קטגוריות
תשתיות וניקוז

איך מרכיבים תא בקרה מבטון: תחתית, חוליות, קונוס, תקרה ומכסה

תא בקרה מבטון טרומי אינו מוצר אחד אלא ערכה של רכיבים שמורכבים באתר זה על זה: תחתית, חוליות, קונוס או תקרה, ומעליהם מכסה. כל רכיב מגיע מהמפעל בנפרד, והגובה הכולל, הפתחים והמכסה נקבעים לפי עומק הצנרת ומיקום ההתקנה. מי שמזמין תא בקרה צריך להבין מה כל רכיב עושה, איך בוחרים את המידות שלו ובאיזה סדר הוא נכנס לתעלה, אחרת ההזמנה מתבססת על כמות ולא על מפרט, וההתאמות עוברות לאתר. המאמר מיועד לקבלני תשתית וחשמל, למפקחים, למתכננים ולאנשי רכש, ומתאר את המבנה המלא של תא בקרה טרומי, את סדר ההרכבה המקובל ואת נקודות הבדיקה בכל שלב. הנתונים הספציפיים של כל תא נקבעים לפי התוכניות ודרישות הפרויקט.

מהו תא בקרה מבטון ומאילו רכיבים הוא בנוי

תא בקרה הוא חלל אנכי תת קרקעי שמאפשר גישה לקו צנרת או כבלים: לחיבורים, לפיצולים, למשיכת כבלים ולתחזוקה. בחשמל ובתקשורת קוראים לו תא בקרה או תא תקשורת, בביוב ובניקוז שוחה, והמבנה הטרומי דומה בכולם. התא הטיפוסי בנוי מחמישה סוגי רכיבים:

  1. תחתית: הרכיב הנמוך ביותר, יושב על המצע ומקבל את הצנרת.
  2. חוליות: טבעות בטון בגבהים שונים שנערמות זו על זו ומביאות את התא לגובה הנדרש.
  3. קונוס: רכיב שמצר את הקוטר מקוטר התא לקוטר המכסה.
  4. תקרה: לוח שטוח עם פתח, חלופה לקונוס כשהעומק קטן או כשנדרש קוטר תא גדול.
  5. מכסה עם מסגרת: הרכיב הגלוי שנושא את העומס.

סקירת המוצר המסחרי מופיעה בעמוד תאי בקרה מבטון, ולכל רכיב יש עמוד מפורט שמקושר בהמשך.

הרכיבים אחד-אחד: תפקיד ושיקולי בחירה

תחתית

התחתית מגדירה את הקוטר של התא ואת מפלס הבסיס. היא מגיעה עם דופן ורצפה, ובמערכות זרימה (ניקוז, ביוב) לעיתים עם תעלת זרימה מעוצבת ברצפה. הפתחים לצנרת מוכנים בה במפעל לפי התוכנית: קוטר, כיוון ומפלס לכל כניסה ויציאה. דיוק המפלס של התחתית קובע את דיוק כל התא, ולכן היא הרכיב שנבדק בקפידה הרבה ביותר. פירוט על הרכיב בתחתיות בטון לתאי בקרה.

חוליות

החוליות הן טבעות גליליות באותו קוטר של התחתית, בגבהים שונים. שילוב של חוליות בגבהים שונים מאפשר להגיע לגובה הכולל הנדרש בלי חיתוך באתר. בקצוות החוליות יש לרוב פרופיל חיבור (שקע ולשון) שמרכז את החוליה על זו שמתחתיה ומאפשר איטום. פתחים נוספים לצנרת, כשנדרשים במפלס גבוה מהתחתית, מוכנים בחוליה במפעל. הרחבה בחוליות בטון לתאי בקרה.

קונוס

הקונוס מצר את התא מהקוטר המלא לקוטר פתח המכסה, ובכך מאפשר להשתמש במכסה סטנדרטי קטן יחסית מעל תא רחב. הוא מתאים כשיש מספיק עומק, כי הוא עצמו גבוה. יתרונו הוא חלוקה הדרגתית של העומס מהמכסה לדפנות התא. הצרה יכולה להיות סימטרית או אקסצנטרית (דופן אחת אנכית), והבחירה משפיעה על מיקום המכסה ביחס למרכז התא ועל נוחות הירידה. ראו קונוסים לתאי בקרה.

תקרה

התקרה היא לוח שטוח עם פתח למכסה, ומשמשת חלופה לקונוס בשני מצבים: כשעומק התא קטן ואין מקום לקונוס, וכשקוטר התא גדול והקונוס לא מעשי. התקרה נושאת את עומס המכסה ואת עומס הקרקע והתנועה שמעליה, ולכן היא מתוכננת לדרגת עומס שתואמת למיקום ההתקנה. ראו תקרות לתאי בקרה.

מכסה ומסגרת

המכסה יושב במסגרת שמעוגנת לקונוס או לתקרה, והוא הרכיב היחיד שנושא ישירות את התנועה. דרגת העומס שלו נקבעת לפי המיקום, בסולם המקובל בענף A15 עד F900. חומר המכסה (בטון, יצקת, משולב), הנעילה והסימון נקבעים לפי ייעוד התא ודרישות הרשות או הגוף שמתחזק אותו. ראו מכסים לתאי בקרה.

איך בוחרים קוטר וגובה לפי עומק הצנרת

הקוטר נקבע לפי הצורך התפעולי: כמה צינורות או כבלים נכנסים, האם נדרשת כניסת אדם, ומה דורש הגוף המפעיל (חברת החשמל, חברת התקשורת, תאגיד המים או הרשות). הגובה הכולל נגזר משני מפלסים בתוכנית: מפלס פני המכסה, שצריך להתאים למפלס הסופי של הריצוף או האספלט, ומפלס תחתית התא, שנקבע לפי עומק הצנרת הנמוכה ביותר שנכנסת אליו.

ההפרש בין שני המפלסים הוא הגובה הכולל, וממנו מחסרים את גובה התחתית, הקונוס או התקרה, והמסגרת עם המכסה. מה שנשאר מחולק לחוליות בגבהים זמינים. חישוב זה נעשה לכל תא בנפרד, כי המפלסים משתנים לאורך הקו. הזמנה לפי "עשרה תאים" בלי גובה לכל תא מובילה לחוסר או לעודף חוליות ולהתאמות באתר.

נתונים שכדאי לוודא בתוכנית לפני ההזמנה:

  • מפלס פני המכסה הסופי (לא הזמני) לכל תא.
  • מפלס תחתית פנימית ומפלסי כניסת כל צינור.
  • קוטר וכיוון של כל פתח, כולל פתחים עתידיים אם נדרשים.
  • דרגת העומס של המכסה לפי סוג המשטח מעל התא.
  • האם נדרשים שלבי ירידה או סולם, ולפי איזו דרישה.

סדר ההרכבה באתר

סדר ההרכבה המקובל בענף הוא מלמטה למעלה, ובכל שלב בודקים מפלס ומרכוז לפני שממשיכים. הביצוע בפועל נעשה לפי המפרט הטכני של הפרויקט ובפיקוח, והסדר שלהלן הוא המבנה הכללי:

  1. הכנת התעלה והמצע: חפירה למפלס הנדרש בתוספת עובי המצע, הידוק המצע ויישור. מצע לא מהודק הוא הסיבה הנפוצה לשקיעת תא.
  2. הנחת התחתית: הנפה במנוף או במחפר עם ציוד הרמה מתאים, כיוון הפתחים לפי התוכנית, בדיקת מפלס ואופקיות. תיקון מפלס נעשה עכשיו, לא אחרי שהחוליות מונחות.
  3. חיבור הצנרת: הכנסת הצינורות לפתחי התחתית ואיטום החיבורים לפי שיטת האיטום שנקבעה.
  4. הנחת החוליות: התקנת האיטום בפרופיל החיבור, הנחת החוליה, בדיקת מרכוז ואנכיות. חוזרים על השלב לכל חוליה.
  5. הנחת הקונוס או התקרה: אותו תהליך, עם שימת לב לכיוון הפתח אם הקונוס אקסצנטרי.
  6. התקנת המסגרת והמכסה: התאמה למפלס הסופי. במקרים רבים המכסה מותקן סופית רק אחרי שכבת האספלט או הריצוף, ובינתיים מונח כיסוי זמני.
  7. מילוי חוזר: בשכבות, מהודק באופן אחיד סביב התא, כדי שלא ייווצר לחץ צדדי לא סימטרי שמזיז חוליות.

איטום בין חוליות: למה זה חשוב ואיך עושים

האיטום בין הרכיבים מונע שני דברים: חדירת מי תהום ומי גשם לתוך התא, ודליפה מהתא החוצה. בתאי חשמל ותקשורת מים בתוך התא פוגעים בכבלים ובחיבורים; בשוחות ביוב וניקוז דליפה החוצה מזהמת קרקע ומרוקנת את הקו. שיטות האיטום המקובלות בענף כוללות אטמי גומי בפרופיל החיבור, חומרי איטום גמישים ומרק בטון, והבחירה ביניהן נקבעת לפי סוג המערכת, מפלס מי התהום ודרישות המפרט. פרטי האיטום שנהוגים ברכיבי בר-אל 27 יש לאמת מול הצוות הטכני של המפעל.

שני כללים שחוזרים בכל שיטה: משטחי החיבור חייבים להיות נקיים מחול ומפסולת לפני ההנחה, וחוליה שהונחה עקום לא מאוטמת גם אם משתמשים בחומר הנכון.

פתחי כניסה: מוכנים במפעל או נפתחים באתר

פתחים לצנרת עדיף שיוכנו במפעל לפי התוכנית: המיקום מדויק, הזיון סביב הפתח מתוכנן, ואפשר להתקין אביזר חיבור מתאים. פתיחה באתר, בקידוח או בחציבה, אפשרית אך פוגעת בשלמות הרכיב ובאיטום, ולכן שמורים אותה למקרים חריגים. כשלא ידוע בוודאות אם יידרש פתח נוסף בעתיד, שוקלים להזמין פתח סגור באטם (blind) שאפשר לפתוח בלי לפגוע בדופן. ההחלטה היא של המתכנן ותלויה בסוג הרכיב.

שלבי ירידה וסולמות

בתאים שמיועדים לכניסת אדם נדרש אמצעי ירידה: שלבים מעוגנים בדופן החוליות או סולם. הדרישה, המרווחים והחומר נקבעים לפי תקנות הבטיחות, דרישות הגוף המפעיל ומפרט הפרויקט, ולא לפי ברירת מחדל של היצרן. בתאי חשמל ותקשורת רדודים לרוב אין צורך בירידה, ובתאים עמוקים הנושא מתואם עם הגוף המפעיל מראש. יש לוודא מול בר-אל 27 אם שלבים מותקנים במפעל ובאיזו תצורה, ומול המפקח את הדרישה החלה על הפרויקט.

טעויות הרכבה שכדאי למנוע

  • הנחת התחתית על מצע לא מהודק: התא שוקע, החוליות נפתחות והאיטום נכשל.
  • המשך הרכבה לפני תיקון מפלס התחתית: הסטייה עוברת לכל התא.
  • אי-ניקוי משטחי החיבור לפני הנחת חוליה.
  • הזמנת חוליות בגובה אחיד לכל התאים בלי חישוב לכל תא בנפרד.
  • קונוס אקסצנטרי שהונח בכיוון הפוך, כך שהמכסה יוצא מחוץ למקום המתוכנן.
  • קביעת מפלס המכסה לפי האספלט הזמני ולא לפי השכבה הסופית.
  • מילוי חוזר מצד אחד בלבד, שדוחף את החוליות מהמרכז.
  • שימוש בציוד הרמה לא מתאים לנקודות ההרמה של הרכיב.

תיאום בין הקבלן, המתכנן והמפעל

הרכבה תקינה מתחילה בהזמנה נכונה. תהליך העבודה המקובל: המתכנן מגדיר לכל תא קוטר, מפלסים, פתחים ומכסה; הקבלן או הרכש מעבירים את הרשימה למפעל; המפעל מאשר את התצורה ומייצר; באתר בודקים בקבלת הרכיבים שהם תואמים לרשימה לפני ההנחה. שינוי בשטח, למשל צינור שהגיע במפלס אחר מהמתוכנן, מטופל מול המתכנן לפני שפותחים פתח או חותכים חוליה. תקנים ישראליים רלוונטיים לרכיבי בטון טרומי ולמכסים מפורסמים באתר מכון התקנים הישראלי, ודרישות הגוף המפעיל (חברת חשמל, תקשורת, תאגיד מים) מאומתות מולו.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין קונוס לתקרה בתא בקרה?

שניהם סוגרים את התא מלמעלה ומקטינים את הפתח לגודל המכסה. הקונוס עושה זאת בהדרגה ודורש עומק, והתקרה עושה זאת בלוח שטוח ומתאימה לתאים רדודים או רחבים. הבחירה נעשית לפי הגובה הזמין בין הצנרת למפלס פני השטח ולפי קוטר התא. בתא שאין בו מקום לקונוס, התקרה היא הפתרון; בתא עמוק, הקונוס מקובל יותר.

איך מחשבים כמה חוליות צריך?

מחסרים ממפלס פני המכסה את מפלס תחתית התא, ומהתוצאה מחסרים את גובה התחתית, את גובה הקונוס או התקרה ואת גובה המסגרת והמכסה. את היתרה מחלקים לחוליות מהגבהים שהמפעל מייצר, כך שהשילוב מגיע קרוב ככל האפשר לגובה הנדרש. החישוב נעשה לכל תא בנפרד, והגבהים הזמינים יש לאמת מול בר-אל 27.

האם אפשר לפתוח פתח בחוליה באתר?

אפשר, אבל זה פתרון למקרה חריג ולא לשגרה. פתיחה באתר פוגעת בזיון ובאיטום ודורשת אביזר חיבור מתאים ואיטום קפדני. עדיף לתכנן את כל הפתחים מראש ולהזמין אותם מוכנים מהמפעל, ולשקול פתח סגור לחיבור עתידי. בכל מקרה של שינוי באתר יש לקבל אישור מהמתכנן והמפקח.

מה קורה אם התחתית הונחה לא במפלס?

מתקנים לפני שממשיכים. מרימים את התחתית, מתקנים את המצע ומניחים מחדש. סטייה בתחתית עוברת לכל החוליות ולמכסה, ובמערכות זרימה גם משבשת את השיפוע של הקו. הניסיון לפצות בשלב החוליות או המכסה מוביל לתא עקום שהאיטום בו נכשל.

איך יודעים איזה מכסה להזמין לתא?

לפי שני נתונים: מיקום ההתקנה, שקובע את דרגת העומס (A15 עד F900 לפי הסולם המקובל בענף), וייעוד התא, שקובע חומר, סימון ונעילה לפי דרישות הגוף המפעיל. מתכנן הפיתוח קובע את הדרגה, והרשות או חברת התשתית קובעות דרישות נוספות. את שני הנתונים מציינים בהזמנה לצד קוטר פתח המכסה.

מי אחראי על ההרכבה, הקבלן או המפעל?

המקובל בענף הוא שהמפעל מייצר ומספק את הרכיבים, והקבלן מרכיב אותם באתר לפי המפרט ובפיקוח. יש מקרים שבהם היצרן מספק ליווי טכני או הנחיות התקנה. את חלוקת האחריות בפרויקט ספציפי, ואת השאלה אם בר-אל 27 מציעה ליווי בהתקנה, יש לסכם מראש בהזמנה ובחוזה.

מתכננים פרויקט שבו נדרשים תאי בקרה מבטון טרומי? ניתן להעביר לבר-אל 27 תוכניות, מפלסים, קטרים וכמויות לצורך בחינת תצורת הרכיבים המתאימה וקבלת הצעת מחיר דרך עמוד יצירת הקשר.

רוצה לקבל הצעת מחיר?

בוא לקבל ליווי אישי ומקצועי לאורך כל הדרך משלב התכנון ועד לביצוע בשטח, השאיר פרטים ונשמח לעמוד לשירותך