תגית: חשמל ותקשורת

פרט יסוד לעמוד תאורה הוא השרטוט שמגדיר איך העמוד מתחבר לקרקע: מידות היסוד, מיקום ברגי היסוד או העוגנים, השרוולים שדרכם עוברים הכבלים, המפלס העליון של היסוד ביחס לריצוף, והקשר לתא הבקרה הסמוך. הפרט הזה הוא המסמך שסביבו נפגשים ארבעה גורמים בפרויקט: מתכנן התאורה, הקונסטרוקטור, קבלן הפיתוח וקבלן החשמל. רוב התקלות ביסודות תאורה, מעמוד שיושב עקום ועד כבל שלא עובר, מתחילות מפרט שנקרא חלקית או שלא תואם בין הצדדים. המאמר הזה מסביר איך קוראים פרט יסוד, מה ההבדל בין יסוד טרומי ליצוק, ואיך מסדרים את התיאום מול קבלן החשמל לפני שהיסוד נכנס לקרקע. הוא מיועד למנהלי פרויקטים, מפקחים, מתכנני חשמל וקבלני פיתוח, ואינו מדריך כללי ליסודות.

מה כולל פרט יסוד לעמוד תאורה

פרט יסוד הוא שרטוט, לרוב בקנה מידה גדול, שמלווה את תוכנית התאורה או תוכנית הפיתוח. הוא מתאר את היסוד עצמו ואת כל מה שמתחבר אליו, ומשמש בסיס לייצור, להזמנה ולביצוע. באופן מקובל הפרט כולל את הרכיבים הבאים:

• מידות היסוד: אורך, רוחב או קוטר, ועומק. המידות נגזרות מגובה העמוד, מעומסי הרוח ומסוג הקרקע, ונקבעות על ידי הקונסטרוקטור או מתכנן התאורה.
• ברגי יסוד או עוגנים: מספר הברגים, הקוטר, האורך, המרחק ביניהם (טמפלט) והגובה שבו הם בולטים מעל פני היסוד. הנתונים האלה חייבים להתאים לפלטת הבסיס של העמוד שנבחר.
• שרוולים לכבלים: קוטר השרוולים, מספרם, כיוון הכניסה והיציאה, ורדיוס הכיפוף. השרוולים הם המעבר של כבלי ההזנה מתא הבקרה או מהצנרת התת קרקעית אל תוך העמוד.
• מפלס עליון: גובה פני היסוד ביחס לפני הריצוף הסופי, לאבן השפה או לפני הקרקע. נתון שנראה שולי אבל קובע אם העמוד ייראה נכון ואם הפלטה תיחשף.
• הארקה: אופן חיבור מוליך ההארקה ליסוד או לעמוד, לפי תוכנית החשמל.
• קשר לתא הבקרה: המיקום של תא הבקרה או תא המשיכה הסמוך ביחס ליסוד, והמרחק ביניהם.

כשמזמינים יסוד טרומי, הפרט הזה הוא בדיוק המידע שהיצרן צריך. עמוד יסודות בטון לעמודי תאורה מציג את המוצר עצמו, ואת התאמתו לפרויקט יש לבחון לפי הפרט המאושר של המתכנן.

יסוד טרומי מול יסוד יצוק באתר: מה ההבדל בקריאת הפרט

שני הפתרונות נפוצים בישראל, ולכל אחד יש השלכות שונות על מה שצריך לוודא בפרט ובאתר.

שיקול	יסוד טרומי	יסוד יצוק באתר
מיקום ברגי היסוד	קבוע במפעל לפי טמפלט; אין אפשרות לתקן באתר	נקבע בזמן היציקה; תלוי בדיוק קיבוע הטמפלט
שרוולים	מובנים ביסוד; יש לוודא כיוון כניסה לפני ההצבה	מונחים לפני היציקה; קל להתאים כיוון, קל גם לשכוח
לוח זמנים באתר	הצבה ומילוי חוזר באותו יום	חפירה, זיון, תבנית, יציקה והמתנה להתקשות
תלות במזג אוויר	נמוכה	גבוהה יותר בזמן היציקה
אחידות בין יסודות	גבוהה, כל היסודות מאותה תבנית	תלויה בצוות ובבקרה בכל נקודה
גישה ומנוף	נדרש ציוד הרמה מתאים לנקודת ההצבה	נדרשת גישה למשאית בטון או לערבל

ההשלכה המעשית: ביסוד טרומי, כל הבדיקות עוברות לשלב שלפני ההזמנה, כי אחרי הייצור אין מה לתקן. ביסוד יצוק, הבדיקות עוברות לשלב שלפני היציקה, ושם הסיכון הוא בעיקר טעות אנוש בקיבוע. על ההבדל בין הפתרונות ועל שיקולי הבחירה ביניהם אפשר לקרוא בהרחבה במאמר על תכנון קוביות ויסודות בטון לעמודי תאורה.

איך קוראים פרט יסוד: הנתונים שבודקים לפני ההזמנה

קריאה נכונה של הפרט היא בעצם הצלבה בין שלושה מסמכים: פרט היסוד, גיליון הנתונים של העמוד (כולל פלטת הבסיס), ותוכנית התאורה או הפיתוח שמראה את מיקום העמודים ואת מסלול הצנרת. הסעיפים הבאים הם מה שכדאי לוודא בכל אחד.

התאמה בין הטמפלט לפלטת הבסיס של העמוד

המרחק בין ברגי היסוד, הקוטר שלהם והגובה הבולט חייבים להתאים לחורים בפלטת הבסיס של העמוד שיסופק בפועל. כשמחליפים ספק עמודים או דגם באמצע פרויקט, פלטת הבסיס יכולה להשתנות, והיסודות שכבר יוצרו לא יתאימו. לכן מקובל לא לשחרר יסודות לייצור לפני שהעמוד סגור סופית.

כיוון השרוולים ביחס למסלול הצנרת

השרוולים ביסוד צריכים לפנות לכיוון שממנו מגיע הכבל ולכיוון שאליו הוא ממשיך (במעבר בין עמודים). בתוכנית הפיתוח בודקים מאיפה מגיעה הצנרת לכל עמוד ומסמנים על הפרט את הכיוון. ביסוד טרומי, הכיוון נקבע בהצבה, ולכן חשוב שהמידע יהיה על היסוד ובידי מפעיל המנוף.

מפלס פני היסוד

המפלס העליון נמדד ביחס לפני הריצוף הסופי או לפני הקרקע המתוכננים, לא ביחס לקרקע שקיימת ביום ההצבה. בפרויקטי פיתוח, פני השטח משתנים בין שלב התשתיות לשלב הריצוף, ויסוד שהוצב לפי המצב הקיים יכול להימצא גבוה או נמוך מדי בסוף. יש לעבוד לפי המפלסים המתוכננים ולסמן אותם באתר.

מרחק ומיקום ביחס לתא הבקרה

לא בכל פרויקט יש תא בקרה ליד כל עמוד, אבל כשיש, המרחק בין היסוד לתא קובע את אורך השרוול, את רדיוס הכיפוף ואת קלות המשיכה של הכבל. המידע על התאים עצמם, מידותיהם והמכסים מופיע בעמוד תאי תקשורת וחשמל, ובחירת התא נעשית לפי תוכנית החשמל.

איך מתאמים את היסוד מול קבלן החשמל

פרט היסוד שייך בדרך כלל לתוכנית הפיתוח או הקונסטרוקציה, אבל מי שמשתמש בו בפועל הוא קבלן החשמל. הפער הזה הוא הסיבה לרוב הבעיות. סדר תיאום מקובל, שאפשר להתאים לכל פרויקט, נראה כך:

1. סגירת דגם העמוד: מתכנן התאורה מאשר את העמוד ופלטת הבסיס, וקבלן החשמל מקבל את גיליון הנתונים.
2. אישור הפרט: הקונסטרוקטור או המתכנן מאשר את פרט היסוד, כולל טמפלט, שרוולים ומפלס, ומול הנתונים של העמוד.
3. סימון באתר: מודד מסמן את מיקום כל עמוד ואת המפלס המתוכנן. קבלן החשמל וקבלן הפיתוח עוברים על הסימון יחד ומאשרים כיווני צנרת.
4. הזמנה או יציקה: ביסוד טרומי, ההזמנה יוצאת ליצרן עם הפרט המאושר והכמויות. ביסוד יצוק, קבלן הפיתוח מכין את החפירה והטמפלט, וקבלן החשמל מניח שרוולים לפני היציקה.
5. בדיקה לפני מילוי חוזר: לפני שמכסים את היסוד בודקים מפלס, פילוס, כיוון שרוולים ומעבר חופשי בשרוול (למשל בעזרת חבל משיכה).
6. מסירה לקבלן החשמל: היסוד נמסר עם תיעוד, ומהשלב הזה הצבת העמוד וחיווט הכבלים באחריות קבלן החשמל.

הנקודה הקריטית היא שלב 5. אחרי המילוי החוזר, כל תיקון דורש חפירה מחדש, ולפעמים החלפת יסוד. בדיקה של כמה דקות לכל יסוד חוסכת ימי עבודה.

טעויות נפוצות בביצוע יסודות תאורה

הרשימה הבאה מבוססת על תקלות מוכרות בענף, לא על פרויקט ספציפי. בכל אחת מהן הבעיה מתגלה מאוחר, כשהעמוד כבר באתר.

• ברגי יסוד מסובבים: הטמפלט הוצב בזווית לא נכונה ביחס לכיוון הרחוב, והפלטה של העמוד יושבת מסובבת. בזרוע תאורה חד צדדית זה אומר שהפנס לא מאיר לכיוון הכביש. ביסוד טרומי הפתרון הוא לסמן את כיוון "החזית" על היסוד לפני ההצבה.
• מפלס לא נכון: יסוד שהוצב לפי הקרקע הקיימת ולא לפי המפלס המתוכנן. יסוד גבוה מדי חושף את הפלטה; נמוך מדי מחייב הגבהה שאינה חלק מהפרט.
• שרוול חסום או קטן מדי: בטון או עפר שנכנסו לשרוול, או שרוול שקוטרו לא מתאים לכבל ולרדיוס הכיפוף. הבדיקה במעבר חבל לפני המילוי החוזר מונעת את זה.
• יסוד לא מפולס: העמוד יוצא נטוי. תיקון בעזרת אומי פילוס מתחת לפלטה אפשרי במידה מוגבלת בלבד, ובכל מקרה לפי הוראות יצרן העמוד.
• מילוי חוזר לא מהודק: היסוד "זז" עם הזמן או שהריצוף סביבו שוקע. ההידוק סביב היסוד הוא חלק מהפרט, גם אם לא תמיד מצויר.
• אי התאמה בין יסוד לעמוד: הוחלף דגם עמוד אחרי שהיסודות יוצרו. הפתרון הוא רק במניעה, בשלב 1 של התיאום.

שיקולי הובלה, הנפה והצבה של יסוד טרומי

יסוד טרומי הוא אלמנט בטון כבד, וההצבה שלו מחייבת ציוד הרמה ותכנון גישה. כבר בשלב ההזמנה כדאי לבדוק: האם משאית עם מנוף מגיעה לנקודת כל עמוד או שנדרשת פריקה במקום מרוכז והובלה פנימית; מה רוחב המעבר ומה מצב הקרקע להצבת המנוף; והאם יש קווי חשמל עיליים באזור העבודה. משקל היסוד ונקודות ההרמה משתנים לפי הדגם ויש לאמת אותם מול הצוות הטכני של בר-אל 27 לפני תיאום המנוף. הנחיות כלליות לשינוע והנפה של אלמנטים טרומיים באתר מרוכזות במאמר על בטיחות באתרי עבודה בשינוע והנפה.

סדר ההצבה המקובל: חפירה למידות הפרט, הכנת מצע מהודק ומפולס, הצבת היסוד עם בדיקת מפלס וכיוון שרוולים, חיבור השרוולים לצנרת, ומילוי חוזר בשכבות עם הידוק. הפרטים המדויקים של המצע והמילוי נקבעים לפי המפרט הטכני של הפרויקט ויועץ הקרקע.

בר-אל 27 ויסודות לעמודי תאורה

בר-אל 27 מייצרת יסודות בטון טרומיים לעמודי תאורה, ואת ההתאמה של דגם היסוד לפרויקט בוחנים לפי פרט היסוד המאושר, נתוני העמוד וכמויות הפרויקט. כדי לקבל הצעה מדויקת, כדאי להעביר את פרט היסוד, גיליון הנתונים של העמוד ותוכנית הפיתוח עם מיקומי העמודים. מה שאין בפרט או שלא סגור בתכנון, למשל דגם עמוד שטרם אושר, כדאי לציין במפורש כדי שלא ייוצרו יסודות על בסיס הנחה. תקנים ישראליים רלוונטיים לתאורת חוץ ולמתקני חשמל קיימים, ואת הנוסח העדכני שלהם יש לבדוק באתר מכון התקנים הישראלי ומול מתכנן החשמל של הפרויקט.

שאלות נפוצות

מי אחראי על פרט היסוד לעמוד תאורה?

הפרט מוכן בדרך כלל על ידי מתכנן התאורה או הקונסטרוקטור, לפי נתוני העמוד שנבחר ותנאי הקרקע. קבלן הפיתוח או קבלן החשמל מבצעים לפיו, אבל לא קובעים אותו. כשיש סתירה בין הפרט לבין העמוד שסופק, הפנייה חוזרת למתכנן, לא נפתרת באתר. בפרויקטים ציבוריים הפרט לרוב מופיע בסט התוכניות של הרשות או של מתכנן החשמל מטעמה.

מה ההבדל בין ברגי יסוד לעוגנים כימיים?

ברגי יסוד מוטבעים בבטון בזמן הייצור או היציקה, לפי טמפלט, והמיקום שלהם קבוע. עוגנים כימיים או מכניים מותקנים בקידוח לאחר ההתקשות, ומאפשרים גמישות במיקום, אבל כפופים לדרישות של יצרן העוגן ולאישור הקונסטרוקטור לעומסי העמוד. ביסודות טרומיים לתאורה מקובלים ברגי יסוד מוטבעים, ושימוש בעוגנים במקומם דורש אישור תכנוני.

כמה שרוולים צריך ביסוד?

זה תלוי במיקום העמוד בקו ההזנה. עמוד בקצה קו צריך לרוב שרוול כניסה אחד; עמוד באמצע קו צריך כניסה ויציאה; עמוד עם הזנה נוספת, למשל למצלמה או לרמזור, צריך יותר. מספר השרוולים והקוטר שלהם נקבעים בתוכנית החשמל, ויש להעביר אותם ליצרן היסוד עם ההזמנה, כי ביסוד טרומי אי אפשר להוסיף שרוול אחרי הייצור.

איך מוודאים שהמפלס נכון לפני ההצבה?

מודד מסמן את המפלס המתוכנן של פני הריצוף או הקרקע בכל נקודת עמוד, ומחשבים ממנו את מפלס פני היסוד לפי הפרט. באתר בודקים עם מכשיר מדידה או פלס לייזר, לא בהערכה מול הקרקע הקיימת. אם פני השטח הסופיים עוד לא סגורים בתכנון, עדיף לדחות את ההצבה מאשר לנחש.

אפשר להזמין יסוד טרומי כשדגם העמוד עוד לא סגור?

אפשר טכנית, אבל לא מומלץ. הטמפלט של ברגי היסוד נגזר מפלטת הבסיס של העמוד, וכל שינוי בדגם עלול לשנות את המרחק בין הברגים או את הקוטר. אם לוח הזמנים מחייב, אפשר לבקש מהמתכנן להגדיר את הטמפלט כדרישה מחייבת גם לספק העמודים, כך שכל עמוד שייבחר יתאים ליסוד.

מה בודקים כשמקבלים יסודות טרומיים באתר?

בודקים שהמידות, מספר הברגים והמרחק ביניהם תואמים לפרט, שהשרוולים פתוחים ונקיים, שאין שברים או סדקים באלמנט, ושכל יסוד מזוהה מול רשימת הכמויות. אם יש בפרויקט יותר מדגם יסוד אחד, מוודאים שכל דגם הגיע לנקודה הנכונה לפני ההצבה. חשוב לתעד את הקבלה בכתב, בעיקר בפרויקטים עם מפקח.

מה קורה אם ברגי היסוד יצאו מסובבים?

ביסוד יצוק שטרם התקשה, אפשר לתקן את הטמפלט. ביסוד שכבר התקשה או ביסוד טרומי שהוצב, האפשרויות מוגבלות: סיבוב היסוד עצמו אם עוד לא בוצע מילוי חוזר, או פתרון תכנוני מאושר על ידי הקונסטרוקטור. לכן כיוון החזית של היסוד מסומן לפני ההצבה ונבדק לפני המילוי.

מתכננים פרויקט תאורה שבו נדרשים יסודות טרומיים לעמודים? ניתן להעביר לבר-אל 27 את פרט היסוד, נתוני העמוד, תוכנית הפיתוח והכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

גומחת בטון לחברת החשמל היא הנישה הטרומית שבתוכה מותקן פילר החשמל, ארון החיבור שדרכו מגיע החשמל מרשת חברת החשמל אל המגרש. הגומחה עצמה היא מוצר פשוט יחסית; מה שמסבך פרויקטים הוא התהליך סביבה: מי קובע את סוג הפילר והגומחה, מה חברת החשמל צריכה לאשר ומתי, איפה בדיוק בגבול המגרש היא עומדת, מי מכין את היסוד והתשתית, ובאיזה שלב היא צריכה להיות מוצבת כדי לא לעכב את החיבור. כשהתהליך הזה לא מסודר, הגומחה מוצבת במקום שחברת החשמל לא מאשרת, בגובה שלא מתאים למדרכה, או בלי הצנרת שהחשמלאי צריך. המאמר מיועד ליזמים, למנהלי פרויקטים, לקבלני פיתוח וחשמל ולמתכנני חשמל, ומתאר את סדר התיאום, האישור וההתקנה של גומחה לחיבור חשמל מתחילת הפרויקט ועד למסירה. הדרישות הספציפיות של חברת החשמל משתנות לפי סוג החיבור והאזור, ויש לאמת אותן מול חברת החשמל והחשמלאי המתכנן.

מה זו גומחה לחברת החשמל ולמה היא נדרשת

גומחה היא תא בטון טרומי פתוח מלפנים, מוצב בדרך כלל בגבול המגרש בצד הרחוב, שבתוכו מותקן ארון חשמל: פילר של חברת החשמל, ארון מונים או ארון חלוקה. הבטון מגן על הארון מפגיעות, ממזג אוויר ומגישה לא מורשית, ומספק לו בסיס יציב ותוואי מוסדר לכניסת הכבלים מלמטה. חברת החשמל דורשת נקודת חיבור מסודרת ונגישה מהרחוב, כדי שהעובדים שלה יוכלו להגיע אליה גם כשהשער נעול, ולכן הגומחה כמעט תמיד נמצאת בגבול המגרש ולא בתוכו. ההבדל בין סוגי הגומחות, גומחה בודדת, כפולה, לחשמל בלבד או לחשמל ותקשורת יחד, מתואר בעמוד גומחות לפילרים, ובמאמר על גומחת בטון לחשמל.

מי מגדיר את סוג הפילר והגומחה

סוג הפילר נגזר מגודל החיבור שהוזמן מחברת החשמל: מספר הפאזות, גודל האמפראז' ומספר הצרכנים שמתחברים דרך אותה נקודה. את הגודל הזה קובע מתכנן החשמל של הפרויקט, ומגיש בבקשת החיבור לחברת החשמל. חברת החשמל מאשרת את החיבור ומגדירה, לפי סוג החיבור, את הפילר שהיא מתקינה או דורשת, ומכאן נגזרות המידות של הגומחה שצריכה להכיל אותו. שרשרת ההחלטה היא לכן:

1. מתכנן החשמל קובע את גודל החיבור ואת הצורך בארונות נוספים (מונים, חלוקה, תקשורת).
2. חברת החשמל מאשרת את החיבור ואת סוג הפילר, ומגדירה את הדרישות לנקודת החיבור.
3. מתכנן הפיתוח או האדריכל משבצים את הגומחה בתוכנית הפיתוח, בגבול המגרש, בתיאום עם הגדר, המדרכה והכניסות.
4. הקבלן מזמין את הגומחה במידות המתאימות לפילר המאושר ומכין את היסוד והתשתית.

הטעות הנפוצה היא להזמין את הגומחה לפי "מה שרגיל" לפני שסוג החיבור אושר. גומחה קטנה מדי לפילר שחברת החשמל דורשת פירושה החלפה, ובגבול מגרש שכבר גודר ורוצף זה יקר. ההנחיות המחייבות לחיבור מתפרסמות על ידי חברת החשמל ויש לבדוק אותן באתר חברת החשמל ומול נציג האזור.

איפה הגומחה עומדת: מיקום בגבול המגרש

המיקום הוא הנושא שגורם להכי הרבה עיכובים, כי הוא צריך להתאים בו זמנית לדרישות חברת החשמל, לתוכנית הפיתוח ולרשות המקומית. השיקולים שחוזרים ברוב הפרויקטים:

• גישה מהרחוב: חזית הגומחה פונה למרחב הציבורי, כך שעובדי חברת החשמל מגיעים לפילר בלי להיכנס למגרש.
• קרבה לתוואי הרשת: ככל שהגומחה קרובה לנקודה שממנה חברת החשמל מביאה את הכבל, כך התוואי קצר יותר ופחות חפירה במדרכה הציבורית, שדורשת אישור עבודה מהרשות.
• שילוב בגדר או בקיר: הגומחה נכנסת בדרך כלל כחלק מקו הגדר או קיר החזית, ולכן צריך לתאם את מידותיה עם פרט הגדר, כולל מפלס עליון, גמר וחיפוי.
• לא בקו כניסת רכב: גומחה בקו שער החניה או בצמוד אליו נפגעת מרכבים ומפריעה לשדה הראייה.
• מפלס המדרכה: תחתית הפתח של הגומחה צריכה להתאים למפלס המדרכה הסופי, לא לזה שקיים ביום ההצבה. במדרכה שעדיין לא בוצעה זה דורש קביעת מפלס מתוכנית הפיתוח.
• ריכוז תשתיות: בפרויקטים רבים גומחת החשמל, גומחת התקשורת וארון המים מרוכזים באותו קטע גדר, כדי שכל החיבורים יהיו במקום אחד. אפשרות של גומחה כפולה לחשמל ותקשורת מתוארת בעמוד גומחות כפולות לחשמל ותקשורת.

המיקום הסופי מסומן בתוכנית הפיתוח ובתוכנית החשמל, ומומלץ לקבל עליו אישור עקרוני מחברת החשמל לפני הביצוע, ולא לגלות אחרי ההצבה שנדרשת הזזה.

יסוד, תשתית וצנרת: מה מכינים לפני ההצבה

הגומחה עצמה מוצבת בזמן קצר, אבל היא תלויה בהכנה שנעשית לפניה. ההכנה כוללת בדרך כלל:

יסוד או משטח הצבה

הגומחה צריכה לעמוד על בסיס יציב ומפולס, כדי שלא תשקע ולא תיטה עם הזמן. סוג הבסיס, משטח בטון יצוק, מצע מהודק או יסוד לפי פרט, נקבע לפי הקרקע, לפי גובה הגומחה ולפי פרט הגדר שאליה היא מתחברת. בגומחה שמשולבת בקיר גדר, לרוב היסוד של הגדר ממשיך גם תחת הגומחה. הפרט המדויק צריך להיות מוגדר בתוכניות, ובמקרה של ספק לאמת מול הקונסטרוקטור ומול הצוות הטכני של בר-אל 27.

צנרת וכניסת כבלים

לפני ההצבה מניחים את צנרת החשמל שנכנסת לגומחה מלמטה: צינור או צינורות מכיוון הרחוב, שדרכם חברת החשמל מושכת את כבל ההזנה, וצינורות מכיוון המגרש, שדרכם החשמלאי מושך את הכבלים אל המבנה. מספר הצינורות, קוטרם, עומקם ורדיוסי הכיפוף נקבעים על ידי מתכנן החשמל ולפי דרישות חברת החשמל. צינור שחסר או צינור עם כיפוף חד מדי מתגלה רק ביום משיכת הכבל, ואז הגומחה כבר מוצבת והמדרכה מרוצפת. כדאי גם להשאיר חוט משיכה בכל צינור ולסמן את קצות הצינורות לפני שמכסים אותם.

הארקה

מערכת ההארקה של המבנה מתחברת בדרך כלל באזור הפילר או ארון המונים, ולכן צריך לתאם עם החשמלאי אם נדרשת הכנה להארקה בסמוך לגומחה, למשל אלקטרודה או חיבור לטבעת ההארקה, לפני שהשטח מכוסה.

סדר העבודה מול קבלן הפיתוח וקבלן החשמל

הגומחה יושבת בממשק בין שלושה גורמי ביצוע: קבלן הפיתוח שבונה את הגדר, המדרכה והיסוד; קבלן החשמל שמניח את הצנרת ומתקין את הארונות; וחברת החשמל שמבצעת את החיבור. הסדר המקובל:

1. אישור החיבור וסוג הפילר מחברת החשמל, ואיתו קביעת מידות הגומחה.
2. סימון מיקום הגומחה בשטח לפי תוכנית הפיתוח, ובדיקה מול תוואי הרשת.
3. עבודות עפר וצנרת: קבלן החשמל מניח את הצינורות מהרחוב ואל המגרש, בתיאום עם קבלן הפיתוח שחופר את היסוד לגדר.
4. יסוד או משטח הצבה לפי הפרט.
5. הצבת הגומחה: הובלה, הנפה במנוף או במלגזה לפי המשקל, פילוס וקיבוע. הגומחה מוצבת עם הצינורות שכבר נכנסים לתוכה מלמטה.
6. השלמת הגדר והמדרכה סביב הגומחה, כולל התאמת מפלס ופרט חיבור לקיר.
7. התקנת הארונות: חברת החשמל מתקינה את הפילר שלה, וקבלן החשמל מתקין את ארון המונים או החלוקה, לפי חלוקת האחריות שנקבעה בבקשת החיבור.
8. ביקורת וחיבור: בדיקת המתקן, ולאחריה חברת החשמל מבצעת את החיבור לרשת.

נקודת התיאום הקריטית היא בין שלבים 3 ו-5: הצנרת חייבת להיות במקום ובמפלס הנכון לפני שהגומחה יורדת עליה. גומחה שהוצבה לפני הצנרת מחייבת חפירה מתחתיה, ולכן כדאי לקבוע את יום ההצבה רק אחרי שהחשמלאי אישר שהצינורות מוכנים. את משקל הגומחה הספציפית, אמצעי ההרמה ודרישות הגישה לאתר יש לאמת מול בר-אל 27 לפני יום ההצבה. פרטי הפילרים עצמם מופיעים בעמוד פילר חשמל.

מסירה: מה בודקים לפני שחברת החשמל מגיעה

לפני שמזמינים את חברת החשמל לחיבור, כדאי לעבור על רשימה קצרה כדי לא לקבל ביקור סרק:

• הגומחה מפולסת, מקובעת, וחזיתה נגישה מהרחוב ללא מכשולים.
• תחתית הפתח במפלס המדרכה הסופי, ואין הפרש גובה שמקשה על פתיחת דלת הפילר.
• כל הצינורות מגיעים לתוך הגומחה, פתוחים, עם חוט משיכה, ואטומים נגד כניסת חול ומים.
• הכנת ההארקה בוצעה לפי תוכנית החשמל.
• אין פסולת בניין, מצע או בטון בתוך הגומחה.
• הגדר או הקיר משני צדי הגומחה הושלמו, כך שלא תידרש עבודה מסביבה אחרי התקנת הפילר.
• מסמכי בקשת החיבור, אישור מתכנן החשמל ופרטי איש הקשר באתר זמינים.

טעויות שמעכבות חיבור חשמל

• הזמנת גומחה לפני אישור סוג החיבור, ואז גילוי שהפילר גדול יותר.
• מיקום בתוך המגרש או מאחורי שער, ללא גישה מהרחוב.
• מפלס לפי המדרכה הקיימת ולא לפי המפלס הסופי בתוכנית הפיתוח.
• צנרת שהונחה אחרי ההצבה, או צינורות עם כיפוף חד שלא מאפשר משיכת כבל.
• גומחה בקו כניסת הרכב, שנפגעת ומפריעה לשדה הראייה.
• אין תיאום בין פרט הגדר לגומחה, כך שהגומחה בולטת או שקועה ביחס לקיר.
• שכחת גומחה לתקשורת או למים, שמתגלה כשהגדר כבר גמורה.

בר-אל 27 וגומחות לחיבור חשמל

בר-אל 27 מייצרת גומחות בטון טרומיות לפילרים, גומחות בודדות וכפולות לחשמל ולתקשורת ופילרי חשמל, ומספקת אותן לפרויקטי בנייה ופיתוח. התאמת הגומחה לפרויקט נעשית לפי סוג הפילר שאושר ולפי פרט הגדר והמפלסים בתוכנית הפיתוח, ולכן מומלץ להעביר את אישור החיבור, את פרט הגדר ואת מיקום הגומחה בתוכנית, ולא רק כמות. את המידע על סוגי הגומחות ועל תהליך ההזמנה אפשר לראות בעמוד גומחות לפילרים, ואת דרישות חברת החשמל יש לאמת מול נציג האזור.

שאלות נפוצות

מי מספק את הפילר, חברת החשמל או הקבלן?

זה תלוי בסוג החיבור ובחלוקת האחריות שנקבעת בבקשת החיבור. יש מקרים שבהם חברת החשמל מתקינה את הפילר שלה ואת המונה, ויש מקרים שבהם ארון המונים או ארון החלוקה הם באחריות הקבלן והחשמלאי, והפילר של חברת החשמל מותקן בנפרד. הגומחה, כלומר תא הבטון, היא בדרך כלל באחריות היזם או הקבלן, ואת החלוקה המדויקת יש לאמת מול חברת החשמל בשלב בקשת החיבור.

האם חברת החשמל צריכה לאשר את הגומחה עצמה?

חברת החשמל מגדירה את דרישותיה לנקודת החיבור: סוג הפילר, הגישה, הצנרת ולעיתים גם מידות מינימום של הנישה. הגומחה צריכה לעמוד בדרישות האלה, ובפועל הבדיקה נעשית כשעובדי חברת החשמל מגיעים להתקין את הפילר או לבצע את החיבור. כדי לא לגלות בעיה בשלב הזה, כדאי לתאם את המיקום ואת המידות עם נציג חברת החשמל מראש ולוודא שהגומחה תואמת לפילר שאושר.

מה קורה אם צריך להזיז את הגומחה אחרי שהוצבה?

הזזה אפשרית טכנית, כי מדובר באלמנט טרומי שאפשר להניף, אבל היא כרוכה בפירוק חלק מהגדר או המדרכה, בהזזת הצנרת ובהצבה מחדש על יסוד חדש. העלות והעיכוב גדולים בהרבה מהעלות של תיאום מראש. ברוב המקרים הצורך בהזזה נובע מכך שהמיקום לא אושר מול חברת החשמל או מול הרשות לפני ההצבה, וזה מה שהתהליך המתואר במאמר נועד למנוע.

האם אפשר לשלב גומחת חשמל וגומחת תקשורת באותה יחידה?

כן, יש גומחות כפולות שמיועדות לחשמל ולתקשורת יחד, עם תאים נפרדים לכל מערכת. השילוב חוסך מקום בקו הגדר ומרכז את החיבורים בנקודה אחת. עם זאת, לכל מערכת יש גורם מאשר משלו, חברת החשמל מצד אחד וספק התקשורת מצד שני, ולכל אחד דרישות משלו לצנרת ולגישה, ולכן צריך לתאם את שניהם לפני קביעת המידות. יש לבדוק מול בר-אל 27 את הדגמים הזמינים.

באיזה שלב של הפרויקט צריך להזמין את הגומחה?

אחרי שסוג החיבור והפילר אושרו על ידי חברת החשמל ולפני תחילת עבודות הגדר והפיתוח בחזית. הזמנה מוקדמת מדי מסתכנת בגומחה שלא מתאימה לפילר; הזמנה מאוחרת מדי מעכבת את הגדר, כי הגומחה היא חלק ממנה. מומלץ לתאם את מועד האספקה עם קבלן הפיתוח כך שהגומחה תגיע כשהיסוד והצנרת מוכנים, ולא תאוחסן באתר שבועות.

מה צריך להעביר ליצרן הגומחה?

סוג הפילר או הארונות שהגומחה צריכה להכיל, לפי אישור חברת החשמל; מידות הפתח הנדרשות; פרט הגדר או הקיר שהגומחה משתלבת בו, כולל גובה ומפלס עליון; מספר וקוטר הצינורות שנכנסים מלמטה; ומיקום הגומחה בתוכנית. עם המידע הזה אפשר לבחור את הדגם המתאים ולתאם את מועד האספקה עם לוח הזמנים של הפיתוח.

מתכננים פרויקט שבו נדרשת גומחת בטון לפילר חשמל, לתקשורת או לשניהם? ניתן להעביר לבר-אל 27 את אישור החיבור, פרט הגדר, המידות והכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

תא בקרה מבטון טרומי אינו מוצר אחד אלא ערכה של רכיבים שמורכבים באתר זה על זה: תחתית, חוליות, קונוס או תקרה, ומעליהם מכסה. כל רכיב מגיע מהמפעל בנפרד, והגובה הכולל, הפתחים והמכסה נקבעים לפי עומק הצנרת ומיקום ההתקנה. מי שמזמין תא בקרה צריך להבין מה כל רכיב עושה, איך בוחרים את המידות שלו ובאיזה סדר הוא נכנס לתעלה, אחרת ההזמנה מתבססת על כמות ולא על מפרט, וההתאמות עוברות לאתר. המאמר מיועד לקבלני תשתית וחשמל, למפקחים, למתכננים ולאנשי רכש, ומתאר את המבנה המלא של תא בקרה טרומי, את סדר ההרכבה המקובל ואת נקודות הבדיקה בכל שלב. הנתונים הספציפיים של כל תא נקבעים לפי התוכניות ודרישות הפרויקט.

מהו תא בקרה מבטון ומאילו רכיבים הוא בנוי

תא בקרה הוא חלל אנכי תת קרקעי שמאפשר גישה לקו צנרת או כבלים: לחיבורים, לפיצולים, למשיכת כבלים ולתחזוקה. בחשמל ובתקשורת קוראים לו תא בקרה או תא תקשורת, בביוב ובניקוז שוחה, והמבנה הטרומי דומה בכולם. התא הטיפוסי בנוי מחמישה סוגי רכיבים:

1. תחתית: הרכיב הנמוך ביותר, יושב על המצע ומקבל את הצנרת.
2. חוליות: טבעות בטון בגבהים שונים שנערמות זו על זו ומביאות את התא לגובה הנדרש.
3. קונוס: רכיב שמצר את הקוטר מקוטר התא לקוטר המכסה.
4. תקרה: לוח שטוח עם פתח, חלופה לקונוס כשהעומק קטן או כשנדרש קוטר תא גדול.
5. מכסה עם מסגרת: הרכיב הגלוי שנושא את העומס.

סקירת המוצר המסחרי מופיעה בעמוד תאי בקרה מבטון, ולכל רכיב יש עמוד מפורט שמקושר בהמשך.

הרכיבים אחד-אחד: תפקיד ושיקולי בחירה

תחתית

התחתית מגדירה את הקוטר של התא ואת מפלס הבסיס. היא מגיעה עם דופן ורצפה, ובמערכות זרימה (ניקוז, ביוב) לעיתים עם תעלת זרימה מעוצבת ברצפה. הפתחים לצנרת מוכנים בה במפעל לפי התוכנית: קוטר, כיוון ומפלס לכל כניסה ויציאה. דיוק המפלס של התחתית קובע את דיוק כל התא, ולכן היא הרכיב שנבדק בקפידה הרבה ביותר. פירוט על הרכיב בתחתיות בטון לתאי בקרה.

חוליות

החוליות הן טבעות גליליות באותו קוטר של התחתית, בגבהים שונים. שילוב של חוליות בגבהים שונים מאפשר להגיע לגובה הכולל הנדרש בלי חיתוך באתר. בקצוות החוליות יש לרוב פרופיל חיבור (שקע ולשון) שמרכז את החוליה על זו שמתחתיה ומאפשר איטום. פתחים נוספים לצנרת, כשנדרשים במפלס גבוה מהתחתית, מוכנים בחוליה במפעל. הרחבה בחוליות בטון לתאי בקרה.

קונוס

הקונוס מצר את התא מהקוטר המלא לקוטר פתח המכסה, ובכך מאפשר להשתמש במכסה סטנדרטי קטן יחסית מעל תא רחב. הוא מתאים כשיש מספיק עומק, כי הוא עצמו גבוה. יתרונו הוא חלוקה הדרגתית של העומס מהמכסה לדפנות התא. הצרה יכולה להיות סימטרית או אקסצנטרית (דופן אחת אנכית), והבחירה משפיעה על מיקום המכסה ביחס למרכז התא ועל נוחות הירידה. ראו קונוסים לתאי בקרה.

תקרה

התקרה היא לוח שטוח עם פתח למכסה, ומשמשת חלופה לקונוס בשני מצבים: כשעומק התא קטן ואין מקום לקונוס, וכשקוטר התא גדול והקונוס לא מעשי. התקרה נושאת את עומס המכסה ואת עומס הקרקע והתנועה שמעליה, ולכן היא מתוכננת לדרגת עומס שתואמת למיקום ההתקנה. ראו תקרות לתאי בקרה.

מכסה ומסגרת

המכסה יושב במסגרת שמעוגנת לקונוס או לתקרה, והוא הרכיב היחיד שנושא ישירות את התנועה. דרגת העומס שלו נקבעת לפי המיקום, בסולם המקובל בענף A15 עד F900. חומר המכסה (בטון, יצקת, משולב), הנעילה והסימון נקבעים לפי ייעוד התא ודרישות הרשות או הגוף שמתחזק אותו. ראו מכסים לתאי בקרה.

איך בוחרים קוטר וגובה לפי עומק הצנרת

הקוטר נקבע לפי הצורך התפעולי: כמה צינורות או כבלים נכנסים, האם נדרשת כניסת אדם, ומה דורש הגוף המפעיל (חברת החשמל, חברת התקשורת, תאגיד המים או הרשות). הגובה הכולל נגזר משני מפלסים בתוכנית: מפלס פני המכסה, שצריך להתאים למפלס הסופי של הריצוף או האספלט, ומפלס תחתית התא, שנקבע לפי עומק הצנרת הנמוכה ביותר שנכנסת אליו.

ההפרש בין שני המפלסים הוא הגובה הכולל, וממנו מחסרים את גובה התחתית, הקונוס או התקרה, והמסגרת עם המכסה. מה שנשאר מחולק לחוליות בגבהים זמינים. חישוב זה נעשה לכל תא בנפרד, כי המפלסים משתנים לאורך הקו. הזמנה לפי "עשרה תאים" בלי גובה לכל תא מובילה לחוסר או לעודף חוליות ולהתאמות באתר.

נתונים שכדאי לוודא בתוכנית לפני ההזמנה:

• מפלס פני המכסה הסופי (לא הזמני) לכל תא.
• מפלס תחתית פנימית ומפלסי כניסת כל צינור.
• קוטר וכיוון של כל פתח, כולל פתחים עתידיים אם נדרשים.
• דרגת העומס של המכסה לפי סוג המשטח מעל התא.
• האם נדרשים שלבי ירידה או סולם, ולפי איזו דרישה.

סדר ההרכבה באתר

סדר ההרכבה המקובל בענף הוא מלמטה למעלה, ובכל שלב בודקים מפלס ומרכוז לפני שממשיכים. הביצוע בפועל נעשה לפי המפרט הטכני של הפרויקט ובפיקוח, והסדר שלהלן הוא המבנה הכללי:

1. הכנת התעלה והמצע: חפירה למפלס הנדרש בתוספת עובי המצע, הידוק המצע ויישור. מצע לא מהודק הוא הסיבה הנפוצה לשקיעת תא.
2. הנחת התחתית: הנפה במנוף או במחפר עם ציוד הרמה מתאים, כיוון הפתחים לפי התוכנית, בדיקת מפלס ואופקיות. תיקון מפלס נעשה עכשיו, לא אחרי שהחוליות מונחות.
3. חיבור הצנרת: הכנסת הצינורות לפתחי התחתית ואיטום החיבורים לפי שיטת האיטום שנקבעה.
4. הנחת החוליות: התקנת האיטום בפרופיל החיבור, הנחת החוליה, בדיקת מרכוז ואנכיות. חוזרים על השלב לכל חוליה.
5. הנחת הקונוס או התקרה: אותו תהליך, עם שימת לב לכיוון הפתח אם הקונוס אקסצנטרי.
6. התקנת המסגרת והמכסה: התאמה למפלס הסופי. במקרים רבים המכסה מותקן סופית רק אחרי שכבת האספלט או הריצוף, ובינתיים מונח כיסוי זמני.
7. מילוי חוזר: בשכבות, מהודק באופן אחיד סביב התא, כדי שלא ייווצר לחץ צדדי לא סימטרי שמזיז חוליות.

איטום בין חוליות: למה זה חשוב ואיך עושים

האיטום בין הרכיבים מונע שני דברים: חדירת מי תהום ומי גשם לתוך התא, ודליפה מהתא החוצה. בתאי חשמל ותקשורת מים בתוך התא פוגעים בכבלים ובחיבורים; בשוחות ביוב וניקוז דליפה החוצה מזהמת קרקע ומרוקנת את הקו. שיטות האיטום המקובלות בענף כוללות אטמי גומי בפרופיל החיבור, חומרי איטום גמישים ומרק בטון, והבחירה ביניהן נקבעת לפי סוג המערכת, מפלס מי התהום ודרישות המפרט. פרטי האיטום שנהוגים ברכיבי בר-אל 27 יש לאמת מול הצוות הטכני של המפעל.

שני כללים שחוזרים בכל שיטה: משטחי החיבור חייבים להיות נקיים מחול ומפסולת לפני ההנחה, וחוליה שהונחה עקום לא מאוטמת גם אם משתמשים בחומר הנכון.

פתחי כניסה: מוכנים במפעל או נפתחים באתר

פתחים לצנרת עדיף שיוכנו במפעל לפי התוכנית: המיקום מדויק, הזיון סביב הפתח מתוכנן, ואפשר להתקין אביזר חיבור מתאים. פתיחה באתר, בקידוח או בחציבה, אפשרית אך פוגעת בשלמות הרכיב ובאיטום, ולכן שמורים אותה למקרים חריגים. כשלא ידוע בוודאות אם יידרש פתח נוסף בעתיד, שוקלים להזמין פתח סגור באטם (blind) שאפשר לפתוח בלי לפגוע בדופן. ההחלטה היא של המתכנן ותלויה בסוג הרכיב.

שלבי ירידה וסולמות

בתאים שמיועדים לכניסת אדם נדרש אמצעי ירידה: שלבים מעוגנים בדופן החוליות או סולם. הדרישה, המרווחים והחומר נקבעים לפי תקנות הבטיחות, דרישות הגוף המפעיל ומפרט הפרויקט, ולא לפי ברירת מחדל של היצרן. בתאי חשמל ותקשורת רדודים לרוב אין צורך בירידה, ובתאים עמוקים הנושא מתואם עם הגוף המפעיל מראש. יש לוודא מול בר-אל 27 אם שלבים מותקנים במפעל ובאיזו תצורה, ומול המפקח את הדרישה החלה על הפרויקט.

טעויות הרכבה שכדאי למנוע

• הנחת התחתית על מצע לא מהודק: התא שוקע, החוליות נפתחות והאיטום נכשל.
• המשך הרכבה לפני תיקון מפלס התחתית: הסטייה עוברת לכל התא.
• אי-ניקוי משטחי החיבור לפני הנחת חוליה.
• הזמנת חוליות בגובה אחיד לכל התאים בלי חישוב לכל תא בנפרד.
• קונוס אקסצנטרי שהונח בכיוון הפוך, כך שהמכסה יוצא מחוץ למקום המתוכנן.
• קביעת מפלס המכסה לפי האספלט הזמני ולא לפי השכבה הסופית.
• מילוי חוזר מצד אחד בלבד, שדוחף את החוליות מהמרכז.
• שימוש בציוד הרמה לא מתאים לנקודות ההרמה של הרכיב.

תיאום בין הקבלן, המתכנן והמפעל

הרכבה תקינה מתחילה בהזמנה נכונה. תהליך העבודה המקובל: המתכנן מגדיר לכל תא קוטר, מפלסים, פתחים ומכסה; הקבלן או הרכש מעבירים את הרשימה למפעל; המפעל מאשר את התצורה ומייצר; באתר בודקים בקבלת הרכיבים שהם תואמים לרשימה לפני ההנחה. שינוי בשטח, למשל צינור שהגיע במפלס אחר מהמתוכנן, מטופל מול המתכנן לפני שפותחים פתח או חותכים חוליה. תקנים ישראליים רלוונטיים לרכיבי בטון טרומי ולמכסים מפורסמים באתר מכון התקנים הישראלי, ודרישות הגוף המפעיל (חברת חשמל, תקשורת, תאגיד מים) מאומתות מולו.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין קונוס לתקרה בתא בקרה?

שניהם סוגרים את התא מלמעלה ומקטינים את הפתח לגודל המכסה. הקונוס עושה זאת בהדרגה ודורש עומק, והתקרה עושה זאת בלוח שטוח ומתאימה לתאים רדודים או רחבים. הבחירה נעשית לפי הגובה הזמין בין הצנרת למפלס פני השטח ולפי קוטר התא. בתא שאין בו מקום לקונוס, התקרה היא הפתרון; בתא עמוק, הקונוס מקובל יותר.

איך מחשבים כמה חוליות צריך?

מחסרים ממפלס פני המכסה את מפלס תחתית התא, ומהתוצאה מחסרים את גובה התחתית, את גובה הקונוס או התקרה ואת גובה המסגרת והמכסה. את היתרה מחלקים לחוליות מהגבהים שהמפעל מייצר, כך שהשילוב מגיע קרוב ככל האפשר לגובה הנדרש. החישוב נעשה לכל תא בנפרד, והגבהים הזמינים יש לאמת מול בר-אל 27.

האם אפשר לפתוח פתח בחוליה באתר?

אפשר, אבל זה פתרון למקרה חריג ולא לשגרה. פתיחה באתר פוגעת בזיון ובאיטום ודורשת אביזר חיבור מתאים ואיטום קפדני. עדיף לתכנן את כל הפתחים מראש ולהזמין אותם מוכנים מהמפעל, ולשקול פתח סגור לחיבור עתידי. בכל מקרה של שינוי באתר יש לקבל אישור מהמתכנן והמפקח.

מה קורה אם התחתית הונחה לא במפלס?

מתקנים לפני שממשיכים. מרימים את התחתית, מתקנים את המצע ומניחים מחדש. סטייה בתחתית עוברת לכל החוליות ולמכסה, ובמערכות זרימה גם משבשת את השיפוע של הקו. הניסיון לפצות בשלב החוליות או המכסה מוביל לתא עקום שהאיטום בו נכשל.

איך יודעים איזה מכסה להזמין לתא?

לפי שני נתונים: מיקום ההתקנה, שקובע את דרגת העומס (A15 עד F900 לפי הסולם המקובל בענף), וייעוד התא, שקובע חומר, סימון ונעילה לפי דרישות הגוף המפעיל. מתכנן הפיתוח קובע את הדרגה, והרשות או חברת התשתית קובעות דרישות נוספות. את שני הנתונים מציינים בהזמנה לצד קוטר פתח המכסה.

מי אחראי על ההרכבה, הקבלן או המפעל?

המקובל בענף הוא שהמפעל מייצר ומספק את הרכיבים, והקבלן מרכיב אותם באתר לפי המפרט ובפיקוח. יש מקרים שבהם היצרן מספק ליווי טכני או הנחיות התקנה. את חלוקת האחריות בפרויקט ספציפי, ואת השאלה אם בר-אל 27 מציעה ליווי בהתקנה, יש לסכם מראש בהזמנה ובחוזה.

מתכננים פרויקט שבו נדרשים תאי בקרה מבטון טרומי? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, מפלסים, קטרים וכמויות לצורך בחינת תצורת הרכיבים המתאימה וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

תשתיות תת קרקעיות מבטון טרומי הן מכלול הרכיבים שנקברים מתחת לכביש, למדרכה ולשטחי הפיתוח ומשרתים את מערכות המים, הביוב, הניקוז, החשמל והתקשורת של הפרויקט: שוחות, תאי בקרה, צינורות, תעלות, גומחות ומכסים. ברוב פרויקטי הפיתוח והתשתית הם הרכיב הראשון שמבוצע אחרי עבודות העפר והאחרון שרואים, ולכן טעות בהם מתגלה מאוחר ועולה ביוקר. המאמר מיועד למנהלי פרויקטים, למתכנני פיתוח, לקבלני תשתית ולאנשי רכש שצריכים להבין את התמונה המלאה: אילו רכיבים יש, מה תפקיד כל אחד, באיזה סדר מבצעים ואיך מתאמים בין המערכות השונות שחולקות את אותה רצועת קרקע. הוא משמש עמוד אב לאשכול, ומכל נושא כאן יש הפניה למאמר מעמיק יותר.

מה נחשב תשתית תת קרקעית מבטון טרומי

תשתית תת קרקעית מבטון טרומי היא כל אלמנט בטון שיוצר במפעל, הובל לאתר ונקבר או הוטמן בקרקע כחלק ממערכת הנדסית. ההבדל מיציקה באתר הוא שהגיאומטריה, האיטום והחוזק נקבעים בתנאי מפעל מבוקרים, ובאתר נותרת עבודת הנחה, חיבור ומילוי חוזר. היתרון המרכזי הוא לוח זמנים: תעלה פתוחה נסגרת מהר יותר, ופחות עבודה רטובה מתבצעת בתוך חפירה.

המערכות שנשענות על רכיבי בטון טרומי בפרויקט טיפוסי:

• ניקוז מי גשמים ומי נגר: קולטנים, תעלות, שוחות ניקוז, צינורות, בורות חלחול.
• ביוב: שוחות ביוב וקווי צנרת גרביטציוניים.
• חשמל ותאורה: תאי בקרה, גומחות לפילרים, יסודות לעמודי תאורה.
• תקשורת: תאי תקשורת, צנרת שרוולים, גומחות.
• מים: שוחות למגופים ולמדי מים, לפי דרישות תאגיד המים.

רכיבי המערכת: מה עושה כל אחד

כדי לקרוא תוכנית פיתוח ולהזמין נכון, צריך להכיר את אבני הבניין. הרשימה שלהלן מסודרת לפי תפקיד, לא לפי מערכת, כי אותו רכיב חוזר בכמה מערכות.

שוחות ותאי בקרה

שוחה היא נקודת גישה אנכית לקו תת קרקעי. בביוב ובניקוז היא מאפשרת שינוי כיוון, שינוי שיפוע, חיבור קווים ותחזוקה. בחשמל ובתקשורת הרכיב המקביל נקרא תא בקרה או תא תקשורת, והוא משמש למשיכת כבלים, לחיבורים ולפיצולים. תא בקרה מבטון בנוי ממספר רכיבים טרומיים: תחתית, חוליות, קונוס או תקרה ומכסה. פירוט של כל רכיב ושל אופן ההרכבה מופיע במאמר על תאי בקרה מבטון, ומידע על הקווים הסניטריים בעמוד שוחות בטון.

צינורות

צינורות בטון משמשים בעיקר לקווי ניקוז וביוב גרביטציוניים בקטרים גדולים, שבהם הקשיחות והמשקל הם יתרון מול לחץ קרקע ועומסי תנועה. הבחירה בין בטון, פלדקס, פלסטיק או חומרים אחרים נקבעת על ידי מתכנן המערכת לפי קוטר, עומק כיסוי, עומסים ותנאי הקרקע. ראו צינורות בטון ופלדקס.

תעלות וקולטנים

תעלות ניקוז וקולטנים הם נקודות הכניסה של מי הנגר למערכת. תעלה קולטת לאורך קו (כניסה לחניון, רמפה, חצר), קולטן קולט בנקודה (פינת כביש, שקע במגרש). שניהם מכוסים ברשת בדרגת עומס שתואמת לתנועה במקום, ומתחברים לשוחת ניקוז ומשם לקו. פירוט בעמודי תעלות ניקוז וקולטנים.

גומחות ופילרים

גומחת בטון היא מבנה קטן, לרוב בגבול המגרש, שמכיל את ארון החשמל (פילר), את ארון התקשורת או את מד המים. היא לא נקברת אלא מוצבת על יסוד, אך היא חלק מאותה מערכת ומקבלת את הצנרת שעולה מהקרקע. ראו גומחות בטון.

מכסים ורשתות

המכסה הוא הרכיב היחיד שנשאר גלוי ונושא את עומס התנועה. דרגות העומס המקובלות בענף הן A15 עד F900, וההתאמה נעשית לפי מיקום ההתקנה: מדרכה, חניה, כביש עירוני או שטח תפעולי כבד. מכסה שאינו מתאים לעומס הוא הכשל הנפוץ ביותר במערכות תת קרקעיות, ופרטים על ההתאמה מופיעים בעמוד המוצר של תאי הבקרה ובמאמרי האשכול על מכסים.

איך קוראים תוכנית פיתוח ותשתיות

תוכנית פיתוח מציגה את המערכות התת קרקעיות בשכבות, ולכל מערכת יש גיליון או סימון משלה. לפני הזמנת רכיבים כדאי לאתר בתוכניות את הנתונים הבאים:

1. מיקום ומספור של כל שוחה ותא, כולל הצלבה בין תוכנית הניקוז, הביוב, החשמל והתקשורת.
2. מפלסי כניסה ויציאה (I.L.) ומפלס פני מכסה (T.L.), שמהם נגזר גובה התא ומספר החוליות.
3. קטרים וכיווני כניסה של הצנרת לכל שוחה, כדי שהפתחים יוכנו במפעל במקום הנכון.
4. סוג המשטח מעל הרכיב (מדרכה, כביש, גינון), שקובע את דרגת העומס של המכסה או הרשת.
5. פרטים סטנדרטיים של הרשות או התאגיד, אם קיימים, שמגדירים מבנה שוחה ומכסה מחייבים.

כשיש סתירה בין גיליונות, למשל שוחת חשמל שמסומנת בדיוק במקום שבו עובר קו ניקוז, זה הזמן לפתור אותה מול המתכננים ולא באתר.

סדר ביצוע מקובל של תשתיות תת קרקעיות

סדר הביצוע הנפוץ בענף הוא מהעמוק לרדוד ומהגרביטציוני לגמיש. הסיבה: קווים גרביטציוניים (ביוב, ניקוז) לא יכולים לזוז ממפלס ומשיפוע שנקבעו בתכנון, ולכן הם מבוצעים ראשונים וכל השאר מתאים את עצמו אליהם. הסדר בפועל נקבע על ידי מנהל הפרויקט והמתכננים, אבל המבנה הכללי חוזר ברוב הפרויקטים:

1. עבודות עפר וסימון: חפירה למפלסי התכנון, סימון צירי הקווים ומיקומי השוחות.
2. ביוב: הקו העמוק ביותר בדרך כלל. הנחת תחתיות שוחות, צנרת, חוליות ובדיקות.
3. ניקוז: קווי ניקוז, שוחות ניקוז, קולטנים ותעלות, בתיאום מפלסים עם הביוב.
4. מים: קווי אספקה ושוחות מגופים, לפי דרישות התאגיד.
5. חשמל ותקשורת: תאי בקרה, צנרת שרוולים, גומחות ויסודות לעמודי תאורה. אלה לרוב רדודים יותר וגמישים במיקום.
6. מילוי חוזר והידוק בשכבות, לפי דרישות המפרט.
7. התאמת מכסים למפלס הסופי: אחרי שנקבע מפלס האספלט או הריצוף, מגביהים או מנמיכים את המכסים.

שלב 7 הוא הנקודה שבה רוב הבעיות מתגלות: מכסה שנשאר נמוך מהאספלט, שוחה שלא ניתן להגיע אליה, או רשת קולטן שהתהפכה בכיוון הזרימה. תכנון גובה נכון של החוליות והקונוס חוסך את ההתאמות האלה.

תיאום בין מערכות: הצומת שבו רוב הבעיות נולדות

הרצועה שמתחת למדרכה ולכביש היא צפופה. ביוב, ניקוז, מים, חשמל, תקשורת, גז ותאורה חולקים כמה מטרים של רוחב ועומק, וכל אחד מהם מתוכנן על ידי יועץ אחר. תיאום המערכות הוא תפקיד המתכנן הראשי או מנהל הפרויקט, אבל ליצרן הרכיבים ולקבלן יש חלק בו.

מה בודקים בתיאום

• חציות: היכן קו אחד חוצה קו אחר, ומה המרווח האנכי ביניהם.
• מרחקים אופקיים בין קווים, לפי הנחיות הרשויות והתאגידים הרלוונטיים.
• מיקום השוחות והתאים כך שלא יחפפו ולא יחסמו גישה זה לזה.
• נקודות המפגש עם הפיתוח מעל: אבני שפה, ריצוף, אי תנועה, יסודות תאורה.
• מרווחים לתחזוקה עתידית: אפשרות לפתוח מכסה בלי לפרק ריצוף או לחסום נתיב.

מה זה אומר להזמנה מהמפעל

כשהתיאום הסתיים, כל שוחה ותא מקבלים מפרט ברור: קוטר, גובה כולל, מספר ומיקום הפתחים, סוג המכסה. את הנתונים האלה מעבירים ליצרן, ולפי הם מכינים את הרכיבים. שינוי בשטח אחרי הייצור, למשל פתח נוסף בחוליה, אפשרי לעיתים אבל מוריד מהאיכות ומהאיטום. לכן הרכש עדיף אחרי תיאום, לא לפניו.

שיקולי תכנון וביצוע שכדאי להכיר

גישה לאתר והנפה

רכיבי בטון טרומי כבדים, והנחתם דורשת מנוף או מחפר עם ציוד הרמה מתאים. לפני ההזמנה בודקים אם משאית יכולה להגיע לקצה התעלה, אם יש מקום לאחסון זמני, ואם ניתן להניף את הרכיב ישירות מהמשאית לתעלה. באתרים צפופים בעיר זה שיקול שמשפיע על גודל הרכיבים ועל מועדי האספקה.

מפלסים ושיפועים

קווים גרביטציוניים תלויים בשיפוע מדויק, ולכן תחתית השוחה חייבת לשבת במפלס התכנון. סטייה קטנה בתחתית מצטברת לאורך הקו ומשפיעה על הזרימה. את המפלס בודקים לפני ההנחה, אחרי ההנחה ולפני המילוי.

פתחים וכניסות צנרת

פתחים לצנרת מוכנים במפעל לפי התוכנית, כולל אביזרי החיבור שנקבעו. פתיחה באתר אפשרית אך פוגעת בזיון ובאיטום, ולכן מדויקים בתוכנית ובהזמנה. כשיש ספק לגבי כיוון או קוטר, מאמתים מול המתכנן לפני שליחת ההזמנה.

איטום ומילוי חוזר

האיטום בין החוליות ובחיבורי הצנרת הוא מה שמונע חדירת מי תהום פנימה ודליפה החוצה. שיטת האיטום נקבעת לפי סוג המערכת ודרישות המפרט. המילוי החוזר מבוצע בשכבות ומהודק סביב הרכיב באופן אחיד, כדי שלא ייווצר לחץ צדדי לא סימטרי.

טעויות נפוצות בפרויקטי תשתית תת קרקעית

• הזמנת רכיבים לפי כמות בלבד, בלי גובה ומיקום פתחים לכל תא, מה שמוביל להתאמות באתר.
• מכסה או רשת בדרגת עומס שנבחרה לפי מחיר ולא לפי מיקום ההתקנה.
• ביצוע החשמל והתקשורת לפני שהוגדרו סופית מפלסי הניקוז והביוב.
• אי-בדיקת גישה למנוף לפני מועד האספקה, מה שגורם לפריקה במקום לא נוח ולהעברה כפולה.
• מילוי חוזר לא מהודק, שגורם לשקיעה סביב השוחה ולשבירת האספלט או הריצוף.
• שכחת גובה הפיתוח הסופי: מכסה שנקבע לפי מפלס האספלט הזמני ולא הסופי.

בר-אל 27 ותשתיות תת קרקעיות

בר-אל 27 מייצרת רכיבי בטון טרומי לתשתיות: תאי בקרה, שוחות, צינורות, תעלות, קולטנים, גומחות ופילרים ויסודות לעמודי תאורה. סקירה של כל קווי המוצרים מופיעה בקטלוג המוצרים. התאמת הרכיבים לפרויקט ספציפי נעשית לפי התוכניות, המפרט ודרישות היועצים, ובנושאים הנדסיים ובטיחותיים ההכרעה היא של המהנדס והקונסטרוקטור. תקנים ישראליים רלוונטיים לרכיבי בטון טרומי ולמכסים מפורסמים באתר מכון התקנים הישראלי, ודרישות ספציפיות של רשויות ותאגידים יש לאמת מולם.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין שוחה לתא בקרה?

המונחים מתארים את אותו עיקרון, נקודת גישה אנכית לקו תת קרקעי, אך משמשים במערכות שונות. "שוחה" מקובל בביוב, בניקוז ובמים, שם היא משמשת לזרימה, לחיבורים ולתחזוקה. "תא בקרה" או "תא תקשורת" מקובל בחשמל ובתקשורת, שם הוא משמש למשיכת כבלים ולחיבורים. הרכיבים הטרומיים דומים: תחתית, חוליות, תקרה או קונוס ומכסה, אך הפתחים, האיטום והמכסה נקבעים לפי המערכת.

באיזה סדר מבצעים ביוב, ניקוז וחשמל?

המקובל הוא מהעמוק לרדוד: ביוב תחילה, כי הוא לרוב העמוק ביותר ותלוי בשיפוע קבוע, אחריו ניקוז, ואז מים, חשמל ותקשורת שהם רדודים וגמישים יותר במיקום. הסדר המדויק נקבע על ידי מנהל הפרויקט לפי מפלסי התכנון, החציות ואילוצי האתר, ויש פרויקטים שבהם עובדים במקביל בקטעים שונים.

מי אחראי על תיאום המערכות התת קרקעיות?

תיאום המערכות הוא באחריות המתכנן הראשי או מתכנן הפיתוח, בשיתוף היועצים של כל מערכת ומנהל הפרויקט. היצרן מספק רכיבים לפי המפרט שהתקבל, והקבלן מבצע לפי התוכנית המתואמת. כשמתגלה סתירה באתר, הפנייה היא למתכנן ולא ליצרן, כי שינוי ברכיב אחד משפיע על מערכות אחרות.

איך קובעים את דרגת העומס של המכסה?

דרגת העומס נקבעת לפי מיקום ההתקנה והתנועה הצפויה מעליו: מדרכות ושטחי הולכי רגל, חניות לרכב פרטי, כבישים עירוניים, שטחי משאיות ואזורים תפעוליים כבדים. הדרגות המקובלות בענף הן A15 עד F900, וההתאמה נעשית על ידי המתכנן לפי תוכנית הפיתוח. כשיש ספק לגבי שימוש עתידי במשטח, נהוג לבחור דרגה גבוהה יותר.

מה צריך להעביר ליצרן כדי לקבל הצעת מחיר?

ליצרן מעבירים את תוכניות התשתית הרלוונטיות, רשימת שוחות ותאים עם מפלסי מכסה וכניסה, קטרים וכיווני צנרת, סוג המשטח מעל כל רכיב, כמויות ולוח זמנים משוער. ככל שהנתונים מדויקים יותר, הרכיבים מותאמים יותר ופחות עבודה נשארת לאתר. בשלב מוקדם אפשר לקבל הערכה לפי כמויות, אך המפרט הסופי דורש את התיאום המלא.

מתי מעדיפים בטון טרומי על יציקה באתר בתשתיות?

בטון טרומי מועדף כשיש חשיבות ללוח הזמנים, כשהתעלה צריכה להיסגר מהר, כשתנאי מזג האוויר או השטח מקשים על יציקה, וכשנדרשת אחידות בין רכיבים רבים. יציקה באתר נשארת פתרון לגיאומטריות חריגות, לתאים גדולים במיוחד או למקומות שאין אליהם גישה למנוף. ההחלטה היא של המתכנן והקונסטרוקטור לפי הפרויקט.

מתכננים פרויקט פיתוח או תשתית שבו נדרשים שוחות, תאי בקרה, צינורות, תעלות או גומחות מבטון טרומי? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, מידות וכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

מפרט הזמנה של מכסה לתא בקרה הוא רשימת הנתונים שאיש הרכש או המתכנן מוסר ליצרן כדי שהמכסה שיסופק יתאים לתא, לעומס במקום ולייעוד המערכת. בפועל, רוב הטעויות במכסים לא נובעות ממכסה פגום אלא ממכסה שהוזמן עם נתון חסר: דרגת עומס שלא תואמת את התנועה, מידת פתח שנמדדה לא נכון, או חומר שלא מתאים לסביבה. המאמר הזה בנוי כרשימת בדיקה מסודרת, סעיף אחרי סעיף, למי שצריך להוציא הזמנה או לכתוב סעיף מפרט: אנשי רכש, מנהלי פרויקטים, מתכנני תשתיות ומפקחים. הוא אינו מדריך כללי על מכסים, אלא כלי עבודה לפני ההזמנה.

מהו מפרט הזמנה של מכסה ולמה הוא חשוב

מפרט הזמנה הוא תיאור מלא של המכסה הנדרש, במונחים שהיצרן יכול לייצר לפיהם ולבדוק מולם. הוא מגשר בין תוכנית הפיתוח, שבה המכסה מופיע לרוב כסימון בלבד, לבין הפריט הפיזי שמגיע לאתר. מפרט טוב מאפשר ליצרן להציע את הפתרון הנכון, מונע החזרות, ומייצר תיעוד שניתן לחזור אליו במסירה ובתחזוקה.

כשמכסה מוזמן בלי מפרט מסודר, הפער מתגלה בדרך כלל בשלב ההתקנה: המכסה לא נכנס למסגרת, המסגרת לא מתאימה לתקרה, או שהמכסה מתאים פיזית אבל לא לעומס שיעבור עליו. כל אחד מהמצבים האלה עולה בזמן, בהובלה חוזרת ולעיתים בפירוק של עבודה שכבר בוצעה.

רשימת הנתונים שצריך למסור ליצרן

הרשימה הבאה מכסה את הנתונים שכדאי לוודא לפני כל הזמנה. לא בכל פרויקט כל הסעיפים רלוונטיים, אבל כדאי לעבור על כולם ולסמן במפורש מה לא נדרש.

1. מיקום ההתקנה וסוג המשטח

הנתון הראשון הוא איפה המכסה יושב: מדרכה, שביל אופניים, חניה פרטית, חניון, כביש עירוני, אזור תעשייה, נמל או שטח גינון. המיקום קובע את דרגת העומס, את סוג הגמר (למשל מכסה שניתן לרצף מעליו באזור מרוצף) ואת דרישות הבטיחות להולכי רגל. כדאי לציין גם את סוג הריצוף או האספלט שמסביב ואת המפלס הסופי המתוכנן, כדי שהמסגרת תתאים לגובה הגמר.

2. דרגת עומס לפי הסיווג המקובל

דרגות העומס המקובלות בענף למכסים ולרשתות הן A15, B125, C250, D400, E600 ו-F900. הסיווג הולך מעומס קל באזורי הולכי רגל ועד עומסים כבדים במיוחד בנמלים ובשדות תעופה. הבחירה נעשית לפי סוג התנועה שעוברת בפועל מעל המכסה, כולל רכבי שירות, משאיות פינוי אשפה ורכבי חירום, ולא רק לפי התנועה הרגילה. הסבר מלא על כל דרגה נמצא במאמר על התאמת מכסים לפי רמות עומס. את דרגת העומס יש לקבוע בתיאום עם המתכנן ולפי דרישות הפרויקט, ולציין אותה במפורש בהזמנה.

3. מידות הפתח ומידות המסגרת

יש להבחין בין שלוש מידות: מידת הפתח החופשי (הפתח שדרכו נכנסים לתא), מידת המכסה עצמו ומידת המסגרת החיצונית. טעות נפוצה היא למסור את מידת התא במקום את מידת הפתח בתקרה, או למדוד פתח קיים בלי המסגרת הישנה. במכסים עגולים יש למסור קוטר, ובמכסים מלבניים אורך ורוחב, ובשני המקרים לציין אם המידה היא של הפתח החופשי או של המסגרת. כשמדובר בתא חדש, המידה נגזרת מתקרת התא, ולכן כדאי להזמין את המכסה ואת רכיבי התא יחד. פרטים על רכיבי התא נמצאים בעמוד תאי בקרה מבטון.

4. צורה: עגול או מלבני

צורת המכסה נקבעת לפי צורת פתח התא ולפי שיקולי תפעול. מכסה עגול לא יכול ליפול לתוך הפתח שלו, ולכן הוא נפוץ בתאים שנכנסים אליהם לתחזוקה. מכסה מלבני מתאים לתאים רחבים, לתאי תקשורת עם ציוד פנימי ולמקומות שבהם צריך פתח גישה גדול. אם הפרויקט דורש צורה מסוימת בגלל ציוד שמוכנס לתא, יש לציין זאת.

5. חומר: בטון, יצקת ברזל או משולב

שלוש המשפחות הנפוצות הן מכסה בטון, מכסה יצקת ברזל ומכסה משולב שבו מסגרת ומכסה מיצקת ממולאים בבטון. הבחירה תלויה בעומס, במשקל שמותר לתפעל ידנית, בסביבה (קרבה לים, כימיקלים, לחות) ובשיקולי גניבה. בטבלה הבאה השוואה כללית לצורך התמצאות; ההתאמה הסופית נעשית לפי דרישות הפרויקט.

שיקול	מכסה בטון	מכסה יצקת	מכסה משולב
אזורי שימוש אופייניים	מדרכות, גינון, חניות פרטיות, תאים ללא תנועה כבדה	כבישים, חניונים, אזורי תעשייה	אזורים מרוצפים, מדרכות ורחובות שבהם רוצים גמר בטון עם מסגרת חזקה
משקל לתפעול	כבד יחסית לגודלו	תלוי בדרגת העומס	כבד, לרוב דורש כלי הרמה
עמידות בגניבה	ערך שוק נמוך לגניבה	נדרשים אמצעי נעילה	ערך נמוך יותר מיצקת מלאה
גמר עליון	בטון, לעיתים ניתן לריצוף	יצקת עם דוגמה נגד החלקה	בטון או ריצוף במילוי

מידע נוסף על השיקולים בבחירה בין החומרים מופיע במאמר על מכסים לתאי בקרה ושילוב בין בטיחות לעיצוב.

6. ייעוד המערכת: חשמל, תקשורת, ניקוז או ביוב

המכסה מסמן את המערכת שמתחתיו, וזה חשוב לצוותי תחזוקה ולגורמים שמגיעים לאתר אחרי המסירה. יש לציין את הייעוד כדי שהיצרן יתאים סימון, כיתוב או צבע לפי הנהוג, ובמקרים של תאי ניקוז להחליט אם נדרש מכסה אטום או רשת קליטה. בתאי תקשורת וחשמל יש לעיתים דרישות ספציפיות של בעל התשתית לגבי סימון ונעילה, ויש לבדוק אותן מול הגורם המתאים. הרחבה על מכסים לתאי תקשורת נמצאת במדריך למכסים לתאי תקשורת.

7. נעילה ואמצעי אנטי-גניבה

גניבת מכסים ורשתות היא בעיה ידועה בתשתיות עירוניות, וגם בעיה בטיחותית: פתח חשוף ברחוב הוא סכנה להולכי רגל ולרכבים. במפרט יש לציין אם נדרש מנגנון נעילה, איזה סוג (בורג, ציר, מנגנון פנימי) ומי מחזיק במפתח או בכלי הפתיחה. באזורים בעייתיים יש לשקול חומרים עם ערך גרוטאות נמוך, כמו בטון או משולב. פירוט על המנגנונים הקיימים מופיע במאמר על פתרונות נגד גניבת רשתות ומכסים.

8. אטימה, אוורור וריח

בתאי ביוב נדרש בדרך כלל מכסה אטום למניעת ריחות ולמניעת כניסת מי נגר למערכת. בתאי ניקוז המצב הפוך, ולעיתים נדרש מכסה עם פתחים או רשת. בתאי חשמל ותקשורת יש חשיבות למניעת חדירת מים. יש לציין במפרט אם נדרש אטם, ומה תפקידו.

9. כמויות, לוח זמנים ותנאי אספקה

מספר היחידות לכל סוג, מועד הדרישה באתר, האם מדובר באספקה בשלבים ותנאי הפריקה (מנוף, מלגזה, פריקה ידנית) משפיעים על תכנון הייצור ועל המחיר. כדאי לצרף גם את מספר התוכנית ואת סימון התא בתוכנית לכל מכסה, כדי שהאספקה תתאים לרשימת התאים בפרויקט.

איך מוודאים התאמה בין המכסה לתא

המכסה הוא חלק ממערכת שכוללת תחתית, חוליות, תקרה או קונוס ומסגרת. כשמזמינים תא שלם מיצרן אחד, ההתאמה בין הרכיבים נעשית במפעל. כשמחליפים מכסה בתא קיים, יש למדוד את הפתח בפועל, לבדוק את מצב המסגרת הקיימת ולוודא אם היא נשארת או מוחלפת. גובה המסגרת ביחס למפלס הגמר הסופי הוא נתון שצריך להגיע מתוכנית הפיתוח ולא מהשטח כפי שהוא ביום המדידה, מכיוון שהאספלט או הריצוף עדיין לא בוצעו. במקרה של ספק, יש לאמת את המידות מול הצוות הטכני של בר-אל 27 לפני אישור ההזמנה.

טעויות נפוצות במפרטי הזמנה

• ציון "מכסה לתא בקרה" בלי דרגת עומס, מתוך הנחה שהיצרן ידע לבד.
• מסירת מידת התא הפנימית במקום מידת הפתח בתקרה.
• הזמנת מכסה לפי התנועה הרגילה בלבד, בלי להביא בחשבון משאיות שירות ופינוי.
• התעלמות ממפלס הגמר הסופי, כך שהמכסה בולט או שקוע אחרי הריצוף.
• אי-ציון ייעוד המערכת, מה שמוביל למכסה ללא סימון או ללא אטימה מתאימה.
• הזמנה ללא נעילה באזור שבו גניבות שכיחות.
• הזמנת מכסים מיצרן אחד ותאים מיצרן אחר, בלי לבדוק התאמה בין המסגרת לתקרה.

בר-אל 27 ומכסים לתאי בקרה

בר-אל 27 מייצרת תאי בקרה מבטון טרומי על רכיביהם, ומספקת מכסים ורשתות בהתאמה לתאים. כדי לקבל הצעה מדויקת, מומלץ להעביר את תוכנית הפיתוח, רשימת התאים עם סימוניהם, דרגת העומס הנדרשת לכל אזור ומועדי האספקה. תקנים ישראליים רלוונטיים למכסים ולרשתות מפורסמים באתר מכון התקנים הישראלי, וההתאמה לדרישות התקן נעשית לפי המפרט של הפרויקט.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין מכסה לרשת קליטה?

מכסה סוגר את התא ולא נועד להכניס מים; הוא משמש בתאי ביוב, חשמל, תקשורת ובתאי בקרה של מערכת ניקוז שאינם נקודות קליטה. רשת קליטה היא רכיב עם פתחים שדרכם מי הנגר נכנסים לקולטן או לתעלה. בשני המקרים חלות דרגות עומס דומות, אבל הייעוד שונה, ולכן חשוב לציין במפרט מה מהשניים נדרש בכל נקודה בתוכנית.

איך בוחרים דרגת עומס כשהמכסה יושב על גבול בין מדרכה לכביש?

במקרים של ספק בוחרים לפי המצב המחמיר. מכסה בקצה מדרכה סמוך לנתיב נסיעה עלול לקבל עומס של גלגל משאית שעולה על המדרכה, ולכן לרוב מתייחסים אליו כאל מכסה בכביש. ההחלטה הסופית היא של המתכנן, וכדאי לציין במפרט את המיקום המדויק כדי שגם היצרן יוכל להעיר אם דרגת העומס נראית נמוכה מדי.

האם אפשר להזמין מכסה בלי לדעת את המידה המדויקת?

לא מומלץ. אפשר לבקש הצעת מחיר ראשונית לפי מידות משוערות, אבל ההזמנה עצמה צריכה להתבסס על מידות מהתוכנית או ממדידה באתר. במכסה להחלפה בתא קיים, מודדים את הפתח החופשי ואת המסגרת הקיימת, ומצלמים את המצב הקיים. במכסה לתא חדש המידה נגזרת מהתקרה, ולכן עדיף להזמין את שני הרכיבים יחד.

מה עדיף באזור מרוצף: מכסה בטון או מכסה יצקת?

באזורים מרוצפים רבים מעדיפים מכסה שניתן למלא בריצוף התואם את הסביבה, כך שהמכסה כמעט אינו נראה. זה יכול להיות מכסה משולב עם מסגרת מתכת ומילוי, או מכסה בטון בגמר מתאים. השיקול המכריע הוא דרגת העומס: אם יש תנועת רכבים, המסגרת והמכסה צריכים לעמוד בה בלי קשר לגמר העליון. יש לתאם את הפתרון עם האדריכל ועם המתכנן.

מי אחראי לקבוע את דרגת העומס: היצרן או המתכנן?

המתכנן או המהנדס האחראי בפרויקט קובע את דרגת העומס לפי ייעוד השטח ותנאי התנועה. היצרן מספק מכסה שמתאים לדרגה שצוינה, ויכול להעיר אם המיקום שתואר לא מתיישב עם הדרגה שנבחרה. לכן חשוב שהמפרט יכלול גם את דרגת העומס וגם את תיאור המיקום, ולא רק אחד מהם.

מה לבדוק כשמחליפים מכסה ישן בתא קיים?

בודקים את מידות הפתח החופשי, את מצב המסגרת (סדוקה, חלודה, לא מקובעת), את גובה המסגרת ביחס למפלס הגמר ואת סוג התא שמתחת. אם המסגרת פגומה, כדאי להחליף מסגרת ומכסה יחד. בנוסף בודקים אם הסביבה השתנתה מאז ההתקנה המקורית, למשל מדרכה שהפכה לחניה, ואז דרגת העומס הנדרשת גבוהה יותר מזו של המכסה הישן.

איך מציינים במפרט דרישות נעילה?

מציינים אם נדרשת נעילה, את סוג המנגנון הרצוי אם יש העדפה, ומי יחזיק בכלי הפתיחה. באזורים שבהם בעל התשתית (למשל חברת תקשורת או תאגיד מים) דורש מנגנון ספציפי, יש לצרף את הדרישה שלו למפרט. אם אין דרישה ספציפית, אפשר לבקש מהיצרן להציע פתרון נעילה מתאים לדרגת העומס ולסוג המכסה.

מתכננים פרויקט שבו נדרשים מכסים לתאי בקרה? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, רשימת תאים, דרגות עומס וכמויות לצורך בחינת הפתרון המתאים וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.