על המדרכה וחניה על שטח הולכי רגל.
  • טיילות ופארקים: תיחום מסלולי הליכה ורכיבה מול דרכי שירות.
  • חניונים ואזורי שירות: הגנה על עמודים, גדרות, ארונות תשתית ועמדות טעינה מפגיעת רכב.
  • תחנות תחבורה ציבורית: הפרדה בין רציף ההמתנה לנתיב הרכב.

עמודון קבוע או נשלף: מתי כל אחד

עמודון קבוע מוצב ואינו זז, ומתאים לרוב השורה. עמודון נשלף או מתקפל מאפשר פתיחת מעבר לרכב מורשה (חירום, אספקה, פינוי אשפה, אירועים) ונסגר אחריו. ברוב הפרויקטים משלבים: שורה של עמודונים קבועים עם נקודת מעבר אחת שבה עמודון נשלף או שער. עמודון נשלף הוא בדרך כלל מתכתי, ולכן שילוב מקובל הוא עמודוני בטון קבועים לאורך השורה ועמודון מתכת נשלף בנקודת המעבר.

שיקולים לבחירת נקודת המעבר: מי מחזיק במפתח או בשלט, כמה פעמים ביום פותחים, מה רוחב הרכב הגדול ביותר שצריך לעבור, והאם נדרש מעבר מהיר לרכבי חירום. פרטי הנשלף והתפעול שלו נקבעים עם הרשות ועם יועץ התנועה.

מרווחים בין עמודונים: הולכי רגל ונגישות

המרווח בין עמודונים הוא הפרט התכנוני החשוב ביותר בשורה. הוא צריך להיות קטן מספיק כדי שרכב פרטי לא יעבור, וגדול מספיק כדי שכיסא גלגלים, עגלת תאומים, קלנועית ואופניים יעברו בנוחות. הכלל המעשי הוא לתכנן את המרווח לפי רוחב המעבר החופשי הנדרש להולכי רגל בהתאם לדרישות הנגישות, ולוודא שהמרווח הזה עדיין קטן מרוחב רכב פרטי. הערכים המחייבים נקבעים בתקנות הנגישות ובהנחיות יועץ הנגישות של הפרויקט, ואפשר להיעזר באתר gov.il ובאתר מכון התקנים הישראלי.

שיקולים נוספים לתכנון השורה:

  • ניגודיות חזותית: עמודון צריך להיות בולט לעומת הריצוף כדי שאנשים עם ראייה מוגבלת לא ייתקלו בו. גוון מנוגד, פס ניגודי או גובה מספק עוזרים.
  • גובה: עמודון נמוך מדי אינו נראה מרכב ואינו נראה להולך רגל שמסתכל קדימה. גובה מקובל הוא לפחות עד גובה הברך, ולעיתים עד המותן.
  • קו רציף: השורה צריכה להיות רציפה בלי פערים שרכב יכול לנצל, כולל בקצוות שבהם היא נפגשת בגדר, בעמוד או באדנית.
  • מסלול הליכה נגיש: העמודונים לא צריכים לחסום את מסלול ההליכה הנגיש הרציף, אלא לעמוד לצידו.
  • שדה ראייה: ליד מעברי חצייה ויציאות מחניון, עמודונים גבוהים או צפופים עלולים להסתיר הולכי רגל מנהגים. יש לתאם עם יועץ התנועה.

עיגון והתקנה: מה קובע את ההתנגדות לרכב

עמודון בטון עומד מול רכב באמצעות שילוב של משקל עצמי ועיגון. עמודון שרק מונח על הריצוף מונע חניה ומעבר רכב איטי, אך רכב שמתנגש בו במהירות יזיז אותו. עמודון שמעוגן ליסוד בטון או שחלקו התחתון טמון בקרקע מתנגד הרבה יותר. הבחירה בין הצבה חופשית לעיגון תלויה במטרה: מניעת חניה ומעבר יומיומי, או חסימה מפני רכב שמנסה לעבור בכוח.

שלבי ההתקנה המקובלים בפרויקט:

  1. סימון קו העמודונים והמרווחים על פי תוכנית הפיתוח, ואישור יועץ הנגישות ויועץ התנועה.
  2. בדיקת תשתיות תת קרקעיות בקו העמודונים (חשמל, מים, תקשורת) לפני חפירה או קידוח.
  3. הכנת יסודות או משטח לפי סוג העיגון, וביצוע ניקוז סביבם.
  4. הובלה ופריקה: עמודוני בטון כבדים ונדרש ציוד הרמה או מלגזה וגישה לרכב הובלה.
  5. הצבה, פילוס ועיגון, ואז השלמת הריצוף סביב הבסיס.

המשקל, סוג העיגון ואופן ההנפה של דגם ספציפי, וכן ההתאמה לתשתית הקיימת, נקבעים לפי תוכניות, הקונסטרוקטור ודרישות הפרויקט, ויש לאמת אותם מול הצוות הטכני של בר-אל 27.

עמודונים, ניו ג'רזי או כיפת מחסום: מה מתאים לאיזה מצב

שלושה מוצרי בטון משמשים למניעת מעבר רכב, וכל אחד עונה על צורך אחר:

מוצר מה הוא עושה מעבר הולכי רגל מתאים ל
עמודוני בטון שורה של עמודים במרווח שרכב לא עובר בו חופשי בין העמודונים כניסות למדרחוב, כיכרות, חזיתות מבנים, שולי מדרכה
מחסום ניו ג'רזי קיר רציף שמפריד נתיבים ומכוון תנועה חסום, נדרש מעבר מיוחד כבישים, אתרי עבודה, הפרדה בין נתיבים, חסימות זמניות
כיפת מחסום מבטון אלמנט נמוך ומעוגל שמונע מעבר רכב ומתאים למרחב פתוח חופשי, אך פחות נוח לנגישות חניונים, שטחים פתוחים, כניסות לשטחי שירות

ההבדל העיקרי: עמודונים נועדו למקום שבו הולכי רגל צריכים לעבור בחופשיות בכל נקודה, ניו ג'רזי למקום שבו רוצים הפרדה רציפה, וכיפות למרחב פתוח שבו העיצוב פחות קריטי. במקרים רבים משלבים: ניו ג'רזי לאורך כביש, ועמודונים במעבר להולכי רגל. עוד על שני המוצרים האחרים בעמודים מחסומי ניו ג'רזי מבטון וכיפות מחסום מבטון. למקומות שבהם נדרשת עצירה של רכב בכוח, ראו גם מחסומי בלימה לרכב.

שילוב עמודונים עם ריהוט רחוב ואדניות

בפרויקטים של פיתוח עירוני, עמודונים הם חלק מסדרה: אדניות בטון, ספסלים ואשפתונים באותו גמר יוצרים קו רציף שמונע מעבר רכב בלי שהמרחב ייראה כמו מחסום. אדנית כבדה יכולה למלא את תפקיד העמודון בקטע מסוים, ועמודונים ממלאים את הפערים שבהם נדרש מעבר הולכי רגל. התכנון הזה מתאים במיוחד לכיכרות ולחזיתות מסחריות, שבהן המראה חשוב לא פחות מהתפקוד. משפחת מוצרי הפיתוח מוצגת בעמוד פיתוח סביבתי.

טעויות שכדאי למנוע

  • מרווח שנקבע לפי מראה: או שרכב קטן עובר, או שכיסא גלגלים לא עובר.
  • שורה עם פער בקצה, ליד עמוד או גדר, שרכב מנצל.
  • עמודון בגוון זהה לריצוף, בלי ניגודיות, שמהווה מכשול לאנשים עם ראייה מוגבלת.
  • הצבה חופשית במקום שבו נדרשת חסימה מפני רכב שמנסה לעבור בכוח.
  • קידוח יסודות בלי בדיקת תשתיות תת קרקעיות.
  • אי תכנון נקודת מעבר לרכבי חירום ואספקה, שמובילה לפירוק עמודון בהמשך.
  • עמודונים צפופים ליד מעבר חצייה, שמסתירים הולכי רגל מנהגים.

בר-אל 27 ועמודוני בטון

בר-אל 27 מייצרת מוצרי בטון טרומי לפיתוח סביבתי ולהכוונת תנועה, ובהם מחסומי ניו ג'רזי, כיפות מחסום, אדניות וריהוט רחוב. עמודוני בטון אינם מופיעים כעמוד מוצר נפרד באתר, ולכן יש לבדוק מול בר-אל 27 את זמינות המוצר, הדגמים, הגמרים ואפשרות הייצור לפי תוכנית. התאמת הפתרון, ובכלל זה בחירה בין עמודונים, כיפות, ניו ג'רזי ואדניות, נעשית לפי תוכניות הפיתוח, יועץ התנועה, יועץ הנגישות והקונסטרוקטור. מידות, משקלים ואופן העיגון יש לאמת מול הצוות הטכני.

שאלות נפוצות

מה המרווח הנכון בין עמודונים?

המרווח צריך להיות רחב מספיק למעבר נוח של כיסא גלגלים, עגלה וקלנועית, וצר מספיק כדי שרכב פרטי לא יעבור. הערך המחייב נקבע לפי דרישות הנגישות ולפי יועץ הנגישות ויועץ התנועה של הפרויקט, ולא לפי כלל אצבע כללי. חשוב לוודא שהמרווח נשמר גם בקצוות השורה.

האם עמודון בטון עוצר רכב שמתנגש בו?

תלוי בעיגון ובמטרה. עמודון שמונח חופשי מונע חניה ומעבר איטי אך לא עצירה של רכב במהירות. עמודון מעוגן ליסוד מתנגד הרבה יותר. למקומות שבהם נדרשת עצירה של רכב בכוח יש מוצרים ייעודיים, כמו מחסומי בלימה, והתכנון נעשה עם יועץ ביטחון וקונסטרוקטור. עמודוני בטון רגילים נועדו בעיקר להפרדה ולמניעת כניסה שגרתית.

עמודון בטון או עמודון מתכת: מה עדיף?

עמודון בטון כבד, עמיד בקורוזיה ובוונדליזם, ומשתלב עם ריהוט רחוב מבטון. עמודון מתכת דק יותר, קל להתקנה, ומתאים לנקודת מעבר נשלפת. שילוב מקובל: בטון קבוע לאורך השורה ומתכת נשלף בנקודת המעבר. במקומות עם מגבלת רוחב מדרכה, מתכת דק עשוי להתאים יותר.

איך משלבים מעבר לרכבי חירום בשורת עמודונים?

מתכננים נקודת מעבר ברוחב רכב חירום, ובה מציבים עמודון נשלף, מתקפל או שער במקום עמודון קבוע. יש להגדיר מי מחזיק במפתח או בשלט, ולתאם את המיקום עם שירותי החירום והרשות. שאר השורה נשארת קבועה.

האם צריך היתר להצבת עמודונים ברחוב?

הצבת עמודונים בשטח ציבורי היא שינוי בהסדרי התנועה ובמרחב הציבורי, ולכן היא נעשית באישור הרשות המקומית ובתיאום עם יועץ התנועה ויועץ הנגישות. בשטח פרטי (חצר מוסד, חניון) האישור נדרש לפי דרישות הבעלים והתוכניות. יש לברר את הדרישות מול הרשות הרלוונטית לפני ההזמנה.

מה צריך להכין באתר לפני ההתקנה?

סימון קו העמודונים והמרווחים, בדיקת תשתיות תת קרקעיות בקו, הכנת יסודות או משטח לפי סוג העיגון, וגישה לרכב הובלה ולציוד הרמה. אם הריצוף כבר בוצע, יש לתכנן את פתיחתו והשלמתו סביב הבסיסים. פרטי ההכנה יתואמו עם הקבלן ועם הצוות הטכני של בר-אל 27.

מתכננים כיכר, מדרחוב, חזית מבנה או חניון שבהם נדרשים עמודוני בטון או מחסומים למניעת כניסת רכב? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, מידות וכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
פיתוח ואדריכלות

אשפתונים מבטון לרשויות: נפח, ריקון, עמידות בוונדליזם ומיקום

אשפתונים מבטון הם פחי אשפה ציבוריים שגופם נוצק מבטון טרומי, ובתוכם מיכל פנימי נשלף ממתכת או מפלסטיק. הם נועדו למקומות שבהם פח פלסטיק או פח מתכת רגיל אינו מחזיק מעמד: רחובות ראשיים, גינות ציבוריות, טיילות, תחנות, חניונים ומוסדות. השאלה שמעסיקה את מחלקות התברואה, הגנים והרכש ברשויות היא לא רק "איך האשפתון נראה" אלא איך הוא מתפקד בשגרת התפעול: מה הנפח, כמה פעמים ביום מרוקנים אותו, האם המיכל הפנימי נוח לשליפה, איך הוא עומד בשריפה ובוונדליזם, ואיפה ואיך מציבים אותו. המאמר עובר על השיקולים התפעוליים האלה לפי הסדר שבו הם עולים בפרויקט, ומיועד לאנשי תפעול, מתכנני פיתוח ואדריכלי נוף.

מהו אשפתון מבטון ולמה רשויות בוחרות בו

אשפתון מבטון הוא מארז חיצוני מבטון אדריכלי, לרוב עם ציפוי או גמר חשוף, שבתוכו יושב מיכל פנימי נשלף לאיסוף האשפה. משקלו העצמי הגבוה מונע הזזה, הפיכה וגניבה, ואופי החומר מקנה עמידות בשריפות קטנות, במכות ובתנאי מזג אוויר לאורך שנים. הבטון מאפשר גם התאמה למראה הרחוב: גמר חלק, גרנוליט, בטון דמוי עץ או גוון מותאם לסדרת הריהוט העירוני.

רשויות בוחרות באשפתון מבטון כשעלות ההחלפה החוזרת של פחים קלים גבוהה מהמחיר הראשוני של פח כבד, וכשהמיקום חשוף לוונדליזם. במקומות עם תפעול קל ותחלופה נמוכה, פח מתכת פשוט עשוי להספיק. סקירה כללית של הסוגים מופיעה בעמוד אשפתונים מבטון.

נפח ומחזור ריקון: השיקול הראשון

הנפח של האשפתון ומחזור הריקון הם שני צדדים של אותה החלטה. אשפתון גדול מדי במקום שקט מרוקנים לעיתים רחוקות, האשפה נשארת בו ימים ומושכת ריח וחרקים. אשפתון קטן מדי במקום עמוס עולה על גדותיו בין סבבי הריקון, והאשפה מצטברת סביבו. הנפח צריך להיגזר מכמות האשפה היומית הצפויה במקום ומתדירות הריקון שמחלקת התברואה מסוגלת לספק בפועל.

כללי אצבע לתכנון:

  • ציר מסחרי, כניסה למבנה ציבור, תחנת אוטובוס עמוסה: מחזור ריקון יומי, ולעיתים יותר. נפח בינוני-גדול, ומרווחים קטנים בין אשפתונים.
  • גינה שכונתית, טיילת: ריקון יומי או כל יומיים. נפח בינוני, אשפתון בכל כניסה ובכל אזור ישיבה.
  • מקום מרוחק, חניון, פארק גדול: ריקון פעם בכמה ימים. נפח גדול, ופתח שמגביל הכנסת שקיות אשפה ביתיות.

הנפחים המדויקים של הדגמים הזמינים יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27, ולהתאים אותם לגודל שקית האשפה הסטנדרטית שבשימוש הרשות כדי שהמיכל הפנימי יתאים לשקיות הקיימות.

המיכל הפנימי: מה שקובע את זמן הריקון

המיכל הפנימי הוא החלק שעובד הניקיון פוגש כמה פעמים ביום, ולכן הוא קובע את מהירות הריקון ואת שביעות הרצון של מחלקת התברואה. הנקודות שכדאי לבדוק:

  • שליפה: מלמעלה (הסרת מכסה) או מהצד (דלת). שליפה מלמעלה פשוטה ומכנית, שליפה צדדית נוחה יותר לעובד כשהאשפתון גבוה.
  • ידיות: ידיות שמאפשרות הרמה ביד אחת ושפיכה נוחה לרכב הפינוי.
  • חומר המיכל: פח מגולוון עמיד בשריפה, פלסטיק קל יותר אך פגיע באש. ניקוז בתחתית מונע הצטברות נוזלים.
  • החלפה: מיכל שנפגע צריך להיות ניתן להחלפה בלי להחליף את גוף הבטון. כדאי לוודא שהמיכל סטנדרטי ושאפשר להזמין חלקי חילוף.
  • נעילה: מכסה או דלת עם נעילה מונעים הוצאת המיכל על ידי עוברי אורח, אך מאריכים את זמן הריקון. יש לאזן לפי המיקום.

פתחים, מכסה ובטיחות אש

צורת הפתח משפיעה על שלושה דברים: מה נכנס לפח, האם גשם נכנס אליו, ומה קורה כשמישהו זורק לתוכו בדל סיגריה. פתח צדדי מוגן בגג או במכסה מונע מילוי במי גשם ומקשה על הכנסת שקיות אשפה גדולות מהבית, בעיה נפוצה באשפתונים ציבוריים. פתח עליון פתוח נוח לזריקה אך חשוף לגשם ולציפורים.

מבחינת בטיחות אש, גוף הבטון עצמו אינו בעיר, ומיכל פנימי ממתכת מגביל שריפה של תכולת הפח. מכסה שסוגר את הפתח ברובו מפחית את אספקת החמצן לשריפה. במקומות עם עישון (כניסות למבנים, תחנות) כדאי לשקול מאפרה נפרדת או חלק מאפרה משולב, כדי שבדלים לא יגיעו לתוך האשפה. דרישות בטיחות אש מחייבות במקום ספציפי נקבעות לפי הנחיות הרשות ויועץ הבטיחות של הפרויקט.

עמידות בוונדליזם וניקוי

אשפתון ציבורי סופג בעיטות, גרפיטי, מדבקות, ניסיונות הפיכה ולעיתים הצתה. גוף בטון עומד ברוב הפגיעות האלה ללא נזק מבני. הנקודות הפגיעות הן המכסה, הדלת והצירים, ולכן כדאי לבחור דגם שבו חלקי המתכת פשוטים, חזקים וניתנים להחלפה בנפרד.

לניקוי גרפיטי, ציפוי אנטי גרפיטי על משטחי הבטון מאפשר הסרה בשטיפה במקום בהשחזה או בצביעה מחדש, ואפשר לדרוש אותו במפרט. גמר חלק קל יותר לניקוי מגמר מחוספס, אך גמר גרנוליט מסתיר לכלוך ושריטות. הבחירה תלויה במיקום: ברחוב מסחרי עם ניקוי תכוף עדיף גמר חלק, בפארק עדיף גמר שמסתיר בלאי.

מיקום ועיגון: איפה מציבים אשפתון

מיקום נכון של אשפתונים משפיע על הניקיון יותר מנפחם. כללים מקובלים:

  • בכניסות וביציאות של גינות, מבני ציבור ותחנות, ולא באמצע השטח.
  • ליד כל אזור ישיבה, במרחק שמאפשר זריקה בלי לקום, אך לא צמוד לספסל בגלל ריח.
  • לאורך צירי הליכה במרווחים קבועים, כך שהאשפתון הבא תמיד נראה מהקודם.
  • במקום שרכב הפינוי או עגלת הניקיון מגיעים אליו בקלות. אשפתון שקשה להגיע אליו לא מרוקן בזמן.
  • לא בתוך נתיב הליכה נגיש ולא בצמוד למעבר חצייה, כדי לא לחסום ראות.

מבחינת עיגון, משקלו של אשפתון בטון מונע הזזה ברוב המקרים, ולעיתים מציבים אותו על המשטח ללא עיגון. עיגון לתשתית נדרש במדרון, במקומות שבהם יש חשש להפיכה מכוונת, או כשהמפרט דורש קביעות מלאה. יש לוודא שהמשטח מתחת מוכן, ישר ומנוקז, ושיש גישה לציוד הרמה ביום ההתקנה. משקל הדגם ואופן ההנפה יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27.

אשפתון, פח אשפה מבטון ומסתור אשפה: מה ההבדל

שלושה מוצרים שמתבלבלים ביניהם ומשרתים צרכים שונים:

מוצר למה משמש נפח מיקום טיפוסי
אשפתון מבטון אשפה של עוברי אורח, מיכל פנימי קטן קטן-בינוני רחוב, גינה, תחנה
פח אשפה מבטון אדריכלי אותו שימוש, דגש על גמר ועיצוב מותאם לסדרה קטן-בינוני כיכרות, מרכזים מסחריים, מוסדות
מסתור אשפה מבטון הסתרה של פחי מחזור ועגלות אשפה גדולות גדול, מכיל מכולות חצרות בניינים, אזורי פינוי

פחים בגמר אדריכלי מוצגים בעמוד פחי אשפה מבטון אדריכלי, ומסתורים לעגלות אשפה ומחזור בעמוד מסתורי אשפה מבטון. אם הצורך הוא הסתרת פחי מחזור ולא פח לעוברי אורח, המוצר הנכון הוא מסתור ולא אשפתון.

איך לכתוב את סעיף האשפתונים במפרט

סעיף אשפתונים במכרז או בכתב כמויות צריך להיות ניתן לבדיקה בשלב הקבלה. הפריטים המקובלים:

  1. חומר הגוף (בטון טרומי) וגמר (חלק, גרנוליט, גוון).
  2. נפח המיכל הפנימי וחומרו, ואופן השליפה.
  3. סוג הפתח והמכסה, כולל הגנה מגשם.
  4. ציפוי אנטי גרפיטי, אם נדרש.
  5. אופן העיגון או הצבה חופשית, והכנת התשתית הנדרשת.
  6. אריזה, הובלה, פריקה והתקנה, ומי אחראי לכל שלב.
  7. חלקי חילוף: מיכלים פנימיים ומכסים להזמנה עתידית.
  8. דוגמה לאישור לפני ייצור סדרתי.

סדרה אחידה של אשפתונים, ספסלים ואדניות מאותו יצרן מקלה על השלמות עתידיות ועל אחזקה, ולכן כדאי לרכוש את האשפתונים כחלק מסדרת ריהוט רחוב מבטון ולא כפריט בודד.

טעויות שכדאי למנוע

  • בחירת נפח לפי המראה ולא לפי מחזור הריקון בפועל.
  • מיכל פנימי שלא מתאים לשקיות הסטנדרטיות של הרשות.
  • פתח עליון פתוח במקום גשום, בלי מכסה.
  • הצבה במקום שרכב הפינוי לא מגיע אליו.
  • הזמנה ללא חלקי חילוף: מיכל שנשרף מוציא את האשפתון כולו משימוש.
  • אשפתונים מדגמים שונים באותו רחוב, שמקשים על אחזקה והשלמות.

בר-אל 27 ואשפתונים מבטון

בר-אל 27 מייצרת אשפתונים ופחי אשפה מבטון טרומי כחלק מסדרת מוצרי הפיתוח הסביבתי, לצד ספסלים, אדניות ומסתורי אשפה, כך שאפשר להרכיב סדרה אחידה לרחוב או לגינה. התאמת הדגם, הגמר, המיכל הפנימי ואופן ההצבה נעשית לפי תוכניות הפיתוח ודרישות מחלקת התפעול. נפחים, משקלים, זמני אספקה ואופציות כמו ציפוי אנטי גרפיטי או שילוב מאפרה יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27. משפחת המוצרים מוצגת בעמוד פיתוח סביבתי.

שאלות נפוצות

כמה אשפתונים צריך בגינה ציבורית?

אין מספר קבוע, אלא כלל מיקום: אשפתון בכל כניסה ויציאה, אשפתון ליד כל ריכוז ספסלים או אזור משחקים, ואשפתון לאורך שבילים במרווח שבו האשפתון הבא נראה מהקודם. בגינה שכונתית קטנה מדובר בדרך כלל במספר אשפתונים בודד.הכמות הסופית נקבעת לפי תוכנית הפיתוח ולפי יכולת הריקון של מחלקת התברואה.

מה עדיף, אשפתון בטון או אשפתון מתכת?

אשפתון מתכת קל יותר, זול יותר להובלה וקל להזזה, אך פגיע להפיכה, לגניבה ולעיקום. אשפתון בטון כבד, יציב, עמיד בוונדליזם ובשריפה, ומתאים לסדרת ריהוט מבטון. במקומות עם וונדליזם או תחלופה גבוהה של פחים קלים, הבטון משתלם לאורך זמן. במקומות שקטים עם תפעול פשוט, מתכת עשויה להספיק.

איך מרוקנים אשפתון מבטון?

שולפים את המיכל הפנימי, דרך המכסה העליון או דרך דלת צדדית לפי הדגם, מחליפים או שופכים את השקית, ומחזירים את המיכל. גוף הבטון לא זז. לכן חשוב שהמיכל יהיה קל, עם ידיות, ושהשקיות בשימוש הרשות יתאימו לו. זמן הריקון תלוי בעיקר בנוחות השליפה ולא בגוף הבטון.

האם אשפתון מבטון עמיד באש?

גוף הבטון אינו בעיר ואינו נפגע משריפה קטנה של תכולת הפח. מה שנשרף הוא התכולה והמיכל הפנימי, ולכן מיכל ממתכת ומכסה שמצמצם את הפתח מפחיתים את הנזק. במקומות עם עישון כדאי לשלב מאפרה. דרישות בטיחות אש ספציפיות נקבעות לפי הנחיות הרשות ויועץ הבטיחות.

האם צריך לעגן אשפתון מבטון?

ברוב המקרים המשקל העצמי מספיק והאשפתון מוצב על משטח מוכן ללא עיגון. עיגון נדרש במדרון, במקומות עם חשש להפיכה מכוונת, או כשהמפרט דורש זאת. אופן העיגון וההנפה של הדגם הספציפי יש לאמת מול היצרן ולתאם עם הקבלן.

איך מונעים שאנשים יזרקו אשפה ביתית לאשפתון ציבורי?

פתח קטן יחסית, שמתאים לאשפה של עובר אורח אך לא לשקית אשפה ביתית, הוא הפתרון המקובל. מכסה או גג מעל הפתח מקשים עוד יותר. הצבת מסתור אשפה עם עגלות פינוי ליד בנייני מגורים מפחיתה את הצורך של דיירים להשתמש באשפתון הרחוב.

מתכננים רחוב, גינה או מתחם ציבורי שבו נדרשים אשפתונים מבטון? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, מידות וכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
פיתוח ואדריכלות

ספסל בטון ועץ למרחב הציבורי: עמידות, תחזוקה ואיך בוחרים

ספסל בטון ועץ הוא הפתרון הנפוץ ביותר במרחב הציבורי כשנדרשת ישיבה נוחה יחד עם עמידות לאורך שנים: גוף בטון טרומי שמעגן את הספסל ומחזיק במשקלו, ומשטח ישיבה מעץ או מחומר דמוי עץ שמרכך את המגע. השאלה שמעסיקה אדריכלי נוף, מחלקות גנים ואנשי רכש ברשויות היא לא "בטון או עץ" אלא מה מבין שלוש החלופות מתאים למיקום: ספסל בטון מלא, ספסל בטון בשילוב עץ אמיתי, או ספסל בטון דמוי עץ. ההבדלים ביניהם הם בחום המגע בקיץ, בעומס התחזוקה, בעמידות בוונדליזם ובאופן העיגון. המאמר מסביר את שלושת הסוגים, משווה ביניהם לפי הפרמטרים שמשפיעים בפועל על עלות מחזור החיים, ומציע כללי בחירה לפי סוג המקום.

מהו ספסל בטון בשילוב עץ

ספסל בטון בשילוב עץ הוא ספסל שבו רגלי הספסל או גוף הספסל עשויים בטון טרומי, ומשטח הישיבה והמשענת (אם קיימת) עשויים קורות עץ המחוברות לבטון באמצעות ברגים או עוגנים שמוטמעים ביציקה. הבטון נותן את המשקל, היציבות והעמידות בתנאי חוץ, והעץ נותן משטח ישיבה שאינו מתחמם ואינו מתקרר כמו בטון חשוף. זהו המבנה המקובל ברוב הספסלים בגנים ציבוריים, בטיילות ובחצרות מוסדות.

לצד הספסל המשולב קיימות שתי חלופות: ספסל בטון מלא, שבו כל הספסל נוצק מבטון אדריכלי ללא חלקי עץ, וספסל בטון דמוי עץ, שבו גם משטח הישיבה נוצק מבטון אך עם טקסטורה וגוון המחקים קורות עץ. סקירה של המשפחה הזו מופיעה בעמוד ריהוט רחוב מבטון דמוי עץ.

שלוש החלופות: מה ההבדל בפועל

ספסל בטון מלא

ספסל שכולו בטון הוא הפתרון העמיד ביותר: אין חלקים שנרקבים, מתפרקים או נגנבים, והתחזוקה מסתכמת בניקוי ולעיתים בחידוש ציפוי הגנה. החיסרון המרכזי הוא חום המגע: משטח בטון חשוף שעומד בשמש ישראלית מתחמם מאוד בשעות הצהריים, ובחורף הוא קר. לכן ספסל בטון מלא מתאים למקומות מוצלים, לאזורי המתנה קצרים, לתיחום ולישיבה מזדמנת, פחות למקומות שבהם אנשים יושבים זמן ממושך בשמש. עוד על הסוג הזה בעמוד ספסלי בטון אדריכלי.

ספסל בטון בשילוב עץ אמיתי

השילוב נותן את הנוחות הטובה ביותר: העץ נעים למגע בכל עונה ומשווה לספסל מראה חם. המחיר הוא תחזוקה. עץ בחוץ נחשף לשמש, לגשם וללחות, והוא מתייבש, מתבקע, מאפיר ונרקב אם אינו מטופל. הקורות דורשות חידוש ציפוי (שמן או לכה) במחזוריות שתלויה בסוג העץ ובחשיפה, וקורה שנשברה או נגנבה צריכה החלפה. סוג העץ (עץ קשה, עץ מטופל בלחץ, או חומר מרוכב) קובע את מחזור התחזוקה, ויש לסכם אותו מול הספק לפי דרישות הפרויקט.

ספסל בטון דמוי עץ

ספסל בטון דמוי עץ מנסה לתת את המראה של עץ עם התחזוקה של בטון. משטח הישיבה נוצק בתבנית עם טקסטורת עץ ונצבע או נגמר בגוון עץ. אין קורות שנרקבות ואין ברגים שמתפרקים, וזה יתרון ברור במקומות עם וונדליזם או תחזוקה מועטה. יש לזכור שמדובר עדיין בבטון: חום המגע דומה לספסל בטון מלא, אם כי גוון בהיר וצל מקטינים את הבעיה. איכות החיקוי משתנה מאוד בין יצרנים, ולכן כדאי לראות דוגמה פיזית לפני הזמנה סדרתית.

טבלת השוואה בין סוגי הספסלים

פרמטר בטון מלא בטון + עץ אמיתי בטון דמוי עץ
חום מגע בקיץ גבוה, תלוי בגוון ובצל נמוך גבוה, דומה לבטון מלא
תחזוקה שוטפת ניקוי בלבד חידוש ציפוי, החלפת קורות ניקוי בלבד
עמידות בוונדליזם גבוהה בינונית, העץ פגיע גבוהה
נוחות ישיבה ממושכת נמוכה יחסית גבוהה בינונית
מראה נקי, אדריכלי חם, טבעי תלוי באיכות התבנית והצבע
עיגון משקל עצמי או עיגון משקל עצמי או עיגון משקל עצמי או עיגון

הטבלה מציגה מגמות כלליות. ערכים בפועל, כמו משקל הספסל, סוג העץ או אופן העיגון, יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27 לפי הדגם שנבחר.

חום מגע: למה זה השיקול הראשון בישראל

בישראל חום המגע הוא בדרך כלל השיקול שמכריע בין ספסל בטון מלא לספסל עם עץ. בטון סופג חום ומשחרר אותו לאט, ולכן משטח בטון כהה בשמש ישירה יכול להיות לא נעים לישיבה בשעות הצהריים בקיץ, ולהישאר חם גם בערב. עץ מוליך חום פחות, ולכן משטח עץ מרגיש נוח גם כשהוא עומד בשמש.

המשמעות התכנונית: אם הספסל מיועד לישיבה ממושכת (גינה שכונתית, אזור המתנה ליד מבנה ציבור, טיילת) ואין הצללה, עדיף משטח ישיבה מעץ או מחומר מרוכב. אם הספסל עומד בצל עצים או פרגולה, או שהוא משמש לישיבה קצרה, בטון מלא או דמוי עץ הם פתרון סביר. גוון בהיר של הבטון מפחית את החימום לעומת גוון כהה.

תחזוקת עץ במרחב הציבורי: מה זה אומר בפועל

ספסל בטון ועץ מחייב תוכנית תחזוקה, גם אם היא פשוטה. הפריטים המקובלים בה:

  • חידוש ציפוי: שמן או לכה ייעודיים לעץ חוץ, במחזוריות שתלויה בסוג העץ ובחשיפה לשמש. עץ שלא מטופל מאפיר ומתבקע.
  • בדיקת ברגים ועוגנים: קורות עץ מתכווצות ומתרחבות עם הלחות, והחיבור לבטון עלול להתרופף. בדיקה תקופתית מונעת קורה רופפת.
  • החלפת קורה: קורה שנשברה, נשרפה או נגנבה צריכה החלפה. כדאי לבחור דגם שבו הקורות סטנדרטיות וניתנות להחלפה בנפרד, ולהחזיק מלאי קטן.
  • ניקוי: גרפיטי על עץ קשה להסרה יותר מאשר על בטון עם ציפוי אנטי גרפיטי.

לרשות שיש לה מחלקת אחזקה פעילה, התחזוקה הזו סבירה. למקום מרוחק, לחניון או לאזור תעשייה בלי אחזקה שוטפת, עדיף לוותר על העץ.

וונדליזם: איזה ספסל שורד

ספסל ציבורי נחשף לשריפה, לשבירה, לגרפיטי ולניסיונות גניבה. גוף הבטון עומד בכל אלה כמעט ללא נזק. החוליה החלשה בספסל משולב היא העץ: קורה שנשרפת, שנחתכת או שמפורקת. ספסל בטון מלא או דמוי עץ אינו מציע מטרה כזו, ולכן במקומות עם היסטוריה של וונדליזם, בתחנות, בחניונים ובאזורים ללא פיקוח, הוא בדרך כלל הבחירה הנכונה. ציפוי אנטי גרפיטי על הבטון מקל על ניקוי, ואפשר לדרוש אותו במפרט.

בספסל משולב אפשר לצמצם את הסיכון: ברגים נסתרים או בעלי ראש ייעודי, קורות עבות, וחיבור שאינו נגיש מלמטה. הפרטים האלה נקבעים בדגם ובמפרט, ויש לבדוק אותם מול היצרן.

עיגון ספסל בטון: משקל עצמי או עיגון לתשתית

יתרון מרכזי של ספסל בטון הוא שמשקלו העצמי מונע הזזה וגניבה, ולעיתים אין צורך בעיגון כלל. עם זאת, בפרויקטים רבים נדרש עיגון: במדרון, במקום שבו יש חשש להפיכה, במשטחים ציבוריים שבהם נדרשת קביעות מלאה, או כשהמפרט דורש זאת. העיגון נעשה בדרך כלל באמצעות ברגי עיגון למשטח בטון או אבנים משתלבות עם יסוד, או באמצעות בסיס טמון.

בשלב התכנון יש לוודא כמה דברים: שהתשתית מתחת לספסל מוכנה לפני ההגעה (משטח ישר, מהודק, עם ניקוז), שיש גישה לרכב הובלה ולמנוף או למלגזה, ושמיקום הספסל תואם את תוכניות הפיתוח ואת דרישות הנגישות. אופן ההנפה וההתקנה של הדגם הספציפי יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27.

נגישות ומיקום במרחב הציבורי

ספסל במרחב ציבורי צריך לענות על דרישות הנגישות של המקום: גובה ישיבה נוח, משענת יד לתמיכה בקימה במקומות שבהם הקהל מבוגר, ומרווח פנוי לצד הספסל לכיסא גלגלים. הדרישות המחייבות נקבעות בתקנות ובתקנים הישראליים ובהנחיות יועץ הנגישות של הפרויקט, ואפשר להיעזר באתר gov.il ובאתר מכון התקנים הישראלי. גם השיקולים של מיקום ומרווחים בין ספסלים במסלולי הליכה מפורטים בעמוד ספסלים ציבוריים: עיצוב ונוחות.

איך לבחור: כללי אצבע לפי סוג המקום

  • גינה שכונתית, טיילת, חצר בית ספר או מבנה ציבור עם אחזקה: ספסל בטון בשילוב עץ. הנוחות מצדיקה את התחזוקה.
  • שטח מוצל עם ישיבה ממושכת: בטון מלא או דמוי עץ אפשריים, כי בעיית החום קטנה.
  • חניון, תחנה, אזור תעשייה, מקום מרוחק ללא אחזקה: בטון מלא או דמוי עץ. תחזוקת עץ לא תתבצע בפועל.
  • מקום עם וונדליזם: בטון מלא, עם ציפוי אנטי גרפיטי.
  • מקום שבו המראה החם חשוב אבל אין אחזקה: בטון דמוי עץ, בתנאי שאיכות התבנית נבדקה בדוגמה.

מדריך נוסף לבחירה בגינה פרטית ובחצר מופיע בעמוד מדריך לבחירת ספסל מבטון לגינה.

טעויות שכדאי למנוע

  • בחירת עץ לפי מראה בלבד בלי לתקצב תחזוקה. אחרי שנתיים הספסל נראה מוזנח יותר מספסל בטון פשוט.
  • הצבת ספסל בטון מלא בגוון כהה בשמש מלאה, במקום שנועד לישיבה ממושכת.
  • הזמנת ספסל דמוי עץ בלי לראות דוגמה. איכות החיקוי משתנה מאוד.
  • אי הכנת תשתית לפני ההגעה: ספסל בטון כבד שמונח על משטח לא מהודק שוקע ומתעקם.
  • התעלמות מדרישות נגישות, שמובילות לפירוק והתקנה מחדש.
  • סדרה לא אחידה: ספסלים מדגמים שונים באותו רחוב מקשים על השלמות ועל אחזקה.

בר-אל 27 וספסלי בטון

בר-אל 27 מייצרת ספסלי בטון וריהוט רחוב מבטון טרומי כחלק ממוצרי הפיתוח הסביבתי שלה, כולל ספסלי בטון אדריכלי וריהוט רחוב מבטון דמוי עץ. התאמת הדגם, גמר הבטון, שילוב העץ, אופן העיגון וכמויות הפרויקט נעשית לפי תוכניות הפיתוח, דרישות האדריכל ויועץ הנגישות. מידות, משקלים, סוגי עץ וזמני אספקה של דגם ספציפי יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27. סקירת מוצרי הפיתוח מופיעה בעמוד פיתוח סביבתי.

שאלות נפוצות

ספסל בטון ועץ או ספסל בטון מלא: מה עדיף לגינה ציבורית?

לגינה ציבורית שבה יושבים זמן ממושך ויש לרשות מחלקת אחזקה, ספסל בטון בשילוב עץ עדיף בגלל נוחות הישיבה בכל עונה. אם הגינה מוצלת היטב, או שאין אחזקה שוטפת, או שיש היסטוריה של וונדליזם, ספסל בטון מלא או דמוי עץ יתפקד טוב יותר לאורך זמן, גם אם הוא פחות נוח בשמש.

כמה זמן מחזיק העץ בספסל חוץ?

אורך חיי העץ תלוי בסוג העץ, בחשיפה לשמש ולגשם ובתחזוקה. עץ קשה או עץ מטופל שמקבל חידוש ציפוי בקביעות יכול לשרת שנים רבות; עץ לא מטופל מאפיר ומתבקע תוך זמן קצר יחסית. חומרים מרוכבים דמויי עץ מפחיתים את התחזוקה. סוג העץ ומחזור התחזוקה המומלץ יש לסכם מול הספק לפי הדגם.

האם ספסל בטון דמוי עץ מתחמם כמו בטון רגיל?

כן, ברמה העקרונית מדובר באותו חומר, ולכן חום המגע דומה לספסל בטון מלא. גוון בהיר מפחית את החימום, והצללה פותרת את הבעיה ברוב המקרים. היתרון של דמוי עץ הוא במראה ובהיעדר תחזוקת עץ, לא בטמפרטורת הישיבה.

האם צריך לעגן ספסל בטון לקרקע?

לא תמיד. משקלו העצמי של ספסל בטון מונע הזזה וגניבה ברוב המקרים. עיגון נדרש במדרון, במקומות שבהם יש חשש להפיכה, כשהמפרט דורש קביעות מלאה, או לפי הנחיית הקונסטרוקטור. אופן העיגון וההנפה של דגם מסוים יש לאמת מול היצרן.

איך מגינים על ספסל בטון מגרפיטי?

ציפוי אנטי גרפיטי על משטחי הבטון מאפשר להסיר צבע בניקוי פשוט במקום בהשחזה או בצביעה מחדש. כדאי לדרוש את הציפוי במפרט כשהספסל מיועד למקום עם היסטוריה של גרפיטי. על עץ הבעיה קשה יותר, ולכן במקומות כאלה עדיף להימנע ממשטח עץ.

מה צריך להכין באתר לפני הגעת הספסלים?

משטח מוכן, ישר ומהודק במיקום המדויק לפי תוכנית הפיתוח, ניקוז שמונע היקוות מים סביב הספסל, גישה לרכב הובלה ולציוד הרמה, וסימון של מיקום כל ספסל. אם נדרש עיגון, יש לוודא שהתשתית מאפשרת אותו. פרטי הכנת השטח וההתקנה יתואמו עם הקבלן ועם הצוות הטכני של בר-אל 27.

מתכננים גינה, טיילת או חצר ציבורית שבה נדרשים ספסלי בטון או ספסלים בשילוב עץ? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, מידות וכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
פיתוח ואדריכלות

ריהוט רחוב מבטון לרשות מקומית: איך כותבים מפרט למכרז

מפרט לריהוט רחוב מבטון במכרז של רשות מקומית הוא המסמך שקובע מה הרשות תקבל בפועל: לא רק ספסל ואשפתון, אלא חומר, גמר, עיגון, נגישות, עמידות בוונדליזם, אחריות, אספקה והתקנה. מפרט שכתוב היטב מאפשר להשוות הצעות על בסיס שווה, מונע החלפת מוצר באיכות נמוכה בשלב הביצוע, ומקל על אחזקה במשך שנים. מפרט חלש מוביל לזכייה של ההצעה הזולה עם המוצר שהכי פחות מתאים. המאמר מיועד למהנדסי ערים, מחלקות גנים ונוף, אנשי רכש ומכרזים, מנהלי פרויקטים של פיתוח ואדריכלי נוף שכותבים כתבי כמויות ומפרטים טכניים, ומציג את סעיפי המפרט לפי סדר, דוגמאות לפריטים נפוצים, ואת השיקולים שמאחורי בחירת סדרה אחידה.

מה כולל מפרט לריהוט רחוב מבטון

מפרט טכני לריהוט רחוב מבטון מגדיר לכל פריט את החומר וגמר הבטון, המידות והמשקל המשוער, אופן העיגון לתשתית, דרישות נגישות, עמידות בוונדליזם ובתנאי חוץ, אריזה והובלה, התקנה, תקופת אחריות ותנאי תחזוקה. בנוסף הוא מגדיר את הכמויות, לוח האספקה, את הדרישה לדוגמה לאישור לפני ייצור סדרתי, ואת המסמכים שהספק נדרש להגיש. המפרט משמש גם את המפקח בשלב הקבלה, ולכן כל סעיף בו צריך להיות ניתן לבדיקה.

ההבדל בין מפרט לרשות למפרט לפרויקט פרטי הוא בעיקר בהיקף ובאחידות: הרשות רוכשת סדרה שתשרת רחובות רבים לאורך שנים, ולכן היא צריכה שהפריטים יתאימו זה לזה, שיהיה אפשר להזמין השלמות, ושהאחזקה תהיה פשוטה. חלק מהפריטים המקובלים מוצגים בעמוד מוצרי פיתוח סביבתי מבטון.

סעיפי המפרט לפי סדר

1. חומר ותהליך ייצור

סעיף החומר מגדיר שהפריטים מיוצרים מבטון מזוין או בטון אדריכלי ביציקה בתבניות במפעל, ולא באתר. כדאי לדרוש הצהרת יצרן על סוג הבטון, סוג הזיון (פלדה או סיבים, לפי המוצר) והתאמה לתנאי חוץ. קיימים תקנים ישראליים לבטון ולמוצרי בטון, ואפשר להפנות אליהם דרך מכון התקנים הישראלי בלי לצטט ערכים שאינם מאומתים. אם דורשים חוזק, סוג צמנט או תוספים ספציפיים, את הערכים צריך לקבוע יועץ או קונסטרוקטור, לא לחזור על מספר ממפרט אחר.

2. גמר, גוון וטקסטורה

גמר הבטון קובע את המראה ואת קלות הניקוי. סוגי גמר מקובלים: בטון חשוף חלק מתבנית, גרנוליט (חשיפת אגרגט), מוברש, מלוטש, וכן גוון בהיר או צבוע בפיגמנט במסת הבטון. במפרט מגדירים את הגמר לכל פריט, את הגוון בהשוואה לדוגמה מאושרת, ואם נדרש ציפוי אנטי גרפיטי. חשוב לדרוש דוגמת גמר לאישור לפני ייצור סדרתי, כי צבע וטקסטורה של בטון משתנים בין מפעלים ובין יציקות.

3. מידות, משקל וסבילות

לכל פריט מצוינות מידות חוץ, גובה מושב או גובה עבודה, ומשקל משוער לצורך תכנון ההנפה וההתקנה. מקובל להגדיר סבילות למידות ולגוון. משקלים ומידות של פריטים ספציפיים יש לקבל מהיצרן ולא להעריך, כי הם משפיעים על ציוד ההרמה ועל התשתית.

4. עיגון לתשתית

ריהוט בטון נשען על משקלו העצמי, אבל ברשות ציבורית לרוב דורשים גם עיגון: כנגד גניבה, הזזה, התהפכות ופגיעת רכב. במפרט מגדירים אם הפריט חופשי, מעוגן בברגים לריצוף או ליסוד בטון, או מוטמן חלקית. מפרטים את סוג העוגן, את התשתית הנדרשת מתחת לפריט (מצע מהודק, משטח בטון, ריצוף) ומי מבצע את היסוד. פרט העיגון צריך להיות מתואם עם קבלן הפיתוח ועם פרט הריצוף, כדי שהפריט לא ישקע או יתנדנד.

5. נגישות

המרחב הציבורי בישראל כפוף לחקיקת הנגישות ולתקנות שמפורסמות באתרי הממשלה. במפרט ריהוט רחוב זה מתבטא בגובה מושב וגב וידיות בספסלים, בגובה ברז ובמרחב גישה לברזייה, בגובה פתח האשפתון, בהשארת מקום לכיסא גלגלים ליד ספסל, ובניגודיות צבע בין הפריט לריצוף. את הדרישות המדויקות קובע יועץ הנגישות של הרשות, והמפרט מפנה אליו. פירוט על פתרון מקובל אחד מופיע בעמוד ברזיות נגישות מבטון.

6. עמידות בוונדליזם ובתנאי חוץ

בטון עצמו עמיד, אבל הפריט נכשל בנקודות החיבור: מיכל פנימי של אשפתון, ברז, לוחות עץ על ספסל, ברגי עיגון. במפרט דורשים חלקי מתכת מגולוונים או נירוסטה, ברגים חסיני חבלה, פינות מעוגלות שאינן נשברות בפגיעה, ומיכל פנימי שניתן להוציא ולהחליף. באזורים חופיים דורשים עמידות בסביבה מלוחה. כדאי לדרוש ציפוי דוחה גרפיטי במקומות שבהם זו בעיה ידועה.

7. אספקה, הובלה והתקנה

מגדירים מי מוביל, מי מניף ומי מתקין: הספק, קבלן הפיתוח או הרשות. אם הספק מתקין, המפרט קובע את סדר העבודה מול הקבלן, את הכנת התשתית שנדרשת מהרשות לפני ההגעה, ואת הגישה לרכב ולמנוף בכל נקודת התקנה. לוח האספקה נקבע לפי שלבי הפרויקט ולא בבת אחת, כדי לא לאחסן פריטים כבדים באתר. זמני אספקה יש לקבל מהיצרן בשלב המכרז.

8. אחריות, תחזוקה וחלפים

מגדירים תקופת אחריות על הבטון ועל חלקי המתכת בנפרד, הוראות תחזוקה בכתב, וזמינות של חלקי חילוף (מיכלים פנימיים, ברזים, לוחות עץ) לתקופה מוגדרת. סעיף זה חוסך לרשות רכישה של פריט שלם כשרק חלק אחד נפגע.

9. דוגמה לאישור, מסמכים וקבלה

דורשים שרטוט מוצר, דוגמת גמר ואישור מהנדס למוצרים שנושאים עומס או שמשמשים כמחסום. בשלב הקבלה המפקח בודק מידות, גמר, שלמות, עיגון והתאמה לדוגמה המאושרת. כל אלה צריכים להיות כתובים במפרט כדי שיהיה בסיס לפסילה.

למה לדרוש סדרה אחידה

סדרה אחידה היא קבוצת פריטים, ספסל, אשפתון, אדנית, ברזייה, עמודון, שמעוצבים באותה שפה: אותו גמר, אותו גוון, אותם רדיוסים ואותם חלקי מתכת. היתרונות לרשות:

  • השלמות: אפשר להוסיף פריטים ברחוב חדש והם יתאימו לקיימים.
  • תחזוקה: מלאי חלפים אחד לכל העיר.
  • מכרז מסגרת: הזמנות חוזרות לפי מחירון שנקבע פעם אחת.
  • זהות עירונית: המרחב הציבורי נראה מתוכנן ולא מאולתר.

החיסרון הוא תלות בספק אחד, ולכן במכרז מסגרת כדאי להגדיר את הסדרה לפי מאפיינים (גמר, גוון, מידות, פרטי חיבור) ולא לפי שם דגם, כך שספק אחר יוכל להתאים אם יידרש. סקירה על שילוב ריהוט מבטון במרחב העירוני מופיעה במאמר ריהוט רחוב מבטון למרחב הציבורי.

דוגמאות לפריטים ולסעיפים הייחודיים להם

פריט סעיפים ייחודיים במפרט נקודת כשל נפוצה
ספסל גובה מושב וגב, עם או בלי ידיות, לוחות עץ או בטון מלא, מקום לכיסא גלגלים לצד הספסל לוחות עץ שמתרופפים או נרקבים, ברגים חשופים
אשפתון נפח, מיכל פנימי נשלף, פתח מוגן מגשם, מכסה או פתח לכיבוי אש (לפי דרישות הרשות), גובה פתח נגיש מיכל שלא נשלף, פתח שמתמלא במים
אדנית נפח מצע, ניקוז תחתי, משקל מלאה, אפשרות השקיה ללא ניקוז, נסדקת מלחץ שורשים ומים
ברזייה גובה נגיש, חיבור מים וניקוז, ברז חסין חבלה, משטח מונע החלקה סביב ברז שנשבר, שלולית קבועה סביב הבסיס
עמודון / מחסום גובה, מרווח בין עמודונים למעבר הולכי רגל וכיסאות גלגלים, עיגון כנגד רכב, סימון ניגודי מרווח שחוסם נגישות, עיגון לא מספק

עמודי מוצר לחלק מהפריטים: פחי אשפה מבטון אדריכלי, אדניות בטון טרומיות, ספסלים ציבוריים. זמינות של עמודונים ופריטים אחרים שאינם מופיעים בעמודי המוצר יש לבדוק מול בר-אל 27.

טעויות נפוצות במפרטי ריהוט רחוב

  • העתקת מפרט מפרויקט אחר עם ערכי חוזק, מידות ותקנים שאיש לא בדק. אם לא יודעים מאיפה מספר הגיע, מוחקים אותו או מאמתים מול יועץ.
  • מפרט לפי שם דגם בלבד בלי מאפיינים, מה שמונע השוואה ומכניס את הרשות לתלות.
  • שכחת התשתית: לא כתוב מי מכין את היסוד או המשטח, והפריט מגיע לאתר שלא מוכן לו.
  • ללא סעיף חלפים: אשפתון שלם מוחלף בגלל מיכל פנימי שנעלם.
  • נגישות כסעיף כללי בלי הפניה ליועץ נגישות ובלי ערכים לפריט ספציפי.
  • לוח אספקה אחד לכל הכמות במקום אספקה לפי שלבים.
  • ללא דוגמה לאישור, ואז מתווכחים על גוון אחרי שהכל יוצק.

תהליך העבודה מול היצרן בשלב המכרז ואחריו

  1. לפני פרסום: קבלת מידע טכני מיצרנים (מידות, משקלים, גמרים זמינים, פרטי עיגון) כדי שהמפרט יהיה בר ביצוע.
  2. במכרז: הספק מגיש שרטוטים, דוגמאות גמר, הצהרות חומר ואישורים נדרשים.
  3. אחרי הזכייה: אישור דוגמה פיזית, תיאום פרטי עיגון עם קבלן הפיתוח, קביעת לוח אספקה לפי שלבים.
  4. ייצור: בקרת איכות במפעל, ולעיתים ביקור של המפקח.
  5. אספקה והתקנה: בדיקת גישה, הנפה, עיגון, קבלה מול המפרט.
  6. אחרי המסירה: הוראות תחזוקה, מלאי חלפים, אחריות.

בר-אל 27 וריהוט רחוב מבטון לרשויות

בר-אל 27 מייצרת מוצרי פיתוח סביבתי מבטון, ובהם ספסלים, אשפתונים, אדניות וברזיות, כפי שמוצג בעמודי המוצר באתר. בשלב כתיבת המפרט ניתן לפנות לקבלת נתונים טכניים לפריטים: מידות, משקלים, גמרים וגוונים זמינים, פרטי עיגון ודרישות תשתית, כדי שהמפרט יתבסס על מוצר שאפשר לייצר. בשלב הביצוע מועברות תוכניות הפיתוח, הכמויות ולוח השלבים לצורך תיאום האספקה. מפרטים, חוזקים, זמני אספקה ותנאי אחריות יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27, וההתאמה הסופית נעשית לפי תוכניות הפיתוח, יועץ הנגישות ודרישות הרשות.

שאלות נפוצות

איך כותבים מפרט שמאפשר תחרות ולא נועל על ספק אחד?

מגדירים את הפריט לפי מאפיינים מדידים: סוג בטון וגמר, טווח מידות, גובה מושב, סוג עיגון, חומר חלקי המתכת, דרישות נגישות ואחריות, במקום לפי שם דגם של יצרן. מוסיפים "או שווה ערך" עם קריטריונים ברורים לבדיקת שוויון הערך, ודורשים דוגמה לאישור. כך כל יצרן שעומד במאפיינים יכול להציע, והרשות שומרת על שליטה באיכות.

האם צריך אישור מהנדס לריהוט רחוב מבטון?

לספסל, אשפתון או אדנית רגילים לרוב לא נדרש חישוב סטטי, אך כן נדרשת הצהרת יצרן על החומר והייצור. פריטים שנושאים עומס, שמשמשים כמחסום לרכב, או שמותקנים על גשר, קיר תמך או מבנה, דורשים אישור קונסטרוקטור לפריט ולעיגון. ההחלטה נעשית על ידי מהנדס הרשות לפי הייעוד והמיקום, ולא לפי החומר.

מה ההבדל בין בטון אדריכלי לבטון רגיל בריהוט רחוב?

בטון אדריכלי הוא בטון שמתוכנן למראה: תערובת עם אגרגטים וצמנט נבחרים, פיגמנט, תבניות איכותיות וגמר מבוקר, שמאפשרים גוון וטקסטורה אחידים. בטון רגיל מתוכנן לחוזק בלבד והמראה שלו משני. בריהוט רחוב שנראה מקרוב ומשמש את הציבור לרוב דורשים בטון אדריכלי, ובמפרט מציינים את הגמר והגוון עם דוגמה לאישור.

איך מגדירים במפרט את הנגישות של ספסל?

מפנים לתקנות הנגישות העדכניות וליועץ הנגישות של הרשות, ובנוסף מציינים במפרט את הנתונים שהיועץ קבע: גובה מושב, קיום גב וידיות לפחות בחלק מהספסלים, שטח פנוי לכיסא גלגלים לצד הספסל, וניגודיות בין הספסל לריצוף. גם המיקום חשוב: ספסל נגיש צריך להיות על מסלול נגיש, לא בגומה או מאחורי מדרגה.

מה חשוב במפרט של אשפתון ציבורי?

שלושה דברים: מיכל פנימי שניתן לשלוף בקלות ולהחליף, פתח שמונע כניסת גשם ומאפשר השלכה נוחה בגובה נגיש, ועמידות בוונדליזם ובאש. יש לשקול מכסה או פתח מוגן לפי נוהלי הרשות. בנוסף מגדירים את הנפח לפי מחזור הריקון המתוכנן, ואת העיגון כדי שהאשפתון לא יוזז או יופל.

איך מתמודדים עם גרפיטי על ריהוט בטון?

שתי דרכים משלימות: גמר שקל לנקות (חלק או מלוטש, לא מחוספס), וציפוי דוחה גרפיטי שמאפשר הסרה בשטיפה. במפרט מציינים את דרישת הציפוי, את סוגו (קבוע או מתחדש) ואת הוראות הניקוי המתאימות לו. גמר גרנוליט מחוספס מקשה על הסרה, ולכן באזורים בעייתיים עדיף גמר חלק. במקביל, מיקום מואר ונראה לעין מפחית ונדליזם.

מי אחראי על היסוד או המשטח שמתחת לפריט?

זה צריך להיות כתוב במפרט ובחוזה, כי זו נקודת המחלוקת השכיחה ביותר. לרוב קבלן הפיתוח מכין את התשתית לפי פרט שהיצרן מספק, והיצרן או המתקין מבצע את ההצבה והעיגון. אם התשתית לא מוכנה ביום האספקה, נוצרים עיכובים ועלויות. תיאום מוקדם של הפרט בין היצרן, המתכנן וקבלן הפיתוח מונע את זה.

מכינים מכרז או כתב כמויות לריהוט רחוב מבטון? ניתן להעביר לבר-אל 27 את רשימת הפריטים, הכמויות ותוכניות הפיתוח לצורך קבלת נתונים טכניים למפרט, בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר.

קטגוריות
מיגון

מיגונית טרומית, ממ"ד בנוי ומיגונית פלדה: השוואה

מיגונית טרומית, ממ"ד בנוי ומיגונית פלדה הם שלושה מסלולים שונים להשגת מרחב מוגן, ולכל אחד מהם מתאים מצב אחר. ממ"ד בנוי הוא חדר מוגן שיוצקים כחלק מהמבנה, ולכן הוא הפתרון הטבעי בבנייה חדשה או בתוספת בנייה. מיגונית טרומית היא יחידת בטון מזוין שמיוצרת במפעל, מובלת ומונפת למקומה ביום אחד, ולכן מתאימה למבנה קיים, לחצר, לשטח ציבורי ולאתר עבודה. מיגונית פלדה היא יחידה מתכתית קלה יותר, שהיתרון שלה הוא בניידות ובמשקל, ומגבלותיה בעמידות לאורך זמן ובתחושת השהייה. ההשוואה הבאה מיועדת למי שצריך להחליט: בעלי בתים, יזמים, מנהלי מפעלים, רשויות ומתכננים. היא מתמקדת בזמן, בהיתרים, בניידות, בעלות יחסית ובהתאמה למצב הקיים, ולא בנתוני הגנה, שאותם קובעות ההנחיות המחייבות.

מה כל אחד מהפתרונות

ממ"ד בנוי

ממ"ד (מרחב מוגן דירתי) הוא חדר שנבנה כחלק בלתי נפרד מהמבנה, בקירות בטון מזוין עבים, עם דלת הדף וחלון הדף. הוא מתוכנן על ידי מהנדס הבניין, יוצק יחד עם השלד ומאושר במסגרת היתר הבנייה של המבנה כולו. הדרישות לתכנונו מפורסמות על ידי פיקוד העורף ומחייבות בבנייה חדשה.

מיגונית טרומית

מיגונית טרומית היא מרחב מוגן שיוצק במפעל כיחידה שלמה או כאלמנטים שמורכבים בשטח, מבטון מזוין, עם דלת הדף ופתחי אוורור. היא מגיעה מוכנה, מונפת במנוף ומוצבת על משטח מוכן. היתרון המרכזי: אין עבודות בנייה רטובות באתר, ואפשר להציב אותה ליד מבנה קיים שאין בו מרחב מוגן. פירוט על המוצר עצמו מופיע בעמוד מיגונית בטון.

מיגונית פלדה

מיגונית פלדה היא יחידה שנבנית מלוחות פלדה עבים על שלד מתכת, ולעיתים בשילוב חומרים נוספים. משקלה נמוך ממיגונית בטון בגודל דומה, ולכן ההובלה וההצבה פשוטות יותר. לעומת זאת היא רגישה לקורוזיה ודורשת טיפול בצבע ובאיטום לאורך השנים, ומתחממת מהר בשמש. יש לבדוק מול בר-אל 27 את זמינות המוצר, שכן העמודים באתר עוסקים במוצרי בטון.

טבלת השוואה

קריטריון ממ"ד בנוי מיגונית טרומית (בטון) מיגונית פלדה
מתי מתאים בנייה חדשה, תוספת בנייה, שיפוץ מקיף מבנה קיים, חצר, שטח ציבורי, מפעל, אתר עבודה צורך זמני או נייד, מקום עם מגבלת משקל או גישה
זמן עד למרחב מוגן פעיל ארוך: תלוי בהיתר ובבניית השלד קצר: ייצור במפעל, הצבה ביום אחד. יש לאמת מול היצרן קצר: הצבה מהירה
היתר חלק מהיתר הבנייה של המבנה תלוי במיקום, בגודל ובשימוש. יש לברר מול הרשות תלוי במיקום ובשימוש. יש לברר מול הרשות
עבודות באתר יציקה, זיון, טפסנות, גמר הכנת משטח, הנפה, פילוס, חיבור חשמל הכנת משטח, הנפה או גרירה, חיבור חשמל
ניידות אין ניתנת להנפה מחדש בכפוף לגישת מנוף גבוהה
עמידות לאורך זמן כמו המבנה עצמו בטון: תחזוקה מועטה פלדה: צבע, איטום, בדיקת קורוזיה
נוחות שהייה חדר פנימי בבית, ממוזג לרוב מסה תרמית של בטון, אוורור לפי ההנחיות מתחממת מהר, דורשת בידוד
שימוש יומיומי חדר שינה, משרד, מחסן מחסן גינה, חדר עבודה, בכפוף לשמירת הפינוי מוגבל בגלל חום ורעש
עלות יחסית חלק מתקציב הבנייה בינונית, כולל הובלה ומנוף משתנה לפי עובי הפלדה והגמר

הטבלה מציגה שיקולים כלליים בלבד. רמת ההגנה של כל פתרון נקבעת לפי הדרישות המחייבות של פיקוד העורף, ולא לפי סוג החומר, ויש לוודא שהיחידה הספציפית עומדת בהן.

זמן אספקה: מה באמת קובע את לוח הזמנים

הפער בזמן בין הפתרונות נובע פחות מהייצור ויותר מהתהליך הסובב אותו. ממ"ד בנוי כפוף להיתר בנייה מלא, לתכנון קונסטרוקטיבי, ליציקה ולאשפרה, ולכן הוא נמדד בחודשים, ולעיתים שנה ויותר כשמדובר בתוספת למבנה קיים. מיגונית טרומית מיוצרת במפעל במקביל להכנת השטח ולבירור ההיתר, וההצבה עצמה נעשית ביום אחד. זמן הייצור והאספקה של דגם ספציפי משתנה לפי עומס המפעל והמלאי, ויש לאמת אותו מול הצוות הטכני של בר-אל 27 בעת ההזמנה.

שני דברים שכדאי להתחיל בהם מוקדם בכל מסלול: בירור ההיתר מול הרשות המקומית, ובדיקת גישת מנוף ומשאית לנקודת ההצבה. שניהם עלולים לעכב יותר מהייצור עצמו.

היתרים: מה שונה בין המסלולים

ממ"ד בנוי הוא חלק מהיתר הבנייה של המבנה ונבדק במסגרתו. מיגונית טרומית או מיגונית פלדה הן תוספת למגרש, והשאלה אם נדרש היתר, איזה סוג של הליך ומה נדרש להגיש תלויה במיקום, בגודל היחידה, בשימוש ובתקנות התכנון והבנייה שמתעדכנות מעת לעת. המידע הרשמי מפורסם באתרי הממשלה, ובפועל הבירור נעשה מול מחלקת ההנדסה של הרשות המקומית, לעיתים באמצעות אדריכל או יועץ מיגון.

הכלל המעשי: לא להזמין לפני שיודעים איזה הליך נדרש. גם כשההליך פשוט, הרשות עשויה לדרוש תוכנית מיקום, פרט יסוד או אישור מהנדס. ייצור במפעל מאפשר לעבוד במקביל, אבל ההצבה עצמה צריכה להתבצע אחרי שהמעמד התכנוני ברור.

ניידות: מתי היא שיקול מכריע

ניידות היא ההבדל החד ביותר בין ממ"ד בנוי לשתי המיגוניות. ממ"ד נשאר במקומו לתמיד. מיגונית טרומית מיועדת להנפה, ולכן אפשר להעביר אותה למיקום אחר במגרש, לאתר אחר או למכור אותה, בכפוף לגישת מנוף ולאישור המיקום החדש. מיגונית פלדה קלה יותר וניידותה גבוהה עוד יותר, ולעיתים ניתנת להעברה בציוד קל.

ניידות חשובה במיוחד ב:

  • אתרי בנייה ותשתית: המיגונית זזה עם התקדמות השלבים ויוצאת בסיום.
  • שכירות: מי שגר בבית שכור ורוצה מרחב מוגן שילך איתו.
  • שטחים שמשתנים: מפעל שמתרחב, אירועים, מתקנים זמניים.
  • אי ודאות תכנונית: כשעדיין לא ברור אם תהיה בנייה חדשה בעתיד.

מי שבונה בית חדש ואין לו צורך בניידות יבחר כמעט תמיד בממ"ד בנוי, כי הוא חלק מהתכנון, מהתקציב ומההיתר ממילא.

התאמה לבית קיים מול בנייה חדשה

בנייה חדשה

בבנייה חדשה הדרישה למרחב מוגן היא חלק מההיתר, והממ"ד מתוכנן מלכתחילה כחדר בבית. השאלה של מיגונית טרומית עולה בבנייה חדשה בעיקר במבני משק, מפעלים, מבנים ציבוריים ואתרים שבהם רוצים מרחב מוגן חיצוני נפרד, או כתוספת למבנה שהממ"ד שלו רחוק מחלק מהשוהים.

בית קיים ללא מרחב מוגן

כאן ההשוואה האמיתית. תוספת ממ"ד למבנה קיים דורשת חיבור לשלד, יסודות חדשים, פתיחת קיר, ולעיתים חיזוק המבנה. זה פרויקט בנייה לכל דבר, עם היתר, מהנדס וקבלן. מיגונית טרומית בחצר עוקפת את רוב זה: היא עומדת בפני עצמה על משטח מוכן, לא נוגעת בשלד הקיים, ומתאימה גם למקומות שבהם תוספת בנייה אינה אפשרית מבחינה תכנונית. הפשרה היא המרחק: כדי להגיע אליה יוצאים מהבית, ולכן חשוב שהמיקום יהיה קרוב ככל האפשר לדלת ובמסלול פנוי. השוואה מפורטת יותר בין בנייה במקום להצבה טרומית מופיעה במאמר על מיגונית בבנייה מקומית.

מבנה קיים עם מרחב מוגן חלקי

במפעלים ובמוסדות רבים יש מקלט או ממ"ד בחלק אחד של המתחם, אבל לא בטווח הגעה של כל העובדים. במקרה כזה מיגונית טרומית משלימה את הכיסוי בלי לגעת במבנה, ואפשר להוסיף יחידות בהדרגה.

עלות יחסית: על מה משלמים בכל מסלול

בלי לנקוב במספרים, מבנה העלות שונה בכל פתרון. בממ"ד בנוי משלמים על תכנון, היתר, יציקה, גמר ואת התוספת לשטח המבנה, ולרוב זה נבלע בתקציב הבנייה. במיגונית טרומית משלמים על היחידה, על ההובלה, על המנוף ועל הכנת המשטח והחשמל, וכל אחד מהרכיבים תלוי במרחק, בגישה ובדגם. במיגונית פלדה המחיר תלוי בעובי הפלדה, בגמר ובבידוד, ויש להוסיף את עלות התחזוקה לאורך השנים.

לצורך השוואה הוגנת כדאי לחשב עלות כוללת לאורך זמן: רכישה, הצבה, היתר, תחזוקה, ובמיגוניות גם ערך מכירה חוזרת. מפרטים ומחירים לדגמי בטון יש לקבל מהצוות של בר-אל 27 על בסיס המיקום והדרישות בפועל.

איך בוחרים: סדר שאלות

  1. יש בנייה חדשה או תוספת בנייה מתוכננת? אם כן, ממ"ד בנוי הוא ברירת המחדל.
  2. המבנה קיים ואין בו מרחב מוגן, או שהקיים רחוק מדי? מיגונית טרומית בחצר או בשטח.
  3. הצורך זמני או נייד, ויש מגבלת משקל או גישה? לשקול מיגונית פלדה, עם עין על תחזוקה ונוחות.
  4. מי ישתמש ובאיזה מרחק? קובע גודל, מיקום ומספר יחידות.
  5. מה דורשת הרשות? לברר לפני ההזמנה.
  6. יש גישה למנוף? אם לא, גם מיגונית טרומית עשויה לדרוש פתרון הנפה מיוחד או אלמנטים מורכבים.

בר-אל 27 ומיגוניות טרומיות

בר-אל 27 מייצרת מוצרי מיגון מבטון טרומי ואלמנטי מיגון לפרויקטים. בפנייה שמטרתה להשוות בין מסלולים, המידע שעוזר הוא: האם המבנה קיים או בתכנון, מספר המשתמשים, מיקום מוצע ומרחקו מהמבנה, נתוני גישה למשאית ולמנוף, והאם כבר נעשה בירור מול הרשות. על בסיס זה ניתן לבחון אם מיגונית טרומית מתאימה, באיזה גודל ובאיזה מיקום. שאלות על רמת ההגנה מפורטות במאמר האם מיגונית בטוחה. מידות, משקלים, זמני אספקה ותהליך ההתקנה יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27, וההתאמה הסופית נעשית לפי דרישות פיקוד העורף, הרשות המקומית והיועצים.

שאלות נפוצות

האם מיגונית טרומית נחשבת מרחב מוגן לכל דבר?

מיגונית טרומית שמיוצרת ומוצבת לפי הדרישות המחייבות של פיקוד העורף היא מרחב מוגן, אבל המעמד תלוי בעמידה בדרישות ולא בשם המוצר. חשוב לוודא שהדגם הספציפי מיוצר לפי ההנחיות העדכניות, שההצבה נעשתה כנדרש, ושהמיקום אושר. בהקשר של דרישות היתר בנייה, רשויות עשויות להתייחס למיגונית חיצונית באופן שונה מממ"ד בנוי, ואת זה מבררים מול הרשות.

אפשר להוסיף ממ"ד לבית קיים במקום מיגונית?

אפשר, וזה נעשה בפרויקטים רבים, אבל מדובר בתוספת בנייה: היתר, מהנדס, יסודות, חיבור לשלד וגמר. זה מתאים כשמתכננים ממילא שיפוץ או הרחבה, וכשיש מקום ותנאים תכנוניים. כשהמטרה היא מרחב מוגן זמין בזמן קצר, או כשתוספת בנייה אינה אפשרית, מיגונית טרומית בחצר היא לרוב הדרך הישירה יותר.

מה עדיף לבית שכור?

לשוכר אין אפשרות לבנות ממ"ד, ולכן הבחירה היא בין מיגונית טרומית למיגונית פלדה. השיקול המרכזי הוא הניידות: שתיהן ניתנות להעברה, אך מיגונית בטון דורשת מנוף בכל העברה. אם צפויים מעברי דירה תכופים או שאין גישת מנוף, מיגונית פלדה קלה יותר. אם מדובר בשהייה ארוכה, בטון מספק תחזוקה מועטה ונוחות שהייה טובה יותר. בכל מקרה נדרש אישור בעל הנכס ובירור מול הרשות.

מיגונית פלדה או בטון: מה ההבדל בתחזוקה?

בטון מזוין הוא חומר שמתוחזק מעט: ניקוי, בדיקת דלת ואוורור, ובדיקה תקופתית של סדקים או פגיעות. פלדה דורשת טיפול מונע נגד קורוזיה, בעיקר באזורים לחים או קרובים לים: צבע, איטום, בדיקת ריתוכים ואטמים. גם הבידוד התרמי במיגונית פלדה דורש תשומת לב כדי שאפשר יהיה לשהות בה בקיץ. לאורך שנים ההבדל הזה מצטבר.

כמה זמן לוקח להציב מיגונית טרומית?

ההצבה עצמה, מהגעת המשאית ועד שהיחידה מפולסת על המשטח, נמדדת בשעות. מה שקובע את לוח הזמנים הכולל הוא הכנת המשטח, בירור ההיתר, זמינות המנוף וזמן הייצור או המלאי במפעל. זמנים מדויקים לדגם ולמיקום ספציפיים יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27 בעת ההזמנה.

אפשר לחבר מיגונית טרומית לבית?

מיגונית טרומית מתוכננת כיחידה עצמאית, ולרוב מוצבת בסמוך לבית ולא כחלק ממנו. חיבור פיזי למבנה, כמו מעבר מקורה או פתיחת דלת מהבית ישירות לתוכה, הוא שינוי תכנוני שדורש בדיקה מול מהנדס, יועץ מיגון והרשות, ועשוי להשפיע על מעמד ההיתר. הפתרון הנפוץ הוא הצבה קרוב לדלת יציאה קיימת, במסלול קצר ופנוי.

מה קורה למיגונית כשמוכרים את הבית?

ממ"ד בנוי נמכר עם הבית ומעלה את ערכו. מיגונית טרומית אפשר להשאיר במקום כחלק מהנכס, או להניף ולקחת למיקום הבא, בכפוף לגישת מנוף ולאישור המיקום החדש. יש לזה ערך במיוחד למי שמתכנן לעבור, ולכן כדאי לסכם את זה מראש בעסקת המכירה.

מתלבטים בין ממ"ד בנוי למיגונית טרומית, או משלימים מרחב מוגן למבנה קיים? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכנית או תצלום של המגרש, מספר המשתמשים ונתוני הגישה לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר.

קטגוריות
מיגון

מיגונית לשטח ציבורי, מוסד או עסק: מה שונה מהצבה בחצר פרטית

מיגונית לשטח ציבורי, למוסד או לעסק היא מרחב מוגן טרומי שמוצב כדי לתת מענה למי שנמצא מחוץ למבנה מוגן בזמן אזעקה: תלמידים בחצר בית ספר, עובדים ברצפת ייצור, פועלים באתר עבודה, נהגים בתחנת דלק, מבקרים בפארק. ההבדל מהצבה בחצר פרטית אינו במוצר עצמו אלא בכל מה שסביבו: הקיבולת נקבעת לפי מספר אנשים ולא לפי משפחה, המיקום נקבע לפי זמן הריצה מכל נקודה בשטח, נדרשת נגישות לאנשים עם מוגבלות, שילוט, תאורה, גורם אחראי לתחזוקה, ולרוב גם תיאום מול הרשות המקומית או בעלי השטח. המאמר מיועד למנהלי ביטחון ובטיחות, מנהלי מפעלים ואתרים, מהנדסי רשויות, מנהלי מוסדות חינוך ואנשי רכש, ומפרט מה משתנה בכל אחד מהשלבים: תכנון, תיאום, הצבה ותפעול שוטף.

מה ההבדל בין מיגונית לשטח ציבורי למיגונית לחצר פרטית

ההבדל העיקרי הוא בהגדרת המשתמש. בחצר פרטית המשתמשים ידועים, מספרם קבוע, כולם מכירים את המקום ומגיעים אליו באותו מסלול. בשטח ציבורי, במוסד או בעסק, המשתמשים מתחלפים: עובדי משמרת, תלמידים בהפסקה, לקוחות, קבלני משנה, מבקרים. חלקם לא יודעים היכן המיגונית נמצאת, חלקם לא יכולים לרוץ, וחלקם מגיעים בקבוצה גדולה בבת אחת.

מכאן נגזרים ארבעה הבדלים מעשיים:

  • קיבולת: נקבעת לפי מספר האנשים שצפויים להיות בשטח בשעת השיא, לא לפי מספר קבוע של דיירים.
  • מיקום: נקבע לפי מרחק ריצה מכל נקודת שהייה בשטח, ולעיתים נדרשות כמה מיגוניות במקום אחת גדולה.
  • נגישות ושילוט: חובה לחשוב על מי שלא מכיר את המקום ועל מי שנע בכיסא גלגלים.
  • אחריות: יש גורם מוגדר שאחראי שהמיגונית פתוחה, נקייה, מוארת וזמינה בכל שעה.

הדרישות המחייבות למרחבים מוגנים ולהתגוננות אזרחית מפורסמות על ידי פיקוד העורף ובאתרי הממשלה, ומשתנות לפי סוג המבנה, אזור הארץ וייעוד השטח. המאמר מציג את השיקולים, ואת הדרישות עצמן יש לאמת מול ההנחיות העדכניות ומול יועץ המיגון של הפרויקט.

למי זה רלוונטי: סוגי שטחים וסוגי משתמשים

הצורך במיגונית בשטח פתוח עולה בכל מקום שבו אנשים שוהים דרך קבע במרחק שאינו מאפשר להגיע למרחב מוגן בנוי בזמן ההתרעה. הרשימה הבאה אינה ממצה, אבל היא מכסה את רוב הפניות:

  • רשויות מקומיות: גני שעשועים, פארקים, מגרשי ספורט, תחנות אוטובוס מרכזיות, שווקים, חופים ומרכזי מסחר פתוחים.
  • מוסדות חינוך: חצרות בתי ספר וגני ילדים, מגרשי ספורט של בתי ספר, קמפוסים.
  • מפעלים ומרכזים לוגיסטיים: רצפות ייצור, מגרשי אחסון פתוחים, אזורי פריקה וטעינה, חניוני עובדים.
  • אתרי בנייה ותשתית: אתרים שבהם הפועלים נמצאים בשטח פתוח לאורך כל היום, ללא מבנה מוגן בסביבה.
  • עסקים ושירותים: תחנות דלק, משתלות, מסעדות עם חצר, מוסכים, חוות סולאריות, מתקני מים וחשמל.
  • חקלאות: מבני משק, אזורי מיון ואריזה, חממות.

בכל אחד מהמקרים השאלה הראשונה זהה: כמה אנשים נמצאים בשטח בשעת השיא, והיכן בדיוק הם נמצאים כשנשמעת אזעקה.

איך קובעים קיבולת ומספר מיגוניות

הקיבולת נקבעת לפי מספר האנשים שצריכים להיכנס, לא לפי גודל השטח. הנוהג המקובל בתכנון הוא לספור את שעת השיא: הפסקה גדולה בבית ספר, החלפת משמרת במפעל, שבת בפארק, יום אספקה במרכז לוגיסטי. למספר הזה מוסיפים מרווח לאורחים, לקבלני משנה ולמבקרים. שטח מינימלי לאדם, מספר פתחים ודרישות אוורור נקבעים בהנחיות המחייבות, ואין להסתמך על הערכה כללית.

כשמספר האנשים גדול, לרוב עדיף לפזר כמה מיגוניות קטנות יותר בשטח מאשר להציב אחת גדולה. הסיבה היא זמן הריצה: מיגונית אחת במרכז המפעל לא עוזרת למי שנמצא בקצה מגרש האחסון. פיזור נכון מקצר את המרחק מכל נקודה, מפחית עומס בפתח בזמן הכניסה ומאפשר להוסיף יחידות בהדרגה כשהשטח מתרחב.

מה סופרים בפועל

  1. מספר האנשים בשעת השיא בכל אזור שהייה בנפרד (חצר, אולם, מגרש, מחסן).
  2. אנשים שאינם קבועים: מבקרים, ספקים, קבלנים, הורים באיסוף.
  3. אנשים עם מוגבלות ניידות שצריכים גישה ללא מדרגות ומקום לכיסא גלגלים.
  4. אזורים שבהם אין מבנה מוגן בטווח סביר, לעומת אזורים שכבר מכוסים.

מיקום המיגונית: זמן ריצה, גישה ונראות

מיקום נכון של מיגונית בשטח ציבורי נקבע לפי זמן ההגעה אליה מכל נקודת שהייה, לא לפי נוחות ההצבה. זמן ההתרעה משתנה בין אזורי הארץ ומפורסם על ידי פיקוד העורף, ולפיו נגזר המרחק המרבי שאדם יכול לעבור ברגל, בריצה סבירה, כולל אנשים מבוגרים וילדים. ממרחק זה קובעים כמה יחידות נדרשות והיכן.

מעבר לזמן הריצה, יש לבדוק:

  • מסלול פנוי: ללא גדרות, מדרגות, שערים נעולים או שטח חנייה שיכול להיחסם.
  • נראות: המיגונית צריכה להיראות ממרחק, גם למי שלא מכיר את השטח. הצבה מאחורי מבנה או צמחייה פוגעת בזה.
  • גישה לרכב חירום: אמבולנס צריך להגיע לקרבת המיגונית.
  • מרחק ממפגעים: מיכלי דלק וגז, חומרים דליקים, קווי חשמל עיליים, עצים גדולים.
  • תשתיות תת קרקעיות: אין להציב מעל צנרת מים, ביוב, חשמל או תקשורת שדורשת גישה לתחזוקה.
  • גישת מנוף והובלה: המשאית והמנוף צריכים להגיע לנקודת ההצבה ביום ההתקנה, גם בשטח פעיל.

במקום עבודה שבו הצוות מתחלף, נוהל החירום צריך להגדיר לכל עמדה את המיגונית הקרובה אליה, ולא להשאיר את הבחירה לרגע האזעקה.

נגישות, שילוט ותאורה

במיגונית בחצר פרטית המשפחה יודעת היכן היא ואיך נכנסים. בשטח ציבורי צריך להניח שאיש לא יודע. שלושה מרכיבים סוגרים את הפער:

נגישות

מרחב מוגן שמשרת את הציבור צריך לאפשר כניסה למי שנע בכיסא גלגלים או בהליכון: מפלס כניסה ללא מדרגה או עם רמפה בשיפוע מתאים, רוחב פתח מספיק, סף נמוך, ומקום פנוי בפנים לסיבוב. דרישות הנגישות למבנים ולשטחים ציבוריים בישראל מעוגנות בחקיקה ובתקנות שמפורסמות באתרי הממשלה, והתאמת המיגונית אליהן נעשית בתיאום עם יועץ נגישות של הפרויקט. יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27 אילו פתרונות פתח ומפלס זמינים.

שילוט

שילוט הכוונה מכל אזור שהייה אל המיגונית, שילוט זיהוי על היחידה עצמה, וסימון של קיבולת ושל הגורם האחראי. בשטחים שבהם יש מבקרים שאינם דוברי עברית כדאי לשלב סמלים ושפות נוספות.

תאורה

המיגונית צריכה להיות מוארת מבחוץ, כדי שיראו אותה בלילה, ומבפנים, כדי שאפשר יהיה לשהות בה. חיבור החשמל, תאורת חירום עם גיבוי ואוורור נקבעים בתכנון ומחייבים תיאום מול חשמלאי הפרויקט.

תיאום מול הרשות המקומית ובעלי השטח

הצבת מיגונית בשטח ציבורי כמעט תמיד מערבת יותר מגורם אחד. ברשות מקומית זה הנדסה, ביטחון, גינון ולעיתים תנועה. במוסד חינוכי זה הרשות, משרד החינוך והנהלת המוסד. במפעל זה הבעלים, מנהל הבטיחות, ולעיתים המועצה האזורית או מנהלת אזור התעשייה. באתר עבודה זה הקבלן הראשי, מנהל העבודה ויועץ הבטיחות.

סדר עבודה מקובל:

  1. הגדרת הצורך: כמה אנשים, היכן, ומה כבר קיים בשטח.
  2. בדיקת דרישות: ההנחיות המחייבות לסוג השטח, כולל שאלת ההיתר. חובת היתר משתנה לפי סוג המבנה, השטח והשימוש, ויש לברר אותה מול הרשות ומול יועץ המיגון לפני ההזמנה.
  3. תוכנית מיקום: סימון היחידות על תוכנית השטח, כולל מסלולי הגעה ותשתיות.
  4. אישורים: הגשה לגורמים הרלוונטיים לפי דרישות הרשות.
  5. הכנת השטח: משטח ישר ויציב, גישה למנוף, נקודת חשמל.
  6. הצבה ומסירה: הנפה, פילוס, חיבור חשמל, בדיקת דלתות ואוורור, מסירה לגורם האחראי.

מידע כללי על הצבה עצמאית ועל האחריות שנלווית לה מופיע במאמר על הצבת מיגוניות באופן עצמאי. בשטח ציבורי כדאי להימנע מקיצורי דרך בשלב האישורים, כי המיגונית תשרת ציבור שלא בחר בה, והאחריות המשפטית מוטלת על בעלי השטח.

אחריות תחזוקה ותפעול שוטף

מיגונית בחצר פרטית מתוחזקת על ידי מי שגר לידה. בשטח ציבורי, בלי גורם אחראי מוגדר, היא הופכת תוך חודשים למחסן, לנקודת גרפיטי או למקום נעול שאיש לא מוצא את המפתח שלו. לכן חלק מהתכנון הוא הגדרת בעלים תפעולי: מי מחזיק במפתח אם יש נעילה, מי בודק שהדלת נפתחת, מי מנקה, מי מחליף נורה, ומי מדווח על נזק.

רשימת בדיקה תקופתית מקובלת:

  • הדלת נפתחת ונסגרת בקלות ואינה נעולה בשעות שבהן יש אנשים בשטח.
  • הפנים פנוי מציוד, פסולת ואחסון.
  • תאורה פנימית וחיצונית תקינה, כולל גיבוי חירום.
  • אוורור פנוי, אין חסימה של פתחים.
  • השילוט קריא ולא הוסר.
  • אין סדקים, שברים או פגיעה בבטון בעקבות רכב או ונדליזם.
  • הגישה למיגונית לא נחסמה על ידי חנייה, ציוד או צמחייה שגדלה.

במפעלים ובמוסדות כדאי לשלב את הבדיקה בסבב הבטיחות החודשי ולתרגל כניסה למיגונית עם כל הצוות, כפי שמתרגלים פינוי בשריפה.

בר-אל 27 ומיגוניות לשטחים ציבוריים ועסקיים

בר-אל 27 מייצרת מוצרי מיגון מבטון טרומי, כולל אלמנטי מיגון לפרויקטים. בפנייה לגבי שטח ציבורי, מוסד או עסק, המידע שמקצר את התהליך הוא: תוכנית השטח או תצלום אוויר עם סימון אזורי השהייה, מספר האנשים בשעת השיא, דרישות נגישות, נתוני גישה למנוף ולמשאית, והאם קיימת כבר תוכנית מיגון של יועץ. על בסיס הנתונים האלה ניתן לבחון את מספר היחידות, הגודל והמיקום, ולקבל הצעת מחיר. שאלות על רמת ההגנה של מיגונית טרומית ועל מה היא נותנת ומה לא מפורטות במאמר האם מיגונית בטוחה. מפרטים, מידות, משקלים ותהליכי התקנה יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27, וההתאמה בפועל נעשית לפי דרישות פיקוד העורף, הרשות המקומית ויועצי הפרויקט.

שאלות נפוצות

האם מפעל או עסק חייב להציב מיגונית בשטח הפתוח שלו?

החובה תלויה בסוג המבנה, במספר העובדים, באזור הארץ ובקיומו של מרחב מוגן בנוי בטווח ההגעה. אין תשובה אחידה לכל העסקים. הדרך הנכונה היא לבדוק את ההנחיות המחייבות של פיקוד העורף לסוג העסק, להתייעץ עם יועץ מיגון או בטיחות, ולברר מול הרשות המקומית אם נדרש היתר. גם כשאין חובה פורמלית, מעסיק רבים בוחרים להציב מיגונית כחלק מאחריותם לבטיחות העובדים.

כמה מיגוניות צריך בחצר בית ספר?

המספר נגזר ממספר התלמידים והצוות שנמצאים בחצר בהפסקה הגדולה, מהשטח המינימלי לאדם לפי ההנחיות, ומזמן ההגעה מכל פינה בחצר. לרוב התשובה היא כמה יחידות מפוזרות ולא אחת גדולה, בעיקר כשהחצר גדולה או מחולקת למגרשים. חשוב גם לספור את מי שכבר מכוסה על ידי ממ"דים או מקלט בתוך המבנה, ולהתמקד באזורים שרחוקים מהם.

מה ההבדל בין מיגונית באתר בנייה למיגונית קבועה בשטח ציבורי?

באתר בנייה המיגונית זמנית: היא נכנסת עם תחילת העבודות, יכולה לזוז עם התקדמות השלבים, ויוצאת בסיום. לכן חשובה בה במיוחד האפשרות להעברה בהנפה ומיקום שלא יפריע לעבודות. בשטח ציבורי המיגונית קבועה, ולכן מקבלים משקל גדול יותר הגמר, הנגישות, השילוט, החיבור לחשמל וההשתלבות בסביבה. בשני המקרים דרישות ההגנה עצמן נקבעות לפי אותן הנחיות.

איך מוודאים שהמיגונית לא תהיה נעולה כשצריך אותה?

זו הבעיה התפעולית הנפוצה ביותר בשטחים ציבוריים. הפתרונות המקובלים: הימנעות מנעילה בכלל בשעות הפעילות, נעילה רק בשעות שאין אנשים בשטח עם נוהל פתיחה ברור, או מנגנון שמאפשר פתיחה מבפנים ומבחוץ ללא מפתח. בכל מקרה יש להגדיר גורם אחראי, לרשום את הנוהל ולבדוק אותו בסבב הבטיחות. פתרונות הנעילה הזמינים יש לאמת מול בר-אל 27.

האם מיגונית בשטח ציבורי חייבת להיות נגישה לכיסא גלגלים?

שטחים ומבנים שמשרתים את הציבור כפופים לחקיקת הנגישות בישראל, והמיגונית היא חלק מהשטח הזה. ההתאמה הנדרשת נקבעת בתיאום עם יועץ נגישות של הפרויקט ולפי התקנות העדכניות. ברמה המעשית מדובר בכניסה ללא מדרגה או עם רמפה, רוחב פתח מתאים ומקום פנוי בפנים. במפעל שבו כל העובדים ידועים הדרישה עשויה להיות שונה, אבל גם שם כדאי לתכנן לפחות יחידה אחת נגישה.

מי אחראי על המיגונית אחרי ההצבה?

בעלי השטח או מי שמפעיל אותו: הרשות המקומית בשטח ציבורי, הנהלת המוסד בבית ספר, הבעלים או מנהל הבטיחות במפעל, הקבלן הראשי באתר בנייה. היצרן אחראי למוצר לפי תנאי האחריות שסוכמו, ולא לתפעול השוטף. לכן כדאי שכבר בשלב ההזמנה יוגדר בכתב מי מקבל את המפתחות, מי מבצע את הבדיקה התקופתית ולמי מדווחים על נזק.

אפשר להזיז מיגונית אחרי שהוצבה?

מיגונית טרומית מיועדת להנפה, ולכן העברה אפשרית עקרונית, בכפוף לגישת מנוף, לניתוק תשתיות ולאישור מחדש של המיקום החדש. זה יתרון בולט באתרי עבודה ובשטחים שמשתנים. יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27 את תנאי ההנפה של הדגם הספציפי, ולתאם מראש עם קבלן המנוף.

מתכננים הצבת מיגוניות בשטח ציבורי, במוסד או בעסק? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכנית שטח, מספר האנשים, דרישות הנגישות ונתוני הגישה לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר.

קטגוריות
מיגון

מיגונית להשכרה או לרכישה: איך מחליטים

מיגונית להשכרה או לרכישה היא שאלה של אופק זמן לפני שהיא שאלה של מחיר. ככלל, השכרה מתאימה לצורך זמני ומוגדר, כמו אתר עבודה שייסגר, אירוע או תקופת בנייה, ורכישה מתאימה למיקום קבוע שבו המיגונית תשמש שנים. בין שני הקצוות יש שטח אפור שבו ההחלטה תלויה בעלות הכוללת לאורך התקופה, בגמישות שנדרשת, ובשאלה מי נושא בתחזוקה ובפינוי. המאמר הזה מסדר את השיקולים בטבלה ובשאלות מנחות, ומיועד לבעלי בתים, מנהלי מפעלים ואתרי עבודה, מוסדות ורשויות שצריכים להחליט. הוא אינו מדריך מחירים; את הגורמים שמשפיעים על מחיר הרכישה אפשר לקרוא בעמודים ייעודיים באתר. האם בר-אל 27 מציעה מסלול השכרה ובאילו תנאים, יש לבדוק ישירות מול בר-אל 27.

מה ההבדל בין מיגונית להשכרה למיגונית לרכישה

בשני המקרים מדובר באותו סוג מוצר: מיגונית בטון טרומית שמוצבת על משטח מוכן ואפשר להניף ולהעביר. ההבדל אינו במוצר אלא בעסקה. ברכישה המזמין משלם פעם אחת, המיגונית שלו, והוא אחראי עליה מיום ההצבה. בהשכרה המזמין משלם תשלום תקופתי, המיגונית נשארת בבעלות המשכיר, ובסיום התקופה היא מפונה. שלושת הרכיבים שמשתנים בין המסלולים הם הבעלות, מבנה התשלום, והאחריות על התחזוקה והפינוי. כל השאר, ובעיקר רמת ההגנה, אינו תלוי במסלול העסקה אלא במוצר עצמו ובעמידתו בדרישות פיקוד העורף.

טבלת השוואה: השכרה מול רכישה

שיקול השכרה רכישה
אופק זמן מתאים קצר ומוגדר: חודשים עד שנה-שנתיים, או תקופה שיש לה סיום ידוע ארוך או בלתי מוגבל: מיקום קבוע לשנים
מבנה העלות תשלום תקופתי, לרוב בתוספת הובלה, הצבה ופינוי תשלום חד פעמי בתוספת הובלה והצבה
עלות כוללת לאורך זמן נמוכה בתקופה קצרה, עולה ככל שהתקופה מתארכת גבוהה בהתחלה, קבועה לאורך זמן
בעלות נשארת אצל המשכיר עוברת למזמין
גמישות גבוהה: אפשר לסיים, להאריך או להחליף בסיום התקופה נמוכה יותר: העברה או מכירה דורשות הנפה והובלה
תחזוקה לפי ההסכם, לרוב באחריות המשכיר באחריות הבעלים
מכירה חוזרת לא רלוונטי אפשרית, בכפוף למצב המיגונית ולביקוש
התאמה אישית מוגבלת: לרוב דגמים סטנדרטיים מהמלאי אפשרית לפי הזמנה: מידות, פתחים, גמר
זמינות תלויה במלאי המשכיר, במיוחד בתקופות ביקוש תלויה בזמן ייצור ואספקה
פינוי בסיום כלול או מתומחר בהסכם באחריות הבעלים אם נדרש

הטבלה מתארת עקרונות מקובלים בשוק, לא תנאים של ספק מסוים. את התנאים בפועל יש לקרוא בהסכם.

איך מחליטים: ארבע שאלות מנחות

1. כמה זמן המיגונית תעמוד במקום?

זו השאלה הראשונה, ולרוב היא מכריעה לבדה. אם יש תאריך סיום ידוע, למשל סיום פרויקט בנייה, פינוי אתר עבודה או תקופת שיפוץ בבית, השכרה היא נקודת הפתיחה. אם המיגונית מיועדת לחצר, למפעל או למוסד שיישארו במקומם, רכישה. כשאין תשובה ברורה, למשל "כנראה כמה שנים", ממשיכים לשאלה הבאה.

2. מה העלות הכוללת לאורך התקופה?

עלות כוללת של השכרה היא התשלום התקופתי כפול מספר התקופות, בתוספת הובלה, הצבה ופינוי. עלות כוללת של רכישה היא מחיר הרכישה בתוספת הובלה והצבה, בניכוי ערך מכירה חוזרת אם רלוונטי. הנקודה שבה שתי העלויות משתוות היא נקודת ההחלטה: מתחת לה השכרה זולה יותר, מעליה רכישה. את החישוב עושים עם הצעות מחיר בפועל, לא עם הערכות, כי מרכיב ההובלה וההצבה יכול להיות משמעותי בשני המסלולים, ובהשכרה הוא מופיע פעמיים, בכניסה וביציאה.

3. מה מידת הגמישות שנדרשת?

אם ייתכן שהצורך ישתנה, למשל אתר עבודה שיזוז לשלב הבא במגרש אחר, או מפעל שמתכנן לעבור, השכרה נותנת אפשרות לסיים או להעביר בלי לטפל במכירה. אם המיקום קבוע והדרישות ידועות, לרכישה יש יתרון: אפשר להזמין דגם מותאם במידות, בפתחים ובגמר, ולא להסתפק במה שיש במלאי.

4. מי מטפל בתחזוקה ובפינוי?

מיגונית בטון דורשת תחזוקה מעטה, אבל לא אפסית: בדיקת הדלת ומנגנון הנעילה, ניקוז סביב המיגונית, איטום אם יש. בהשכרה, ההסכם צריך להגדיר מי אחראי ומה קורה בנזק. ברכישה, הכל על הבעלים. ובסיום השימוש, ברכישה צריך לתכנן מה עושים עם המיגונית: משאירים, מוכרים או מפנים, וכל אחת מהאפשרויות עולה בזמן או בכסף.

מתי השכרה היא הבחירה הנכונה

  • אתרי בנייה ותשתית: הצורך במרחב מוגן לעובדים קיים כל עוד האתר פעיל, ומסתיים במסירה. השכרה עם פינוי בסיום חוסכת את שאלת "מה עושים עם המיגונית".
  • צורך זמני בבית: משפחה בתקופת שיפוץ או בנייה של ממ"ד, שצריכה פתרון עד להשלמת העבודה.
  • אירועים ופעילות עונתית: מתחמים שפועלים תקופה מוגבלת בשנה.
  • אי ודאות לגבי המיקום: עסק בשכירות שאינו יודע אם יישאר במבנה, מוסד שמתכנן מעבר.
  • צורך מיידי: כשהזמן קצר ואין אפשרות להמתין לייצור, מלאי השכרה, אם קיים, יכול להיות מהיר יותר. הזמינות תלויה במשכיר ובתקופה.

מתי רכישה היא הבחירה הנכונה

  • חצר של בית פרטי: המיקום קבוע, השימוש נמשך שנים, והעלות הכוללת של השכרה ארוכת טווח עוברת את מחיר הרכישה. זהו המקרה הנפוץ, ועל הגורמים שמשפיעים על מחיר הרכישה אפשר לקרוא במאמר כמה עולה מיגונית ומה קובע את המחיר.
  • מפעלים, מרכזים לוגיסטיים ומוסדות: מספר עובדים או משתמשים קבוע, מיקום קבוע, ולעיתים דרישה לדגם מותאם בקיבולת או בפתחים.
  • דרישות מיוחדות: מידות שאינן סטנדרטיות, פתח נגיש, גמר חיצוני מסוים. השכרה כמעט תמיד מוגבלת לדגמי מלאי.
  • שיקול הבעלות: המיגונית היא נכס שאפשר להעביר עם המשפחה או העסק למיקום אחר, או למכור.

שיקולים משותפים לשני המסלולים

יש דברים שלא משתנים בין השכרה לרכישה, וכדאי לא לבלבל ביניהם לבין שאלת העסקה:

  • רמת ההגנה: נקבעת לפי המוצר ועמידתו בדרישות פיקוד העורף, לא לפי המסלול. מיגונית מושכרת ומיגונית שנרכשה מאותו דגם מגנות באותה מידה. הדרישות העדכניות למרחב מוגן מפורסמות באתר פיקוד העורף, ועל השאלה עד כמה מיגונית מגנה אפשר לקרוא במאמר האם מיגונית בטוחה.
  • היתרים: שאלת ההיתר להצבת מיגונית תלויה ברשות המקומית ובסוג המקום, ואינה נעלמת בגלל שהמיגונית מושכרת. יש לברר מול הרשות בכל מקרה.
  • הובלה והצבה: משאית, מנוף, גישה ומשטח מוכן נדרשים בשני המסלולים. בהשכרה הם נדרשים פעמיים.
  • מיקום ביחס לזמן ההגעה: המיגונית צריכה להיות במרחק שמאפשר להגיע אליה בזמן ההתרעה, וזה שיקול תכנוני שאינו קשור לעסקה.

בר-אל 27 ומיגוניות

בר-אל 27 מייצרת מיגוניות בטון טרומיות, ופרטי הדגמים והשימושים מרוכזים בעמוד מוצרי המיגון. האם קיים מסלול השכרה, לאילו תקופות ובאילו תנאים, יש לבדוק מול בר-אל 27 ישירות, כי הדבר תלוי במלאי, במיקום ובאופי הפרויקט. בפנייה כדאי לציין מראש את אופק הזמן המשוער, את המיקום ואת מספר המשתמשים, כי אלה הנתונים שמאפשרים להציע את המסלול המתאים ולתמחר אותו.

שאלות נפוצות

האם אפשר לשכור מיגונית לתקופה קצרה?

בשוק קיימים מסלולי השכרה לתקופות שונות, ותקופת המינימום משתנה בין ספקים. ככל שהתקופה קצרה יותר, מרכיב ההובלה, ההצבה והפינוי תופס חלק גדול יותר מהעלות הכוללת, ולכן השכרה לימים בודדים לרוב אינה כלכלית. את תקופת המינימום ותנאי ההארכה יש לברר בהסכם. האם בר-אל 27 מציעה השכרה, יש לבדוק ישירות מולה.

מה קורה בסיום תקופת ההשכרה?

לפי ההסכם, המשכיר מפנה את המיגונית באמצעות מנוף ומשאית, בדיוק כמו בהצבה. לכן חשוב שהגישה לאתר תישאר פנויה גם בסיום, ולא תיחסם על ידי בנייה או גידור שנוספו בינתיים. חלק מההסכמים כוללים אפשרות להאריך את התקופה או לרכוש את המיגונית בסיום, ואת התנאים לכך יש לקרוא מראש.

האם אפשר להפוך השכרה לרכישה?

יש ספקים שמציעים מסלול כזה, שבו חלק מדמי השכירות מקוזזים ממחיר הרכישה. זה פתרון למי שאינו בטוח באופק הזמן ורוצה לשמור על שתי האפשרויות. אם האפשרות הזו חשובה, יש לוודא שהיא מופיעה בהסכם עם תנאיה, ולא להסתמך על הבטחה בעל פה. האם מסלול כזה קיים אצל בר-אל 27, יש לבדוק מולה.

מי אחראי לנזק במיגונית מושכרת?

זה נקבע בהסכם ההשכרה. באופן מקובל, בלאי רגיל הוא באחריות המשכיר ונזק שנגרם משימוש לא נכון או מעבודות באתר הוא באחריות השוכר. כדאי לתעד את מצב המיגונית בצילום ביום ההצבה וביום הפינוי, ולוודא מה ההסכם אומר על נזק בזמן ההובלה. במיגונית שנרכשה, האחריות היא של הבעלים מרגע המסירה.

מיגונית שנרכשה, אפשר למכור אחר כך?

מיגונית בטון טרומית היא מוצר עמיד שניתן להניף ולהעביר, ולכן קיים לה שוק יד שנייה. הערך תלוי בגיל, במצב, בדגם ובביקוש בתקופה. מי שרוכש מתוך מחשבה על מכירה עתידית כדאי שישמור את מסמכי הרכישה והמפרט, כי קונה עתידי ירצה לדעת מה בדיוק הוא קונה ולפי איזה תקן יוצר.

איך משווים הצעות של השכרה ורכישה?

מביאים את שתי ההצעות לאותו בסיס: עלות כוללת לאורך תקופת השימוש הצפויה. בהשכרה מחברים תשלום תקופתי כפול תקופות, הובלה, הצבה ופינוי. ברכישה מחברים מחיר, הובלה והצבה, ומפחיתים ערך מכירה משוער אם מתכננים למכור. אחר כך משווים את המספר לצד השיקולים שאינם כספיים: גמישות, התאמה אישית, ואחריות תחזוקה.

האם מיגונית מושכרת מגנה פחות?

לא. רמת ההגנה נקבעת לפי הדגם, עובי הדפנות, אופן הייצור ועמידה בדרישות פיקוד העורף, ולא לפי סוג העסקה. מה שכן חשוב לבדוק במיגונית מושכרת הוא המצב הפיזי שלה אחרי הצבות קודמות: דלת, מנגנון נעילה, איטום ושלמות הבטון. מיגונית מהמלאי שעברה כמה הצבות אינה בהכרח פגומה, אבל כדאי לראות אותה לפני שחותמים.

מתלבטים בין השכרה לרכישה של מיגונית לחצר, למפעל, למוסד או לאתר עבודה? ניתן להעביר לבר-אל 27 את אופק הזמן המשוער, המיקום ומספר המשתמשים לצורך בחינת המסלול המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
מיגון

הובלה, הנפה והצבה של מיגונית: משקל, מנוף, גישה ומשטח

הובלת מיגונית והצבתה הן שלב לוגיסטי בפני עצמו, נפרד מהייצור ומהתשלום: מיגונית בטון היא אלמנט טרומי כבד שמגיע על משאית, מונף במנוף ומונח על משטח מוכן. השלב הזה מצליח או נכשל לפי מה שנבדק לפני ההזמנה, לא ביום ההצבה. השאלות המרכזיות הן האם משאית עם מנוף מגיעה לנקודת ההצבה, האם יש רוחב מעבר וגובה פנוי, האם המשטח מוכן ומפולס, ומי אחראי על מה. המאמר הזה מיועד למי שמזמין מיגונית, לחצר פרטית, למפעל, לאתר עבודה או למוסד, ורוצה להגיע ליום ההצבה בלי הפתעות. הוא עוסק בלוגיסטיקה בלבד. שאלות של מחיר, סוגי מיגוניות ורמת ההגנה מטופלות בעמודים אחרים באתר.

מה כוללת הובלה והצבה של מיגונית

ההובלה וההצבה הן רצף של ארבע פעולות: העמסה במפעל על משאית מתאימה, נסיעה לאתר, הנפה מהמשאית אל נקודת ההצבה, והנחה על המשטח עם פילוס ובדיקה. בהצבות פשוטות, משאית עם מנוף מובנה מבצעת את כל הרצף. כשנקודת ההצבה רחוקה מהמקום שבו המשאית יכולה לעמוד, או כשיש מכשולים בדרך, נדרש מנוף נפרד עם טווח ארוך יותר. ההבדל בין שני המצבים משפיע על העלות, על משך העבודה ועל ההכנות הנדרשות, ולכן הוא מתברר בשלב ההזמנה.

המשקל של מיגונית משתנה לפי המידות, עובי הדפנות והדגם, ומדובר באלמנט של כמה טונות. את המשקל המדויק של הדגם שהוזמן ואת נקודות ההרמה שלו יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27, כי הנתונים האלה הם מה שקובע את סוג המנוף ואת מיקום העמידה שלו.

מה בודקים לפני ההזמנה: רשימת בדיקה לגישה ולמשטח

הרשימה הבאה היא הבסיס לשיחה עם היצרן ועם קבלן ההנפה. כדאי לעבור עליה באתר עצמו, עם מטר, ולצלם את המסלול מהרחוב עד נקודת ההצבה.

גישת משאית לאתר

  • האם הרחוב או דרך הגישה מאפשרים כניסה ותמרון של משאית כבדה? רחובות צרים, סמטאות, כבישי עפר רכים ופניות חדות הם המכשול הראשון.
  • האם יש מקום למשאית לעמוד בזמן ההנפה בלי לחסום כביש ראשי? אם נדרשת חסימה, לעיתים יש צורך בתיאום עם הרשות המקומית.
  • האם הקרקע במקום העמידה יציבה מספיק לתמיכות המנוף? קרקע רכה, שוליים לא מהודקים או מכסי ביוב באזור העמידה מחייבים פתרון מראש.

רוחב מעבר וגובה פנוי

  • מדידה של המעבר הצר ביותר בין הרחוב לנקודת ההצבה: שער, מעבר בין בניינים, פשפש. המיגונית צריכה לעבור באוויר מעל המכשולים או דרכם.
  • גובה פנוי: גגונים, מרפסות, ענפי עצים, כבלים. כל מה שמעל מסלול ההנפה קובע את גובה ההרמה הנדרש.
  • מרחק אופקי מנקודת עמידת המנוף לנקודת ההצבה. ככל שהמרחק גדול יותר, נדרש מנוף עם כושר הרמה גבוה יותר באותו טווח.

קווי חשמל ומכשולים עיליים

קווי חשמל עיליים בקרבת מסלול ההנפה הם שיקול בטיחותי ראשון במעלה. עבודה של מנוף ליד קווי חשמל כפופה למרחקי בטיחות ולדרישות רגולטוריות, ובמקרים מסוימים לתיאום מול חברת החשמל. אם יש קו חשמל מעל החצר או לאורך הרחוב, יש לציין זאת ליצרן ולקבלן ההנפה בשלב ההזמנה ולא ביום העבודה. הנחיות כלליות לבטיחות בהנפה ובשינוע של אלמנטים טרומיים מרוכזות במאמר על בטיחות באתרי עבודה בשינוע והנפה.

מפלס ומשטח ההצבה

  • המשטח צריך להיות מפולס, יציב ומתאים לשאת את משקל המיגונית לאורך זמן. ההגדרה של המשטח הנדרש, בטון, ריצוף קיים או מצע מהודק, נקבעת לפי הנחיות היצרן ותנאי הקרקע במקום.
  • הפרשי גובה בין נקודת העמידה של המנוף לנקודת ההצבה, למשל חצר נמוכה מהרחוב, משפיעים על גובה ההרמה ועל הטווח.
  • ניקוז: כדאי לוודא שהמיגונית לא תוצב בנקודה הנמוכה של החצר שאליה מתנקזים מי הגשם.
  • מרחק מקירות, גדרות וצנרת: השארת מרווח לגישה מסביב, לפתח הכניסה ולתחזוקה.

מנוף מובנה במשאית מול מנוף נפרד

שיקול משאית עם מנוף מובנה מנוף נפרד
מתי מתאים נקודת הצבה קרובה למקום עמידת המשאית, ללא מכשולים גבוהים הצבה מעבר לגדר, לבניין או במרחק גדול מנקודת העמידה
טווח והרמה מוגבלים לפי המנוף המובנה והמשקל גדולים יותר, לפי סוג המנוף שנבחר
תיאום גורם אחד, פחות תלות בלוח זמנים של אחרים שני גורמים: משאית הובלה ומנוף, חייבים להיפגש באותה שעה
שטח נדרש באתר מקום למשאית בלבד מקום למשאית ולמנוף, כולל פריסת תמיכות
עלות נמוכה יותר בדרך כלל גבוהה יותר, תלויה בגודל המנוף ובשעות

ההחלטה בין השניים נעשית לפי המדידות מהסעיף הקודם ולפי משקל הדגם. במקרים גבוליים כדאי לבקש סיור מקדים של קבלן ההנפה באתר. הוא זול בהרבה ממנוף שמגיע ומתברר שאינו מספיק.

סדר העבודה ביום ההצבה

יום הצבה מסודר נראה בדרך כלל כך, ואת הפרטים מתאימים לכל אתר:

  1. הכנת האתר מראש: המשטח מוכן ומפולס, המסלול פנוי מרכבים, צמחייה שחוסמת נגזמה, שער פתוח או פורק במידת הצורך.
  2. הגעת המנוף והמשאית: הצבת המנוף במקום שסוכם, פריסת תמיכות על קרקע יציבה, בדיקת מרחקים מקווי חשמל.
  3. חיבור אביזרי ההרמה: לפי נקודות ההרמה של הדגם והנחיות היצרן. אין להרים בנקודות שלא יועדו לכך.
  4. הנפה והנחה: הרמה איטית, הכוונה של המיגונית לנקודה המסומנת, הנחה ובדיקת פילוס וכיוון פתח הכניסה.
  5. בדיקה ומסירה: בדיקה חזותית של המיגונית לאחר ההנחה, סגירת הדלת, אישור המזמין ותיעוד.

נקודה שחוזרת בהרבה הצבות: כיוון פתח הכניסה. המיגונית מונחת פעם אחת, ולסובב אותה אחר כך זו הנפה נוספת. את הכיוון מסמנים על המשטח מראש ומאשרים עם מפעיל המנוף לפני ההנחה.

חלוקת אחריות בין הצדדים

הצבת מיגונית מערבת לפחות שלושה גורמים: המזמין, היצרן וקבלן ההנפה (שלעיתים הוא היצרן עצמו או קבלן מטעמו). חלוקת האחריות המקובלת, שיש לעגן בהזמנה בכתב, נראית כך:

  • המזמין: מסירת מידע מדויק על הגישה, המעברים והמכשולים; הכנת המשטח לפי ההנחיות; פינוי המסלול; אישורים מהרשות אם נדרשים לחסימת רחוב; נוכחות ביום ההצבה או נציג מוסמך.
  • היצרן: אספקת המיגונית לפי המפרט, מסירת נתוני משקל ונקודות הרמה, הנחיות למשטח ולהצבה.
  • קבלן ההנפה: התאמת המנוף למשקל ולטווח, בטיחות ההנפה, מפעיל מוסמך ואביזרי הרמה תקינים.

מה כלול בהצעת המחיר של בר-אל 27, האם ההובלה וההנפה נכללות, ומה נשאר באחריות המזמין, יש לבדוק מול בר-אל 27 בשלב ההזמנה, כי זה משתנה לפי המרחק, סוג המנוף ותנאי האתר. הצבה עצמית, כלומר הזמנת מנוף ישירות על ידי המזמין, אפשרית במקרים מסוימים, ועל היתרונות והמגבלות שלה אפשר לקרוא במאמר על הצבת מיגוניות באופן עצמאי.

טעויות נפוצות בהובלה והצבה

  • מדידה מהזיכרון: "השער רחב, בטוח עובר". השער נמדד במטר, כולל העמודים והצירים, ומשווים לרוחב המיגונית כולל בליטות.
  • התעלמות מקרקע רכה: תמיכות מנוף ששוקעות בקרקע אחרי גשם הן סיכון בטיחותי ממשי. בחורף מוודאים את מצב הקרקע יום לפני.
  • משטח לא מוכן: המיגונית מגיעה והמשטח עוד לא יצוק או לא מפולס. ההצבה נדחית, והמשאית והמנוף מחויבים בכל מקרה.
  • קו חשמל שלא דווח: מתגלה רק כשהמנוף פרוס. במקרה הטוב ההצבה נדחית; במקרה הרע נוצר סיכון.
  • אי הגדרת כיוון הפתח: המיגונית הונחה עם הדלת לקיר.
  • הצבה בנקודה הנמוכה בחצר: מי גשם נאספים סביב הכניסה. פתרון בניקוז או בהגבהת המשטח נעשה לפני ההצבה, לא אחריה.

בר-אל 27 והובלת מיגוניות

בר-אל 27 מייצרת מיגוניות בטון טרומיות, ופרטי המוצר, הדגמים והשימושים מרוכזים בעמוד מוצרי המיגון. כדי שהיצרן יוכל להתאים את פתרון ההובלה וההנפה, כדאי להעביר בשלב ההזמנה: כתובת מדויקת, תיאור הגישה ותמונות של המסלול, מידות המעבר הצר ביותר, גובה פנוי, מרחק מנקודת העמידה האפשרית לנקודת ההצבה, קיום קווי חשמל, ומצב המשטח. עם המידע הזה אפשר לקבוע האם משאית עם מנוף מובנה מספיקה, ומה נדרש מהמזמין. הדרישות המחייבות למרחב מוגן, למיקום ולזמן ההגעה אליו הן של פיקוד העורף, ואת ההנחיות העדכניות יש לבדוק באתר פיקוד העורף.

שאלות נפוצות

כמה שוקלת מיגונית?

המשקל תלוי במידות הפנימיות, בעובי הדפנות והתקרה ובדגם, ומדובר בטווח של כמה טונות. אין נתון אחד לכל המיגוניות, ולכן את המשקל של הדגם המדויק שנבחר יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27. הנתון הזה נמסר לקבלן ההנפה יחד עם המרחק מנקודת העמידה, והם קובעים יחד את סוג המנוף.

מה קורה אם המשאית לא יכולה להגיע עד החצר?

זה מצב שכיח, ופתרונו הוא מנוף נפרד עם טווח ארוך יותר שעומד ברחוב ומניף את המיגונית מעל הגדר או הבניין אל החצר. הפתרון מחייב לוודא שיש לו מקום עמידה יציב ושמסלול ההנפה נקי מקווי חשמל ומגגונים. במקרים חריגים, כשאין גישה לשום מנוף, ייתכן שהמיקום אינו מתאים למיגונית טרומית וכדאי לבחון חלופה. עדיף לגלות זאת בסיור מקדים.

איזה משטח צריך להכין למיגונית?

המשטח צריך להיות יציב, מפולס ומסוגל לשאת את משקל המיגונית לאורך זמן בלי שקיעה. הפתרון המקובל הוא משטח בטון או מצע מהודק, אבל הדרישה המדויקת, כולל עובי ומידות, נקבעת לפי הנחיות היצרן ותנאי הקרקע במקום, ויש לקבל אותה מבר-אל 27 לפני הביצוע. הצבה על ריצוף קיים או על אדמת גן ללא הכנה אינה מומלצת בלי בדיקה.

כמה זמן לוקחת ההצבה עצמה?

כשהאתר מוכן, הגישה טובה והמנוף מתאים, ההנפה וההנחה עצמן הן עניין של זמן קצר יחסית, בדרך כלל חלק משעות העבודה של יום אחד כולל הגעה, פריסה ואיסוף. מה שמאריך את היום הם דברים שלא הוכנו: משטח לא גמור, רכב שחוסם, שער שלא פורק. משך העבודה הצפוי לאתר ספציפי נקבע עם קבלן ההנפה.

האם צריך אישור מהרשות המקומית להצבה?

שאלת ההיתר למיגונית עצמה נפרדת משאלת ההובלה, ויש לברר אותה מול הרשות המקומית ופיקוד העורף. מבחינת ההובלה, אם המנוף או המשאית צריכים לחסום רחוב או מדרכה ציבורית בזמן העבודה, ייתכן שנדרש תיאום או היתר זמני מהרשות. בחצר פרטית עם גישה מלאה, בדרך כלל אין צורך בכך. כדאי לשאול את הרשות מראש כשמדובר ברחוב עירוני צפוף.

מה עושים אם יש קו חשמל מעל החצר?

מדווחים על כך ליצרן ולקבלן ההנפה בשלב ההזמנה, עם תמונה ומיקום. קבלן ההנפה בוחן האם ניתן לתכנן מסלול הנפה ששומר על מרחקי הבטיחות הנדרשים, או שנדרש תיאום מול חברת החשמל. בשום מקרה לא מחליטים על כך באתר ביום ההצבה. במקרים מסוימים הפתרון הוא שינוי נקודת ההצבה בחצר.

אפשר להעביר מיגונית למקום אחר אחרי שהוצבה?

מיגונית טרומית ניתנת עקרונית להנפה מחדש ולהעברה, וזה אחד ההבדלים בינה לבין ממ"ד בנוי. ההעברה היא בעצם הצבה נוספת: אותן בדיקות גישה, מנוף, משטח ואחריות. לפני העברה יש לוודא מול היצרן שנקודות ההרמה תקינות ושהמיגונית לא ניזוקה באופן שמשפיע על ההנפה.

מתכננים להציב מיגונית בחצר, במפעל, במוסד או באתר עבודה? ניתן להעביר לבר-אל 27 את כתובת האתר, תמונות של מסלול הגישה, מידות המעברים ופרטי המשטח לצורך בחינת פתרון ההובלה וההצבה המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
חשמל ותקשורת

פרט יסוד לעמוד תאורה: מה כולל הפרט ואיך מתאמים מול קבלן החשמל

פרט יסוד לעמוד תאורה הוא השרטוט שמגדיר איך העמוד מתחבר לקרקע: מידות היסוד, מיקום ברגי היסוד או העוגנים, השרוולים שדרכם עוברים הכבלים, המפלס העליון של היסוד ביחס לריצוף, והקשר לתא הבקרה הסמוך. הפרט הזה הוא המסמך שסביבו נפגשים ארבעה גורמים בפרויקט: מתכנן התאורה, הקונסטרוקטור, קבלן הפיתוח וקבלן החשמל. רוב התקלות ביסודות תאורה, מעמוד שיושב עקום ועד כבל שלא עובר, מתחילות מפרט שנקרא חלקית או שלא תואם בין הצדדים. המאמר הזה מסביר איך קוראים פרט יסוד, מה ההבדל בין יסוד טרומי ליצוק, ואיך מסדרים את התיאום מול קבלן החשמל לפני שהיסוד נכנס לקרקע. הוא מיועד למנהלי פרויקטים, מפקחים, מתכנני חשמל וקבלני פיתוח, ואינו מדריך כללי ליסודות.

מה כולל פרט יסוד לעמוד תאורה

פרט יסוד הוא שרטוט, לרוב בקנה מידה גדול, שמלווה את תוכנית התאורה או תוכנית הפיתוח. הוא מתאר את היסוד עצמו ואת כל מה שמתחבר אליו, ומשמש בסיס לייצור, להזמנה ולביצוע. באופן מקובל הפרט כולל את הרכיבים הבאים:

  • מידות היסוד: אורך, רוחב או קוטר, ועומק. המידות נגזרות מגובה העמוד, מעומסי הרוח ומסוג הקרקע, ונקבעות על ידי הקונסטרוקטור או מתכנן התאורה.
  • ברגי יסוד או עוגנים: מספר הברגים, הקוטר, האורך, המרחק ביניהם (טמפלט) והגובה שבו הם בולטים מעל פני היסוד. הנתונים האלה חייבים להתאים לפלטת הבסיס של העמוד שנבחר.
  • שרוולים לכבלים: קוטר השרוולים, מספרם, כיוון הכניסה והיציאה, ורדיוס הכיפוף. השרוולים הם המעבר של כבלי ההזנה מתא הבקרה או מהצנרת התת קרקעית אל תוך העמוד.
  • מפלס עליון: גובה פני היסוד ביחס לפני הריצוף הסופי, לאבן השפה או לפני הקרקע. נתון שנראה שולי אבל קובע אם העמוד ייראה נכון ואם הפלטה תיחשף.
  • הארקה: אופן חיבור מוליך ההארקה ליסוד או לעמוד, לפי תוכנית החשמל.
  • קשר לתא הבקרה: המיקום של תא הבקרה או תא המשיכה הסמוך ביחס ליסוד, והמרחק ביניהם.

כשמזמינים יסוד טרומי, הפרט הזה הוא בדיוק המידע שהיצרן צריך. עמוד יסודות בטון לעמודי תאורה מציג את המוצר עצמו, ואת התאמתו לפרויקט יש לבחון לפי הפרט המאושר של המתכנן.

יסוד טרומי מול יסוד יצוק באתר: מה ההבדל בקריאת הפרט

שני הפתרונות נפוצים בישראל, ולכל אחד יש השלכות שונות על מה שצריך לוודא בפרט ובאתר.

שיקול יסוד טרומי יסוד יצוק באתר
מיקום ברגי היסוד קבוע במפעל לפי טמפלט; אין אפשרות לתקן באתר נקבע בזמן היציקה; תלוי בדיוק קיבוע הטמפלט
שרוולים מובנים ביסוד; יש לוודא כיוון כניסה לפני ההצבה מונחים לפני היציקה; קל להתאים כיוון, קל גם לשכוח
לוח זמנים באתר הצבה ומילוי חוזר באותו יום חפירה, זיון, תבנית, יציקה והמתנה להתקשות
תלות במזג אוויר נמוכה גבוהה יותר בזמן היציקה
אחידות בין יסודות גבוהה, כל היסודות מאותה תבנית תלויה בצוות ובבקרה בכל נקודה
גישה ומנוף נדרש ציוד הרמה מתאים לנקודת ההצבה נדרשת גישה למשאית בטון או לערבל

ההשלכה המעשית: ביסוד טרומי, כל הבדיקות עוברות לשלב שלפני ההזמנה, כי אחרי הייצור אין מה לתקן. ביסוד יצוק, הבדיקות עוברות לשלב שלפני היציקה, ושם הסיכון הוא בעיקר טעות אנוש בקיבוע. על ההבדל בין הפתרונות ועל שיקולי הבחירה ביניהם אפשר לקרוא בהרחבה במאמר על תכנון קוביות ויסודות בטון לעמודי תאורה.

איך קוראים פרט יסוד: הנתונים שבודקים לפני ההזמנה

קריאה נכונה של הפרט היא בעצם הצלבה בין שלושה מסמכים: פרט היסוד, גיליון הנתונים של העמוד (כולל פלטת הבסיס), ותוכנית התאורה או הפיתוח שמראה את מיקום העמודים ואת מסלול הצנרת. הסעיפים הבאים הם מה שכדאי לוודא בכל אחד.

התאמה בין הטמפלט לפלטת הבסיס של העמוד

המרחק בין ברגי היסוד, הקוטר שלהם והגובה הבולט חייבים להתאים לחורים בפלטת הבסיס של העמוד שיסופק בפועל. כשמחליפים ספק עמודים או דגם באמצע פרויקט, פלטת הבסיס יכולה להשתנות, והיסודות שכבר יוצרו לא יתאימו. לכן מקובל לא לשחרר יסודות לייצור לפני שהעמוד סגור סופית.

כיוון השרוולים ביחס למסלול הצנרת

השרוולים ביסוד צריכים לפנות לכיוון שממנו מגיע הכבל ולכיוון שאליו הוא ממשיך (במעבר בין עמודים). בתוכנית הפיתוח בודקים מאיפה מגיעה הצנרת לכל עמוד ומסמנים על הפרט את הכיוון. ביסוד טרומי, הכיוון נקבע בהצבה, ולכן חשוב שהמידע יהיה על היסוד ובידי מפעיל המנוף.

מפלס פני היסוד

המפלס העליון נמדד ביחס לפני הריצוף הסופי או לפני הקרקע המתוכננים, לא ביחס לקרקע שקיימת ביום ההצבה. בפרויקטי פיתוח, פני השטח משתנים בין שלב התשתיות לשלב הריצוף, ויסוד שהוצב לפי המצב הקיים יכול להימצא גבוה או נמוך מדי בסוף. יש לעבוד לפי המפלסים המתוכננים ולסמן אותם באתר.

מרחק ומיקום ביחס לתא הבקרה

לא בכל פרויקט יש תא בקרה ליד כל עמוד, אבל כשיש, המרחק בין היסוד לתא קובע את אורך השרוול, את רדיוס הכיפוף ואת קלות המשיכה של הכבל. המידע על התאים עצמם, מידותיהם והמכסים מופיע בעמוד תאי תקשורת וחשמל, ובחירת התא נעשית לפי תוכנית החשמל.

איך מתאמים את היסוד מול קבלן החשמל

פרט היסוד שייך בדרך כלל לתוכנית הפיתוח או הקונסטרוקציה, אבל מי שמשתמש בו בפועל הוא קבלן החשמל. הפער הזה הוא הסיבה לרוב הבעיות. סדר תיאום מקובל, שאפשר להתאים לכל פרויקט, נראה כך:

  1. סגירת דגם העמוד: מתכנן התאורה מאשר את העמוד ופלטת הבסיס, וקבלן החשמל מקבל את גיליון הנתונים.
  2. אישור הפרט: הקונסטרוקטור או המתכנן מאשר את פרט היסוד, כולל טמפלט, שרוולים ומפלס, ומול הנתונים של העמוד.
  3. סימון באתר: מודד מסמן את מיקום כל עמוד ואת המפלס המתוכנן. קבלן החשמל וקבלן הפיתוח עוברים על הסימון יחד ומאשרים כיווני צנרת.
  4. הזמנה או יציקה: ביסוד טרומי, ההזמנה יוצאת ליצרן עם הפרט המאושר והכמויות. ביסוד יצוק, קבלן הפיתוח מכין את החפירה והטמפלט, וקבלן החשמל מניח שרוולים לפני היציקה.
  5. בדיקה לפני מילוי חוזר: לפני שמכסים את היסוד בודקים מפלס, פילוס, כיוון שרוולים ומעבר חופשי בשרוול (למשל בעזרת חבל משיכה).
  6. מסירה לקבלן החשמל: היסוד נמסר עם תיעוד, ומהשלב הזה הצבת העמוד וחיווט הכבלים באחריות קבלן החשמל.

הנקודה הקריטית היא שלב 5. אחרי המילוי החוזר, כל תיקון דורש חפירה מחדש, ולפעמים החלפת יסוד. בדיקה של כמה דקות לכל יסוד חוסכת ימי עבודה.

טעויות נפוצות בביצוע יסודות תאורה

הרשימה הבאה מבוססת על תקלות מוכרות בענף, לא על פרויקט ספציפי. בכל אחת מהן הבעיה מתגלה מאוחר, כשהעמוד כבר באתר.

  • ברגי יסוד מסובבים: הטמפלט הוצב בזווית לא נכונה ביחס לכיוון הרחוב, והפלטה של העמוד יושבת מסובבת. בזרוע תאורה חד צדדית זה אומר שהפנס לא מאיר לכיוון הכביש. ביסוד טרומי הפתרון הוא לסמן את כיוון "החזית" על היסוד לפני ההצבה.
  • מפלס לא נכון: יסוד שהוצב לפי הקרקע הקיימת ולא לפי המפלס המתוכנן. יסוד גבוה מדי חושף את הפלטה; נמוך מדי מחייב הגבהה שאינה חלק מהפרט.
  • שרוול חסום או קטן מדי: בטון או עפר שנכנסו לשרוול, או שרוול שקוטרו לא מתאים לכבל ולרדיוס הכיפוף. הבדיקה במעבר חבל לפני המילוי החוזר מונעת את זה.
  • יסוד לא מפולס: העמוד יוצא נטוי. תיקון בעזרת אומי פילוס מתחת לפלטה אפשרי במידה מוגבלת בלבד, ובכל מקרה לפי הוראות יצרן העמוד.
  • מילוי חוזר לא מהודק: היסוד "זז" עם הזמן או שהריצוף סביבו שוקע. ההידוק סביב היסוד הוא חלק מהפרט, גם אם לא תמיד מצויר.
  • אי התאמה בין יסוד לעמוד: הוחלף דגם עמוד אחרי שהיסודות יוצרו. הפתרון הוא רק במניעה, בשלב 1 של התיאום.

שיקולי הובלה, הנפה והצבה של יסוד טרומי

יסוד טרומי הוא אלמנט בטון כבד, וההצבה שלו מחייבת ציוד הרמה ותכנון גישה. כבר בשלב ההזמנה כדאי לבדוק: האם משאית עם מנוף מגיעה לנקודת כל עמוד או שנדרשת פריקה במקום מרוכז והובלה פנימית; מה רוחב המעבר ומה מצב הקרקע להצבת המנוף; והאם יש קווי חשמל עיליים באזור העבודה. משקל היסוד ונקודות ההרמה משתנים לפי הדגם ויש לאמת אותם מול הצוות הטכני של בר-אל 27 לפני תיאום המנוף. הנחיות כלליות לשינוע והנפה של אלמנטים טרומיים באתר מרוכזות במאמר על בטיחות באתרי עבודה בשינוע והנפה.

סדר ההצבה המקובל: חפירה למידות הפרט, הכנת מצע מהודק ומפולס, הצבת היסוד עם בדיקת מפלס וכיוון שרוולים, חיבור השרוולים לצנרת, ומילוי חוזר בשכבות עם הידוק. הפרטים המדויקים של המצע והמילוי נקבעים לפי המפרט הטכני של הפרויקט ויועץ הקרקע.

בר-אל 27 ויסודות לעמודי תאורה

בר-אל 27 מייצרת יסודות בטון טרומיים לעמודי תאורה, ואת ההתאמה של דגם היסוד לפרויקט בוחנים לפי פרט היסוד המאושר, נתוני העמוד וכמויות הפרויקט. כדי לקבל הצעה מדויקת, כדאי להעביר את פרט היסוד, גיליון הנתונים של העמוד ותוכנית הפיתוח עם מיקומי העמודים. מה שאין בפרט או שלא סגור בתכנון, למשל דגם עמוד שטרם אושר, כדאי לציין במפורש כדי שלא ייוצרו יסודות על בסיס הנחה. תקנים ישראליים רלוונטיים לתאורת חוץ ולמתקני חשמל קיימים, ואת הנוסח העדכני שלהם יש לבדוק באתר מכון התקנים הישראלי ומול מתכנן החשמל של הפרויקט.

שאלות נפוצות

מי אחראי על פרט היסוד לעמוד תאורה?

הפרט מוכן בדרך כלל על ידי מתכנן התאורה או הקונסטרוקטור, לפי נתוני העמוד שנבחר ותנאי הקרקע. קבלן הפיתוח או קבלן החשמל מבצעים לפיו, אבל לא קובעים אותו. כשיש סתירה בין הפרט לבין העמוד שסופק, הפנייה חוזרת למתכנן, לא נפתרת באתר. בפרויקטים ציבוריים הפרט לרוב מופיע בסט התוכניות של הרשות או של מתכנן החשמל מטעמה.

מה ההבדל בין ברגי יסוד לעוגנים כימיים?

ברגי יסוד מוטבעים בבטון בזמן הייצור או היציקה, לפי טמפלט, והמיקום שלהם קבוע. עוגנים כימיים או מכניים מותקנים בקידוח לאחר ההתקשות, ומאפשרים גמישות במיקום, אבל כפופים לדרישות של יצרן העוגן ולאישור הקונסטרוקטור לעומסי העמוד. ביסודות טרומיים לתאורה מקובלים ברגי יסוד מוטבעים, ושימוש בעוגנים במקומם דורש אישור תכנוני.

כמה שרוולים צריך ביסוד?

זה תלוי במיקום העמוד בקו ההזנה. עמוד בקצה קו צריך לרוב שרוול כניסה אחד; עמוד באמצע קו צריך כניסה ויציאה; עמוד עם הזנה נוספת, למשל למצלמה או לרמזור, צריך יותר. מספר השרוולים והקוטר שלהם נקבעים בתוכנית החשמל, ויש להעביר אותם ליצרן היסוד עם ההזמנה, כי ביסוד טרומי אי אפשר להוסיף שרוול אחרי הייצור.

איך מוודאים שהמפלס נכון לפני ההצבה?

מודד מסמן את המפלס המתוכנן של פני הריצוף או הקרקע בכל נקודת עמוד, ומחשבים ממנו את מפלס פני היסוד לפי הפרט. באתר בודקים עם מכשיר מדידה או פלס לייזר, לא בהערכה מול הקרקע הקיימת. אם פני השטח הסופיים עוד לא סגורים בתכנון, עדיף לדחות את ההצבה מאשר לנחש.

אפשר להזמין יסוד טרומי כשדגם העמוד עוד לא סגור?

אפשר טכנית, אבל לא מומלץ. הטמפלט של ברגי היסוד נגזר מפלטת הבסיס של העמוד, וכל שינוי בדגם עלול לשנות את המרחק בין הברגים או את הקוטר. אם לוח הזמנים מחייב, אפשר לבקש מהמתכנן להגדיר את הטמפלט כדרישה מחייבת גם לספק העמודים, כך שכל עמוד שייבחר יתאים ליסוד.

מה בודקים כשמקבלים יסודות טרומיים באתר?

בודקים שהמידות, מספר הברגים והמרחק ביניהם תואמים לפרט, שהשרוולים פתוחים ונקיים, שאין שברים או סדקים באלמנט, ושכל יסוד מזוהה מול רשימת הכמויות. אם יש בפרויקט יותר מדגם יסוד אחד, מוודאים שכל דגם הגיע לנקודה הנכונה לפני ההצבה. חשוב לתעד את הקבלה בכתב, בעיקר בפרויקטים עם מפקח.

מה קורה אם ברגי היסוד יצאו מסובבים?

ביסוד יצוק שטרם התקשה, אפשר לתקן את הטמפלט. ביסוד שכבר התקשה או ביסוד טרומי שהוצב, האפשרויות מוגבלות: סיבוב היסוד עצמו אם עוד לא בוצע מילוי חוזר, או פתרון תכנוני מאושר על ידי הקונסטרוקטור. לכן כיוון החזית של היסוד מסומן לפני ההצבה ונבדק לפני המילוי.

מתכננים פרויקט תאורה שבו נדרשים יסודות טרומיים לעמודים? ניתן להעביר לבר-אל 27 את פרט היסוד, נתוני העמוד, תוכנית הפיתוח והכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
חשמל ותקשורת

גומחת בטון לחברת החשמל: תהליך התיאום, האישור וההתקנה בפרויקט

גומחת בטון לחברת החשמל היא הנישה הטרומית שבתוכה מותקן פילר החשמל, ארון החיבור שדרכו מגיע החשמל מרשת חברת החשמל אל המגרש. הגומחה עצמה היא מוצר פשוט יחסית; מה שמסבך פרויקטים הוא התהליך סביבה: מי קובע את סוג הפילר והגומחה, מה חברת החשמל צריכה לאשר ומתי, איפה בדיוק בגבול המגרש היא עומדת, מי מכין את היסוד והתשתית, ובאיזה שלב היא צריכה להיות מוצבת כדי לא לעכב את החיבור. כשהתהליך הזה לא מסודר, הגומחה מוצבת במקום שחברת החשמל לא מאשרת, בגובה שלא מתאים למדרכה, או בלי הצנרת שהחשמלאי צריך. המאמר מיועד ליזמים, למנהלי פרויקטים, לקבלני פיתוח וחשמל ולמתכנני חשמל, ומתאר את סדר התיאום, האישור וההתקנה של גומחה לחיבור חשמל מתחילת הפרויקט ועד למסירה. הדרישות הספציפיות של חברת החשמל משתנות לפי סוג החיבור והאזור, ויש לאמת אותן מול חברת החשמל והחשמלאי המתכנן.

מה זו גומחה לחברת החשמל ולמה היא נדרשת

גומחה היא תא בטון טרומי פתוח מלפנים, מוצב בדרך כלל בגבול המגרש בצד הרחוב, שבתוכו מותקן ארון חשמל: פילר של חברת החשמל, ארון מונים או ארון חלוקה. הבטון מגן על הארון מפגיעות, ממזג אוויר ומגישה לא מורשית, ומספק לו בסיס יציב ותוואי מוסדר לכניסת הכבלים מלמטה. חברת החשמל דורשת נקודת חיבור מסודרת ונגישה מהרחוב, כדי שהעובדים שלה יוכלו להגיע אליה גם כשהשער נעול, ולכן הגומחה כמעט תמיד נמצאת בגבול המגרש ולא בתוכו. ההבדל בין סוגי הגומחות, גומחה בודדת, כפולה, לחשמל בלבד או לחשמל ותקשורת יחד, מתואר בעמוד גומחות לפילרים, ובמאמר על גומחת בטון לחשמל.

מי מגדיר את סוג הפילר והגומחה

סוג הפילר נגזר מגודל החיבור שהוזמן מחברת החשמל: מספר הפאזות, גודל האמפראז' ומספר הצרכנים שמתחברים דרך אותה נקודה. את הגודל הזה קובע מתכנן החשמל של הפרויקט, ומגיש בבקשת החיבור לחברת החשמל. חברת החשמל מאשרת את החיבור ומגדירה, לפי סוג החיבור, את הפילר שהיא מתקינה או דורשת, ומכאן נגזרות המידות של הגומחה שצריכה להכיל אותו. שרשרת ההחלטה היא לכן:

  1. מתכנן החשמל קובע את גודל החיבור ואת הצורך בארונות נוספים (מונים, חלוקה, תקשורת).
  2. חברת החשמל מאשרת את החיבור ואת סוג הפילר, ומגדירה את הדרישות לנקודת החיבור.
  3. מתכנן הפיתוח או האדריכל משבצים את הגומחה בתוכנית הפיתוח, בגבול המגרש, בתיאום עם הגדר, המדרכה והכניסות.
  4. הקבלן מזמין את הגומחה במידות המתאימות לפילר המאושר ומכין את היסוד והתשתית.

הטעות הנפוצה היא להזמין את הגומחה לפי "מה שרגיל" לפני שסוג החיבור אושר. גומחה קטנה מדי לפילר שחברת החשמל דורשת פירושה החלפה, ובגבול מגרש שכבר גודר ורוצף זה יקר. ההנחיות המחייבות לחיבור מתפרסמות על ידי חברת החשמל ויש לבדוק אותן באתר חברת החשמל ומול נציג האזור.

איפה הגומחה עומדת: מיקום בגבול המגרש

המיקום הוא הנושא שגורם להכי הרבה עיכובים, כי הוא צריך להתאים בו זמנית לדרישות חברת החשמל, לתוכנית הפיתוח ולרשות המקומית. השיקולים שחוזרים ברוב הפרויקטים:

  • גישה מהרחוב: חזית הגומחה פונה למרחב הציבורי, כך שעובדי חברת החשמל מגיעים לפילר בלי להיכנס למגרש.
  • קרבה לתוואי הרשת: ככל שהגומחה קרובה לנקודה שממנה חברת החשמל מביאה את הכבל, כך התוואי קצר יותר ופחות חפירה במדרכה הציבורית, שדורשת אישור עבודה מהרשות.
  • שילוב בגדר או בקיר: הגומחה נכנסת בדרך כלל כחלק מקו הגדר או קיר החזית, ולכן צריך לתאם את מידותיה עם פרט הגדר, כולל מפלס עליון, גמר וחיפוי.
  • לא בקו כניסת רכב: גומחה בקו שער החניה או בצמוד אליו נפגעת מרכבים ומפריעה לשדה הראייה.
  • מפלס המדרכה: תחתית הפתח של הגומחה צריכה להתאים למפלס המדרכה הסופי, לא לזה שקיים ביום ההצבה. במדרכה שעדיין לא בוצעה זה דורש קביעת מפלס מתוכנית הפיתוח.
  • ריכוז תשתיות: בפרויקטים רבים גומחת החשמל, גומחת התקשורת וארון המים מרוכזים באותו קטע גדר, כדי שכל החיבורים יהיו במקום אחד. אפשרות של גומחה כפולה לחשמל ותקשורת מתוארת בעמוד גומחות כפולות לחשמל ותקשורת.

המיקום הסופי מסומן בתוכנית הפיתוח ובתוכנית החשמל, ומומלץ לקבל עליו אישור עקרוני מחברת החשמל לפני הביצוע, ולא לגלות אחרי ההצבה שנדרשת הזזה.

יסוד, תשתית וצנרת: מה מכינים לפני ההצבה

הגומחה עצמה מוצבת בזמן קצר, אבל היא תלויה בהכנה שנעשית לפניה. ההכנה כוללת בדרך כלל:

יסוד או משטח הצבה

הגומחה צריכה לעמוד על בסיס יציב ומפולס, כדי שלא תשקע ולא תיטה עם הזמן. סוג הבסיס, משטח בטון יצוק, מצע מהודק או יסוד לפי פרט, נקבע לפי הקרקע, לפי גובה הגומחה ולפי פרט הגדר שאליה היא מתחברת. בגומחה שמשולבת בקיר גדר, לרוב היסוד של הגדר ממשיך גם תחת הגומחה. הפרט המדויק צריך להיות מוגדר בתוכניות, ובמקרה של ספק לאמת מול הקונסטרוקטור ומול הצוות הטכני של בר-אל 27.

צנרת וכניסת כבלים

לפני ההצבה מניחים את צנרת החשמל שנכנסת לגומחה מלמטה: צינור או צינורות מכיוון הרחוב, שדרכם חברת החשמל מושכת את כבל ההזנה, וצינורות מכיוון המגרש, שדרכם החשמלאי מושך את הכבלים אל המבנה. מספר הצינורות, קוטרם, עומקם ורדיוסי הכיפוף נקבעים על ידי מתכנן החשמל ולפי דרישות חברת החשמל. צינור שחסר או צינור עם כיפוף חד מדי מתגלה רק ביום משיכת הכבל, ואז הגומחה כבר מוצבת והמדרכה מרוצפת. כדאי גם להשאיר חוט משיכה בכל צינור ולסמן את קצות הצינורות לפני שמכסים אותם.

הארקה

מערכת ההארקה של המבנה מתחברת בדרך כלל באזור הפילר או ארון המונים, ולכן צריך לתאם עם החשמלאי אם נדרשת הכנה להארקה בסמוך לגומחה, למשל אלקטרודה או חיבור לטבעת ההארקה, לפני שהשטח מכוסה.

סדר העבודה מול קבלן הפיתוח וקבלן החשמל

הגומחה יושבת בממשק בין שלושה גורמי ביצוע: קבלן הפיתוח שבונה את הגדר, המדרכה והיסוד; קבלן החשמל שמניח את הצנרת ומתקין את הארונות; וחברת החשמל שמבצעת את החיבור. הסדר המקובל:

  1. אישור החיבור וסוג הפילר מחברת החשמל, ואיתו קביעת מידות הגומחה.
  2. סימון מיקום הגומחה בשטח לפי תוכנית הפיתוח, ובדיקה מול תוואי הרשת.
  3. עבודות עפר וצנרת: קבלן החשמל מניח את הצינורות מהרחוב ואל המגרש, בתיאום עם קבלן הפיתוח שחופר את היסוד לגדר.
  4. יסוד או משטח הצבה לפי הפרט.
  5. הצבת הגומחה: הובלה, הנפה במנוף או במלגזה לפי המשקל, פילוס וקיבוע. הגומחה מוצבת עם הצינורות שכבר נכנסים לתוכה מלמטה.
  6. השלמת הגדר והמדרכה סביב הגומחה, כולל התאמת מפלס ופרט חיבור לקיר.
  7. התקנת הארונות: חברת החשמל מתקינה את הפילר שלה, וקבלן החשמל מתקין את ארון המונים או החלוקה, לפי חלוקת האחריות שנקבעה בבקשת החיבור.
  8. ביקורת וחיבור: בדיקת המתקן, ולאחריה חברת החשמל מבצעת את החיבור לרשת.

נקודת התיאום הקריטית היא בין שלבים 3 ו-5: הצנרת חייבת להיות במקום ובמפלס הנכון לפני שהגומחה יורדת עליה. גומחה שהוצבה לפני הצנרת מחייבת חפירה מתחתיה, ולכן כדאי לקבוע את יום ההצבה רק אחרי שהחשמלאי אישר שהצינורות מוכנים. את משקל הגומחה הספציפית, אמצעי ההרמה ודרישות הגישה לאתר יש לאמת מול בר-אל 27 לפני יום ההצבה. פרטי הפילרים עצמם מופיעים בעמוד פילר חשמל.

מסירה: מה בודקים לפני שחברת החשמל מגיעה

לפני שמזמינים את חברת החשמל לחיבור, כדאי לעבור על רשימה קצרה כדי לא לקבל ביקור סרק:

  • הגומחה מפולסת, מקובעת, וחזיתה נגישה מהרחוב ללא מכשולים.
  • תחתית הפתח במפלס המדרכה הסופי, ואין הפרש גובה שמקשה על פתיחת דלת הפילר.
  • כל הצינורות מגיעים לתוך הגומחה, פתוחים, עם חוט משיכה, ואטומים נגד כניסת חול ומים.
  • הכנת ההארקה בוצעה לפי תוכנית החשמל.
  • אין פסולת בניין, מצע או בטון בתוך הגומחה.
  • הגדר או הקיר משני צדי הגומחה הושלמו, כך שלא תידרש עבודה מסביבה אחרי התקנת הפילר.
  • מסמכי בקשת החיבור, אישור מתכנן החשמל ופרטי איש הקשר באתר זמינים.

טעויות שמעכבות חיבור חשמל

  • הזמנת גומחה לפני אישור סוג החיבור, ואז גילוי שהפילר גדול יותר.
  • מיקום בתוך המגרש או מאחורי שער, ללא גישה מהרחוב.
  • מפלס לפי המדרכה הקיימת ולא לפי המפלס הסופי בתוכנית הפיתוח.
  • צנרת שהונחה אחרי ההצבה, או צינורות עם כיפוף חד שלא מאפשר משיכת כבל.
  • גומחה בקו כניסת הרכב, שנפגעת ומפריעה לשדה הראייה.
  • אין תיאום בין פרט הגדר לגומחה, כך שהגומחה בולטת או שקועה ביחס לקיר.
  • שכחת גומחה לתקשורת או למים, שמתגלה כשהגדר כבר גמורה.

בר-אל 27 וגומחות לחיבור חשמל

בר-אל 27 מייצרת גומחות בטון טרומיות לפילרים, גומחות בודדות וכפולות לחשמל ולתקשורת ופילרי חשמל, ומספקת אותן לפרויקטי בנייה ופיתוח. התאמת הגומחה לפרויקט נעשית לפי סוג הפילר שאושר ולפי פרט הגדר והמפלסים בתוכנית הפיתוח, ולכן מומלץ להעביר את אישור החיבור, את פרט הגדר ואת מיקום הגומחה בתוכנית, ולא רק כמות. את המידע על סוגי הגומחות ועל תהליך ההזמנה אפשר לראות בעמוד גומחות לפילרים, ואת דרישות חברת החשמל יש לאמת מול נציג האזור.

שאלות נפוצות

מי מספק את הפילר, חברת החשמל או הקבלן?

זה תלוי בסוג החיבור ובחלוקת האחריות שנקבעת בבקשת החיבור. יש מקרים שבהם חברת החשמל מתקינה את הפילר שלה ואת המונה, ויש מקרים שבהם ארון המונים או ארון החלוקה הם באחריות הקבלן והחשמלאי, והפילר של חברת החשמל מותקן בנפרד. הגומחה, כלומר תא הבטון, היא בדרך כלל באחריות היזם או הקבלן, ואת החלוקה המדויקת יש לאמת מול חברת החשמל בשלב בקשת החיבור.

האם חברת החשמל צריכה לאשר את הגומחה עצמה?

חברת החשמל מגדירה את דרישותיה לנקודת החיבור: סוג הפילר, הגישה, הצנרת ולעיתים גם מידות מינימום של הנישה. הגומחה צריכה לעמוד בדרישות האלה, ובפועל הבדיקה נעשית כשעובדי חברת החשמל מגיעים להתקין את הפילר או לבצע את החיבור. כדי לא לגלות בעיה בשלב הזה, כדאי לתאם את המיקום ואת המידות עם נציג חברת החשמל מראש ולוודא שהגומחה תואמת לפילר שאושר.

מה קורה אם צריך להזיז את הגומחה אחרי שהוצבה?

הזזה אפשרית טכנית, כי מדובר באלמנט טרומי שאפשר להניף, אבל היא כרוכה בפירוק חלק מהגדר או המדרכה, בהזזת הצנרת ובהצבה מחדש על יסוד חדש. העלות והעיכוב גדולים בהרבה מהעלות של תיאום מראש. ברוב המקרים הצורך בהזזה נובע מכך שהמיקום לא אושר מול חברת החשמל או מול הרשות לפני ההצבה, וזה מה שהתהליך המתואר במאמר נועד למנוע.

האם אפשר לשלב גומחת חשמל וגומחת תקשורת באותה יחידה?

כן, יש גומחות כפולות שמיועדות לחשמל ולתקשורת יחד, עם תאים נפרדים לכל מערכת. השילוב חוסך מקום בקו הגדר ומרכז את החיבורים בנקודה אחת. עם זאת, לכל מערכת יש גורם מאשר משלו, חברת החשמל מצד אחד וספק התקשורת מצד שני, ולכל אחד דרישות משלו לצנרת ולגישה, ולכן צריך לתאם את שניהם לפני קביעת המידות. יש לבדוק מול בר-אל 27 את הדגמים הזמינים.

באיזה שלב של הפרויקט צריך להזמין את הגומחה?

אחרי שסוג החיבור והפילר אושרו על ידי חברת החשמל ולפני תחילת עבודות הגדר והפיתוח בחזית. הזמנה מוקדמת מדי מסתכנת בגומחה שלא מתאימה לפילר; הזמנה מאוחרת מדי מעכבת את הגדר, כי הגומחה היא חלק ממנה. מומלץ לתאם את מועד האספקה עם קבלן הפיתוח כך שהגומחה תגיע כשהיסוד והצנרת מוכנים, ולא תאוחסן באתר שבועות.

מה צריך להעביר ליצרן הגומחה?

סוג הפילר או הארונות שהגומחה צריכה להכיל, לפי אישור חברת החשמל; מידות הפתח הנדרשות; פרט הגדר או הקיר שהגומחה משתלבת בו, כולל גובה ומפלס עליון; מספר וקוטר הצינורות שנכנסים מלמטה; ומיקום הגומחה בתוכנית. עם המידע הזה אפשר לבחור את הדגם המתאים ולתאם את מועד האספקה עם לוח הזמנים של הפיתוח.

מתכננים פרויקט שבו נדרשת גומחת בטון לפילר חשמל, לתקשורת או לשניהם? ניתן להעביר לבר-אל 27 את אישור החיבור, פרט הגדר, המידות והכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

רוצה לקבל הצעת מחיר?

בוא לקבל ליווי אישי ומקצועי לאורך כל הדרך משלב התכנון ועד לביצוע בשטח, השאיר פרטים ונשמח לעמוד לשירותך