קטגוריות
מיגון

מיגונית טרומית, ממ"ד בנוי ומיגונית פלדה: השוואה

מיגונית טרומית, ממ"ד בנוי ומיגונית פלדה הם שלושה מסלולים שונים להשגת מרחב מוגן, ולכל אחד מהם מתאים מצב אחר. ממ"ד בנוי הוא חדר מוגן שיוצקים כחלק מהמבנה, ולכן הוא הפתרון הטבעי בבנייה חדשה או בתוספת בנייה. מיגונית טרומית היא יחידת בטון מזוין שמיוצרת במפעל, מובלת ומונפת למקומה ביום אחד, ולכן מתאימה למבנה קיים, לחצר, לשטח ציבורי ולאתר עבודה. מיגונית פלדה היא יחידה מתכתית קלה יותר, שהיתרון שלה הוא בניידות ובמשקל, ומגבלותיה בעמידות לאורך זמן ובתחושת השהייה. ההשוואה הבאה מיועדת למי שצריך להחליט: בעלי בתים, יזמים, מנהלי מפעלים, רשויות ומתכננים. היא מתמקדת בזמן, בהיתרים, בניידות, בעלות יחסית ובהתאמה למצב הקיים, ולא בנתוני הגנה, שאותם קובעות ההנחיות המחייבות.

מה כל אחד מהפתרונות

ממ"ד בנוי

ממ"ד (מרחב מוגן דירתי) הוא חדר שנבנה כחלק בלתי נפרד מהמבנה, בקירות בטון מזוין עבים, עם דלת הדף וחלון הדף. הוא מתוכנן על ידי מהנדס הבניין, יוצק יחד עם השלד ומאושר במסגרת היתר הבנייה של המבנה כולו. הדרישות לתכנונו מפורסמות על ידי פיקוד העורף ומחייבות בבנייה חדשה.

מיגונית טרומית

מיגונית טרומית היא מרחב מוגן שיוצק במפעל כיחידה שלמה או כאלמנטים שמורכבים בשטח, מבטון מזוין, עם דלת הדף ופתחי אוורור. היא מגיעה מוכנה, מונפת במנוף ומוצבת על משטח מוכן. היתרון המרכזי: אין עבודות בנייה רטובות באתר, ואפשר להציב אותה ליד מבנה קיים שאין בו מרחב מוגן. פירוט על המוצר עצמו מופיע בעמוד מיגונית בטון.

מיגונית פלדה

מיגונית פלדה היא יחידה שנבנית מלוחות פלדה עבים על שלד מתכת, ולעיתים בשילוב חומרים נוספים. משקלה נמוך ממיגונית בטון בגודל דומה, ולכן ההובלה וההצבה פשוטות יותר. לעומת זאת היא רגישה לקורוזיה ודורשת טיפול בצבע ובאיטום לאורך השנים, ומתחממת מהר בשמש. יש לבדוק מול בר-אל 27 את זמינות המוצר, שכן העמודים באתר עוסקים במוצרי בטון.

טבלת השוואה

קריטריון ממ"ד בנוי מיגונית טרומית (בטון) מיגונית פלדה
מתי מתאים בנייה חדשה, תוספת בנייה, שיפוץ מקיף מבנה קיים, חצר, שטח ציבורי, מפעל, אתר עבודה צורך זמני או נייד, מקום עם מגבלת משקל או גישה
זמן עד למרחב מוגן פעיל ארוך: תלוי בהיתר ובבניית השלד קצר: ייצור במפעל, הצבה ביום אחד. יש לאמת מול היצרן קצר: הצבה מהירה
היתר חלק מהיתר הבנייה של המבנה תלוי במיקום, בגודל ובשימוש. יש לברר מול הרשות תלוי במיקום ובשימוש. יש לברר מול הרשות
עבודות באתר יציקה, זיון, טפסנות, גמר הכנת משטח, הנפה, פילוס, חיבור חשמל הכנת משטח, הנפה או גרירה, חיבור חשמל
ניידות אין ניתנת להנפה מחדש בכפוף לגישת מנוף גבוהה
עמידות לאורך זמן כמו המבנה עצמו בטון: תחזוקה מועטה פלדה: צבע, איטום, בדיקת קורוזיה
נוחות שהייה חדר פנימי בבית, ממוזג לרוב מסה תרמית של בטון, אוורור לפי ההנחיות מתחממת מהר, דורשת בידוד
שימוש יומיומי חדר שינה, משרד, מחסן מחסן גינה, חדר עבודה, בכפוף לשמירת הפינוי מוגבל בגלל חום ורעש
עלות יחסית חלק מתקציב הבנייה בינונית, כולל הובלה ומנוף משתנה לפי עובי הפלדה והגמר

הטבלה מציגה שיקולים כלליים בלבד. רמת ההגנה של כל פתרון נקבעת לפי הדרישות המחייבות של פיקוד העורף, ולא לפי סוג החומר, ויש לוודא שהיחידה הספציפית עומדת בהן.

זמן אספקה: מה באמת קובע את לוח הזמנים

הפער בזמן בין הפתרונות נובע פחות מהייצור ויותר מהתהליך הסובב אותו. ממ"ד בנוי כפוף להיתר בנייה מלא, לתכנון קונסטרוקטיבי, ליציקה ולאשפרה, ולכן הוא נמדד בחודשים, ולעיתים שנה ויותר כשמדובר בתוספת למבנה קיים. מיגונית טרומית מיוצרת במפעל במקביל להכנת השטח ולבירור ההיתר, וההצבה עצמה נעשית ביום אחד. זמן הייצור והאספקה של דגם ספציפי משתנה לפי עומס המפעל והמלאי, ויש לאמת אותו מול הצוות הטכני של בר-אל 27 בעת ההזמנה.

שני דברים שכדאי להתחיל בהם מוקדם בכל מסלול: בירור ההיתר מול הרשות המקומית, ובדיקת גישת מנוף ומשאית לנקודת ההצבה. שניהם עלולים לעכב יותר מהייצור עצמו.

היתרים: מה שונה בין המסלולים

ממ"ד בנוי הוא חלק מהיתר הבנייה של המבנה ונבדק במסגרתו. מיגונית טרומית או מיגונית פלדה הן תוספת למגרש, והשאלה אם נדרש היתר, איזה סוג של הליך ומה נדרש להגיש תלויה במיקום, בגודל היחידה, בשימוש ובתקנות התכנון והבנייה שמתעדכנות מעת לעת. המידע הרשמי מפורסם באתרי הממשלה, ובפועל הבירור נעשה מול מחלקת ההנדסה של הרשות המקומית, לעיתים באמצעות אדריכל או יועץ מיגון.

הכלל המעשי: לא להזמין לפני שיודעים איזה הליך נדרש. גם כשההליך פשוט, הרשות עשויה לדרוש תוכנית מיקום, פרט יסוד או אישור מהנדס. ייצור במפעל מאפשר לעבוד במקביל, אבל ההצבה עצמה צריכה להתבצע אחרי שהמעמד התכנוני ברור.

ניידות: מתי היא שיקול מכריע

ניידות היא ההבדל החד ביותר בין ממ"ד בנוי לשתי המיגוניות. ממ"ד נשאר במקומו לתמיד. מיגונית טרומית מיועדת להנפה, ולכן אפשר להעביר אותה למיקום אחר במגרש, לאתר אחר או למכור אותה, בכפוף לגישת מנוף ולאישור המיקום החדש. מיגונית פלדה קלה יותר וניידותה גבוהה עוד יותר, ולעיתים ניתנת להעברה בציוד קל.

ניידות חשובה במיוחד ב:

  • אתרי בנייה ותשתית: המיגונית זזה עם התקדמות השלבים ויוצאת בסיום.
  • שכירות: מי שגר בבית שכור ורוצה מרחב מוגן שילך איתו.
  • שטחים שמשתנים: מפעל שמתרחב, אירועים, מתקנים זמניים.
  • אי ודאות תכנונית: כשעדיין לא ברור אם תהיה בנייה חדשה בעתיד.

מי שבונה בית חדש ואין לו צורך בניידות יבחר כמעט תמיד בממ"ד בנוי, כי הוא חלק מהתכנון, מהתקציב ומההיתר ממילא.

התאמה לבית קיים מול בנייה חדשה

בנייה חדשה

בבנייה חדשה הדרישה למרחב מוגן היא חלק מההיתר, והממ"ד מתוכנן מלכתחילה כחדר בבית. השאלה של מיגונית טרומית עולה בבנייה חדשה בעיקר במבני משק, מפעלים, מבנים ציבוריים ואתרים שבהם רוצים מרחב מוגן חיצוני נפרד, או כתוספת למבנה שהממ"ד שלו רחוק מחלק מהשוהים.

בית קיים ללא מרחב מוגן

כאן ההשוואה האמיתית. תוספת ממ"ד למבנה קיים דורשת חיבור לשלד, יסודות חדשים, פתיחת קיר, ולעיתים חיזוק המבנה. זה פרויקט בנייה לכל דבר, עם היתר, מהנדס וקבלן. מיגונית טרומית בחצר עוקפת את רוב זה: היא עומדת בפני עצמה על משטח מוכן, לא נוגעת בשלד הקיים, ומתאימה גם למקומות שבהם תוספת בנייה אינה אפשרית מבחינה תכנונית. הפשרה היא המרחק: כדי להגיע אליה יוצאים מהבית, ולכן חשוב שהמיקום יהיה קרוב ככל האפשר לדלת ובמסלול פנוי. השוואה מפורטת יותר בין בנייה במקום להצבה טרומית מופיעה במאמר על מיגונית בבנייה מקומית.

מבנה קיים עם מרחב מוגן חלקי

במפעלים ובמוסדות רבים יש מקלט או ממ"ד בחלק אחד של המתחם, אבל לא בטווח הגעה של כל העובדים. במקרה כזה מיגונית טרומית משלימה את הכיסוי בלי לגעת במבנה, ואפשר להוסיף יחידות בהדרגה.

עלות יחסית: על מה משלמים בכל מסלול

בלי לנקוב במספרים, מבנה העלות שונה בכל פתרון. בממ"ד בנוי משלמים על תכנון, היתר, יציקה, גמר ואת התוספת לשטח המבנה, ולרוב זה נבלע בתקציב הבנייה. במיגונית טרומית משלמים על היחידה, על ההובלה, על המנוף ועל הכנת המשטח והחשמל, וכל אחד מהרכיבים תלוי במרחק, בגישה ובדגם. במיגונית פלדה המחיר תלוי בעובי הפלדה, בגמר ובבידוד, ויש להוסיף את עלות התחזוקה לאורך השנים.

לצורך השוואה הוגנת כדאי לחשב עלות כוללת לאורך זמן: רכישה, הצבה, היתר, תחזוקה, ובמיגוניות גם ערך מכירה חוזרת. מפרטים ומחירים לדגמי בטון יש לקבל מהצוות של בר-אל 27 על בסיס המיקום והדרישות בפועל.

איך בוחרים: סדר שאלות

  1. יש בנייה חדשה או תוספת בנייה מתוכננת? אם כן, ממ"ד בנוי הוא ברירת המחדל.
  2. המבנה קיים ואין בו מרחב מוגן, או שהקיים רחוק מדי? מיגונית טרומית בחצר או בשטח.
  3. הצורך זמני או נייד, ויש מגבלת משקל או גישה? לשקול מיגונית פלדה, עם עין על תחזוקה ונוחות.
  4. מי ישתמש ובאיזה מרחק? קובע גודל, מיקום ומספר יחידות.
  5. מה דורשת הרשות? לברר לפני ההזמנה.
  6. יש גישה למנוף? אם לא, גם מיגונית טרומית עשויה לדרוש פתרון הנפה מיוחד או אלמנטים מורכבים.

בר-אל 27 ומיגוניות טרומיות

בר-אל 27 מייצרת מוצרי מיגון מבטון טרומי ואלמנטי מיגון לפרויקטים. בפנייה שמטרתה להשוות בין מסלולים, המידע שעוזר הוא: האם המבנה קיים או בתכנון, מספר המשתמשים, מיקום מוצע ומרחקו מהמבנה, נתוני גישה למשאית ולמנוף, והאם כבר נעשה בירור מול הרשות. על בסיס זה ניתן לבחון אם מיגונית טרומית מתאימה, באיזה גודל ובאיזה מיקום. שאלות על רמת ההגנה מפורטות במאמר האם מיגונית בטוחה. מידות, משקלים, זמני אספקה ותהליך ההתקנה יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27, וההתאמה הסופית נעשית לפי דרישות פיקוד העורף, הרשות המקומית והיועצים.

שאלות נפוצות

האם מיגונית טרומית נחשבת מרחב מוגן לכל דבר?

מיגונית טרומית שמיוצרת ומוצבת לפי הדרישות המחייבות של פיקוד העורף היא מרחב מוגן, אבל המעמד תלוי בעמידה בדרישות ולא בשם המוצר. חשוב לוודא שהדגם הספציפי מיוצר לפי ההנחיות העדכניות, שההצבה נעשתה כנדרש, ושהמיקום אושר. בהקשר של דרישות היתר בנייה, רשויות עשויות להתייחס למיגונית חיצונית באופן שונה מממ"ד בנוי, ואת זה מבררים מול הרשות.

אפשר להוסיף ממ"ד לבית קיים במקום מיגונית?

אפשר, וזה נעשה בפרויקטים רבים, אבל מדובר בתוספת בנייה: היתר, מהנדס, יסודות, חיבור לשלד וגמר. זה מתאים כשמתכננים ממילא שיפוץ או הרחבה, וכשיש מקום ותנאים תכנוניים. כשהמטרה היא מרחב מוגן זמין בזמן קצר, או כשתוספת בנייה אינה אפשרית, מיגונית טרומית בחצר היא לרוב הדרך הישירה יותר.

מה עדיף לבית שכור?

לשוכר אין אפשרות לבנות ממ"ד, ולכן הבחירה היא בין מיגונית טרומית למיגונית פלדה. השיקול המרכזי הוא הניידות: שתיהן ניתנות להעברה, אך מיגונית בטון דורשת מנוף בכל העברה. אם צפויים מעברי דירה תכופים או שאין גישת מנוף, מיגונית פלדה קלה יותר. אם מדובר בשהייה ארוכה, בטון מספק תחזוקה מועטה ונוחות שהייה טובה יותר. בכל מקרה נדרש אישור בעל הנכס ובירור מול הרשות.

מיגונית פלדה או בטון: מה ההבדל בתחזוקה?

בטון מזוין הוא חומר שמתוחזק מעט: ניקוי, בדיקת דלת ואוורור, ובדיקה תקופתית של סדקים או פגיעות. פלדה דורשת טיפול מונע נגד קורוזיה, בעיקר באזורים לחים או קרובים לים: צבע, איטום, בדיקת ריתוכים ואטמים. גם הבידוד התרמי במיגונית פלדה דורש תשומת לב כדי שאפשר יהיה לשהות בה בקיץ. לאורך שנים ההבדל הזה מצטבר.

כמה זמן לוקח להציב מיגונית טרומית?

ההצבה עצמה, מהגעת המשאית ועד שהיחידה מפולסת על המשטח, נמדדת בשעות. מה שקובע את לוח הזמנים הכולל הוא הכנת המשטח, בירור ההיתר, זמינות המנוף וזמן הייצור או המלאי במפעל. זמנים מדויקים לדגם ולמיקום ספציפיים יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27 בעת ההזמנה.

אפשר לחבר מיגונית טרומית לבית?

מיגונית טרומית מתוכננת כיחידה עצמאית, ולרוב מוצבת בסמוך לבית ולא כחלק ממנו. חיבור פיזי למבנה, כמו מעבר מקורה או פתיחת דלת מהבית ישירות לתוכה, הוא שינוי תכנוני שדורש בדיקה מול מהנדס, יועץ מיגון והרשות, ועשוי להשפיע על מעמד ההיתר. הפתרון הנפוץ הוא הצבה קרוב לדלת יציאה קיימת, במסלול קצר ופנוי.

מה קורה למיגונית כשמוכרים את הבית?

ממ"ד בנוי נמכר עם הבית ומעלה את ערכו. מיגונית טרומית אפשר להשאיר במקום כחלק מהנכס, או להניף ולקחת למיקום הבא, בכפוף לגישת מנוף ולאישור המיקום החדש. יש לזה ערך במיוחד למי שמתכנן לעבור, ולכן כדאי לסכם את זה מראש בעסקת המכירה.

מתלבטים בין ממ"ד בנוי למיגונית טרומית, או משלימים מרחב מוגן למבנה קיים? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכנית או תצלום של המגרש, מספר המשתמשים ונתוני הגישה לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר.

קטגוריות
מיגון

מיגונית לשטח ציבורי, מוסד או עסק: מה שונה מהצבה בחצר פרטית

מיגונית לשטח ציבורי, למוסד או לעסק היא מרחב מוגן טרומי שמוצב כדי לתת מענה למי שנמצא מחוץ למבנה מוגן בזמן אזעקה: תלמידים בחצר בית ספר, עובדים ברצפת ייצור, פועלים באתר עבודה, נהגים בתחנת דלק, מבקרים בפארק. ההבדל מהצבה בחצר פרטית אינו במוצר עצמו אלא בכל מה שסביבו: הקיבולת נקבעת לפי מספר אנשים ולא לפי משפחה, המיקום נקבע לפי זמן הריצה מכל נקודה בשטח, נדרשת נגישות לאנשים עם מוגבלות, שילוט, תאורה, גורם אחראי לתחזוקה, ולרוב גם תיאום מול הרשות המקומית או בעלי השטח. המאמר מיועד למנהלי ביטחון ובטיחות, מנהלי מפעלים ואתרים, מהנדסי רשויות, מנהלי מוסדות חינוך ואנשי רכש, ומפרט מה משתנה בכל אחד מהשלבים: תכנון, תיאום, הצבה ותפעול שוטף.

מה ההבדל בין מיגונית לשטח ציבורי למיגונית לחצר פרטית

ההבדל העיקרי הוא בהגדרת המשתמש. בחצר פרטית המשתמשים ידועים, מספרם קבוע, כולם מכירים את המקום ומגיעים אליו באותו מסלול. בשטח ציבורי, במוסד או בעסק, המשתמשים מתחלפים: עובדי משמרת, תלמידים בהפסקה, לקוחות, קבלני משנה, מבקרים. חלקם לא יודעים היכן המיגונית נמצאת, חלקם לא יכולים לרוץ, וחלקם מגיעים בקבוצה גדולה בבת אחת.

מכאן נגזרים ארבעה הבדלים מעשיים:

  • קיבולת: נקבעת לפי מספר האנשים שצפויים להיות בשטח בשעת השיא, לא לפי מספר קבוע של דיירים.
  • מיקום: נקבע לפי מרחק ריצה מכל נקודת שהייה בשטח, ולעיתים נדרשות כמה מיגוניות במקום אחת גדולה.
  • נגישות ושילוט: חובה לחשוב על מי שלא מכיר את המקום ועל מי שנע בכיסא גלגלים.
  • אחריות: יש גורם מוגדר שאחראי שהמיגונית פתוחה, נקייה, מוארת וזמינה בכל שעה.

הדרישות המחייבות למרחבים מוגנים ולהתגוננות אזרחית מפורסמות על ידי פיקוד העורף ובאתרי הממשלה, ומשתנות לפי סוג המבנה, אזור הארץ וייעוד השטח. המאמר מציג את השיקולים, ואת הדרישות עצמן יש לאמת מול ההנחיות העדכניות ומול יועץ המיגון של הפרויקט.

למי זה רלוונטי: סוגי שטחים וסוגי משתמשים

הצורך במיגונית בשטח פתוח עולה בכל מקום שבו אנשים שוהים דרך קבע במרחק שאינו מאפשר להגיע למרחב מוגן בנוי בזמן ההתרעה. הרשימה הבאה אינה ממצה, אבל היא מכסה את רוב הפניות:

  • רשויות מקומיות: גני שעשועים, פארקים, מגרשי ספורט, תחנות אוטובוס מרכזיות, שווקים, חופים ומרכזי מסחר פתוחים.
  • מוסדות חינוך: חצרות בתי ספר וגני ילדים, מגרשי ספורט של בתי ספר, קמפוסים.
  • מפעלים ומרכזים לוגיסטיים: רצפות ייצור, מגרשי אחסון פתוחים, אזורי פריקה וטעינה, חניוני עובדים.
  • אתרי בנייה ותשתית: אתרים שבהם הפועלים נמצאים בשטח פתוח לאורך כל היום, ללא מבנה מוגן בסביבה.
  • עסקים ושירותים: תחנות דלק, משתלות, מסעדות עם חצר, מוסכים, חוות סולאריות, מתקני מים וחשמל.
  • חקלאות: מבני משק, אזורי מיון ואריזה, חממות.

בכל אחד מהמקרים השאלה הראשונה זהה: כמה אנשים נמצאים בשטח בשעת השיא, והיכן בדיוק הם נמצאים כשנשמעת אזעקה.

איך קובעים קיבולת ומספר מיגוניות

הקיבולת נקבעת לפי מספר האנשים שצריכים להיכנס, לא לפי גודל השטח. הנוהג המקובל בתכנון הוא לספור את שעת השיא: הפסקה גדולה בבית ספר, החלפת משמרת במפעל, שבת בפארק, יום אספקה במרכז לוגיסטי. למספר הזה מוסיפים מרווח לאורחים, לקבלני משנה ולמבקרים. שטח מינימלי לאדם, מספר פתחים ודרישות אוורור נקבעים בהנחיות המחייבות, ואין להסתמך על הערכה כללית.

כשמספר האנשים גדול, לרוב עדיף לפזר כמה מיגוניות קטנות יותר בשטח מאשר להציב אחת גדולה. הסיבה היא זמן הריצה: מיגונית אחת במרכז המפעל לא עוזרת למי שנמצא בקצה מגרש האחסון. פיזור נכון מקצר את המרחק מכל נקודה, מפחית עומס בפתח בזמן הכניסה ומאפשר להוסיף יחידות בהדרגה כשהשטח מתרחב.

מה סופרים בפועל

  1. מספר האנשים בשעת השיא בכל אזור שהייה בנפרד (חצר, אולם, מגרש, מחסן).
  2. אנשים שאינם קבועים: מבקרים, ספקים, קבלנים, הורים באיסוף.
  3. אנשים עם מוגבלות ניידות שצריכים גישה ללא מדרגות ומקום לכיסא גלגלים.
  4. אזורים שבהם אין מבנה מוגן בטווח סביר, לעומת אזורים שכבר מכוסים.

מיקום המיגונית: זמן ריצה, גישה ונראות

מיקום נכון של מיגונית בשטח ציבורי נקבע לפי זמן ההגעה אליה מכל נקודת שהייה, לא לפי נוחות ההצבה. זמן ההתרעה משתנה בין אזורי הארץ ומפורסם על ידי פיקוד העורף, ולפיו נגזר המרחק המרבי שאדם יכול לעבור ברגל, בריצה סבירה, כולל אנשים מבוגרים וילדים. ממרחק זה קובעים כמה יחידות נדרשות והיכן.

מעבר לזמן הריצה, יש לבדוק:

  • מסלול פנוי: ללא גדרות, מדרגות, שערים נעולים או שטח חנייה שיכול להיחסם.
  • נראות: המיגונית צריכה להיראות ממרחק, גם למי שלא מכיר את השטח. הצבה מאחורי מבנה או צמחייה פוגעת בזה.
  • גישה לרכב חירום: אמבולנס צריך להגיע לקרבת המיגונית.
  • מרחק ממפגעים: מיכלי דלק וגז, חומרים דליקים, קווי חשמל עיליים, עצים גדולים.
  • תשתיות תת קרקעיות: אין להציב מעל צנרת מים, ביוב, חשמל או תקשורת שדורשת גישה לתחזוקה.
  • גישת מנוף והובלה: המשאית והמנוף צריכים להגיע לנקודת ההצבה ביום ההתקנה, גם בשטח פעיל.

במקום עבודה שבו הצוות מתחלף, נוהל החירום צריך להגדיר לכל עמדה את המיגונית הקרובה אליה, ולא להשאיר את הבחירה לרגע האזעקה.

נגישות, שילוט ותאורה

במיגונית בחצר פרטית המשפחה יודעת היכן היא ואיך נכנסים. בשטח ציבורי צריך להניח שאיש לא יודע. שלושה מרכיבים סוגרים את הפער:

נגישות

מרחב מוגן שמשרת את הציבור צריך לאפשר כניסה למי שנע בכיסא גלגלים או בהליכון: מפלס כניסה ללא מדרגה או עם רמפה בשיפוע מתאים, רוחב פתח מספיק, סף נמוך, ומקום פנוי בפנים לסיבוב. דרישות הנגישות למבנים ולשטחים ציבוריים בישראל מעוגנות בחקיקה ובתקנות שמפורסמות באתרי הממשלה, והתאמת המיגונית אליהן נעשית בתיאום עם יועץ נגישות של הפרויקט. יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27 אילו פתרונות פתח ומפלס זמינים.

שילוט

שילוט הכוונה מכל אזור שהייה אל המיגונית, שילוט זיהוי על היחידה עצמה, וסימון של קיבולת ושל הגורם האחראי. בשטחים שבהם יש מבקרים שאינם דוברי עברית כדאי לשלב סמלים ושפות נוספות.

תאורה

המיגונית צריכה להיות מוארת מבחוץ, כדי שיראו אותה בלילה, ומבפנים, כדי שאפשר יהיה לשהות בה. חיבור החשמל, תאורת חירום עם גיבוי ואוורור נקבעים בתכנון ומחייבים תיאום מול חשמלאי הפרויקט.

תיאום מול הרשות המקומית ובעלי השטח

הצבת מיגונית בשטח ציבורי כמעט תמיד מערבת יותר מגורם אחד. ברשות מקומית זה הנדסה, ביטחון, גינון ולעיתים תנועה. במוסד חינוכי זה הרשות, משרד החינוך והנהלת המוסד. במפעל זה הבעלים, מנהל הבטיחות, ולעיתים המועצה האזורית או מנהלת אזור התעשייה. באתר עבודה זה הקבלן הראשי, מנהל העבודה ויועץ הבטיחות.

סדר עבודה מקובל:

  1. הגדרת הצורך: כמה אנשים, היכן, ומה כבר קיים בשטח.
  2. בדיקת דרישות: ההנחיות המחייבות לסוג השטח, כולל שאלת ההיתר. חובת היתר משתנה לפי סוג המבנה, השטח והשימוש, ויש לברר אותה מול הרשות ומול יועץ המיגון לפני ההזמנה.
  3. תוכנית מיקום: סימון היחידות על תוכנית השטח, כולל מסלולי הגעה ותשתיות.
  4. אישורים: הגשה לגורמים הרלוונטיים לפי דרישות הרשות.
  5. הכנת השטח: משטח ישר ויציב, גישה למנוף, נקודת חשמל.
  6. הצבה ומסירה: הנפה, פילוס, חיבור חשמל, בדיקת דלתות ואוורור, מסירה לגורם האחראי.

מידע כללי על הצבה עצמאית ועל האחריות שנלווית לה מופיע במאמר על הצבת מיגוניות באופן עצמאי. בשטח ציבורי כדאי להימנע מקיצורי דרך בשלב האישורים, כי המיגונית תשרת ציבור שלא בחר בה, והאחריות המשפטית מוטלת על בעלי השטח.

אחריות תחזוקה ותפעול שוטף

מיגונית בחצר פרטית מתוחזקת על ידי מי שגר לידה. בשטח ציבורי, בלי גורם אחראי מוגדר, היא הופכת תוך חודשים למחסן, לנקודת גרפיטי או למקום נעול שאיש לא מוצא את המפתח שלו. לכן חלק מהתכנון הוא הגדרת בעלים תפעולי: מי מחזיק במפתח אם יש נעילה, מי בודק שהדלת נפתחת, מי מנקה, מי מחליף נורה, ומי מדווח על נזק.

רשימת בדיקה תקופתית מקובלת:

  • הדלת נפתחת ונסגרת בקלות ואינה נעולה בשעות שבהן יש אנשים בשטח.
  • הפנים פנוי מציוד, פסולת ואחסון.
  • תאורה פנימית וחיצונית תקינה, כולל גיבוי חירום.
  • אוורור פנוי, אין חסימה של פתחים.
  • השילוט קריא ולא הוסר.
  • אין סדקים, שברים או פגיעה בבטון בעקבות רכב או ונדליזם.
  • הגישה למיגונית לא נחסמה על ידי חנייה, ציוד או צמחייה שגדלה.

במפעלים ובמוסדות כדאי לשלב את הבדיקה בסבב הבטיחות החודשי ולתרגל כניסה למיגונית עם כל הצוות, כפי שמתרגלים פינוי בשריפה.

בר-אל 27 ומיגוניות לשטחים ציבוריים ועסקיים

בר-אל 27 מייצרת מוצרי מיגון מבטון טרומי, כולל אלמנטי מיגון לפרויקטים. בפנייה לגבי שטח ציבורי, מוסד או עסק, המידע שמקצר את התהליך הוא: תוכנית השטח או תצלום אוויר עם סימון אזורי השהייה, מספר האנשים בשעת השיא, דרישות נגישות, נתוני גישה למנוף ולמשאית, והאם קיימת כבר תוכנית מיגון של יועץ. על בסיס הנתונים האלה ניתן לבחון את מספר היחידות, הגודל והמיקום, ולקבל הצעת מחיר. שאלות על רמת ההגנה של מיגונית טרומית ועל מה היא נותנת ומה לא מפורטות במאמר האם מיגונית בטוחה. מפרטים, מידות, משקלים ותהליכי התקנה יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27, וההתאמה בפועל נעשית לפי דרישות פיקוד העורף, הרשות המקומית ויועצי הפרויקט.

שאלות נפוצות

האם מפעל או עסק חייב להציב מיגונית בשטח הפתוח שלו?

החובה תלויה בסוג המבנה, במספר העובדים, באזור הארץ ובקיומו של מרחב מוגן בנוי בטווח ההגעה. אין תשובה אחידה לכל העסקים. הדרך הנכונה היא לבדוק את ההנחיות המחייבות של פיקוד העורף לסוג העסק, להתייעץ עם יועץ מיגון או בטיחות, ולברר מול הרשות המקומית אם נדרש היתר. גם כשאין חובה פורמלית, מעסיק רבים בוחרים להציב מיגונית כחלק מאחריותם לבטיחות העובדים.

כמה מיגוניות צריך בחצר בית ספר?

המספר נגזר ממספר התלמידים והצוות שנמצאים בחצר בהפסקה הגדולה, מהשטח המינימלי לאדם לפי ההנחיות, ומזמן ההגעה מכל פינה בחצר. לרוב התשובה היא כמה יחידות מפוזרות ולא אחת גדולה, בעיקר כשהחצר גדולה או מחולקת למגרשים. חשוב גם לספור את מי שכבר מכוסה על ידי ממ"דים או מקלט בתוך המבנה, ולהתמקד באזורים שרחוקים מהם.

מה ההבדל בין מיגונית באתר בנייה למיגונית קבועה בשטח ציבורי?

באתר בנייה המיגונית זמנית: היא נכנסת עם תחילת העבודות, יכולה לזוז עם התקדמות השלבים, ויוצאת בסיום. לכן חשובה בה במיוחד האפשרות להעברה בהנפה ומיקום שלא יפריע לעבודות. בשטח ציבורי המיגונית קבועה, ולכן מקבלים משקל גדול יותר הגמר, הנגישות, השילוט, החיבור לחשמל וההשתלבות בסביבה. בשני המקרים דרישות ההגנה עצמן נקבעות לפי אותן הנחיות.

איך מוודאים שהמיגונית לא תהיה נעולה כשצריך אותה?

זו הבעיה התפעולית הנפוצה ביותר בשטחים ציבוריים. הפתרונות המקובלים: הימנעות מנעילה בכלל בשעות הפעילות, נעילה רק בשעות שאין אנשים בשטח עם נוהל פתיחה ברור, או מנגנון שמאפשר פתיחה מבפנים ומבחוץ ללא מפתח. בכל מקרה יש להגדיר גורם אחראי, לרשום את הנוהל ולבדוק אותו בסבב הבטיחות. פתרונות הנעילה הזמינים יש לאמת מול בר-אל 27.

האם מיגונית בשטח ציבורי חייבת להיות נגישה לכיסא גלגלים?

שטחים ומבנים שמשרתים את הציבור כפופים לחקיקת הנגישות בישראל, והמיגונית היא חלק מהשטח הזה. ההתאמה הנדרשת נקבעת בתיאום עם יועץ נגישות של הפרויקט ולפי התקנות העדכניות. ברמה המעשית מדובר בכניסה ללא מדרגה או עם רמפה, רוחב פתח מתאים ומקום פנוי בפנים. במפעל שבו כל העובדים ידועים הדרישה עשויה להיות שונה, אבל גם שם כדאי לתכנן לפחות יחידה אחת נגישה.

מי אחראי על המיגונית אחרי ההצבה?

בעלי השטח או מי שמפעיל אותו: הרשות המקומית בשטח ציבורי, הנהלת המוסד בבית ספר, הבעלים או מנהל הבטיחות במפעל, הקבלן הראשי באתר בנייה. היצרן אחראי למוצר לפי תנאי האחריות שסוכמו, ולא לתפעול השוטף. לכן כדאי שכבר בשלב ההזמנה יוגדר בכתב מי מקבל את המפתחות, מי מבצע את הבדיקה התקופתית ולמי מדווחים על נזק.

אפשר להזיז מיגונית אחרי שהוצבה?

מיגונית טרומית מיועדת להנפה, ולכן העברה אפשרית עקרונית, בכפוף לגישת מנוף, לניתוק תשתיות ולאישור מחדש של המיקום החדש. זה יתרון בולט באתרי עבודה ובשטחים שמשתנים. יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27 את תנאי ההנפה של הדגם הספציפי, ולתאם מראש עם קבלן המנוף.

מתכננים הצבת מיגוניות בשטח ציבורי, במוסד או בעסק? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכנית שטח, מספר האנשים, דרישות הנגישות ונתוני הגישה לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר.

קטגוריות
מיגון

מיגונית להשכרה או לרכישה: איך מחליטים

מיגונית להשכרה או לרכישה היא שאלה של אופק זמן לפני שהיא שאלה של מחיר. ככלל, השכרה מתאימה לצורך זמני ומוגדר, כמו אתר עבודה שייסגר, אירוע או תקופת בנייה, ורכישה מתאימה למיקום קבוע שבו המיגונית תשמש שנים. בין שני הקצוות יש שטח אפור שבו ההחלטה תלויה בעלות הכוללת לאורך התקופה, בגמישות שנדרשת, ובשאלה מי נושא בתחזוקה ובפינוי. המאמר הזה מסדר את השיקולים בטבלה ובשאלות מנחות, ומיועד לבעלי בתים, מנהלי מפעלים ואתרי עבודה, מוסדות ורשויות שצריכים להחליט. הוא אינו מדריך מחירים; את הגורמים שמשפיעים על מחיר הרכישה אפשר לקרוא בעמודים ייעודיים באתר. האם בר-אל 27 מציעה מסלול השכרה ובאילו תנאים, יש לבדוק ישירות מול בר-אל 27.

מה ההבדל בין מיגונית להשכרה למיגונית לרכישה

בשני המקרים מדובר באותו סוג מוצר: מיגונית בטון טרומית שמוצבת על משטח מוכן ואפשר להניף ולהעביר. ההבדל אינו במוצר אלא בעסקה. ברכישה המזמין משלם פעם אחת, המיגונית שלו, והוא אחראי עליה מיום ההצבה. בהשכרה המזמין משלם תשלום תקופתי, המיגונית נשארת בבעלות המשכיר, ובסיום התקופה היא מפונה. שלושת הרכיבים שמשתנים בין המסלולים הם הבעלות, מבנה התשלום, והאחריות על התחזוקה והפינוי. כל השאר, ובעיקר רמת ההגנה, אינו תלוי במסלול העסקה אלא במוצר עצמו ובעמידתו בדרישות פיקוד העורף.

טבלת השוואה: השכרה מול רכישה

שיקול השכרה רכישה
אופק זמן מתאים קצר ומוגדר: חודשים עד שנה-שנתיים, או תקופה שיש לה סיום ידוע ארוך או בלתי מוגבל: מיקום קבוע לשנים
מבנה העלות תשלום תקופתי, לרוב בתוספת הובלה, הצבה ופינוי תשלום חד פעמי בתוספת הובלה והצבה
עלות כוללת לאורך זמן נמוכה בתקופה קצרה, עולה ככל שהתקופה מתארכת גבוהה בהתחלה, קבועה לאורך זמן
בעלות נשארת אצל המשכיר עוברת למזמין
גמישות גבוהה: אפשר לסיים, להאריך או להחליף בסיום התקופה נמוכה יותר: העברה או מכירה דורשות הנפה והובלה
תחזוקה לפי ההסכם, לרוב באחריות המשכיר באחריות הבעלים
מכירה חוזרת לא רלוונטי אפשרית, בכפוף למצב המיגונית ולביקוש
התאמה אישית מוגבלת: לרוב דגמים סטנדרטיים מהמלאי אפשרית לפי הזמנה: מידות, פתחים, גמר
זמינות תלויה במלאי המשכיר, במיוחד בתקופות ביקוש תלויה בזמן ייצור ואספקה
פינוי בסיום כלול או מתומחר בהסכם באחריות הבעלים אם נדרש

הטבלה מתארת עקרונות מקובלים בשוק, לא תנאים של ספק מסוים. את התנאים בפועל יש לקרוא בהסכם.

איך מחליטים: ארבע שאלות מנחות

1. כמה זמן המיגונית תעמוד במקום?

זו השאלה הראשונה, ולרוב היא מכריעה לבדה. אם יש תאריך סיום ידוע, למשל סיום פרויקט בנייה, פינוי אתר עבודה או תקופת שיפוץ בבית, השכרה היא נקודת הפתיחה. אם המיגונית מיועדת לחצר, למפעל או למוסד שיישארו במקומם, רכישה. כשאין תשובה ברורה, למשל "כנראה כמה שנים", ממשיכים לשאלה הבאה.

2. מה העלות הכוללת לאורך התקופה?

עלות כוללת של השכרה היא התשלום התקופתי כפול מספר התקופות, בתוספת הובלה, הצבה ופינוי. עלות כוללת של רכישה היא מחיר הרכישה בתוספת הובלה והצבה, בניכוי ערך מכירה חוזרת אם רלוונטי. הנקודה שבה שתי העלויות משתוות היא נקודת ההחלטה: מתחת לה השכרה זולה יותר, מעליה רכישה. את החישוב עושים עם הצעות מחיר בפועל, לא עם הערכות, כי מרכיב ההובלה וההצבה יכול להיות משמעותי בשני המסלולים, ובהשכרה הוא מופיע פעמיים, בכניסה וביציאה.

3. מה מידת הגמישות שנדרשת?

אם ייתכן שהצורך ישתנה, למשל אתר עבודה שיזוז לשלב הבא במגרש אחר, או מפעל שמתכנן לעבור, השכרה נותנת אפשרות לסיים או להעביר בלי לטפל במכירה. אם המיקום קבוע והדרישות ידועות, לרכישה יש יתרון: אפשר להזמין דגם מותאם במידות, בפתחים ובגמר, ולא להסתפק במה שיש במלאי.

4. מי מטפל בתחזוקה ובפינוי?

מיגונית בטון דורשת תחזוקה מעטה, אבל לא אפסית: בדיקת הדלת ומנגנון הנעילה, ניקוז סביב המיגונית, איטום אם יש. בהשכרה, ההסכם צריך להגדיר מי אחראי ומה קורה בנזק. ברכישה, הכל על הבעלים. ובסיום השימוש, ברכישה צריך לתכנן מה עושים עם המיגונית: משאירים, מוכרים או מפנים, וכל אחת מהאפשרויות עולה בזמן או בכסף.

מתי השכרה היא הבחירה הנכונה

  • אתרי בנייה ותשתית: הצורך במרחב מוגן לעובדים קיים כל עוד האתר פעיל, ומסתיים במסירה. השכרה עם פינוי בסיום חוסכת את שאלת "מה עושים עם המיגונית".
  • צורך זמני בבית: משפחה בתקופת שיפוץ או בנייה של ממ"ד, שצריכה פתרון עד להשלמת העבודה.
  • אירועים ופעילות עונתית: מתחמים שפועלים תקופה מוגבלת בשנה.
  • אי ודאות לגבי המיקום: עסק בשכירות שאינו יודע אם יישאר במבנה, מוסד שמתכנן מעבר.
  • צורך מיידי: כשהזמן קצר ואין אפשרות להמתין לייצור, מלאי השכרה, אם קיים, יכול להיות מהיר יותר. הזמינות תלויה במשכיר ובתקופה.

מתי רכישה היא הבחירה הנכונה

  • חצר של בית פרטי: המיקום קבוע, השימוש נמשך שנים, והעלות הכוללת של השכרה ארוכת טווח עוברת את מחיר הרכישה. זהו המקרה הנפוץ, ועל הגורמים שמשפיעים על מחיר הרכישה אפשר לקרוא במאמר כמה עולה מיגונית ומה קובע את המחיר.
  • מפעלים, מרכזים לוגיסטיים ומוסדות: מספר עובדים או משתמשים קבוע, מיקום קבוע, ולעיתים דרישה לדגם מותאם בקיבולת או בפתחים.
  • דרישות מיוחדות: מידות שאינן סטנדרטיות, פתח נגיש, גמר חיצוני מסוים. השכרה כמעט תמיד מוגבלת לדגמי מלאי.
  • שיקול הבעלות: המיגונית היא נכס שאפשר להעביר עם המשפחה או העסק למיקום אחר, או למכור.

שיקולים משותפים לשני המסלולים

יש דברים שלא משתנים בין השכרה לרכישה, וכדאי לא לבלבל ביניהם לבין שאלת העסקה:

  • רמת ההגנה: נקבעת לפי המוצר ועמידתו בדרישות פיקוד העורף, לא לפי המסלול. מיגונית מושכרת ומיגונית שנרכשה מאותו דגם מגנות באותה מידה. הדרישות העדכניות למרחב מוגן מפורסמות באתר פיקוד העורף, ועל השאלה עד כמה מיגונית מגנה אפשר לקרוא במאמר האם מיגונית בטוחה.
  • היתרים: שאלת ההיתר להצבת מיגונית תלויה ברשות המקומית ובסוג המקום, ואינה נעלמת בגלל שהמיגונית מושכרת. יש לברר מול הרשות בכל מקרה.
  • הובלה והצבה: משאית, מנוף, גישה ומשטח מוכן נדרשים בשני המסלולים. בהשכרה הם נדרשים פעמיים.
  • מיקום ביחס לזמן ההגעה: המיגונית צריכה להיות במרחק שמאפשר להגיע אליה בזמן ההתרעה, וזה שיקול תכנוני שאינו קשור לעסקה.

בר-אל 27 ומיגוניות

בר-אל 27 מייצרת מיגוניות בטון טרומיות, ופרטי הדגמים והשימושים מרוכזים בעמוד מוצרי המיגון. האם קיים מסלול השכרה, לאילו תקופות ובאילו תנאים, יש לבדוק מול בר-אל 27 ישירות, כי הדבר תלוי במלאי, במיקום ובאופי הפרויקט. בפנייה כדאי לציין מראש את אופק הזמן המשוער, את המיקום ואת מספר המשתמשים, כי אלה הנתונים שמאפשרים להציע את המסלול המתאים ולתמחר אותו.

שאלות נפוצות

האם אפשר לשכור מיגונית לתקופה קצרה?

בשוק קיימים מסלולי השכרה לתקופות שונות, ותקופת המינימום משתנה בין ספקים. ככל שהתקופה קצרה יותר, מרכיב ההובלה, ההצבה והפינוי תופס חלק גדול יותר מהעלות הכוללת, ולכן השכרה לימים בודדים לרוב אינה כלכלית. את תקופת המינימום ותנאי ההארכה יש לברר בהסכם. האם בר-אל 27 מציעה השכרה, יש לבדוק ישירות מולה.

מה קורה בסיום תקופת ההשכרה?

לפי ההסכם, המשכיר מפנה את המיגונית באמצעות מנוף ומשאית, בדיוק כמו בהצבה. לכן חשוב שהגישה לאתר תישאר פנויה גם בסיום, ולא תיחסם על ידי בנייה או גידור שנוספו בינתיים. חלק מההסכמים כוללים אפשרות להאריך את התקופה או לרכוש את המיגונית בסיום, ואת התנאים לכך יש לקרוא מראש.

האם אפשר להפוך השכרה לרכישה?

יש ספקים שמציעים מסלול כזה, שבו חלק מדמי השכירות מקוזזים ממחיר הרכישה. זה פתרון למי שאינו בטוח באופק הזמן ורוצה לשמור על שתי האפשרויות. אם האפשרות הזו חשובה, יש לוודא שהיא מופיעה בהסכם עם תנאיה, ולא להסתמך על הבטחה בעל פה. האם מסלול כזה קיים אצל בר-אל 27, יש לבדוק מולה.

מי אחראי לנזק במיגונית מושכרת?

זה נקבע בהסכם ההשכרה. באופן מקובל, בלאי רגיל הוא באחריות המשכיר ונזק שנגרם משימוש לא נכון או מעבודות באתר הוא באחריות השוכר. כדאי לתעד את מצב המיגונית בצילום ביום ההצבה וביום הפינוי, ולוודא מה ההסכם אומר על נזק בזמן ההובלה. במיגונית שנרכשה, האחריות היא של הבעלים מרגע המסירה.

מיגונית שנרכשה, אפשר למכור אחר כך?

מיגונית בטון טרומית היא מוצר עמיד שניתן להניף ולהעביר, ולכן קיים לה שוק יד שנייה. הערך תלוי בגיל, במצב, בדגם ובביקוש בתקופה. מי שרוכש מתוך מחשבה על מכירה עתידית כדאי שישמור את מסמכי הרכישה והמפרט, כי קונה עתידי ירצה לדעת מה בדיוק הוא קונה ולפי איזה תקן יוצר.

איך משווים הצעות של השכרה ורכישה?

מביאים את שתי ההצעות לאותו בסיס: עלות כוללת לאורך תקופת השימוש הצפויה. בהשכרה מחברים תשלום תקופתי כפול תקופות, הובלה, הצבה ופינוי. ברכישה מחברים מחיר, הובלה והצבה, ומפחיתים ערך מכירה משוער אם מתכננים למכור. אחר כך משווים את המספר לצד השיקולים שאינם כספיים: גמישות, התאמה אישית, ואחריות תחזוקה.

האם מיגונית מושכרת מגנה פחות?

לא. רמת ההגנה נקבעת לפי הדגם, עובי הדפנות, אופן הייצור ועמידה בדרישות פיקוד העורף, ולא לפי סוג העסקה. מה שכן חשוב לבדוק במיגונית מושכרת הוא המצב הפיזי שלה אחרי הצבות קודמות: דלת, מנגנון נעילה, איטום ושלמות הבטון. מיגונית מהמלאי שעברה כמה הצבות אינה בהכרח פגומה, אבל כדאי לראות אותה לפני שחותמים.

מתלבטים בין השכרה לרכישה של מיגונית לחצר, למפעל, למוסד או לאתר עבודה? ניתן להעביר לבר-אל 27 את אופק הזמן המשוער, המיקום ומספר המשתמשים לצורך בחינת המסלול המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
מיגון

הובלה, הנפה והצבה של מיגונית: משקל, מנוף, גישה ומשטח

הובלת מיגונית והצבתה הן שלב לוגיסטי בפני עצמו, נפרד מהייצור ומהתשלום: מיגונית בטון היא אלמנט טרומי כבד שמגיע על משאית, מונף במנוף ומונח על משטח מוכן. השלב הזה מצליח או נכשל לפי מה שנבדק לפני ההזמנה, לא ביום ההצבה. השאלות המרכזיות הן האם משאית עם מנוף מגיעה לנקודת ההצבה, האם יש רוחב מעבר וגובה פנוי, האם המשטח מוכן ומפולס, ומי אחראי על מה. המאמר הזה מיועד למי שמזמין מיגונית, לחצר פרטית, למפעל, לאתר עבודה או למוסד, ורוצה להגיע ליום ההצבה בלי הפתעות. הוא עוסק בלוגיסטיקה בלבד. שאלות של מחיר, סוגי מיגוניות ורמת ההגנה מטופלות בעמודים אחרים באתר.

מה כוללת הובלה והצבה של מיגונית

ההובלה וההצבה הן רצף של ארבע פעולות: העמסה במפעל על משאית מתאימה, נסיעה לאתר, הנפה מהמשאית אל נקודת ההצבה, והנחה על המשטח עם פילוס ובדיקה. בהצבות פשוטות, משאית עם מנוף מובנה מבצעת את כל הרצף. כשנקודת ההצבה רחוקה מהמקום שבו המשאית יכולה לעמוד, או כשיש מכשולים בדרך, נדרש מנוף נפרד עם טווח ארוך יותר. ההבדל בין שני המצבים משפיע על העלות, על משך העבודה ועל ההכנות הנדרשות, ולכן הוא מתברר בשלב ההזמנה.

המשקל של מיגונית משתנה לפי המידות, עובי הדפנות והדגם, ומדובר באלמנט של כמה טונות. את המשקל המדויק של הדגם שהוזמן ואת נקודות ההרמה שלו יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27, כי הנתונים האלה הם מה שקובע את סוג המנוף ואת מיקום העמידה שלו.

מה בודקים לפני ההזמנה: רשימת בדיקה לגישה ולמשטח

הרשימה הבאה היא הבסיס לשיחה עם היצרן ועם קבלן ההנפה. כדאי לעבור עליה באתר עצמו, עם מטר, ולצלם את המסלול מהרחוב עד נקודת ההצבה.

גישת משאית לאתר

  • האם הרחוב או דרך הגישה מאפשרים כניסה ותמרון של משאית כבדה? רחובות צרים, סמטאות, כבישי עפר רכים ופניות חדות הם המכשול הראשון.
  • האם יש מקום למשאית לעמוד בזמן ההנפה בלי לחסום כביש ראשי? אם נדרשת חסימה, לעיתים יש צורך בתיאום עם הרשות המקומית.
  • האם הקרקע במקום העמידה יציבה מספיק לתמיכות המנוף? קרקע רכה, שוליים לא מהודקים או מכסי ביוב באזור העמידה מחייבים פתרון מראש.

רוחב מעבר וגובה פנוי

  • מדידה של המעבר הצר ביותר בין הרחוב לנקודת ההצבה: שער, מעבר בין בניינים, פשפש. המיגונית צריכה לעבור באוויר מעל המכשולים או דרכם.
  • גובה פנוי: גגונים, מרפסות, ענפי עצים, כבלים. כל מה שמעל מסלול ההנפה קובע את גובה ההרמה הנדרש.
  • מרחק אופקי מנקודת עמידת המנוף לנקודת ההצבה. ככל שהמרחק גדול יותר, נדרש מנוף עם כושר הרמה גבוה יותר באותו טווח.

קווי חשמל ומכשולים עיליים

קווי חשמל עיליים בקרבת מסלול ההנפה הם שיקול בטיחותי ראשון במעלה. עבודה של מנוף ליד קווי חשמל כפופה למרחקי בטיחות ולדרישות רגולטוריות, ובמקרים מסוימים לתיאום מול חברת החשמל. אם יש קו חשמל מעל החצר או לאורך הרחוב, יש לציין זאת ליצרן ולקבלן ההנפה בשלב ההזמנה ולא ביום העבודה. הנחיות כלליות לבטיחות בהנפה ובשינוע של אלמנטים טרומיים מרוכזות במאמר על בטיחות באתרי עבודה בשינוע והנפה.

מפלס ומשטח ההצבה

  • המשטח צריך להיות מפולס, יציב ומתאים לשאת את משקל המיגונית לאורך זמן. ההגדרה של המשטח הנדרש, בטון, ריצוף קיים או מצע מהודק, נקבעת לפי הנחיות היצרן ותנאי הקרקע במקום.
  • הפרשי גובה בין נקודת העמידה של המנוף לנקודת ההצבה, למשל חצר נמוכה מהרחוב, משפיעים על גובה ההרמה ועל הטווח.
  • ניקוז: כדאי לוודא שהמיגונית לא תוצב בנקודה הנמוכה של החצר שאליה מתנקזים מי הגשם.
  • מרחק מקירות, גדרות וצנרת: השארת מרווח לגישה מסביב, לפתח הכניסה ולתחזוקה.

מנוף מובנה במשאית מול מנוף נפרד

שיקול משאית עם מנוף מובנה מנוף נפרד
מתי מתאים נקודת הצבה קרובה למקום עמידת המשאית, ללא מכשולים גבוהים הצבה מעבר לגדר, לבניין או במרחק גדול מנקודת העמידה
טווח והרמה מוגבלים לפי המנוף המובנה והמשקל גדולים יותר, לפי סוג המנוף שנבחר
תיאום גורם אחד, פחות תלות בלוח זמנים של אחרים שני גורמים: משאית הובלה ומנוף, חייבים להיפגש באותה שעה
שטח נדרש באתר מקום למשאית בלבד מקום למשאית ולמנוף, כולל פריסת תמיכות
עלות נמוכה יותר בדרך כלל גבוהה יותר, תלויה בגודל המנוף ובשעות

ההחלטה בין השניים נעשית לפי המדידות מהסעיף הקודם ולפי משקל הדגם. במקרים גבוליים כדאי לבקש סיור מקדים של קבלן ההנפה באתר. הוא זול בהרבה ממנוף שמגיע ומתברר שאינו מספיק.

סדר העבודה ביום ההצבה

יום הצבה מסודר נראה בדרך כלל כך, ואת הפרטים מתאימים לכל אתר:

  1. הכנת האתר מראש: המשטח מוכן ומפולס, המסלול פנוי מרכבים, צמחייה שחוסמת נגזמה, שער פתוח או פורק במידת הצורך.
  2. הגעת המנוף והמשאית: הצבת המנוף במקום שסוכם, פריסת תמיכות על קרקע יציבה, בדיקת מרחקים מקווי חשמל.
  3. חיבור אביזרי ההרמה: לפי נקודות ההרמה של הדגם והנחיות היצרן. אין להרים בנקודות שלא יועדו לכך.
  4. הנפה והנחה: הרמה איטית, הכוונה של המיגונית לנקודה המסומנת, הנחה ובדיקת פילוס וכיוון פתח הכניסה.
  5. בדיקה ומסירה: בדיקה חזותית של המיגונית לאחר ההנחה, סגירת הדלת, אישור המזמין ותיעוד.

נקודה שחוזרת בהרבה הצבות: כיוון פתח הכניסה. המיגונית מונחת פעם אחת, ולסובב אותה אחר כך זו הנפה נוספת. את הכיוון מסמנים על המשטח מראש ומאשרים עם מפעיל המנוף לפני ההנחה.

חלוקת אחריות בין הצדדים

הצבת מיגונית מערבת לפחות שלושה גורמים: המזמין, היצרן וקבלן ההנפה (שלעיתים הוא היצרן עצמו או קבלן מטעמו). חלוקת האחריות המקובלת, שיש לעגן בהזמנה בכתב, נראית כך:

  • המזמין: מסירת מידע מדויק על הגישה, המעברים והמכשולים; הכנת המשטח לפי ההנחיות; פינוי המסלול; אישורים מהרשות אם נדרשים לחסימת רחוב; נוכחות ביום ההצבה או נציג מוסמך.
  • היצרן: אספקת המיגונית לפי המפרט, מסירת נתוני משקל ונקודות הרמה, הנחיות למשטח ולהצבה.
  • קבלן ההנפה: התאמת המנוף למשקל ולטווח, בטיחות ההנפה, מפעיל מוסמך ואביזרי הרמה תקינים.

מה כלול בהצעת המחיר של בר-אל 27, האם ההובלה וההנפה נכללות, ומה נשאר באחריות המזמין, יש לבדוק מול בר-אל 27 בשלב ההזמנה, כי זה משתנה לפי המרחק, סוג המנוף ותנאי האתר. הצבה עצמית, כלומר הזמנת מנוף ישירות על ידי המזמין, אפשרית במקרים מסוימים, ועל היתרונות והמגבלות שלה אפשר לקרוא במאמר על הצבת מיגוניות באופן עצמאי.

טעויות נפוצות בהובלה והצבה

  • מדידה מהזיכרון: "השער רחב, בטוח עובר". השער נמדד במטר, כולל העמודים והצירים, ומשווים לרוחב המיגונית כולל בליטות.
  • התעלמות מקרקע רכה: תמיכות מנוף ששוקעות בקרקע אחרי גשם הן סיכון בטיחותי ממשי. בחורף מוודאים את מצב הקרקע יום לפני.
  • משטח לא מוכן: המיגונית מגיעה והמשטח עוד לא יצוק או לא מפולס. ההצבה נדחית, והמשאית והמנוף מחויבים בכל מקרה.
  • קו חשמל שלא דווח: מתגלה רק כשהמנוף פרוס. במקרה הטוב ההצבה נדחית; במקרה הרע נוצר סיכון.
  • אי הגדרת כיוון הפתח: המיגונית הונחה עם הדלת לקיר.
  • הצבה בנקודה הנמוכה בחצר: מי גשם נאספים סביב הכניסה. פתרון בניקוז או בהגבהת המשטח נעשה לפני ההצבה, לא אחריה.

בר-אל 27 והובלת מיגוניות

בר-אל 27 מייצרת מיגוניות בטון טרומיות, ופרטי המוצר, הדגמים והשימושים מרוכזים בעמוד מוצרי המיגון. כדי שהיצרן יוכל להתאים את פתרון ההובלה וההנפה, כדאי להעביר בשלב ההזמנה: כתובת מדויקת, תיאור הגישה ותמונות של המסלול, מידות המעבר הצר ביותר, גובה פנוי, מרחק מנקודת העמידה האפשרית לנקודת ההצבה, קיום קווי חשמל, ומצב המשטח. עם המידע הזה אפשר לקבוע האם משאית עם מנוף מובנה מספיקה, ומה נדרש מהמזמין. הדרישות המחייבות למרחב מוגן, למיקום ולזמן ההגעה אליו הן של פיקוד העורף, ואת ההנחיות העדכניות יש לבדוק באתר פיקוד העורף.

שאלות נפוצות

כמה שוקלת מיגונית?

המשקל תלוי במידות הפנימיות, בעובי הדפנות והתקרה ובדגם, ומדובר בטווח של כמה טונות. אין נתון אחד לכל המיגוניות, ולכן את המשקל של הדגם המדויק שנבחר יש לאמת מול הצוות הטכני של בר-אל 27. הנתון הזה נמסר לקבלן ההנפה יחד עם המרחק מנקודת העמידה, והם קובעים יחד את סוג המנוף.

מה קורה אם המשאית לא יכולה להגיע עד החצר?

זה מצב שכיח, ופתרונו הוא מנוף נפרד עם טווח ארוך יותר שעומד ברחוב ומניף את המיגונית מעל הגדר או הבניין אל החצר. הפתרון מחייב לוודא שיש לו מקום עמידה יציב ושמסלול ההנפה נקי מקווי חשמל ומגגונים. במקרים חריגים, כשאין גישה לשום מנוף, ייתכן שהמיקום אינו מתאים למיגונית טרומית וכדאי לבחון חלופה. עדיף לגלות זאת בסיור מקדים.

איזה משטח צריך להכין למיגונית?

המשטח צריך להיות יציב, מפולס ומסוגל לשאת את משקל המיגונית לאורך זמן בלי שקיעה. הפתרון המקובל הוא משטח בטון או מצע מהודק, אבל הדרישה המדויקת, כולל עובי ומידות, נקבעת לפי הנחיות היצרן ותנאי הקרקע במקום, ויש לקבל אותה מבר-אל 27 לפני הביצוע. הצבה על ריצוף קיים או על אדמת גן ללא הכנה אינה מומלצת בלי בדיקה.

כמה זמן לוקחת ההצבה עצמה?

כשהאתר מוכן, הגישה טובה והמנוף מתאים, ההנפה וההנחה עצמן הן עניין של זמן קצר יחסית, בדרך כלל חלק משעות העבודה של יום אחד כולל הגעה, פריסה ואיסוף. מה שמאריך את היום הם דברים שלא הוכנו: משטח לא גמור, רכב שחוסם, שער שלא פורק. משך העבודה הצפוי לאתר ספציפי נקבע עם קבלן ההנפה.

האם צריך אישור מהרשות המקומית להצבה?

שאלת ההיתר למיגונית עצמה נפרדת משאלת ההובלה, ויש לברר אותה מול הרשות המקומית ופיקוד העורף. מבחינת ההובלה, אם המנוף או המשאית צריכים לחסום רחוב או מדרכה ציבורית בזמן העבודה, ייתכן שנדרש תיאום או היתר זמני מהרשות. בחצר פרטית עם גישה מלאה, בדרך כלל אין צורך בכך. כדאי לשאול את הרשות מראש כשמדובר ברחוב עירוני צפוף.

מה עושים אם יש קו חשמל מעל החצר?

מדווחים על כך ליצרן ולקבלן ההנפה בשלב ההזמנה, עם תמונה ומיקום. קבלן ההנפה בוחן האם ניתן לתכנן מסלול הנפה ששומר על מרחקי הבטיחות הנדרשים, או שנדרש תיאום מול חברת החשמל. בשום מקרה לא מחליטים על כך באתר ביום ההצבה. במקרים מסוימים הפתרון הוא שינוי נקודת ההצבה בחצר.

אפשר להעביר מיגונית למקום אחר אחרי שהוצבה?

מיגונית טרומית ניתנת עקרונית להנפה מחדש ולהעברה, וזה אחד ההבדלים בינה לבין ממ"ד בנוי. ההעברה היא בעצם הצבה נוספת: אותן בדיקות גישה, מנוף, משטח ואחריות. לפני העברה יש לוודא מול היצרן שנקודות ההרמה תקינות ושהמיגונית לא ניזוקה באופן שמשפיע על ההנפה.

מתכננים להציב מיגונית בחצר, במפעל, במוסד או באתר עבודה? ניתן להעביר לבר-אל 27 את כתובת האתר, תמונות של מסלול הגישה, מידות המעברים ופרטי המשטח לצורך בחינת פתרון ההובלה וההצבה המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
חשמל ותקשורת

פרט יסוד לעמוד תאורה: מה כולל הפרט ואיך מתאמים מול קבלן החשמל

פרט יסוד לעמוד תאורה הוא השרטוט שמגדיר איך העמוד מתחבר לקרקע: מידות היסוד, מיקום ברגי היסוד או העוגנים, השרוולים שדרכם עוברים הכבלים, המפלס העליון של היסוד ביחס לריצוף, והקשר לתא הבקרה הסמוך. הפרט הזה הוא המסמך שסביבו נפגשים ארבעה גורמים בפרויקט: מתכנן התאורה, הקונסטרוקטור, קבלן הפיתוח וקבלן החשמל. רוב התקלות ביסודות תאורה, מעמוד שיושב עקום ועד כבל שלא עובר, מתחילות מפרט שנקרא חלקית או שלא תואם בין הצדדים. המאמר הזה מסביר איך קוראים פרט יסוד, מה ההבדל בין יסוד טרומי ליצוק, ואיך מסדרים את התיאום מול קבלן החשמל לפני שהיסוד נכנס לקרקע. הוא מיועד למנהלי פרויקטים, מפקחים, מתכנני חשמל וקבלני פיתוח, ואינו מדריך כללי ליסודות.

מה כולל פרט יסוד לעמוד תאורה

פרט יסוד הוא שרטוט, לרוב בקנה מידה גדול, שמלווה את תוכנית התאורה או תוכנית הפיתוח. הוא מתאר את היסוד עצמו ואת כל מה שמתחבר אליו, ומשמש בסיס לייצור, להזמנה ולביצוע. באופן מקובל הפרט כולל את הרכיבים הבאים:

  • מידות היסוד: אורך, רוחב או קוטר, ועומק. המידות נגזרות מגובה העמוד, מעומסי הרוח ומסוג הקרקע, ונקבעות על ידי הקונסטרוקטור או מתכנן התאורה.
  • ברגי יסוד או עוגנים: מספר הברגים, הקוטר, האורך, המרחק ביניהם (טמפלט) והגובה שבו הם בולטים מעל פני היסוד. הנתונים האלה חייבים להתאים לפלטת הבסיס של העמוד שנבחר.
  • שרוולים לכבלים: קוטר השרוולים, מספרם, כיוון הכניסה והיציאה, ורדיוס הכיפוף. השרוולים הם המעבר של כבלי ההזנה מתא הבקרה או מהצנרת התת קרקעית אל תוך העמוד.
  • מפלס עליון: גובה פני היסוד ביחס לפני הריצוף הסופי, לאבן השפה או לפני הקרקע. נתון שנראה שולי אבל קובע אם העמוד ייראה נכון ואם הפלטה תיחשף.
  • הארקה: אופן חיבור מוליך ההארקה ליסוד או לעמוד, לפי תוכנית החשמל.
  • קשר לתא הבקרה: המיקום של תא הבקרה או תא המשיכה הסמוך ביחס ליסוד, והמרחק ביניהם.

כשמזמינים יסוד טרומי, הפרט הזה הוא בדיוק המידע שהיצרן צריך. עמוד יסודות בטון לעמודי תאורה מציג את המוצר עצמו, ואת התאמתו לפרויקט יש לבחון לפי הפרט המאושר של המתכנן.

יסוד טרומי מול יסוד יצוק באתר: מה ההבדל בקריאת הפרט

שני הפתרונות נפוצים בישראל, ולכל אחד יש השלכות שונות על מה שצריך לוודא בפרט ובאתר.

שיקול יסוד טרומי יסוד יצוק באתר
מיקום ברגי היסוד קבוע במפעל לפי טמפלט; אין אפשרות לתקן באתר נקבע בזמן היציקה; תלוי בדיוק קיבוע הטמפלט
שרוולים מובנים ביסוד; יש לוודא כיוון כניסה לפני ההצבה מונחים לפני היציקה; קל להתאים כיוון, קל גם לשכוח
לוח זמנים באתר הצבה ומילוי חוזר באותו יום חפירה, זיון, תבנית, יציקה והמתנה להתקשות
תלות במזג אוויר נמוכה גבוהה יותר בזמן היציקה
אחידות בין יסודות גבוהה, כל היסודות מאותה תבנית תלויה בצוות ובבקרה בכל נקודה
גישה ומנוף נדרש ציוד הרמה מתאים לנקודת ההצבה נדרשת גישה למשאית בטון או לערבל

ההשלכה המעשית: ביסוד טרומי, כל הבדיקות עוברות לשלב שלפני ההזמנה, כי אחרי הייצור אין מה לתקן. ביסוד יצוק, הבדיקות עוברות לשלב שלפני היציקה, ושם הסיכון הוא בעיקר טעות אנוש בקיבוע. על ההבדל בין הפתרונות ועל שיקולי הבחירה ביניהם אפשר לקרוא בהרחבה במאמר על תכנון קוביות ויסודות בטון לעמודי תאורה.

איך קוראים פרט יסוד: הנתונים שבודקים לפני ההזמנה

קריאה נכונה של הפרט היא בעצם הצלבה בין שלושה מסמכים: פרט היסוד, גיליון הנתונים של העמוד (כולל פלטת הבסיס), ותוכנית התאורה או הפיתוח שמראה את מיקום העמודים ואת מסלול הצנרת. הסעיפים הבאים הם מה שכדאי לוודא בכל אחד.

התאמה בין הטמפלט לפלטת הבסיס של העמוד

המרחק בין ברגי היסוד, הקוטר שלהם והגובה הבולט חייבים להתאים לחורים בפלטת הבסיס של העמוד שיסופק בפועל. כשמחליפים ספק עמודים או דגם באמצע פרויקט, פלטת הבסיס יכולה להשתנות, והיסודות שכבר יוצרו לא יתאימו. לכן מקובל לא לשחרר יסודות לייצור לפני שהעמוד סגור סופית.

כיוון השרוולים ביחס למסלול הצנרת

השרוולים ביסוד צריכים לפנות לכיוון שממנו מגיע הכבל ולכיוון שאליו הוא ממשיך (במעבר בין עמודים). בתוכנית הפיתוח בודקים מאיפה מגיעה הצנרת לכל עמוד ומסמנים על הפרט את הכיוון. ביסוד טרומי, הכיוון נקבע בהצבה, ולכן חשוב שהמידע יהיה על היסוד ובידי מפעיל המנוף.

מפלס פני היסוד

המפלס העליון נמדד ביחס לפני הריצוף הסופי או לפני הקרקע המתוכננים, לא ביחס לקרקע שקיימת ביום ההצבה. בפרויקטי פיתוח, פני השטח משתנים בין שלב התשתיות לשלב הריצוף, ויסוד שהוצב לפי המצב הקיים יכול להימצא גבוה או נמוך מדי בסוף. יש לעבוד לפי המפלסים המתוכננים ולסמן אותם באתר.

מרחק ומיקום ביחס לתא הבקרה

לא בכל פרויקט יש תא בקרה ליד כל עמוד, אבל כשיש, המרחק בין היסוד לתא קובע את אורך השרוול, את רדיוס הכיפוף ואת קלות המשיכה של הכבל. המידע על התאים עצמם, מידותיהם והמכסים מופיע בעמוד תאי תקשורת וחשמל, ובחירת התא נעשית לפי תוכנית החשמל.

איך מתאמים את היסוד מול קבלן החשמל

פרט היסוד שייך בדרך כלל לתוכנית הפיתוח או הקונסטרוקציה, אבל מי שמשתמש בו בפועל הוא קבלן החשמל. הפער הזה הוא הסיבה לרוב הבעיות. סדר תיאום מקובל, שאפשר להתאים לכל פרויקט, נראה כך:

  1. סגירת דגם העמוד: מתכנן התאורה מאשר את העמוד ופלטת הבסיס, וקבלן החשמל מקבל את גיליון הנתונים.
  2. אישור הפרט: הקונסטרוקטור או המתכנן מאשר את פרט היסוד, כולל טמפלט, שרוולים ומפלס, ומול הנתונים של העמוד.
  3. סימון באתר: מודד מסמן את מיקום כל עמוד ואת המפלס המתוכנן. קבלן החשמל וקבלן הפיתוח עוברים על הסימון יחד ומאשרים כיווני צנרת.
  4. הזמנה או יציקה: ביסוד טרומי, ההזמנה יוצאת ליצרן עם הפרט המאושר והכמויות. ביסוד יצוק, קבלן הפיתוח מכין את החפירה והטמפלט, וקבלן החשמל מניח שרוולים לפני היציקה.
  5. בדיקה לפני מילוי חוזר: לפני שמכסים את היסוד בודקים מפלס, פילוס, כיוון שרוולים ומעבר חופשי בשרוול (למשל בעזרת חבל משיכה).
  6. מסירה לקבלן החשמל: היסוד נמסר עם תיעוד, ומהשלב הזה הצבת העמוד וחיווט הכבלים באחריות קבלן החשמל.

הנקודה הקריטית היא שלב 5. אחרי המילוי החוזר, כל תיקון דורש חפירה מחדש, ולפעמים החלפת יסוד. בדיקה של כמה דקות לכל יסוד חוסכת ימי עבודה.

טעויות נפוצות בביצוע יסודות תאורה

הרשימה הבאה מבוססת על תקלות מוכרות בענף, לא על פרויקט ספציפי. בכל אחת מהן הבעיה מתגלה מאוחר, כשהעמוד כבר באתר.

  • ברגי יסוד מסובבים: הטמפלט הוצב בזווית לא נכונה ביחס לכיוון הרחוב, והפלטה של העמוד יושבת מסובבת. בזרוע תאורה חד צדדית זה אומר שהפנס לא מאיר לכיוון הכביש. ביסוד טרומי הפתרון הוא לסמן את כיוון "החזית" על היסוד לפני ההצבה.
  • מפלס לא נכון: יסוד שהוצב לפי הקרקע הקיימת ולא לפי המפלס המתוכנן. יסוד גבוה מדי חושף את הפלטה; נמוך מדי מחייב הגבהה שאינה חלק מהפרט.
  • שרוול חסום או קטן מדי: בטון או עפר שנכנסו לשרוול, או שרוול שקוטרו לא מתאים לכבל ולרדיוס הכיפוף. הבדיקה במעבר חבל לפני המילוי החוזר מונעת את זה.
  • יסוד לא מפולס: העמוד יוצא נטוי. תיקון בעזרת אומי פילוס מתחת לפלטה אפשרי במידה מוגבלת בלבד, ובכל מקרה לפי הוראות יצרן העמוד.
  • מילוי חוזר לא מהודק: היסוד "זז" עם הזמן או שהריצוף סביבו שוקע. ההידוק סביב היסוד הוא חלק מהפרט, גם אם לא תמיד מצויר.
  • אי התאמה בין יסוד לעמוד: הוחלף דגם עמוד אחרי שהיסודות יוצרו. הפתרון הוא רק במניעה, בשלב 1 של התיאום.

שיקולי הובלה, הנפה והצבה של יסוד טרומי

יסוד טרומי הוא אלמנט בטון כבד, וההצבה שלו מחייבת ציוד הרמה ותכנון גישה. כבר בשלב ההזמנה כדאי לבדוק: האם משאית עם מנוף מגיעה לנקודת כל עמוד או שנדרשת פריקה במקום מרוכז והובלה פנימית; מה רוחב המעבר ומה מצב הקרקע להצבת המנוף; והאם יש קווי חשמל עיליים באזור העבודה. משקל היסוד ונקודות ההרמה משתנים לפי הדגם ויש לאמת אותם מול הצוות הטכני של בר-אל 27 לפני תיאום המנוף. הנחיות כלליות לשינוע והנפה של אלמנטים טרומיים באתר מרוכזות במאמר על בטיחות באתרי עבודה בשינוע והנפה.

סדר ההצבה המקובל: חפירה למידות הפרט, הכנת מצע מהודק ומפולס, הצבת היסוד עם בדיקת מפלס וכיוון שרוולים, חיבור השרוולים לצנרת, ומילוי חוזר בשכבות עם הידוק. הפרטים המדויקים של המצע והמילוי נקבעים לפי המפרט הטכני של הפרויקט ויועץ הקרקע.

בר-אל 27 ויסודות לעמודי תאורה

בר-אל 27 מייצרת יסודות בטון טרומיים לעמודי תאורה, ואת ההתאמה של דגם היסוד לפרויקט בוחנים לפי פרט היסוד המאושר, נתוני העמוד וכמויות הפרויקט. כדי לקבל הצעה מדויקת, כדאי להעביר את פרט היסוד, גיליון הנתונים של העמוד ותוכנית הפיתוח עם מיקומי העמודים. מה שאין בפרט או שלא סגור בתכנון, למשל דגם עמוד שטרם אושר, כדאי לציין במפורש כדי שלא ייוצרו יסודות על בסיס הנחה. תקנים ישראליים רלוונטיים לתאורת חוץ ולמתקני חשמל קיימים, ואת הנוסח העדכני שלהם יש לבדוק באתר מכון התקנים הישראלי ומול מתכנן החשמל של הפרויקט.

שאלות נפוצות

מי אחראי על פרט היסוד לעמוד תאורה?

הפרט מוכן בדרך כלל על ידי מתכנן התאורה או הקונסטרוקטור, לפי נתוני העמוד שנבחר ותנאי הקרקע. קבלן הפיתוח או קבלן החשמל מבצעים לפיו, אבל לא קובעים אותו. כשיש סתירה בין הפרט לבין העמוד שסופק, הפנייה חוזרת למתכנן, לא נפתרת באתר. בפרויקטים ציבוריים הפרט לרוב מופיע בסט התוכניות של הרשות או של מתכנן החשמל מטעמה.

מה ההבדל בין ברגי יסוד לעוגנים כימיים?

ברגי יסוד מוטבעים בבטון בזמן הייצור או היציקה, לפי טמפלט, והמיקום שלהם קבוע. עוגנים כימיים או מכניים מותקנים בקידוח לאחר ההתקשות, ומאפשרים גמישות במיקום, אבל כפופים לדרישות של יצרן העוגן ולאישור הקונסטרוקטור לעומסי העמוד. ביסודות טרומיים לתאורה מקובלים ברגי יסוד מוטבעים, ושימוש בעוגנים במקומם דורש אישור תכנוני.

כמה שרוולים צריך ביסוד?

זה תלוי במיקום העמוד בקו ההזנה. עמוד בקצה קו צריך לרוב שרוול כניסה אחד; עמוד באמצע קו צריך כניסה ויציאה; עמוד עם הזנה נוספת, למשל למצלמה או לרמזור, צריך יותר. מספר השרוולים והקוטר שלהם נקבעים בתוכנית החשמל, ויש להעביר אותם ליצרן היסוד עם ההזמנה, כי ביסוד טרומי אי אפשר להוסיף שרוול אחרי הייצור.

איך מוודאים שהמפלס נכון לפני ההצבה?

מודד מסמן את המפלס המתוכנן של פני הריצוף או הקרקע בכל נקודת עמוד, ומחשבים ממנו את מפלס פני היסוד לפי הפרט. באתר בודקים עם מכשיר מדידה או פלס לייזר, לא בהערכה מול הקרקע הקיימת. אם פני השטח הסופיים עוד לא סגורים בתכנון, עדיף לדחות את ההצבה מאשר לנחש.

אפשר להזמין יסוד טרומי כשדגם העמוד עוד לא סגור?

אפשר טכנית, אבל לא מומלץ. הטמפלט של ברגי היסוד נגזר מפלטת הבסיס של העמוד, וכל שינוי בדגם עלול לשנות את המרחק בין הברגים או את הקוטר. אם לוח הזמנים מחייב, אפשר לבקש מהמתכנן להגדיר את הטמפלט כדרישה מחייבת גם לספק העמודים, כך שכל עמוד שייבחר יתאים ליסוד.

מה בודקים כשמקבלים יסודות טרומיים באתר?

בודקים שהמידות, מספר הברגים והמרחק ביניהם תואמים לפרט, שהשרוולים פתוחים ונקיים, שאין שברים או סדקים באלמנט, ושכל יסוד מזוהה מול רשימת הכמויות. אם יש בפרויקט יותר מדגם יסוד אחד, מוודאים שכל דגם הגיע לנקודה הנכונה לפני ההצבה. חשוב לתעד את הקבלה בכתב, בעיקר בפרויקטים עם מפקח.

מה קורה אם ברגי היסוד יצאו מסובבים?

ביסוד יצוק שטרם התקשה, אפשר לתקן את הטמפלט. ביסוד שכבר התקשה או ביסוד טרומי שהוצב, האפשרויות מוגבלות: סיבוב היסוד עצמו אם עוד לא בוצע מילוי חוזר, או פתרון תכנוני מאושר על ידי הקונסטרוקטור. לכן כיוון החזית של היסוד מסומן לפני ההצבה ונבדק לפני המילוי.

מתכננים פרויקט תאורה שבו נדרשים יסודות טרומיים לעמודים? ניתן להעביר לבר-אל 27 את פרט היסוד, נתוני העמוד, תוכנית הפיתוח והכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
חשמל ותקשורת

גומחת בטון לחברת החשמל: תהליך התיאום, האישור וההתקנה בפרויקט

גומחת בטון לחברת החשמל היא הנישה הטרומית שבתוכה מותקן פילר החשמל, ארון החיבור שדרכו מגיע החשמל מרשת חברת החשמל אל המגרש. הגומחה עצמה היא מוצר פשוט יחסית; מה שמסבך פרויקטים הוא התהליך סביבה: מי קובע את סוג הפילר והגומחה, מה חברת החשמל צריכה לאשר ומתי, איפה בדיוק בגבול המגרש היא עומדת, מי מכין את היסוד והתשתית, ובאיזה שלב היא צריכה להיות מוצבת כדי לא לעכב את החיבור. כשהתהליך הזה לא מסודר, הגומחה מוצבת במקום שחברת החשמל לא מאשרת, בגובה שלא מתאים למדרכה, או בלי הצנרת שהחשמלאי צריך. המאמר מיועד ליזמים, למנהלי פרויקטים, לקבלני פיתוח וחשמל ולמתכנני חשמל, ומתאר את סדר התיאום, האישור וההתקנה של גומחה לחיבור חשמל מתחילת הפרויקט ועד למסירה. הדרישות הספציפיות של חברת החשמל משתנות לפי סוג החיבור והאזור, ויש לאמת אותן מול חברת החשמל והחשמלאי המתכנן.

מה זו גומחה לחברת החשמל ולמה היא נדרשת

גומחה היא תא בטון טרומי פתוח מלפנים, מוצב בדרך כלל בגבול המגרש בצד הרחוב, שבתוכו מותקן ארון חשמל: פילר של חברת החשמל, ארון מונים או ארון חלוקה. הבטון מגן על הארון מפגיעות, ממזג אוויר ומגישה לא מורשית, ומספק לו בסיס יציב ותוואי מוסדר לכניסת הכבלים מלמטה. חברת החשמל דורשת נקודת חיבור מסודרת ונגישה מהרחוב, כדי שהעובדים שלה יוכלו להגיע אליה גם כשהשער נעול, ולכן הגומחה כמעט תמיד נמצאת בגבול המגרש ולא בתוכו. ההבדל בין סוגי הגומחות, גומחה בודדת, כפולה, לחשמל בלבד או לחשמל ותקשורת יחד, מתואר בעמוד גומחות לפילרים, ובמאמר על גומחת בטון לחשמל.

מי מגדיר את סוג הפילר והגומחה

סוג הפילר נגזר מגודל החיבור שהוזמן מחברת החשמל: מספר הפאזות, גודל האמפראז' ומספר הצרכנים שמתחברים דרך אותה נקודה. את הגודל הזה קובע מתכנן החשמל של הפרויקט, ומגיש בבקשת החיבור לחברת החשמל. חברת החשמל מאשרת את החיבור ומגדירה, לפי סוג החיבור, את הפילר שהיא מתקינה או דורשת, ומכאן נגזרות המידות של הגומחה שצריכה להכיל אותו. שרשרת ההחלטה היא לכן:

  1. מתכנן החשמל קובע את גודל החיבור ואת הצורך בארונות נוספים (מונים, חלוקה, תקשורת).
  2. חברת החשמל מאשרת את החיבור ואת סוג הפילר, ומגדירה את הדרישות לנקודת החיבור.
  3. מתכנן הפיתוח או האדריכל משבצים את הגומחה בתוכנית הפיתוח, בגבול המגרש, בתיאום עם הגדר, המדרכה והכניסות.
  4. הקבלן מזמין את הגומחה במידות המתאימות לפילר המאושר ומכין את היסוד והתשתית.

הטעות הנפוצה היא להזמין את הגומחה לפי "מה שרגיל" לפני שסוג החיבור אושר. גומחה קטנה מדי לפילר שחברת החשמל דורשת פירושה החלפה, ובגבול מגרש שכבר גודר ורוצף זה יקר. ההנחיות המחייבות לחיבור מתפרסמות על ידי חברת החשמל ויש לבדוק אותן באתר חברת החשמל ומול נציג האזור.

איפה הגומחה עומדת: מיקום בגבול המגרש

המיקום הוא הנושא שגורם להכי הרבה עיכובים, כי הוא צריך להתאים בו זמנית לדרישות חברת החשמל, לתוכנית הפיתוח ולרשות המקומית. השיקולים שחוזרים ברוב הפרויקטים:

  • גישה מהרחוב: חזית הגומחה פונה למרחב הציבורי, כך שעובדי חברת החשמל מגיעים לפילר בלי להיכנס למגרש.
  • קרבה לתוואי הרשת: ככל שהגומחה קרובה לנקודה שממנה חברת החשמל מביאה את הכבל, כך התוואי קצר יותר ופחות חפירה במדרכה הציבורית, שדורשת אישור עבודה מהרשות.
  • שילוב בגדר או בקיר: הגומחה נכנסת בדרך כלל כחלק מקו הגדר או קיר החזית, ולכן צריך לתאם את מידותיה עם פרט הגדר, כולל מפלס עליון, גמר וחיפוי.
  • לא בקו כניסת רכב: גומחה בקו שער החניה או בצמוד אליו נפגעת מרכבים ומפריעה לשדה הראייה.
  • מפלס המדרכה: תחתית הפתח של הגומחה צריכה להתאים למפלס המדרכה הסופי, לא לזה שקיים ביום ההצבה. במדרכה שעדיין לא בוצעה זה דורש קביעת מפלס מתוכנית הפיתוח.
  • ריכוז תשתיות: בפרויקטים רבים גומחת החשמל, גומחת התקשורת וארון המים מרוכזים באותו קטע גדר, כדי שכל החיבורים יהיו במקום אחד. אפשרות של גומחה כפולה לחשמל ותקשורת מתוארת בעמוד גומחות כפולות לחשמל ותקשורת.

המיקום הסופי מסומן בתוכנית הפיתוח ובתוכנית החשמל, ומומלץ לקבל עליו אישור עקרוני מחברת החשמל לפני הביצוע, ולא לגלות אחרי ההצבה שנדרשת הזזה.

יסוד, תשתית וצנרת: מה מכינים לפני ההצבה

הגומחה עצמה מוצבת בזמן קצר, אבל היא תלויה בהכנה שנעשית לפניה. ההכנה כוללת בדרך כלל:

יסוד או משטח הצבה

הגומחה צריכה לעמוד על בסיס יציב ומפולס, כדי שלא תשקע ולא תיטה עם הזמן. סוג הבסיס, משטח בטון יצוק, מצע מהודק או יסוד לפי פרט, נקבע לפי הקרקע, לפי גובה הגומחה ולפי פרט הגדר שאליה היא מתחברת. בגומחה שמשולבת בקיר גדר, לרוב היסוד של הגדר ממשיך גם תחת הגומחה. הפרט המדויק צריך להיות מוגדר בתוכניות, ובמקרה של ספק לאמת מול הקונסטרוקטור ומול הצוות הטכני של בר-אל 27.

צנרת וכניסת כבלים

לפני ההצבה מניחים את צנרת החשמל שנכנסת לגומחה מלמטה: צינור או צינורות מכיוון הרחוב, שדרכם חברת החשמל מושכת את כבל ההזנה, וצינורות מכיוון המגרש, שדרכם החשמלאי מושך את הכבלים אל המבנה. מספר הצינורות, קוטרם, עומקם ורדיוסי הכיפוף נקבעים על ידי מתכנן החשמל ולפי דרישות חברת החשמל. צינור שחסר או צינור עם כיפוף חד מדי מתגלה רק ביום משיכת הכבל, ואז הגומחה כבר מוצבת והמדרכה מרוצפת. כדאי גם להשאיר חוט משיכה בכל צינור ולסמן את קצות הצינורות לפני שמכסים אותם.

הארקה

מערכת ההארקה של המבנה מתחברת בדרך כלל באזור הפילר או ארון המונים, ולכן צריך לתאם עם החשמלאי אם נדרשת הכנה להארקה בסמוך לגומחה, למשל אלקטרודה או חיבור לטבעת ההארקה, לפני שהשטח מכוסה.

סדר העבודה מול קבלן הפיתוח וקבלן החשמל

הגומחה יושבת בממשק בין שלושה גורמי ביצוע: קבלן הפיתוח שבונה את הגדר, המדרכה והיסוד; קבלן החשמל שמניח את הצנרת ומתקין את הארונות; וחברת החשמל שמבצעת את החיבור. הסדר המקובל:

  1. אישור החיבור וסוג הפילר מחברת החשמל, ואיתו קביעת מידות הגומחה.
  2. סימון מיקום הגומחה בשטח לפי תוכנית הפיתוח, ובדיקה מול תוואי הרשת.
  3. עבודות עפר וצנרת: קבלן החשמל מניח את הצינורות מהרחוב ואל המגרש, בתיאום עם קבלן הפיתוח שחופר את היסוד לגדר.
  4. יסוד או משטח הצבה לפי הפרט.
  5. הצבת הגומחה: הובלה, הנפה במנוף או במלגזה לפי המשקל, פילוס וקיבוע. הגומחה מוצבת עם הצינורות שכבר נכנסים לתוכה מלמטה.
  6. השלמת הגדר והמדרכה סביב הגומחה, כולל התאמת מפלס ופרט חיבור לקיר.
  7. התקנת הארונות: חברת החשמל מתקינה את הפילר שלה, וקבלן החשמל מתקין את ארון המונים או החלוקה, לפי חלוקת האחריות שנקבעה בבקשת החיבור.
  8. ביקורת וחיבור: בדיקת המתקן, ולאחריה חברת החשמל מבצעת את החיבור לרשת.

נקודת התיאום הקריטית היא בין שלבים 3 ו-5: הצנרת חייבת להיות במקום ובמפלס הנכון לפני שהגומחה יורדת עליה. גומחה שהוצבה לפני הצנרת מחייבת חפירה מתחתיה, ולכן כדאי לקבוע את יום ההצבה רק אחרי שהחשמלאי אישר שהצינורות מוכנים. את משקל הגומחה הספציפית, אמצעי ההרמה ודרישות הגישה לאתר יש לאמת מול בר-אל 27 לפני יום ההצבה. פרטי הפילרים עצמם מופיעים בעמוד פילר חשמל.

מסירה: מה בודקים לפני שחברת החשמל מגיעה

לפני שמזמינים את חברת החשמל לחיבור, כדאי לעבור על רשימה קצרה כדי לא לקבל ביקור סרק:

  • הגומחה מפולסת, מקובעת, וחזיתה נגישה מהרחוב ללא מכשולים.
  • תחתית הפתח במפלס המדרכה הסופי, ואין הפרש גובה שמקשה על פתיחת דלת הפילר.
  • כל הצינורות מגיעים לתוך הגומחה, פתוחים, עם חוט משיכה, ואטומים נגד כניסת חול ומים.
  • הכנת ההארקה בוצעה לפי תוכנית החשמל.
  • אין פסולת בניין, מצע או בטון בתוך הגומחה.
  • הגדר או הקיר משני צדי הגומחה הושלמו, כך שלא תידרש עבודה מסביבה אחרי התקנת הפילר.
  • מסמכי בקשת החיבור, אישור מתכנן החשמל ופרטי איש הקשר באתר זמינים.

טעויות שמעכבות חיבור חשמל

  • הזמנת גומחה לפני אישור סוג החיבור, ואז גילוי שהפילר גדול יותר.
  • מיקום בתוך המגרש או מאחורי שער, ללא גישה מהרחוב.
  • מפלס לפי המדרכה הקיימת ולא לפי המפלס הסופי בתוכנית הפיתוח.
  • צנרת שהונחה אחרי ההצבה, או צינורות עם כיפוף חד שלא מאפשר משיכת כבל.
  • גומחה בקו כניסת הרכב, שנפגעת ומפריעה לשדה הראייה.
  • אין תיאום בין פרט הגדר לגומחה, כך שהגומחה בולטת או שקועה ביחס לקיר.
  • שכחת גומחה לתקשורת או למים, שמתגלה כשהגדר כבר גמורה.

בר-אל 27 וגומחות לחיבור חשמל

בר-אל 27 מייצרת גומחות בטון טרומיות לפילרים, גומחות בודדות וכפולות לחשמל ולתקשורת ופילרי חשמל, ומספקת אותן לפרויקטי בנייה ופיתוח. התאמת הגומחה לפרויקט נעשית לפי סוג הפילר שאושר ולפי פרט הגדר והמפלסים בתוכנית הפיתוח, ולכן מומלץ להעביר את אישור החיבור, את פרט הגדר ואת מיקום הגומחה בתוכנית, ולא רק כמות. את המידע על סוגי הגומחות ועל תהליך ההזמנה אפשר לראות בעמוד גומחות לפילרים, ואת דרישות חברת החשמל יש לאמת מול נציג האזור.

שאלות נפוצות

מי מספק את הפילר, חברת החשמל או הקבלן?

זה תלוי בסוג החיבור ובחלוקת האחריות שנקבעת בבקשת החיבור. יש מקרים שבהם חברת החשמל מתקינה את הפילר שלה ואת המונה, ויש מקרים שבהם ארון המונים או ארון החלוקה הם באחריות הקבלן והחשמלאי, והפילר של חברת החשמל מותקן בנפרד. הגומחה, כלומר תא הבטון, היא בדרך כלל באחריות היזם או הקבלן, ואת החלוקה המדויקת יש לאמת מול חברת החשמל בשלב בקשת החיבור.

האם חברת החשמל צריכה לאשר את הגומחה עצמה?

חברת החשמל מגדירה את דרישותיה לנקודת החיבור: סוג הפילר, הגישה, הצנרת ולעיתים גם מידות מינימום של הנישה. הגומחה צריכה לעמוד בדרישות האלה, ובפועל הבדיקה נעשית כשעובדי חברת החשמל מגיעים להתקין את הפילר או לבצע את החיבור. כדי לא לגלות בעיה בשלב הזה, כדאי לתאם את המיקום ואת המידות עם נציג חברת החשמל מראש ולוודא שהגומחה תואמת לפילר שאושר.

מה קורה אם צריך להזיז את הגומחה אחרי שהוצבה?

הזזה אפשרית טכנית, כי מדובר באלמנט טרומי שאפשר להניף, אבל היא כרוכה בפירוק חלק מהגדר או המדרכה, בהזזת הצנרת ובהצבה מחדש על יסוד חדש. העלות והעיכוב גדולים בהרבה מהעלות של תיאום מראש. ברוב המקרים הצורך בהזזה נובע מכך שהמיקום לא אושר מול חברת החשמל או מול הרשות לפני ההצבה, וזה מה שהתהליך המתואר במאמר נועד למנוע.

האם אפשר לשלב גומחת חשמל וגומחת תקשורת באותה יחידה?

כן, יש גומחות כפולות שמיועדות לחשמל ולתקשורת יחד, עם תאים נפרדים לכל מערכת. השילוב חוסך מקום בקו הגדר ומרכז את החיבורים בנקודה אחת. עם זאת, לכל מערכת יש גורם מאשר משלו, חברת החשמל מצד אחד וספק התקשורת מצד שני, ולכל אחד דרישות משלו לצנרת ולגישה, ולכן צריך לתאם את שניהם לפני קביעת המידות. יש לבדוק מול בר-אל 27 את הדגמים הזמינים.

באיזה שלב של הפרויקט צריך להזמין את הגומחה?

אחרי שסוג החיבור והפילר אושרו על ידי חברת החשמל ולפני תחילת עבודות הגדר והפיתוח בחזית. הזמנה מוקדמת מדי מסתכנת בגומחה שלא מתאימה לפילר; הזמנה מאוחרת מדי מעכבת את הגדר, כי הגומחה היא חלק ממנה. מומלץ לתאם את מועד האספקה עם קבלן הפיתוח כך שהגומחה תגיע כשהיסוד והצנרת מוכנים, ולא תאוחסן באתר שבועות.

מה צריך להעביר ליצרן הגומחה?

סוג הפילר או הארונות שהגומחה צריכה להכיל, לפי אישור חברת החשמל; מידות הפתח הנדרשות; פרט הגדר או הקיר שהגומחה משתלבת בו, כולל גובה ומפלס עליון; מספר וקוטר הצינורות שנכנסים מלמטה; ומיקום הגומחה בתוכנית. עם המידע הזה אפשר לבחור את הדגם המתאים ולתאם את מועד האספקה עם לוח הזמנים של הפיתוח.

מתכננים פרויקט שבו נדרשת גומחת בטון לפילר חשמל, לתקשורת או לשניהם? ניתן להעביר לבר-אל 27 את אישור החיבור, פרט הגדר, המידות והכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
תשתיות וניקוז

ניקוז חניונים תת קרקעיים ורמפות: תעלות, קולטנים ומפרידי שמן

ניקוז חניון תת קרקעי שונה מניקוז של שטח פתוח בנקודה אחת מרכזית: המים לא מגיעים מהשמיים ישירות אל הרצפה, אלא נכנסים דרך הרמפה, מובאים על ידי הרכבים עצמם, ונוצרים מפעילות שוטפת של שטיפה, כיבוי אש ודליפות. בחניון סגור אין לאן "לברוח" – כל מה שלא נאסף בתעלה או בקולטן נשאר על הרצפה, זולג למפלס התחתון או מגיע לפיר המעלית. המערכת בנויה לכן משלושה חלקים: תעלת רוחב בתחתית הרמפה שעוצרת את מי הגשם לפני שהם נכנסים, קולטנים במפלסי החניה שאוספים את מה שנוצר בפנים, ומפריד שמן או דלק לפני שהמים יוצאים מהמבנה. המאמר מיועד למתכנני פיתוח ואינסטלציה, לקבלני שלד ותשתיות, למנהלי פרויקטים ולאנשי רכש שמתכננים או מזמינים את רכיבי הניקוז לחניון, ומתאר את השיקולים שקובעים איפה כל רכיב נכנס, איזה עומס הוא נדרש לשאת ומה מונע כשלים אחרי המסירה. ההתאמה בפועל נעשית לפי תוכניות הפרויקט ויועץ האינסטלציה.

למה ניקוז חניון תת קרקעי הוא בעיה בפני עצמה

בשטח פתוח מערכת הניקוז מתמודדת בעיקר עם גשם. בחניון תת קרקעי המים מגיעים מכמה מקורות שונים, וכל אחד מהם דורש התייחסות אחרת:

  • מי גשם דרך הרמפה: רמפת ירידה פתוחה היא בפועל משפך שמוביל את הנגר מהרחוב או מהחצר ישירות אל תוך המבנה. זה המקור הגדול ביותר, והוא מגיע בפרצים.
  • מים שמביאים הרכבים: ביום גשום כל רכב שנכנס מטפטף במשך דקות. הכמות לרכב קטנה, אבל בחניון של מאות רכבים היא מצטברת בכל המפלסים, בלי קשר לרמפה.
  • שטיפה ותחזוקה: שטיפת רצפות בלחץ וניקוי אחרי דליפה.
  • מערכת כיבוי אש: הפעלה של ספרינקלרים או הידרנטים מייצרת כמות מים גדולה בזמן קצר, ומערכת הניקוז צריכה להיות מסוגלת לפנות אותה.
  • דליפות שמן ודלק: לא כמות מים אלא זיהום. זה מה שמחייב טיפול לפני שהמים יוצאים לרשת העירונית.

לכל המקורות האלה מצטרפת העובדה שרצפת חניון היא כמעט מישורית, שהמפלס התחתון נמצא מתחת לרשת הניקוז העירונית ברוב המקרים, ושהמים צריכים לרוב להישאב החוצה.

הרמפה: הקו הראשון של המערכת

הרמפה היא המקום שבו מתקבלת ההחלטה החשובה ביותר בניקוז החניון: כמה מים ייכנסו למבנה בכלל. הפתרון המקובל בענף הוא תעלת ניקוז רוחבית עם רשת, שחוצה את הרמפה מקיר לקיר בתחתיתה, בנקודה שבה השיפוע מתיישר ולפני הכניסה למפלס החניה. כל מה שזורם במורד הרמפה נעצר בתעלה ומוזרם הצידה, במקום להמשיך אל תוך החניון.

איפה ממקמים את התעלה ברמפה

בפרויקטים רבים מתכננים שתי תעלות ולא אחת: תעלה ראשונה בראש הרמפה, בגבול שבין השטח הפתוח לרמפה, שקולטת את הנגר מהרחוב או מהחצר לפני שהוא בכלל מתחיל לרדת; ותעלה שנייה בתחתית הרמפה, שקולטת את מה שירד עליה ואת מה שהגיע מהגשם הישיר על משטח הרמפה. השילוב מוריד את הספיקה שמגיעה לתעלה התחתונה ומקטין את הסיכוי לגלישה. אם הרמפה מקורה חלקית, מיקום התעלות משתנה בהתאם למקום שבו הגשם באמת נוחת.

עומסי תנועה ברמפה ובחירת הרשת

רמפה היא הנקודה שבה כל הרכבים עוברים, בשיפוע, עם בלימה והאצה. הרשת של התעלה חייבת לשאת את העומס הזה לאורך שנים, ומה שמתאים לחניון של רכבים פרטיים לא בהכרח מתאים לחניון שמשרת גם משאיות אספקה או רכבי אשפה. דרגות העומס המקובלות בענף לרשתות ומכסים הן A15 עד F900, ובחניונים לרכב פרטי מדובר בדרך כלל בדרגות הביניים, אך הדרגה הנדרשת נקבעת על ידי המתכנן לפי סוג הרכבים והתדירות. שני נתונים נוספים חשובים ברמפה: הרשת צריכה להיות מקובעת כך שלא תקפוץ בבלימה, וכיוון הפתחים שלה צריך להתאים לתנועה של אופניים ואופנועים אם הם משתמשים באותה רמפה. מידע נוסף על עומסים ותכונות של רשתות מופיע במאמר על רשתות ניקוז מיצקת ברזל.

שיפועים ומפלסים בתחתית הרמפה

טעות שחוזרת בביצוע היא תעלה שמותקנת גבוה במילימטרים ספורים ממפלס הריצוף שלפניה. המים זורמים אז מעל התעלה ולא לתוכה, והתעלה מתפקדת רק בחלקה. ההפך גם בעייתי: תעלה נמוכה מדי יוצרת מדרגה שהרכבים חובטים בה. פרט ההתקנה צריך לקבוע את מפלס הרשת ביחס למפלסים משני צדדיה, ואת השיפוע האורכי בתוך התעלה לכיוון היציאה. סוגי התעלות, החתכים והרשתות שמתאימים למעברי רכב מפורטים בעמוד תעלות ניקוז מבטון.

מפלסי החניה: קולטנים, שיפועים ואיפה המים מתרכזים

אחרי שהרמפה עצרה את רוב הגשם, נשארים המים שהרכבים הביאו איתם, מי שטיפה ומי כיבוי. הם מפוזרים על שטח גדול ומישורי, ולכן הפתרון במפלסי החניה הוא קולטנים נקודתיים שהרצפה משופעת אליהם, ולא תעלה ארוכה.

איך ממקמים קולטנים בחניון

העיקרון: רצפת החניון מחולקת לאזורי ניקוז, ובנקודה הנמוכה של כל אזור נמצא קולטן. השיפוע לכיוון הקולטן חייב להיות קטן מספיק כדי שהרצפה תישאר נוחה לחניה ולהליכה, ועדיין מספיק כדי שהמים לא יעמדו. שיקולים במיקום:

  • לא בתוך תא חניה, כי המכסה נחסם על ידי הרכב החונה ואי אפשר לתחזק אותו.
  • עדיף בנתיבי הנסיעה או בקו שבין שורות החניה, במקום שבו רכב יכול לעבור מעליו אך לא לעמוד עליו לאורך זמן.
  • לא צמוד לפירי מעליות, לחדרי חשמל או למחסנים, שם עמידת מים היא הנזק היקר ביותר.
  • קרוב לאזורים שבהם צפויה כמות מים גדולה: ליד הרמפה, ליד עמדות שטיפה אם יש, ליד הידרנטים.

עומקי הקולטן, קוטר היציאה והחיבור לצנרת נקבעים לפי תוכנית האינסטלציה. הדגמים והמידות של קולטני ניקוז מבטון מתאימים למגוון תצורות, ויש לבדוק מול בר-אל 27 את ההתאמה של דגם ספציפי לחניון סגור ולעומס הצפוי.

מספר מפלסים: לאן המים יורדים

בחניון עם כמה מפלסים, כל מפלס צריך ניקוז עצמאי. מים שיורדים מהמפלס העליון לתחתון דרך הרמפה הפנימית מתנהגים בדיוק כמו מי גשם ברמפה החיצונית, ולכן גם ברמפות פנימיות נהוג להתקין תעלת רוחב בתחתית. המפלס התחתון ביותר הוא זה שמרכז את הכל, ובו נמצא בדרך כלל בור השאיבה. תכנון שמזרים את כל המפלסים לקולטני המפלס התחתון בלי תעלות ביניים גורם לכך שהמפלס התחתון מוצף בכל גשם, גם כשהמפלסים העליונים יבשים.

מפריד שמן ודלק: למה הוא חובה ואיפה הוא נכנס

מפריד שמן הוא מתקן שדרכו עוברים מי הניקוז של החניון לפני היציאה למערכת הביוב או הניקוז העירונית. הוא מנצל את ההבדל במשקל הסגולי: שמן ודלק קלים ממים, צפים למעלה ונשארים במתקן, בעוד המים היוצאים נקיים יחסית. מים מחניון נחשבים מזוהמים בהגדרתם, בגלל טפטוף שמן, דלק ונוזלי רכב, ולכן הרשויות דורשות ברוב המקרים טיפול לפני ההזרמה. הדרישות המדויקות, סוג המפריד, קיבולתו וגורם האישור נקבעים על ידי הרשות המקומית, תאגיד המים והמשרד להגנת הסביבה לפי הפרויקט, ואת ההנחיות העדכניות יש לבדוק באתר gov.il ומול הרשות.

מה קובע את מיקום המפריד

המפריד צריך להיות במורד הזרימה של כל הקולטנים והתעלות שמנקזים שטח שרכבים עומדים עליו, ובמעלה הזרימה של נקודת היציאה מהמבנה או של בור השאיבה. שני שיקולים מעשיים: גישה לריקון ולתחזוקה, כי מפריד שלא מרוקנים מתמלא ומפסיק לתפקד; והפרדה בין מי גשם נקיים לבין מי חניון. בפרויקטים רבים מי הגשם מהגג ומהחצר לא עוברים דרך המפריד, כדי לא להעמיס עליו נפח שאינו זקוק לטיפול. תעלת הרמפה העליונה, זו שקולטת נגר מהרחוב, שייכת מבחינה תכנונית לקבוצת מי הגשם, ואילו התעלה התחתונה והקולטנים הפנימיים שייכים לקבוצת מי החניון. ההחלטה איזו תעלה מתחברת לאיזה קו נעשית בתוכנית האינסטלציה, לא בשטח.

בור שאיבה ומשאבות: כשהרשת העירונית גבוהה מהחניון

ברוב החניונים התת קרקעיים המפלס התחתון נמוך מקו הביוב או הניקוז ברחוב, ולכן המים לא יכולים לזרום החוצה בכוח הכבידה. הפתרון הוא בור שאיבה בנקודה הנמוכה, שאליו מתנקזים כל הקולטנים והתעלות של המפלסים, ומשאבות שמעלות את המים לרשת. השוחה עצמה יכולה להיות מבטון טרומי, כמו יתר רכיבי המערכת, וממדיה נקבעים לפי נפח האגירה הנדרש בין הפעלות המשאבה ולפי גודל המשאבות. שני נושאים שכדאי לסגור בתכנון: משאבה שנייה לגיבוי ומקור חשמל חלופי, כי הפסקת חשמל בזמן גשם היא בדיוק הרגע שבו המשאבה נחוצה; והתראה על מפלס גבוה, כדי שתקלה תתגלה לפני ההצפה. את השוחות והתאים המתאימים לבור שאיבה אפשר לבחון בעמוד שוחות בטון.

סדר העבודה בפרויקט: מי עושה מה ומתי

רכיבי הניקוז של חניון נכנסים בשלבים שונים של הבנייה, וחלק גדול מהכשלים נובע מחוסר תיאום בין השלבים:

  1. תכנון: יועץ האינסטלציה קובע את אזורי הניקוז, מיקום הקולטנים, התעלות, המפריד ובור השאיבה, ומתאם עם הקונסטרוקטור את המעברים ברצפה ובקירות.
  2. שלד: בזמן יציקת רצפת המפלס התחתון והרמפות משאירים את הפתחים והשקעים לתעלות ולקולטנים, ומכינים את השרוולים לצנרת. שכחה בשלב הזה פירושה חציבה בבטון מזוין בהמשך.
  3. צנרת: הנחת קווי הניקוז מתחת לרצפה או בתוך המילוי, כולל השיפועים לכיוון בור השאיבה והמפריד.
  4. התקנת הרכיבים הטרומיים: תעלות, קולטנים, שוחות ומכסים מוצבים למפלס הסופי, מתחברים לצנרת ונבדקים לפני היציקה או הריצוף מסביבם.
  5. גמר רצפה: השיפועים של מפלס החניה מבוצעים לכיוון הקולטנים. כאן נקבע אם המים באמת יגיעו לאן שתוכנן.
  6. בדיקה ומסירה: הרצת מים בכל קולטן ותעלה, בדיקת המשאבות וההתראה, ורישום מיקום כל הרכיבים לצורך התחזוקה.

בשלב הזמנת הרכיבים הטרומיים כדאי שהקבלן יעביר ליצרן את פרטי התעלות והקולטנים מתוך התוכניות: אורכים, חתכים, דרגת עומס לרשתות, מפלסים ומיקומי היציאות. כך מתקבלת ערכה שמתאימה לפרויקט, ולא מלאי גנרי שמותאם באתר.

טעויות שחוזרות בניקוז חניונים

  • תעלה אחת בלבד בתחתית הרמפה, בלי תעלה בראש הרמפה, כך שכל הנגר מהרחוב עובר את הרמפה כולה.
  • קולטנים בתוך תאי חניה, שנחסמים על ידי רכבים ואינם נגישים לניקוי.
  • רשת ברמפה בדרגת עומס נמוכה שנשברת או מתעקמת אחרי כמה חודשים של בלימות.
  • מפלס תעלה גבוה מהריצוף, כך שהמים עוקפים אותה.
  • מי גשם נקיים שעוברים דרך המפריד ומעמיסים עליו נפח ללא צורך, או להפך: מי חניון שיוצאים לרשת בלי מפריד.
  • משאבה אחת ללא גיבוי וללא התראה על מפלס גבוה.
  • ללא תוכנית תחזוקה: קולטנים ותעלות שלא מנוקים מתמלאים בחול, עלים ופסולת מהרכבים ומפסיקים לקלוט.

בר-אל 27 וניקוז חניונים

בר-אל 27 מייצרת תעלות ניקוז מבטון, קולטנים, שוחות, מכסים ורשתות ואלמנטים טרומיים נוספים שמשמשים בפרויקטי תשתית ובנייה, כולל רכיבים שמתאימים למעברי רכב ולרמפות. התאמת הרכיבים לחניון ספציפי נעשית לפי התוכניות ולפי דרגת העומס שקבע המתכנן, ולכן מומלץ להעביר את תוכנית האינסטלציה ואת פרטי הרמפה עם רשימת הכמויות. פירוט על התהליך מהתוכנית ועד לאספקה מופיע בעמוד תעלות ניקוז לכבישים ולמעברי רכב, שרבים מהשיקולים בו, בעיקר עומסי תנועה ורשתות, זהים לרמפות חניון.

שאלות נפוצות

האם צריך תעלת ניקוז גם ברמפה פנימית בין מפלסים?

ברוב המקרים כן. רמפה פנימית מעבירה למפלס התחתון את המים שהרכבים הביאו למפלס העליון, מי שטיפה ומי כיבוי, ובלי תעלת רוחב בתחתיתה כל הכמות מגיעה למפלס התחתון ומתרכזת שם. תעלה קטנה יותר מזו שברמפה החיצונית מספיקה בדרך כלל, כי הספיקה קטנה בהרבה, אבל ההחלטה הסופית היא של יועץ האינסטלציה לפי תוכנית הניקוז של כל מפלס.

איזו דרגת עומס נדרשת לרשת התעלה ברמפת חניון?

דרגות העומס המקובלות בענף הן A15 עד F900, וברמפת חניון לרכב פרטי משתמשים בדרך כלל בדרגות הביניים. אם החניון משמש גם רכבי אספקה, רכבי אשפה או רכבי חירום, הדרגה עולה. הקובע הוא המתכנן, לפי סוג הרכבים, תדירות המעבר והעובדה שברמפה יש בלימה והאצה ולא רק מעבר. חשוב גם לוודא שהרשת מקובעת לתעלה, כי רשת חופשית מתרוממת בבלימה.

מה ההבדל בין מפריד שמן למפריד דלק?

שניהם עובדים על אותו עיקרון, הפרדה לפי משקל סגולי, וההבדל הוא בסוג הנוזל שהמתקן מיועד לו ובדרישות התפעול והבטיחות שנובעות מכך. בחניון רגיל מדובר לרוב בטפטוף שמנים ונוזלי רכב, ואילו בתחנת דלק או במוסך יש כמויות דלק גדולות ודרישות מחמירות יותר. סוג המפריד ונפחו נקבעים לפי הנחיות הרשות המקומית והמשרד להגנת הסביבה ולפי שטח החניון ומספר הרכבים.

איך מונעים ריח מהניקוז בחניון סגור?

ריח נובע בדרך כלל ממים עומדים בקולטן או במפריד, או מחיבור למערכת ביוב ללא סיפון. הפתרון מתחיל בתכנון: קולטנים עם סיפון או מחסום ריח בחיבור לביוב, שיפועים שלא משאירים מים עומדים בצנרת, ותוכנית ריקון וניקוי למפריד ולקולטנים. אוורור מכני של החניון עוזר לפזר ריח אבל אינו מחליף מחסום ריח בנקודת החיבור.

כמה קולטנים צריך במפלס חניה?

אין מספר אחיד. הכמות נגזרת מחלוקת הרצפה לאזורי ניקוז, כשבכל אזור יש קולטן בנקודה הנמוכה, ומהשיפוע המרבי שמותר ברצפת חניה. ככל שהשיפוע המותר קטן יותר, האזורים קטנים יותר ונדרשים יותר קולטנים. יועץ האינסטלציה קובע את החלוקה, ואת מיקומם המדויק כדאי לוודא מול תוכנית סימון החניות, כדי שאף קולטן לא ייפול בתוך תא חניה.

מה בודקים בקבלת מערכת הניקוז לפני מסירת החניון?

הרצת מים בכל קולטן ותעלה ובדיקה שהמים באמת מגיעים לבור השאיבה ולא נשארים בשלוליות; הפעלת המשאבות, כולל משאבת הגיבוי וההתראה על מפלס גבוה; פתיחת המפריד ובדיקת החיבורים; ובדיקה שכל המכסים והרשתות במפלס הריצוף ומקובעים. כדאי לתעד את מיקום הרכיבים והנחיות התחזוקה במסמכי המסירה.

מתכננים חניון תת קרקעי או רמפה שבהם נדרשים תעלות ניקוז, קולטנים, שוחות ורשתות? ניתן להעביר לבר-אל 27 את תוכנית האינסטלציה, המידות, דרגות העומס והכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
תשתיות וניקוז

איך מרכיבים תא בקרה מבטון: תחתית, חוליות, קונוס, תקרה ומכסה

תא בקרה מבטון טרומי אינו מוצר אחד אלא ערכה של רכיבים שמורכבים באתר זה על זה: תחתית, חוליות, קונוס או תקרה, ומעליהם מכסה. כל רכיב מגיע מהמפעל בנפרד, והגובה הכולל, הפתחים והמכסה נקבעים לפי עומק הצנרת ומיקום ההתקנה. מי שמזמין תא בקרה צריך להבין מה כל רכיב עושה, איך בוחרים את המידות שלו ובאיזה סדר הוא נכנס לתעלה, אחרת ההזמנה מתבססת על כמות ולא על מפרט, וההתאמות עוברות לאתר. המאמר מיועד לקבלני תשתית וחשמל, למפקחים, למתכננים ולאנשי רכש, ומתאר את המבנה המלא של תא בקרה טרומי, את סדר ההרכבה המקובל ואת נקודות הבדיקה בכל שלב. הנתונים הספציפיים של כל תא נקבעים לפי התוכניות ודרישות הפרויקט.

מהו תא בקרה מבטון ומאילו רכיבים הוא בנוי

תא בקרה הוא חלל אנכי תת קרקעי שמאפשר גישה לקו צנרת או כבלים: לחיבורים, לפיצולים, למשיכת כבלים ולתחזוקה. בחשמל ובתקשורת קוראים לו תא בקרה או תא תקשורת, בביוב ובניקוז שוחה, והמבנה הטרומי דומה בכולם. התא הטיפוסי בנוי מחמישה סוגי רכיבים:

  1. תחתית: הרכיב הנמוך ביותר, יושב על המצע ומקבל את הצנרת.
  2. חוליות: טבעות בטון בגבהים שונים שנערמות זו על זו ומביאות את התא לגובה הנדרש.
  3. קונוס: רכיב שמצר את הקוטר מקוטר התא לקוטר המכסה.
  4. תקרה: לוח שטוח עם פתח, חלופה לקונוס כשהעומק קטן או כשנדרש קוטר תא גדול.
  5. מכסה עם מסגרת: הרכיב הגלוי שנושא את העומס.

סקירת המוצר המסחרי מופיעה בעמוד תאי בקרה מבטון, ולכל רכיב יש עמוד מפורט שמקושר בהמשך.

הרכיבים אחד-אחד: תפקיד ושיקולי בחירה

תחתית

התחתית מגדירה את הקוטר של התא ואת מפלס הבסיס. היא מגיעה עם דופן ורצפה, ובמערכות זרימה (ניקוז, ביוב) לעיתים עם תעלת זרימה מעוצבת ברצפה. הפתחים לצנרת מוכנים בה במפעל לפי התוכנית: קוטר, כיוון ומפלס לכל כניסה ויציאה. דיוק המפלס של התחתית קובע את דיוק כל התא, ולכן היא הרכיב שנבדק בקפידה הרבה ביותר. פירוט על הרכיב בתחתיות בטון לתאי בקרה.

חוליות

החוליות הן טבעות גליליות באותו קוטר של התחתית, בגבהים שונים. שילוב של חוליות בגבהים שונים מאפשר להגיע לגובה הכולל הנדרש בלי חיתוך באתר. בקצוות החוליות יש לרוב פרופיל חיבור (שקע ולשון) שמרכז את החוליה על זו שמתחתיה ומאפשר איטום. פתחים נוספים לצנרת, כשנדרשים במפלס גבוה מהתחתית, מוכנים בחוליה במפעל. הרחבה בחוליות בטון לתאי בקרה.

קונוס

הקונוס מצר את התא מהקוטר המלא לקוטר פתח המכסה, ובכך מאפשר להשתמש במכסה סטנדרטי קטן יחסית מעל תא רחב. הוא מתאים כשיש מספיק עומק, כי הוא עצמו גבוה. יתרונו הוא חלוקה הדרגתית של העומס מהמכסה לדפנות התא. הצרה יכולה להיות סימטרית או אקסצנטרית (דופן אחת אנכית), והבחירה משפיעה על מיקום המכסה ביחס למרכז התא ועל נוחות הירידה. ראו קונוסים לתאי בקרה.

תקרה

התקרה היא לוח שטוח עם פתח למכסה, ומשמשת חלופה לקונוס בשני מצבים: כשעומק התא קטן ואין מקום לקונוס, וכשקוטר התא גדול והקונוס לא מעשי. התקרה נושאת את עומס המכסה ואת עומס הקרקע והתנועה שמעליה, ולכן היא מתוכננת לדרגת עומס שתואמת למיקום ההתקנה. ראו תקרות לתאי בקרה.

מכסה ומסגרת

המכסה יושב במסגרת שמעוגנת לקונוס או לתקרה, והוא הרכיב היחיד שנושא ישירות את התנועה. דרגת העומס שלו נקבעת לפי המיקום, בסולם המקובל בענף A15 עד F900. חומר המכסה (בטון, יצקת, משולב), הנעילה והסימון נקבעים לפי ייעוד התא ודרישות הרשות או הגוף שמתחזק אותו. ראו מכסים לתאי בקרה.

איך בוחרים קוטר וגובה לפי עומק הצנרת

הקוטר נקבע לפי הצורך התפעולי: כמה צינורות או כבלים נכנסים, האם נדרשת כניסת אדם, ומה דורש הגוף המפעיל (חברת החשמל, חברת התקשורת, תאגיד המים או הרשות). הגובה הכולל נגזר משני מפלסים בתוכנית: מפלס פני המכסה, שצריך להתאים למפלס הסופי של הריצוף או האספלט, ומפלס תחתית התא, שנקבע לפי עומק הצנרת הנמוכה ביותר שנכנסת אליו.

ההפרש בין שני המפלסים הוא הגובה הכולל, וממנו מחסרים את גובה התחתית, הקונוס או התקרה, והמסגרת עם המכסה. מה שנשאר מחולק לחוליות בגבהים זמינים. חישוב זה נעשה לכל תא בנפרד, כי המפלסים משתנים לאורך הקו. הזמנה לפי "עשרה תאים" בלי גובה לכל תא מובילה לחוסר או לעודף חוליות ולהתאמות באתר.

נתונים שכדאי לוודא בתוכנית לפני ההזמנה:

  • מפלס פני המכסה הסופי (לא הזמני) לכל תא.
  • מפלס תחתית פנימית ומפלסי כניסת כל צינור.
  • קוטר וכיוון של כל פתח, כולל פתחים עתידיים אם נדרשים.
  • דרגת העומס של המכסה לפי סוג המשטח מעל התא.
  • האם נדרשים שלבי ירידה או סולם, ולפי איזו דרישה.

סדר ההרכבה באתר

סדר ההרכבה המקובל בענף הוא מלמטה למעלה, ובכל שלב בודקים מפלס ומרכוז לפני שממשיכים. הביצוע בפועל נעשה לפי המפרט הטכני של הפרויקט ובפיקוח, והסדר שלהלן הוא המבנה הכללי:

  1. הכנת התעלה והמצע: חפירה למפלס הנדרש בתוספת עובי המצע, הידוק המצע ויישור. מצע לא מהודק הוא הסיבה הנפוצה לשקיעת תא.
  2. הנחת התחתית: הנפה במנוף או במחפר עם ציוד הרמה מתאים, כיוון הפתחים לפי התוכנית, בדיקת מפלס ואופקיות. תיקון מפלס נעשה עכשיו, לא אחרי שהחוליות מונחות.
  3. חיבור הצנרת: הכנסת הצינורות לפתחי התחתית ואיטום החיבורים לפי שיטת האיטום שנקבעה.
  4. הנחת החוליות: התקנת האיטום בפרופיל החיבור, הנחת החוליה, בדיקת מרכוז ואנכיות. חוזרים על השלב לכל חוליה.
  5. הנחת הקונוס או התקרה: אותו תהליך, עם שימת לב לכיוון הפתח אם הקונוס אקסצנטרי.
  6. התקנת המסגרת והמכסה: התאמה למפלס הסופי. במקרים רבים המכסה מותקן סופית רק אחרי שכבת האספלט או הריצוף, ובינתיים מונח כיסוי זמני.
  7. מילוי חוזר: בשכבות, מהודק באופן אחיד סביב התא, כדי שלא ייווצר לחץ צדדי לא סימטרי שמזיז חוליות.

איטום בין חוליות: למה זה חשוב ואיך עושים

האיטום בין הרכיבים מונע שני דברים: חדירת מי תהום ומי גשם לתוך התא, ודליפה מהתא החוצה. בתאי חשמל ותקשורת מים בתוך התא פוגעים בכבלים ובחיבורים; בשוחות ביוב וניקוז דליפה החוצה מזהמת קרקע ומרוקנת את הקו. שיטות האיטום המקובלות בענף כוללות אטמי גומי בפרופיל החיבור, חומרי איטום גמישים ומרק בטון, והבחירה ביניהן נקבעת לפי סוג המערכת, מפלס מי התהום ודרישות המפרט. פרטי האיטום שנהוגים ברכיבי בר-אל 27 יש לאמת מול הצוות הטכני של המפעל.

שני כללים שחוזרים בכל שיטה: משטחי החיבור חייבים להיות נקיים מחול ומפסולת לפני ההנחה, וחוליה שהונחה עקום לא מאוטמת גם אם משתמשים בחומר הנכון.

פתחי כניסה: מוכנים במפעל או נפתחים באתר

פתחים לצנרת עדיף שיוכנו במפעל לפי התוכנית: המיקום מדויק, הזיון סביב הפתח מתוכנן, ואפשר להתקין אביזר חיבור מתאים. פתיחה באתר, בקידוח או בחציבה, אפשרית אך פוגעת בשלמות הרכיב ובאיטום, ולכן שמורים אותה למקרים חריגים. כשלא ידוע בוודאות אם יידרש פתח נוסף בעתיד, שוקלים להזמין פתח סגור באטם (blind) שאפשר לפתוח בלי לפגוע בדופן. ההחלטה היא של המתכנן ותלויה בסוג הרכיב.

שלבי ירידה וסולמות

בתאים שמיועדים לכניסת אדם נדרש אמצעי ירידה: שלבים מעוגנים בדופן החוליות או סולם. הדרישה, המרווחים והחומר נקבעים לפי תקנות הבטיחות, דרישות הגוף המפעיל ומפרט הפרויקט, ולא לפי ברירת מחדל של היצרן. בתאי חשמל ותקשורת רדודים לרוב אין צורך בירידה, ובתאים עמוקים הנושא מתואם עם הגוף המפעיל מראש. יש לוודא מול בר-אל 27 אם שלבים מותקנים במפעל ובאיזו תצורה, ומול המפקח את הדרישה החלה על הפרויקט.

טעויות הרכבה שכדאי למנוע

  • הנחת התחתית על מצע לא מהודק: התא שוקע, החוליות נפתחות והאיטום נכשל.
  • המשך הרכבה לפני תיקון מפלס התחתית: הסטייה עוברת לכל התא.
  • אי-ניקוי משטחי החיבור לפני הנחת חוליה.
  • הזמנת חוליות בגובה אחיד לכל התאים בלי חישוב לכל תא בנפרד.
  • קונוס אקסצנטרי שהונח בכיוון הפוך, כך שהמכסה יוצא מחוץ למקום המתוכנן.
  • קביעת מפלס המכסה לפי האספלט הזמני ולא לפי השכבה הסופית.
  • מילוי חוזר מצד אחד בלבד, שדוחף את החוליות מהמרכז.
  • שימוש בציוד הרמה לא מתאים לנקודות ההרמה של הרכיב.

תיאום בין הקבלן, המתכנן והמפעל

הרכבה תקינה מתחילה בהזמנה נכונה. תהליך העבודה המקובל: המתכנן מגדיר לכל תא קוטר, מפלסים, פתחים ומכסה; הקבלן או הרכש מעבירים את הרשימה למפעל; המפעל מאשר את התצורה ומייצר; באתר בודקים בקבלת הרכיבים שהם תואמים לרשימה לפני ההנחה. שינוי בשטח, למשל צינור שהגיע במפלס אחר מהמתוכנן, מטופל מול המתכנן לפני שפותחים פתח או חותכים חוליה. תקנים ישראליים רלוונטיים לרכיבי בטון טרומי ולמכסים מפורסמים באתר מכון התקנים הישראלי, ודרישות הגוף המפעיל (חברת חשמל, תקשורת, תאגיד מים) מאומתות מולו.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין קונוס לתקרה בתא בקרה?

שניהם סוגרים את התא מלמעלה ומקטינים את הפתח לגודל המכסה. הקונוס עושה זאת בהדרגה ודורש עומק, והתקרה עושה זאת בלוח שטוח ומתאימה לתאים רדודים או רחבים. הבחירה נעשית לפי הגובה הזמין בין הצנרת למפלס פני השטח ולפי קוטר התא. בתא שאין בו מקום לקונוס, התקרה היא הפתרון; בתא עמוק, הקונוס מקובל יותר.

איך מחשבים כמה חוליות צריך?

מחסרים ממפלס פני המכסה את מפלס תחתית התא, ומהתוצאה מחסרים את גובה התחתית, את גובה הקונוס או התקרה ואת גובה המסגרת והמכסה. את היתרה מחלקים לחוליות מהגבהים שהמפעל מייצר, כך שהשילוב מגיע קרוב ככל האפשר לגובה הנדרש. החישוב נעשה לכל תא בנפרד, והגבהים הזמינים יש לאמת מול בר-אל 27.

האם אפשר לפתוח פתח בחוליה באתר?

אפשר, אבל זה פתרון למקרה חריג ולא לשגרה. פתיחה באתר פוגעת בזיון ובאיטום ודורשת אביזר חיבור מתאים ואיטום קפדני. עדיף לתכנן את כל הפתחים מראש ולהזמין אותם מוכנים מהמפעל, ולשקול פתח סגור לחיבור עתידי. בכל מקרה של שינוי באתר יש לקבל אישור מהמתכנן והמפקח.

מה קורה אם התחתית הונחה לא במפלס?

מתקנים לפני שממשיכים. מרימים את התחתית, מתקנים את המצע ומניחים מחדש. סטייה בתחתית עוברת לכל החוליות ולמכסה, ובמערכות זרימה גם משבשת את השיפוע של הקו. הניסיון לפצות בשלב החוליות או המכסה מוביל לתא עקום שהאיטום בו נכשל.

איך יודעים איזה מכסה להזמין לתא?

לפי שני נתונים: מיקום ההתקנה, שקובע את דרגת העומס (A15 עד F900 לפי הסולם המקובל בענף), וייעוד התא, שקובע חומר, סימון ונעילה לפי דרישות הגוף המפעיל. מתכנן הפיתוח קובע את הדרגה, והרשות או חברת התשתית קובעות דרישות נוספות. את שני הנתונים מציינים בהזמנה לצד קוטר פתח המכסה.

מי אחראי על ההרכבה, הקבלן או המפעל?

המקובל בענף הוא שהמפעל מייצר ומספק את הרכיבים, והקבלן מרכיב אותם באתר לפי המפרט ובפיקוח. יש מקרים שבהם היצרן מספק ליווי טכני או הנחיות התקנה. את חלוקת האחריות בפרויקט ספציפי, ואת השאלה אם בר-אל 27 מציעה ליווי בהתקנה, יש לסכם מראש בהזמנה ובחוזה.

מתכננים פרויקט שבו נדרשים תאי בקרה מבטון טרומי? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, מפלסים, קטרים וכמויות לצורך בחינת תצורת הרכיבים המתאימה וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
תשתיות וניקוז

שוחת ניקוז מול קולטן: מה ההבדל ומתי משתמשים בכל אחד

שוחת ניקוז וקולטן הם שני רכיבים שונים באותה מערכת, ולעיתים קרובות מבלבלים ביניהם בתוכניות ובהזמנות. קולטן הוא נקודת הכניסה: הוא יושב בפני השטח, מכוסה ברשת, ותפקידו לאסוף מי גשמים ומי נגר מהכביש, מהחניה או מהחצר ולהכניס אותם למערכת. שוחת ניקוז היא נקודת גישה ובקרה על הקו התת קרקעי: היא מכוסה במכסה אטום, ותפקידה לאפשר חיבור קווים, שינוי כיוון ושיפוע, ותחזוקה. ההבדל הבסיסי: קולטן קולט מים מלמעלה, שוחה מנהלת מים שכבר בצנרת. המאמר מיועד למתכנני ניקוז, לקבלני פיתוח, למפקחים ולאנשי רכש, ומסביר מתי משתמשים בכל אחד, איך הם משתלבים במערכת אחת, ואילו טעויות תכנון חוזרות על עצמן.

מהי שוחת ניקוז

שוחת ניקוז היא תא אנכי מבטון, לרוב מחוליות טרומיות, שנבנה על קו ניקוז תת קרקעי במקומות שבהם צריך גישה לקו: חיבור של שני קווים או יותר, שינוי כיוון, שינוי קוטר או שיפוע, ומרווחים קבועים לאורך קו ישר לצורך תחזוקה. המים נכנסים אליה מצינור, לא מפני השטח, ויוצאים ממנה בצינור. המכסה שלה אטום ואינו מיועד לקלוט מים, ולכן אפשר להתקין אותה גם מתחת למדרכה או לריצוף בלי שהיא תשמש נקודת ניקוז. בתוכניות היא מסומנת לרוב במספר ובמפלסי כניסה ויציאה.

מהו קולטן

קולטן (או קולטן מי גשם) הוא תא בטון קטן יחסית שמותקן בנקודה הנמוכה של משטח, בשולי הכביש ליד אבן השפה, בשקע של חניה או בפינת חצר. חלקו העליון הוא רשת ברזל או פלדה שמאפשרת למים לזרום פנימה תוך עצירת עלים, אבנים ופסולת גסה. בתחתיתו נהוג להשאיר שקע ללכידת משקעים (חול, בוץ) לפני שהמים ממשיכים בצינור היציאה אל השוחה הקרובה. קולטן אינו מיועד לחיבור מספר קווים או לגישת עובד; הוא נקודת איסוף ולכידה בלבד.

ההבדל בין שוחת ניקוז לקולטן: טבלת השוואה

מאפיין קולטן שוחת ניקוז
תפקיד איסוף מי נגר מפני השטח ולכידת פסולת ומשקעים גישה, חיבור קווים, שינוי כיוון ותחזוקה של הקו
כניסת המים מלמעלה, דרך רשת מהצד, דרך צינור
כיסוי עליון רשת (סבכה) פתוחה למים מכסה אטום
מיקום במערכת נקודות נמוכות בשטח, שולי כביש, כניסות לאורך הקו, בצמתים ובנקודות שינוי
גודל טיפוסי קטן, ללא כניסת אדם גדול יותר, לרוב עם אפשרות ירידה לתחזוקה
לכידת משקעים שקע משקעים בתחתית, נדרש ריקון תקופתי לרוב תחתית מעוצבת לזרימה, ללא לכידה מכוונת
מספר חיבורים יציאה אחת לרוב מספר כניסות ויציאה
דרגת עומס של הכיסוי לפי מיקום, A15 עד F900 לפי מיקום, A15 עד F900

איפה משתמשים בקולטן ואיפה בשוחה

קולטנים

  • לאורך כבישים, במרווחים שקובע מתכנן הניקוז לפי השיפוע ושטח האיסוף.
  • בנקודות הנמוכות של חניונים ומגרשי חניה.
  • בפינות חצרות ורחבות מרוצפות.
  • לפני כניסה למבנה, לחניון תת קרקעי או לרמפה, לעיתים כתעלה במקום קולטן נקודתי.
  • בגינון ובאיי תנועה, כשמסלול הניקוז עובר דרכם.

שוחות ניקוז

  • בכל צומת של שני קווי ניקוז או יותר.
  • בכל שינוי כיוון או שיפוע של הקו.
  • במעבר בין קטרים.
  • לאורך קו ישר, במרווחים שמאפשרים תחזוקה ושטיפה.
  • בנקודת החיבור למערכת העירונית או לבור חלחול.

איך קולטן ושוחה משתלבים במערכת אחת

מערכת ניקוז טיפוסית בנויה בשרשרת: המשטח משופע לכיוון קולטן, הקולטן מתחבר בצינור קצר לשוחת ניקוז, השוחה מחוברת לקו הראשי, וקו הראשי מוביל לשוחה נוספת ומשם ליציאה. הקולטן הוא תמיד תחילת השרשרת, השוחה היא צומת בתוכה. במקרים רבים כמה קולטנים מחוברים לשוחה אחת, וכך השוחה מרכזת את הזרימה ומאפשרת תחזוקה במקום אחד.

הפרדה נכונה בין השניים חוסכת בעיות: קולטן שמנסים להפוך לשוחה (כלומר לחבר אליו כמה קווים) יסתם מהר כי הוא מיועד ללכידת משקעים; שוחה שמנסים להפוך לקולטן (כלומר להחליף את המכסה ברשת) תכניס משקעים ישירות לקו הראשי בלי לכידה. עמודי המוצר קולטנים מבטון ושוחות בטון מציגים את שני הרכיבים בנפרד, ואת מבנה התא עצמו מסביר המאמר על תאי בקרה מבטון.

רשת מול מכסה: שיקולי עומס ובטיחות

הכיסוי העליון הוא ההבדל הנראה לעין וגם המקום שבו רוב הכשלים קורים. רשת קולטן צריכה להעביר מים ולעצור פסולת, ובמקביל לשאת את עומס הרכב שעובר עליה. מכסה שוחה צריך לאטום ולשאת עומס. בשני המקרים דרגת העומס נקבעת לפי מיקום ההתקנה, בסולם המקובל בענף A15 (הולכי רגל) עד F900 (עומסים תפעוליים כבדים). מתכנן הפיתוח קובע את הדרגה, ויש לאמת אותה מול הרשות המקומית כשמדובר בשטח ציבורי.

שיקולים ספציפיים לרשתות קולטן

  • כיוון החריצים ביחס לתנועת אופניים והולכי רגל, כדי שגלגל דק לא ייתקע.
  • שטח פתוח מספיק לספיקה הצפויה בלי שהרשת תסתם מעלים.
  • נעילה או עיגון של הרשת, בעיקר בכבישים ובשטחים ציבוריים.
  • אפשרות הרמה לתחזוקה בלי כלים מיוחדים.

שיקולים ספציפיים למכסי שוחה

  • אטימות מפני חדירת מים מפני השטח, בעיקר כשהשוחה מתחת לכביש.
  • התאמה למפלס הסופי של האספלט או הריצוף.
  • סימון ייעוד (ניקוז) כדי שלא יבלבלו אותה עם שוחת ביוב בתחזוקה.

הרחבה על התאמת מכסים למיקום מופיעה במאמר על מכסים לתאי בקרה.

שיקולי תכנון: מה קובע כמה קולטנים ואיפה השוחות

מספר הקולטנים ומיקומם נגזרים משטח האיסוף, מעוצמת הגשם התכנונית, מהשיפועים ומקיבולת הרשת. מתכנן הניקוז מחשב כמה מים מגיעים לכל נקודה ומוודא שהקולטן והצינור היוצא ממנו יכולים לקלוט אותם בלי הצפה. מיקום השוחות נגזר מגיאומטריית הקו: היכן יש צומת, היכן משתנה הכיוון, ובאילו מרווחים נדרשת גישה לתחזוקה. שני החישובים משפיעים זה על זה: ריבוי קולטנים דורש יותר נקודות חיבור, ולכן יותר שוחות או שוחות עם יותר פתחים.

בשלב ההזמנה מהמפעל, לכל קולטן מציינים את מידות הפתח, את דרגת העומס של הרשת, את קוטר צינור היציאה ואת עומקו. לכל שוחה מציינים קוטר, גובה כולל לפי מפלס המכסה ומפלס הכניסה, מספר הפתחים, הקטרים והכיוונים, וסוג המכסה. תכנון מקדים של הנתונים האלה מונע פתיחת פתחים באתר, שפוגעת באיטום.

טעויות תכנון וביצוע נפוצות

  • קולטן שלא בנקודה הנמוכה: המים עוצרים במרחק מטר ממנו. שיפועי הריצוף והאספלט חייבים להוביל אליו מכל הכיוונים.
  • חיבור קולטן ישירות לקו הראשי בלי שוחה: אין נקודת גישה לתחזוקה, וסתימה בקטע הזה דורשת חפירה.
  • רשת בדרגת עומס נמוכה בכביש: הרשת נשברת או שוקעת אחרי מעבר משאיות.
  • שוחה ללא לכידת משקעים במעלה הקו: הקו הראשי מצטבר בחול וסתימות חוזרות.
  • קולטן צמוד לאבן שפה בלי פתח צדדי: אבן השפה חוסמת את הזרימה מהכביש לרשת.
  • מכסה שוחה נמוך מהאספלט: מים נאגרים סביבו, ועם הזמן נוצר בור.
  • שכחת גישת ניקיון לקולטן: קולטן שהוצב מתחת לגדר, לצמחייה או למתקן קבוע לא יתוחזק ויסתם.

תחזוקה: ההבדל בשגרה

קולטנים דורשים ריקון תקופתי של שקע המשקעים וניקוי הרשת, במיוחד לפני עונת הגשמים ואחרי סופות. שוחות ניקוז דורשות בדיקה תקופתית של הזרימה ושטיפה של הקו כשיש הצטברות. תוכנית תחזוקה טובה מבוססת על כך שהקולטנים לוכדים את רוב הפסולת, כך שהשוחות והקו הראשי נשארים נקיים. ברשויות מקומיות נהוג להכין רשימת קולטנים ושוחות ממוספרת מתוכנית העדות (as-made) לצורך התחזוקה.

בר-אל 27 וניקוז מי גשמים

בר-אל 27 מייצרת קולטנים, שוחות ותעלות ניקוז מבטון טרומי לפרויקטי פיתוח, כבישים וחניונים. ההתאמה לפרויקט נעשית לפי תוכנית הניקוז, מפלסי התכנון ודרגת העומס שקבע המתכנן. תקנים ישראליים רלוונטיים לרכיבי ניקוז ולמכסים ורשתות מפורסמים באתר מכון התקנים הישראלי, ודרישות ספציפיות של הרשות המקומית או של תאגיד המים יש לאמת מולם לפני ההזמנה.

שאלות נפוצות

האם אפשר להשתמש בשוחת ניקוז עם רשת במקום קולטן?

טכנית אפשר להתקין רשת על שוחה, אבל זה מבטל את שתי הפונקציות. שוחה מיועדת לזרימה חלקה ואין בה לכידת משקעים, ולכן חול ופסולת שייכנסו דרך הרשת ימשיכו ישר לקו הראשי. הפתרון המקובל הוא קולטן ייעודי עם שקע משקעים במעלה השוחה, ורק במקרים מיוחדים, לפי החלטת מתכנן הניקוז, משלבים שוחה עם רשת ומוסיפים אמצעי לכידה.

כמה קולטנים צריך לחניה או לחצר?

אין מספר קבוע. הכמות תלויה בשטח האיסוף, בשיפועים, בעוצמת הגשם התכנונית ובקיבולת של כל קולטן וצינור היציאה שלו. בחצר פרטית קטנה לעיתים מספיק קולטן אחד בנקודה הנמוכה, במגרש חניה מתכנן הניקוז מחלק את השטח לאזורי איסוף וממקם קולטן בכל אחד. חישוב זה הוא חלק מתכנון הניקוז ולא נקבע לפי כלל אצבע.

מה ההבדל בין קולטן לתעלת ניקוז?

שניהם קולטים מים מפני השטח, אבל קולטן עושה זאת בנקודה ותעלה עושה זאת לאורך קו. תעלה מתאימה כשהמים מגיעים בחזית רחבה, למשל בכניסה לחניון או בתחתית רמפה, ומונעת מהם לעבור הלאה. קולטן מתאים כשאפשר להוביל את המים בשיפוע לנקודה אחת. במערכות רבות משלבים: תעלה בכניסה ומספר קולטנים בשטח.

איך יודעים אם שוחה בתוכנית היא ניקוז או ביוב?

בתוכניות מקצועיות לכל מערכת יש גיליון וסימון משלה, ושוחות הניקוז מסומנות בנפרד משוחות הביוב. בשטח ההבחנה נעשית לפי סימון על המכסה ולפי תוכנית העדות. חשוב לא לחבר קולטן לשוחת ביוב ולא להפך: חיבור מי גשם לביוב מעמיס על מערכת הטיהור ואסור ברוב הרשויות, וחיבור ביוב לניקוז מזהם את הסביבה.

איזו דרגת עומס צריך לרשת קולטן במגרש חניה?

דרגת העומס נקבעת לפי הרכב הכבד ביותר שצפוי לעבור על הרשת, כולל משאיות אספקה ורכבי חירום, ולא רק לפי רכבים פרטיים. הסולם המקובל בענף הוא A15 עד F900, וההחלטה היא של מתכנן הפיתוח. כשמדובר במגרש שעלולים לנוע בו רכבים כבדים, נהוג לבחור דרגה גבוהה מהמינימום.

מתי מספיק קולטן ומתי צריך גם בור חלחול?

קולטן רק אוסף את המים; הוא צריך לאן להוביל אותם. כשיש חיבור למערכת ניקוז עירונית, הקולטן מתחבר אליה דרך שוחה. כשאין חיבור, או כשהרשות דורשת השהיית נגר במגרש, המים מובלים לבור חלחול או למתקן השהיה. ההחלטה תלויה בתנאי הקרקע ובדרישות הרשות, והיא חלק מתכנון הניקוז של המגרש.

מתכננים פרויקט פיתוח, כביש או חניון שבו נדרשים קולטנים ושוחות ניקוז מבטון? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, מידות וכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

קטגוריות
תשתיות וניקוז

תשתיות תת קרקעיות מבטון טרומי: רכיבי המערכת, סדר ביצוע ותיאום מערכות

תשתיות תת קרקעיות מבטון טרומי הן מכלול הרכיבים שנקברים מתחת לכביש, למדרכה ולשטחי הפיתוח ומשרתים את מערכות המים, הביוב, הניקוז, החשמל והתקשורת של הפרויקט: שוחות, תאי בקרה, צינורות, תעלות, גומחות ומכסים. ברוב פרויקטי הפיתוח והתשתית הם הרכיב הראשון שמבוצע אחרי עבודות העפר והאחרון שרואים, ולכן טעות בהם מתגלה מאוחר ועולה ביוקר. המאמר מיועד למנהלי פרויקטים, למתכנני פיתוח, לקבלני תשתית ולאנשי רכש שצריכים להבין את התמונה המלאה: אילו רכיבים יש, מה תפקיד כל אחד, באיזה סדר מבצעים ואיך מתאמים בין המערכות השונות שחולקות את אותה רצועת קרקע. הוא משמש עמוד אב לאשכול, ומכל נושא כאן יש הפניה למאמר מעמיק יותר.

מה נחשב תשתית תת קרקעית מבטון טרומי

תשתית תת קרקעית מבטון טרומי היא כל אלמנט בטון שיוצר במפעל, הובל לאתר ונקבר או הוטמן בקרקע כחלק ממערכת הנדסית. ההבדל מיציקה באתר הוא שהגיאומטריה, האיטום והחוזק נקבעים בתנאי מפעל מבוקרים, ובאתר נותרת עבודת הנחה, חיבור ומילוי חוזר. היתרון המרכזי הוא לוח זמנים: תעלה פתוחה נסגרת מהר יותר, ופחות עבודה רטובה מתבצעת בתוך חפירה.

המערכות שנשענות על רכיבי בטון טרומי בפרויקט טיפוסי:

  • ניקוז מי גשמים ומי נגר: קולטנים, תעלות, שוחות ניקוז, צינורות, בורות חלחול.
  • ביוב: שוחות ביוב וקווי צנרת גרביטציוניים.
  • חשמל ותאורה: תאי בקרה, גומחות לפילרים, יסודות לעמודי תאורה.
  • תקשורת: תאי תקשורת, צנרת שרוולים, גומחות.
  • מים: שוחות למגופים ולמדי מים, לפי דרישות תאגיד המים.

רכיבי המערכת: מה עושה כל אחד

כדי לקרוא תוכנית פיתוח ולהזמין נכון, צריך להכיר את אבני הבניין. הרשימה שלהלן מסודרת לפי תפקיד, לא לפי מערכת, כי אותו רכיב חוזר בכמה מערכות.

שוחות ותאי בקרה

שוחה היא נקודת גישה אנכית לקו תת קרקעי. בביוב ובניקוז היא מאפשרת שינוי כיוון, שינוי שיפוע, חיבור קווים ותחזוקה. בחשמל ובתקשורת הרכיב המקביל נקרא תא בקרה או תא תקשורת, והוא משמש למשיכת כבלים, לחיבורים ולפיצולים. תא בקרה מבטון בנוי ממספר רכיבים טרומיים: תחתית, חוליות, קונוס או תקרה ומכסה. פירוט של כל רכיב ושל אופן ההרכבה מופיע במאמר על תאי בקרה מבטון, ומידע על הקווים הסניטריים בעמוד שוחות בטון.

צינורות

צינורות בטון משמשים בעיקר לקווי ניקוז וביוב גרביטציוניים בקטרים גדולים, שבהם הקשיחות והמשקל הם יתרון מול לחץ קרקע ועומסי תנועה. הבחירה בין בטון, פלדקס, פלסטיק או חומרים אחרים נקבעת על ידי מתכנן המערכת לפי קוטר, עומק כיסוי, עומסים ותנאי הקרקע. ראו צינורות בטון ופלדקס.

תעלות וקולטנים

תעלות ניקוז וקולטנים הם נקודות הכניסה של מי הנגר למערכת. תעלה קולטת לאורך קו (כניסה לחניון, רמפה, חצר), קולטן קולט בנקודה (פינת כביש, שקע במגרש). שניהם מכוסים ברשת בדרגת עומס שתואמת לתנועה במקום, ומתחברים לשוחת ניקוז ומשם לקו. פירוט בעמודי תעלות ניקוז וקולטנים.

גומחות ופילרים

גומחת בטון היא מבנה קטן, לרוב בגבול המגרש, שמכיל את ארון החשמל (פילר), את ארון התקשורת או את מד המים. היא לא נקברת אלא מוצבת על יסוד, אך היא חלק מאותה מערכת ומקבלת את הצנרת שעולה מהקרקע. ראו גומחות בטון.

מכסים ורשתות

המכסה הוא הרכיב היחיד שנשאר גלוי ונושא את עומס התנועה. דרגות העומס המקובלות בענף הן A15 עד F900, וההתאמה נעשית לפי מיקום ההתקנה: מדרכה, חניה, כביש עירוני או שטח תפעולי כבד. מכסה שאינו מתאים לעומס הוא הכשל הנפוץ ביותר במערכות תת קרקעיות, ופרטים על ההתאמה מופיעים בעמוד המוצר של תאי הבקרה ובמאמרי האשכול על מכסים.

איך קוראים תוכנית פיתוח ותשתיות

תוכנית פיתוח מציגה את המערכות התת קרקעיות בשכבות, ולכל מערכת יש גיליון או סימון משלה. לפני הזמנת רכיבים כדאי לאתר בתוכניות את הנתונים הבאים:

  1. מיקום ומספור של כל שוחה ותא, כולל הצלבה בין תוכנית הניקוז, הביוב, החשמל והתקשורת.
  2. מפלסי כניסה ויציאה (I.L.) ומפלס פני מכסה (T.L.), שמהם נגזר גובה התא ומספר החוליות.
  3. קטרים וכיווני כניסה של הצנרת לכל שוחה, כדי שהפתחים יוכנו במפעל במקום הנכון.
  4. סוג המשטח מעל הרכיב (מדרכה, כביש, גינון), שקובע את דרגת העומס של המכסה או הרשת.
  5. פרטים סטנדרטיים של הרשות או התאגיד, אם קיימים, שמגדירים מבנה שוחה ומכסה מחייבים.

כשיש סתירה בין גיליונות, למשל שוחת חשמל שמסומנת בדיוק במקום שבו עובר קו ניקוז, זה הזמן לפתור אותה מול המתכננים ולא באתר.

סדר ביצוע מקובל של תשתיות תת קרקעיות

סדר הביצוע הנפוץ בענף הוא מהעמוק לרדוד ומהגרביטציוני לגמיש. הסיבה: קווים גרביטציוניים (ביוב, ניקוז) לא יכולים לזוז ממפלס ומשיפוע שנקבעו בתכנון, ולכן הם מבוצעים ראשונים וכל השאר מתאים את עצמו אליהם. הסדר בפועל נקבע על ידי מנהל הפרויקט והמתכננים, אבל המבנה הכללי חוזר ברוב הפרויקטים:

  1. עבודות עפר וסימון: חפירה למפלסי התכנון, סימון צירי הקווים ומיקומי השוחות.
  2. ביוב: הקו העמוק ביותר בדרך כלל. הנחת תחתיות שוחות, צנרת, חוליות ובדיקות.
  3. ניקוז: קווי ניקוז, שוחות ניקוז, קולטנים ותעלות, בתיאום מפלסים עם הביוב.
  4. מים: קווי אספקה ושוחות מגופים, לפי דרישות התאגיד.
  5. חשמל ותקשורת: תאי בקרה, צנרת שרוולים, גומחות ויסודות לעמודי תאורה. אלה לרוב רדודים יותר וגמישים במיקום.
  6. מילוי חוזר והידוק בשכבות, לפי דרישות המפרט.
  7. התאמת מכסים למפלס הסופי: אחרי שנקבע מפלס האספלט או הריצוף, מגביהים או מנמיכים את המכסים.

שלב 7 הוא הנקודה שבה רוב הבעיות מתגלות: מכסה שנשאר נמוך מהאספלט, שוחה שלא ניתן להגיע אליה, או רשת קולטן שהתהפכה בכיוון הזרימה. תכנון גובה נכון של החוליות והקונוס חוסך את ההתאמות האלה.

תיאום בין מערכות: הצומת שבו רוב הבעיות נולדות

הרצועה שמתחת למדרכה ולכביש היא צפופה. ביוב, ניקוז, מים, חשמל, תקשורת, גז ותאורה חולקים כמה מטרים של רוחב ועומק, וכל אחד מהם מתוכנן על ידי יועץ אחר. תיאום המערכות הוא תפקיד המתכנן הראשי או מנהל הפרויקט, אבל ליצרן הרכיבים ולקבלן יש חלק בו.

מה בודקים בתיאום

  • חציות: היכן קו אחד חוצה קו אחר, ומה המרווח האנכי ביניהם.
  • מרחקים אופקיים בין קווים, לפי הנחיות הרשויות והתאגידים הרלוונטיים.
  • מיקום השוחות והתאים כך שלא יחפפו ולא יחסמו גישה זה לזה.
  • נקודות המפגש עם הפיתוח מעל: אבני שפה, ריצוף, אי תנועה, יסודות תאורה.
  • מרווחים לתחזוקה עתידית: אפשרות לפתוח מכסה בלי לפרק ריצוף או לחסום נתיב.

מה זה אומר להזמנה מהמפעל

כשהתיאום הסתיים, כל שוחה ותא מקבלים מפרט ברור: קוטר, גובה כולל, מספר ומיקום הפתחים, סוג המכסה. את הנתונים האלה מעבירים ליצרן, ולפי הם מכינים את הרכיבים. שינוי בשטח אחרי הייצור, למשל פתח נוסף בחוליה, אפשרי לעיתים אבל מוריד מהאיכות ומהאיטום. לכן הרכש עדיף אחרי תיאום, לא לפניו.

שיקולי תכנון וביצוע שכדאי להכיר

גישה לאתר והנפה

רכיבי בטון טרומי כבדים, והנחתם דורשת מנוף או מחפר עם ציוד הרמה מתאים. לפני ההזמנה בודקים אם משאית יכולה להגיע לקצה התעלה, אם יש מקום לאחסון זמני, ואם ניתן להניף את הרכיב ישירות מהמשאית לתעלה. באתרים צפופים בעיר זה שיקול שמשפיע על גודל הרכיבים ועל מועדי האספקה.

מפלסים ושיפועים

קווים גרביטציוניים תלויים בשיפוע מדויק, ולכן תחתית השוחה חייבת לשבת במפלס התכנון. סטייה קטנה בתחתית מצטברת לאורך הקו ומשפיעה על הזרימה. את המפלס בודקים לפני ההנחה, אחרי ההנחה ולפני המילוי.

פתחים וכניסות צנרת

פתחים לצנרת מוכנים במפעל לפי התוכנית, כולל אביזרי החיבור שנקבעו. פתיחה באתר אפשרית אך פוגעת בזיון ובאיטום, ולכן מדויקים בתוכנית ובהזמנה. כשיש ספק לגבי כיוון או קוטר, מאמתים מול המתכנן לפני שליחת ההזמנה.

איטום ומילוי חוזר

האיטום בין החוליות ובחיבורי הצנרת הוא מה שמונע חדירת מי תהום פנימה ודליפה החוצה. שיטת האיטום נקבעת לפי סוג המערכת ודרישות המפרט. המילוי החוזר מבוצע בשכבות ומהודק סביב הרכיב באופן אחיד, כדי שלא ייווצר לחץ צדדי לא סימטרי.

טעויות נפוצות בפרויקטי תשתית תת קרקעית

  • הזמנת רכיבים לפי כמות בלבד, בלי גובה ומיקום פתחים לכל תא, מה שמוביל להתאמות באתר.
  • מכסה או רשת בדרגת עומס שנבחרה לפי מחיר ולא לפי מיקום ההתקנה.
  • ביצוע החשמל והתקשורת לפני שהוגדרו סופית מפלסי הניקוז והביוב.
  • אי-בדיקת גישה למנוף לפני מועד האספקה, מה שגורם לפריקה במקום לא נוח ולהעברה כפולה.
  • מילוי חוזר לא מהודק, שגורם לשקיעה סביב השוחה ולשבירת האספלט או הריצוף.
  • שכחת גובה הפיתוח הסופי: מכסה שנקבע לפי מפלס האספלט הזמני ולא הסופי.

בר-אל 27 ותשתיות תת קרקעיות

בר-אל 27 מייצרת רכיבי בטון טרומי לתשתיות: תאי בקרה, שוחות, צינורות, תעלות, קולטנים, גומחות ופילרים ויסודות לעמודי תאורה. סקירה של כל קווי המוצרים מופיעה בקטלוג המוצרים. התאמת הרכיבים לפרויקט ספציפי נעשית לפי התוכניות, המפרט ודרישות היועצים, ובנושאים הנדסיים ובטיחותיים ההכרעה היא של המהנדס והקונסטרוקטור. תקנים ישראליים רלוונטיים לרכיבי בטון טרומי ולמכסים מפורסמים באתר מכון התקנים הישראלי, ודרישות ספציפיות של רשויות ותאגידים יש לאמת מולם.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין שוחה לתא בקרה?

המונחים מתארים את אותו עיקרון, נקודת גישה אנכית לקו תת קרקעי, אך משמשים במערכות שונות. "שוחה" מקובל בביוב, בניקוז ובמים, שם היא משמשת לזרימה, לחיבורים ולתחזוקה. "תא בקרה" או "תא תקשורת" מקובל בחשמל ובתקשורת, שם הוא משמש למשיכת כבלים ולחיבורים. הרכיבים הטרומיים דומים: תחתית, חוליות, תקרה או קונוס ומכסה, אך הפתחים, האיטום והמכסה נקבעים לפי המערכת.

באיזה סדר מבצעים ביוב, ניקוז וחשמל?

המקובל הוא מהעמוק לרדוד: ביוב תחילה, כי הוא לרוב העמוק ביותר ותלוי בשיפוע קבוע, אחריו ניקוז, ואז מים, חשמל ותקשורת שהם רדודים וגמישים יותר במיקום. הסדר המדויק נקבע על ידי מנהל הפרויקט לפי מפלסי התכנון, החציות ואילוצי האתר, ויש פרויקטים שבהם עובדים במקביל בקטעים שונים.

מי אחראי על תיאום המערכות התת קרקעיות?

תיאום המערכות הוא באחריות המתכנן הראשי או מתכנן הפיתוח, בשיתוף היועצים של כל מערכת ומנהל הפרויקט. היצרן מספק רכיבים לפי המפרט שהתקבל, והקבלן מבצע לפי התוכנית המתואמת. כשמתגלה סתירה באתר, הפנייה היא למתכנן ולא ליצרן, כי שינוי ברכיב אחד משפיע על מערכות אחרות.

איך קובעים את דרגת העומס של המכסה?

דרגת העומס נקבעת לפי מיקום ההתקנה והתנועה הצפויה מעליו: מדרכות ושטחי הולכי רגל, חניות לרכב פרטי, כבישים עירוניים, שטחי משאיות ואזורים תפעוליים כבדים. הדרגות המקובלות בענף הן A15 עד F900, וההתאמה נעשית על ידי המתכנן לפי תוכנית הפיתוח. כשיש ספק לגבי שימוש עתידי במשטח, נהוג לבחור דרגה גבוהה יותר.

מה צריך להעביר ליצרן כדי לקבל הצעת מחיר?

ליצרן מעבירים את תוכניות התשתית הרלוונטיות, רשימת שוחות ותאים עם מפלסי מכסה וכניסה, קטרים וכיווני צנרת, סוג המשטח מעל כל רכיב, כמויות ולוח זמנים משוער. ככל שהנתונים מדויקים יותר, הרכיבים מותאמים יותר ופחות עבודה נשארת לאתר. בשלב מוקדם אפשר לקבל הערכה לפי כמויות, אך המפרט הסופי דורש את התיאום המלא.

מתי מעדיפים בטון טרומי על יציקה באתר בתשתיות?

בטון טרומי מועדף כשיש חשיבות ללוח הזמנים, כשהתעלה צריכה להיסגר מהר, כשתנאי מזג האוויר או השטח מקשים על יציקה, וכשנדרשת אחידות בין רכיבים רבים. יציקה באתר נשארת פתרון לגיאומטריות חריגות, לתאים גדולים במיוחד או למקומות שאין אליהם גישה למנוף. ההחלטה היא של המתכנן והקונסטרוקטור לפי הפרויקט.

מתכננים פרויקט פיתוח או תשתית שבו נדרשים שוחות, תאי בקרה, צינורות, תעלות או גומחות מבטון טרומי? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, מידות וכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

רוצה לקבל הצעת מחיר?

בוא לקבל ליווי אישי ומקצועי לאורך כל הדרך משלב התכנון ועד לביצוע בשטח, השאיר פרטים ונשמח לעמוד לשירותך